צילום: איתמר לויתן |
אתמול חל על פי הלוח העברי כ' בתמוז, הוא יום השנה למותו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, והרשימות השבוע בבלוג מוקדשות לזכרו ולכבודו.
א. הרצל אמר
היה פעם משחק ילדים כזה. מישהו הכריז: 'הרצל אמר לעמוד', 'לשבת', 'לרוץ', או כל דבר אחר, וכל הילדים ששיחקו היו צריכים לשמוע בקולו של המצווה. בכל זאת הרצל...
קשישי הדור, שעוד זוכרים את המשחק הזה, ישמחו לדעת שהוא חוזר גם בימינו בשלל גוונים וצבעים.
בתיאטרון 'גשר' הציגו בשנת 2017 קומדיה מוזיקלית ושמה 'הרצל אמר!', שכתב רועי חן.
יואב אבני פרסם בשנת 2011 (הוצאת זמורה ביתן) ספר ושמו הרצל אמר, שהוא שעשוע על היסטוריה חלופית: הקונגרס הציוני נענה להצעת הרצל ומקבל את תכנית אוגנדה...
מטבע הדברים, העיר שמשתעשעת הרבה בסלוגן הזה היא הרצליה, שבה למשל יש בלוג מקומי לעסקים ושמו 'הרצל אמר'. ברחוב סוקולוב הדביקה העירייה על ספסלים עירוניים דִּבְקִית שמעודדת קנייה במרכז העיר:
צילום: דוד ירון |
צילום: גדעון נח |
ב. הרצל כשר למהדרין
יותר ממאה שנים נאבקו החרדים בציונות וראו בהרצל נביא שקר. את הפסוק בתורה 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם' (במדבר, טו 39) הם דרשו: 'אחרי לבבכם' זה הרצל [האַרץ ביידיש: לב], 'ואחרי עיניכם' זה [הרב אברהם יצחק] קוק (קוק ביידיש: להביט). אבל סוף סוף גם הם הכירו בגדולתו...
המסעדה 'הרצל' בקניון ממילא שוכנת בבית שטרן, שבו לן הרצל בביקורו בירושלים בשנת 1898. והרצל כאן הוא לא סתם יהודי כשר אלא אפילו 'כשר למהדרין'.
צילום: יהושע לביא |
ג. זכרון יעקב שלי
לפני כחצי שנה פרסמתי כאן רשימה העוסקת בכיתובים המשובשים של רחובות הרצל בערי ארצנו: ניקוד שגוי בעברית וכתיב לטיני מוטעה. אך בעוד הניקוד העברי אינו חד-משמעי, הרי הכתיב הלועזי אינו שנוי במחלוקת: HERZL. הא ותו לא.
בזכרון יעקב, מקום שאמור להיות בעל תודעה היסטורית וציונית מפותחת, כותבים את שמו של הרצל כך:
צילום: בני עורי |
ד. מתוק לי בהרצל
הידעתם? רחוב הרצל בתל אביב קרוי על שם בנימין זאב (תאודור)...
ובאותו רחוב יש גם פינת מתוקים על שם בנימין זאב.
צילם: איתמר לויתן |
ה. הרצליאנה: זה יגמר בבכי
תחתית לכוס (צילום: דוד אסף) |
כמות חפצי היומיום שמנציחים את הרצל, מאז מותו ועד היום, פשוט לא תיאמן. המיטב שבחפצים הללו אף נמכר במחיר גבוה במכירות פומביות. הרצל נוכח על חולצות, שעונים, עטים, תחתיות לכוסות ועל מה לא...
בחנות רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב תוכלו למצוא כמה פריטים מעוררי השראה:
צילם: איתמר לויתן |
ו. חכמת רחוב
(א) לא רוצים, לא צריך...
רחוב השוק פינת פלורנטין, תל אביב (צילום: משה זונדר) |
(ב) כשיש חלום יש דרך
תל אביב (צילום: איתמר לויתן) |
(ג) הם ידפקו הכל
התרגום לעברית של הכרזה הזו הוא בערך: אם אתה בונה, הם יבואו וידפקו הכל.
ונשאלת השאלה: מי הם 'הם'? אפשר להניח שלכל אחד יש את 'ההם' שלו...
חנות המסגרות של רזיאל לוי בדרך אילת, יפו (צילום: איתמר לויתן) |
תיקון קטן: חנות המסגרות,הנפלאה,של רזיאל לוי נמצאת בדרך אילת(יפו)ולא בלוינסקי.
השבמחקלצערי אפילו כותבי ספרים לא חפים מבורות תהומית בנוגע להרצל. הקונגרס הציוני אכן קיבל את הצעת הרצל, שכללה בסה"כ החלטה לשלוח משלחת לבחון את ההצעה הבריטית בנוגע למזרח אפריקה (וכמו שהרצל הניח מראש אבל יש דברים שאי אפשר להגיד בפומבי כשעושים מדינאות - למצוא אותה כלא מתאימה, כדי שיהיה אפשר להעמיד בפני הבריטים את הצפיה למקום מתאים יותר). הקונגרס רק הכניס את ההסתייגות שאין לממן את המשלחת מכספי התנועה הציונית, והמשלחת הזו היתה סמלית לאין שיעור ביחס למשלחת שיצאה כמה שנים מוקדם יותר לבחון את ההצעה להתיישבות ציונית בצפון חצי האי סיני.
השבמחקאם אתה מתכוון לספר של יואב אבני - אין זה ספר היסטוריה אלא סאטירה.
מחקואיך אפשר לשכוח את שירם הנפלא של רביעית מועדון התיאטרון "כתובת קעקע" למילותיו של חיים חפר (הלחן, למרות הלוקאל-פטריוטיזם הציני שבטקסט עבר "אאוטסורסינג" והושאל מן המלחין האיטלקי ויטוריו משרוני). השיר מספר על "מלח עברי" שהיה גם "ציוני מגשים" ומשום כך "חרט את הרצל בפרופיל" בכתובת הקעקע שלו...
השבמחקhttps://www.youtube.com/watch?v=u526DwSFkSU
ואם במורשת הרצל בפזמון העברי עסקינן, הבה ניזכר בשירה החמוץ-מתוק של רבקה מיכאלי (מילים: יענקלה רוטבליט לחן: יאיר רוזנבלום) "בנימין זאב" שמעלה אי אילו תהיות ביחס למורשת זו...
https://www.youtube.com/watch?v=u526DwSFkSU
ולהמאזינים ינעם.
רציתי לשתף אתכם בזוית נוספת לפועלו של הרצל - "אוצר התיישבות היהודים" הבנק הציוני הראשון.
השבמחקכל ארגון הוא סיפור. אבל יש ארגונים שהסיפורים שלהם גדולים יותר. מרשימים יותר. חשובים יותר. “אוצר התיישבות היהודים” הוא סיפור כזה: סיפור על בנק שמילא תפקיד מרכזי בהקמתה של מדינה. בנימין זאב (תיאודור) הרצל לא רק הגיע למסקנה שפתרון הבעיה היהודית טמון בהקמת מדינה יהודית ריבונית ולא רק הפך את התנועה הציונית לתנועת המונים כלל-עולמית, אלא גם הרבה לעסוק בשאלת מימון המפעל העצום שהגה. תחת הנהגתו החליט הקונגרס הציוני השני (1898) לייסד בנק עברי, שיסייע בהפיכת הציונות מחזון למציאות, והקים כעבור שנה את הבנק המוכר בשם “אוצר התיישבות היהודים
thebank.org.il