יום שישי, 5 ביולי 2019

לוין קיפניס, 'הארץ' ו'הספר'

דיוקנו של לוין קיפניס כאדם צעיר (אוסף אליהו הכהן)

מאת אליהו הכהן

מאה שנים מלאו זה לא מכבר לעיתון הארץ. בכל המאמרים הרבים שבהם הועלה על נס עיתון חשוב ומפואר זה ונסקרו תולדותיו וגלגוליו השונים  מאז ימי הראשית של חדשות הארץ ועד קנייתו על ידי משפחת שוקן שמחזיקה בו גם היום  נפקד שמו של איש אחד שהיה לו חלק של ממש בצעדיו הראשונים של העיתון: הסופר והמשורר לוין קיפניס (1990-1890).

'לא תאמין', סיפר לי קיפניס באחת השיחות הרבות שקיימתי אתו, 'אבל אני הייתי הסנדק של עיתון הארץ'

זה היה כאשר ניסיתי לזרזו, בפעם המי יודע כמה, להעלות על הכתב זיכרונות מפעילותו לאורך השנים. ואכן, מפליא הדבר שסופר ילדים פורה ועתיר זכויות כמוהו, שמאז שנות העשרים למאה שעברה פרסם ספרים חדשים ומהדורות חדשות בכל שנה משנות חייו, מיאן בהתמדה עקשנית לכתוב את זיכרונותיו. גם כשהגיע אל מעבר לשנות השיבה והגבורות, המשיך להשקיע את זמנו בחיבור שירים, אגדות וסיפורים חדשים, ולא ראה צורך לבזבז זמן יקר המיועד ליצירה כדי להתרפק על עלילות עברו. 

רק לקראת העשור העשירי לחייו נכנע קיפניס להפצרות ידידים, בני משפחה ושוחרי ספרות והחל לכתוב פרקי זיכרונות. שלושה כרכים הספיק לכתוב, והם מכסים את חייו מאז היותו בבטן אמו ועד תום מלחמת העולם הראשונה: מי שם פה לאילם? (תמוז, 1991)  שראה אור שנה לאחר מותו  ובו סיפר איך עד גיל שלוש לא דיבר; סודות מן החדר (יעד, 1977), ובו סיפר בגילוי לב על תקופת לימודיו בחדר, שאותו שנא עד מאד. כמה פעמים סיפר לי קיפניס בכאב איך בכל יום שישי היה 'הרבי' העריץ משטח אותו על השולחן, מצליף בישבנו ואומר: 'זה על חשבון השבוע הבא'תלמה (בר, 1988), ובו סיפר על חייו בארץ בימי מלחמת העולם הראשונה. מעבר לתקופה זו לא פרסם בדפוס פרקים נוספים, ורק פיזר בעל-פה למקורביו פירורים מעלילות חייו הארוכים. פה ושם שירבט בכתב יד קטעי רשמים על פגישותיו עם כמה יוצרים בתרבות העברית, אך הצניעם ולא נטה לפרסמם, אולי מחשש שאינם מתאימים לחשיפה ברשות הרבים.

לוין קיפניס (איור: זאב)
חשבון נוסף שאצר קיפניס בקרבו כל השנים, ואותו חשף רק בסוף חייו, היה עם אנשי מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית בתקופת המנדט, יוסף עזריהו וד"ר יוסף לוריא. כל חייו רצה קיפניס להיות מחנך כיתה א' בבית ספר, אך הם מנעו זאת ממנו
כי לא היה מצויד בתעודת הוראה... קיפניס הוסמך להיות מורה למלאכה, וככזה הועסק עשרות שנים במערכת החינוך. האיש
שכל תלמידי בתי הספר בארץ למדו מתוך המקראות שערך ורקדו ושרו שירים שחיבר, התעסק כל אותן שנים בהוראת קרטונאז' ובמה שקראו אז 'תבונת כפיים'. 

אכן, היו לו 'ידי זהב' והוא הפליא להכין אביזרים מ'רַפְיָה'. ערכתי לכבודו חמישה מופעים פומביים בימי הולדתו, ובאירוע האחרון, שנערך לכבוד יום הולדתו ה-95, נכח באולם גם הנשיא לשעבר יצחק נבון, שכיהן אחרי נשיאותו כשר החינוך והתרבות. סיפרתי את מה שעוללו מפקחי משרד החינוך לקיפניס, והתחננתי בפניו שיוציא לכבודו, רטרואקטיבית, תעודת הוראה. נבון הנהן וצחק במלוא פה, אך מחווה זו לא צלחה וקיפניס הלך לעולמו ללא תעודה המסמיכה אותו לשמש מורה בישראל.
  
בשנת 1982, כשראיתי שהוא לא מתכונן לכתוב את תולדותיו, כתבתי בעצמי מאמר רחב יריעה, שכותרתו 'לוין קיפניס והזמר העברי', ובו סקרתי את פעילותו בשירי ילדים בין השנים 1923-1919. המאמר התפרסם בחוברת עיונים ביצירת לוין קיפניס, שהיה הפרסום הראשון של 'מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים'. בפברואר 1983, כשלוין קיבל את החוברת, הוא שלח לי מכתב תודה ובו רמז לראשונה, שבע שנים לפני מותו, שהנה הוא עומד סוף סוף לכתוב את תולדות חייו.

אוסף אליהו הכהן

ונחזור לעיתון הארץ

'סנדק זה אולי ביטוי מוגזם', המשיך קיפניס וסיפר, ואז תיקן את ניסוחו הקודם: 'נכון ומדויק יותר יהיה לומר, שעמדתי ליד עריסתו של העיתון בראשית ימיו'.

שמו הראשון של העיתון היה חדשות הארץ, ואף זה לא היה השם המקורי, שכן העיתון היה יוצא חלציו של עיתון בשם חדשות מהארץ הקדושה, שהחל לצאת בשנת 1918 בקהיר שבמצרים. מן השם הארוך קוצצה הסיפא 'הקדושה', ולאחר כמה חודשים הושמטה גם הרישא 'חדשות', וכך נותרה הכותרת, מאז ועד היום, הארץהמו"ל הראשון של העיתון היה שלמה זלצמן (1946-1872), סוחר אמיד וציוני נלהב, שהיה ממעריציו של זאב ז'בוטינסקי.

זאב ז'בוטינסקי, לבוש במדי הגדודים העבריים, ושלמה זלצמן, 1918 (מכון ז'בוטינסקי)

זלצמן, שהגיע לארץ מרוסיה, היה בעל ניסיון קודם בהוצאת ספרים בסנקט פטרבורג. הוא טיפל בהעברת המערכת מקהיר לארץ, וב-18 ביוני 1919 החל העיתון להופיע בירושלים בשמו החדש.


העמוד הראשון של הגיליון הראשון של 'חדשות הארץ', 18 ביוני 1919

כבר בצעדיו הראשונים של העיתון הציע זלצמן לקיפניס את משרת העוזר למו"ל. 'אינני יודע מי האיש שהמליץ בפניו לפנות אליי', סיפר לי קיפניס, 'וגם לא חקרתי בדבר. ההצעה נראתה לי מלהיבה מן הרגע הראשון. לא יכולתי לחשוב על משרה מכובדת יותר מאשר לשמש יד ימינו של מו"ל בעל מוניטין כשלמה זלצמן'.

קיפניס נענה מיד. אמצעי מחייה כמעט שלא עמדו לרשותו באותם ימים, שכן אי אפשר היה להתקיים רק מכתיבת שירים וסיפורים. הוא זכר את השנים הקשות של מלחמת העולם הראשונה, שבהן גויס על ידי השלטון העות'מאני לעבודות כפייה ('סוּחְרָה'), שכללו בין היתר כריתת עצים להסקת קטרי רכבת. כשהשתחרר עבד קיפניס כפועל שכיר-יום בעבודות חקלאיות. צעיר לימים היה אז ושמו טרם נודע ברבים. ניסיונו הראשון להוציא ספר שירים לא עלה יפה. היו אלה שירי אהבה שחיבר תוך כדי עבודתו בפרדסי המושבות, בשנים 1915-1914, ואותם כינס לספרון בשם לבדד (דפוס סעדיה שושני, יפו, תרע"ו). עד מהרה התחרט על הוצאתם לאור, מאחר שבאווירה השמרנית של אותם ימים נחשבו שירים אלו ארוטיים מדי. הוא החליט לאסוף את כל העותקים מהחנויות ולהשמידם ורק עותקים ספורים נותרו לפליטה. קיפניס, שידע כי ברשותי נמצא עותק מספרו זה, ביקשני שאשאיל לו את הספר 'לשם עיון'. מאחר שידעתי מה יהיה גורלו, שלחתי לו צילום. 'אני שונא צילומים' – אמר לי, 'הבה לי את המקור'. כמובן שלא התרציתי לו והספרון ניצל...

שער 'לבדד' (אוסף אליהו הכהן)

אמנם שירי ילדים מעטים שכתב כבר זכו להלחנה על ידי אברהם צבי אידלסון וחנינא קרצ'בסקי, וסיפור שכתב פורסם ב'ספרייה קטנה לילדים', שהוציאו המורים יש"י אדלר ושמואל חיים בֶּרְכּוּז (תרע"ו-תרע"ז). הוא גם סייע לשני עורכים אלה בהוצאת שתי החוברות מזמורים לילדים, שבהן נדפסו כמה משיריו בשמו וגם תחת שמות בדויים (ק' לוין; בן-פסח ש"ץ). 


אך מכל הניסיונות הספרותיים הללו, מוצלחים ככל שהיו, אי אפשר היה להתפרנס. אין פלא אפוא שכאשר פנה אליו זלצמן נעתר לוין קיפניס מיד להצעתו. קיפניס המשיך וסיפר לי:
זלצמן טיפל אז בהעברת העיתון מקהיר לירושלים. העורך היה שמואל פרלמן, ואני הייתי עוזרו בתיקון כתבי יד, בהגהה ובעיצוב הגרפי של העיתון. בין היתר סייעתי גם בניקוד. הוא העריך מאד את תרומתי לעיתון, ואת הערכתו ביטא כעבור זמן, כשנפגשנו בגרמניה בשנת 1923. זלצמן היה אז הבעלים של הוצאת 'הספר', שמשכנה היה בברלין, ואני השתלמתי בסמינר לאמנות בלייפציג. בפגישותינו הציע לי משרת עוזר בהוצאה. הוא היה מוכן להסתפק בשלוש-ארבע שעות עבודה ביום והבטיח לשלם לי שכר הוגן ולשאת בכל הוצאות הנסיעה. כשראה שאני מהסס בגלל לימודיי, לא הירפה ממני. הוא שיכנע אותי בכך שההוצאה ממוקמת בביתו הפרטי, והוא יקצה לי חדר מיוחד לעצמי. 'ביתי', כך אמר לי, 'הוא בית ועד לסופרים ומשוררים. ביאליק בא אליי ערב ערב, וכן שאול טשרניחובסקי, זלמן שניאור, יעקב פיכמן ודוד שמעוני. הם שותים תה, מקנחים בתופינים ומשוחחים על יצירות ספרות שונות וגם על האינפלציה בגרמניה המחמירה מיום ליום. הוצאתי את ספרו של דוד פרישמן במדבר, ועתה נמצא בדפוס הספר שירים של זלמן שניאור וספרו של זאב ז'בוטינסקי, שאותו אתה ודאי זוכר מימי הראשית של עיתון הארץ. עתה השלים ז'בוטינסקי את הספרון תרגומים שיראה אור בהוצאתי, ואני זקוק לאיש כמוך להגהה ולפיאור הספרים'.
ספרי הוצאת 'הספר' היו מעוצבים למופת ונחשבו לפאר המו"לות העברית של אותם ימים. לאחר שקיפניס ניאות לקבל את המשרה, הספר הראשון שהונח בידיו היה ספרו של שניאור בַּמֵּצַר
'אני מייפה את כוחך', אמר לי זלצמן, 'לעשות בחומר כראות עיניך. לבחור מה שתבחר, לפסול מה שתפסול, להחליף מילים, להשמיט שורות, לקצץ עמודים, ומה שישאר  ישאר, ואני אברך על המוגמר'. ואני אכן קיצצתי והטלאתי טלאי על טלאי. וכששניאור הציץ לחדרי, חייך ואמר: 'אל תחוס ואל תרחם. רוצה אני קב ונקי'.

כך עשה קיפניס גם בספריו הנוספים של שניאור גשרים וחזיונות, שנדפסו שניהם בתרפ"ד (1923).


כפי שאפשר לראות מהאיורים המלווים רשימה זו, קיפניס לא הסתפק רק בהגהות, אלא גם עיצב את גופני האותיות המוזהבות על הכריכות וכן עיטר באותיות מסוגננות את עמודי השער ותוכן העניינים. שניאור, שהיה אסיר תודה, שמר מאז על קשרי ידידות חמים עם קיפניס.

שניאור גמל לחברו בכתיבת הקדמה מחמיאה לספר לקבר אבות, שראה אור באותה שנה (1923) בהוצאת 'הספר' ועוצב כולו בידי קיפניס במלאכת מחשבת. בדף השער נכתב: 'הקישוטים מאת ל' בן-שמיר'. היה זה שמו הבדוי של קיפניס: ל' הוא כמובן קיצורו של לוין, ובן-שמיר הוא רמז לעיירת הולדתו אושומיר שבאוקראינה. הספר עצמו נכתב חמש שנים קודם לכן, בשנת 1918, כאשר קיפניס עבד כמדריך במושבת התימנים נחליאל שליד חדרה.



והנה עמוד התוכן שגם אותו ואת אותיותיו עיצב קיפניס:



באשר לתרגומים של ז'בוטינסקי, שנדפס ב-1924, כבר התעוררו חילוקי דעות. קיפניס הגיה את הספר כולו ומצא בו טעויות ניקוד רבות שאותן צריך היה לתקן. זאת ועוד, קיפניס גם עיצב את האותיות המסוגננות שעל הכריכה.


עוד הוא מספר לי על כך, ניגש קיפניס לאחת המגירות בביתו ושלף מתוכה את דפי הסְדָר לדפוס של ספרון זה, שנדפסו על נייר חצי שקוף ונועדו להגהה סופית. 'קח לך דפים אלה כשי ממני', אמר והושיט לי אותם למשמרת. הנה דוגמה מהם:

אוסף אליהו הכהן

שלמה זלצמן תיעד את חייו ועלילותיו בספר זיכרונות נשכח שנקרא מן העבר (הוצאת המחבר, תל אביב, תש"ד / 1943), אולם פרשת ייסוד עיתון הארץ בירושלים תופסת בו מקום מועט ביותר. להקמת הוצאת 'הספר' בברלין ולניהולה במשך שלוש שנים (1924-1922) הקדיש חצי עמוד בסך הכל, וגם זאת בלי להזכירה בשמה. קיפניס, שהיה עוזרו הראשי ומעטר הספרים, אינו נזכר כלל בתפקידו זה. הספר כולו עומד בסימן הערצתו של זלצמן לז'בוטינסקי, ונראה שנוכח זאת התגמדו כל שאר האירועים בחייו... 

בשנת 1924 עלה זלצמן לארץ באופן סופי והשתקע בתל אביב. זמן מה היה חבר הנהלת הארץ. אחר כך עזב ויחד עם מאיר דיזנגוף וישראל רוקח היה ממייסדי היומון הציוני-כללי הבוקר. הוא התמיד בפעילותו הציבורית ונמנה עם חברי הוועד המפקח של גימנסיה 'הרצליה', היה חבר מועצת עיריית תל אביב וחבר הנהלת בנק 'הלוואה וחסכון'. לאחר מותו בסוף שנת 1946 נטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.


הוצאת הספרים הנשכחת 'הספר' ומייסדה הנשכח גם הוא שלמה זלצמן  שאפילו ערך בוויקיפדיה אין עליו!  ראויים לשכון בכותל המזרח של המו"לות העברית. בספרו החדש והיפה של ד"ר גיל וייסבלאי, קב ונקי: תחייתה של אמנות הספר העברי ברפובליקת ויימאר (כרמל, תשע"ט), הוקדש מקום נרחב להוצאת 'הספר', וסוף סוף זכתה הוצאה חשובה זו וזכה מייסדה להערכה ראויה.


חגו של עיתון הארץ הוא אפוא הזדמנות לחשוף גם את תרומתם של קיפניס וזלצמן לעיתון זה בראשית צעדיו.

הסמליל של הוצאת 'הספר'

19 תגובות:

  1. שמעתי שלוין קיפניס כתב ספר לילדים ביידיש. כל נסיונותיי למצוא את הספר עלו בתוהו.
    האם מישהו יודע על ספר זה ויוכל לשלוח פרטים?

    השבמחק
    תשובות
    1. לעווין קיפניס (1993), אוּנטערן בּאָקסערבּוֹים, פארלאג "ישראל בוך", תל-אביב.‏ וגם: אונטערן טייטלבוים ו-אונטערן פייגנבוים‏.

      מחק
    2. הספר "אונטערן טייטלבוים" סרוק כאן: https://ia800909.us.archive.org/4/items/nybc200027/nybc200027.pdf‏ ‏

      מחק
    3. לקוראי יידיש, קיפניס כתב על יחסו ליידיש (ומנה את כל פרסומיו בשפה זו) כאן:‏
      http://yiddish.haifa.ac.il/tmr/tmr03/kipnis.pdf

      מחק
    4. הקישור שטליה מירון שלחה אינו עובד. הספר סרוק גם בספרייה הלאומית אך ניתן לצפייה רק מבניין הספרייה.

      מחק
    5. ספרו של קיפניס "אונטערן טייטלבוים" (הוצאת "מתנות", ניו יורק 1961) זמין אמנם בארכיון האינטרנט. הנה קישור שעובד:
      https://archive.org/details/nybc200027

      המאיירת, "איזאַ", היא מן הסתם איזה הרשקוביץ.

      את הספר אגב מקדיש קיפניס "צום אָנדענק פֿון מײַן מאַמע, באַבל רחל, מײַן ערשט בוך אין מאַמע-לשון"...

      מחק
    6. תודה לכל המשיבים!
      פנינה

      מחק
  2. חוברת ב' של "מזמורים לילדים" נמצאת סרוקה באתר הספרייה הלאומית
    https://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE12246683&_ga=2.72677651.1252516734.1562272601-1295672597.1423939415
    "היה היה לילד כלב" הוא וריאנט של "בא הכלב המטבחה" https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=1641.
    "שיר פרש" חשוד כתרגום חופשי של השיר הגרמני Hopp, hopp, hopp! Pferdchen lauf Galopp!

    השבמחק
    תשובות
    1. מי שימצא לך את ספר הילדים באידיש הוא איתמר לוי - האזן לירון אנוש שם הוא משתתף!!

      מחק

  3. לעונ"ש, שוב תודות על היותו גשר לאוצרותיו הבלתי נדלים של אליהו הכהן. ולאליהו, תודה על פרק נוסף - מאלף, מחדש ומרחיב עין ולב. מי שהיה מוכר לנו כסופר ילדים פורה, מתגלה כגרפיקאי מחונן. מערכת החינוך דאז הפסידה אולי מורה לכיתות א', אך - בנוסף לשיריו וסיפוריו - הרויחה מכישוריו האמנותיים/אומנותיים: במהלך שלשת שבועות "שיעורי הקיץ למורים" שנערכו בחופשת הקיץ, הוקדשה מדי יום שעה וחצי ל"עבודה בקרטון וכריכת ספרים". מורם של המורים המשתלמים היה לוין קיפניס ("הארץ", 12.8.1925), ותורת כריכת הספרים הגיעה ממנו לשיעורי המלאכה בבתי הספר.

    השבמחק
  4. מצטרף בכל לב למילותיו של ארנון במשפט הראשון, ועל יתר דבריו אני לומד ומצרף למה שכתב אליהו הכהן.

    השבמחק
  5. השיר "היה היה לילד כלב" הוא וריאנט של השיר "או פפה בילה סבקה", על כלבה שאכלה משהו, הרגו אותה ועל המצבה כתבו שהיתה כלבה...וחוזר חלילה. המנגינה הרוסית לשיר זה היא המקור למנגינת שהשיר המעגלי "הלכה צעירה בכנרת".

    השבמחק
  6. תודה בכל לב על הרשימה המשובבת נפש ועין!

    השבמחק
  7. אני רואה כעת שאליהו כבר כתב על "היה היה לילד כלב" כ"בעלי התוספות" לפני שלוש שנים.
    http://onegshabbat.blogspot.com/2016/09/blog-post_7.html
    כי "כך שרוהו ילדי העלייה השנייה". אליהו, מעניין אם יש בידך עדויות מוקלטות, ואם כן אם אכן זומר כבר אז בלחן שהיה ל"הייתה צעירה בכינרת" [כי הטקסט על הכלב התגלגל לעברית גם בגרסאות נוספות ובלחנים אחרים - ראו בזמרשת "בא הכלב המטבחה" ו"אל המטבח בא כלב"]. מבחינת המשקל הטקסט לא לגמרי מתאים אבל עם עיוותים מסוימים אפשר לשיר אותו במנגינה הזאת.
    כמו כן, האם ההנחה היא שכל שירי "מזמורים לילדים" היו שירי זמר בעלי מנגינות.
    וכרגיל, תודה גדולה לאליהו!

    השבמחק
  8. מקסים מרגש מדהים. היכן מוצאים עוד כריכות של קיפניס ועוד דפים שכתובים בפונט שלו?
    ושאלה עוד יותר חשובה, האם ניתן להשתמש בפונטים אלה? האם יש להם זכויות יוצרים? חשוב!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. אלה לא בדיוק פונטים אלא סוג של קליגרפיה: לאותיות יש יותר מצורת כתיב אחת והממדים שלהן משתנים על פי ההקשר. אפשר לראות דוגמה לזה בדף הפנימי של החיזיון שמובא למעלה: האות ש' נכתבת פעם אחת עם הקו הימני מוארך לגובה, פעם שניה עם הקו האמצעי ופעם שלישית עם הקו השמאלי. (לגבי זכויות יוצרים אינני יודע).

      מחק
  9. ואם מישהו מהקוראים החמיץ בשעתו את "גלגולו של ניגון: מי היא הצעירה שהייתה בכנרת?" (עונ"ש 16.9.2016), מומלץ לחזור לשם. לא לפסוח על (32) התגובות, ובהן גלגולים ביידיש, רוסית, אנגלית, פולנית, גרמנית (שיר-סטודנטים מן המאה השמונה-עשרה...) ועוד ועוד.

    השבמחק
  10. אני זוכרת שכילדה, אפילו מבלי לדעת מה זה אר-נובו, אהבתי במיוחד את הספרים והחוברות שיצאו עם האותיות היפהפיות והעיצוב הזה המיוחד.זה היה מעניין ומאיר עיניים גם לילדה בת 8, שאז לא היו הרבה חמרים ויזואליים מושכי לב שנוצרו במיוחד לבני גילה...
    החזרת אותי לימים ההם, אף שלא ציינת את השם של הסגנון הזה שרווח בסוף המאה ה19 ובייחוד תחילת המאה ה20

    השבמחק
  11. כל כתבה חדשה שיוצאת מתחת לידיו הברוכות של ידידנו אליהו, הנה פנינה מפתיעה ומלוטשת, ותמיד היא מהווה תרומה חשובה לאוצר תולדותיו של הזמר העברי.
    אל לוין קיפניס התוודעתי בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת, כאשר שני יוצרים ידועיים, רפאל ספורטא ולוין קיפניס, פנו אלי זה אחר זה בבקשה שאאייר את ספריהם. אני?!... - תמהתי, הרי אני בחור צעיר שזה עתה השתחרר מצה"ל, - והם מציעים לי את ספריהם לאיור?..
    במשך כמה עשורים איירתי בנאמנות את ספרי הילדים של קיפניס, הפכתי לידיד המשפחה והרביתי לבקר בביתם ברחוב ברנדייס בתל אביב.
    ושוב, זר תודות לאליהו על שהוא מציל למעננו ולמען הדורות הבאים פינות נסתרות בתרבותנו, אשר אלמלא דבקותו המבורכת והידע האדיר שצבר, החשכה היתה כנראה מעלימה אותן לעד.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.