'פולניה הרחוקה אינה שוכחת את אזרחיה': מעשה באמבטיה

Y. NAHARI-MIEDZYRZECKI TEL-AVIV

מאת עפרה פרי

אמבטיה מיניאטורית מצופת אמאיל בגוון ירקרק, מוצבת על כַּן ברזל, עומדת אצלי במטבח. קניתי אותה בשתי לירות לפני כארבעים שנה ממישהו שהוריד שמאַטעס מעגלה עם חמור בשוק הפשפשים ביפו. החפץ הזה עורר פתאום את התעניינותי, ובכמה שעות של גלישה במרשתת, בלי לקום מהכיסא, יצא סיפור קטן.

על כַּן הברזל שעליו מוצבת האמבטיה, שאורכה 14 ס"מ ורוחבה 6 ס"מ, מוטבעים כיתובים שונים.

PALESTINE

 EGYPT SYRIE

 HERZFELD & VICTORIUS S.A.

מהי האמבטיה המוזרה הזו, ומה פשר השמות שהוטבעו על כן הברזל?

תמיד חשבתי שזו מאפרה ששימשה פרסומת לכלים סניטריים, והנחתי שמדובר בשני סוחרים תל-אביבים, הרצפלד האשכנזי וויקטוריוס הספרדי, שכשותפים בתל אביב הקטנה של ימי המנדט המוקדמים עשו עסקים בתחום הכלים הסניטריים עם מצרים וסוריה השכנות. 

כלל לא עלה בדעתי שמדובר בשני יהודים יֶקים ילידי ראשית המאה ה-19, יוזף הֶרצפלד (1898-1832) וקרל ויקטוריוס (1906-1832). שניהם הקימו בעיר הפרוסית המוזנחת גראודנץ (Graudenz) בית יציקה ענק.

מפעל היציקה של ויקטוריוס והרצפלד (naszemiasto)

המייסדים: ויקטוריוס והרצפלד (naszemiasto)

בשנת 1918, עם הסכמי ורסאי, עבר 'המסדרון הפולני' לרשות הרפובליקה הפולנית החדשה, והעיר, שנמצאת בצפון המדינה, נקראת מאז בשם גרודז'ונדז (ובפולנית: Grudziądz). המפעל שוכן שם עד היום. יצקו בו תנורים מברזל ובעיקר צינורות ביוב וגם מכסי ביוב יפהפיים, כפי שרואים בערים גדולות וגם אצלנו.

מכסה ביוב עם הלוגו של ויקטוריוס והרצפלד HV

אז מה לכל זה ולתל אביב?

בארץ ישראל המנדטורית לא ייצרו ברזל בכמות מסחרית וגם לא 'כלים סניטריים', ובתערוכות הגדולות של יריד המזרח, שהתקיימו בתל אביב בשנים 1934 ו-1936, הוצעו למכירה סחורות מסוג זה. רבות מהן הגיעו מפולין, שנקראה באותם ימים בפי כל בשמה היהודי העתיק 'פולניה'. ככל הנראה כך הגיעה האמבטיה שלי לארץ הקודש...

הביתן הפולני ביריד המזרח (ויקיפדיה)

יריד המזרח (rLevant Fai) הראשון נפתח ב-1934, ואף עוצב לו סמל מיוחד, 'הגמל המעופף', על ידי האדריכל הראשי אריה אלחנני. לכבוד היריד ניטעו ברחוב השפלה עצי דקל מזן וושינגטוניה, וארבעה מהם נמצאים שם עד היום. סיפורו של יריד המזרח כבר סופר במקומות רבים ולא נשוב עליו, אבל ליריד הזה יש לי גם קשר אישי.

אמי בלהה פסטמן (לימים סגל), שעבדה כ'קורספונדנטית' בחברת רסקו (חברה זו הוקמה בתל אביב ב-1934 על ידי הסוכנות היהודית והופעלה על ידי יהודים שעלו מגרמניה), הייתה נציגת החברה ביריד המזרח של שנת 1936. 

כרטיס הכניסה שלה, שהשתמר ונמצא ברשותי, הוחתם גם הוא בחותמת הגמל המעופף.

לקראת היריד הראשון של שנת 1934 יצא גיליון מיוחד של ארץ ישראל והמזרח הקרוב (כתוב בפולנית, בצרפתית, באנגלית, בעברית ובערבית) ועליו סמל הגמל המעופף.

חוברת מרתקת זו סרוקה בשלמותה כאן

הגיליון, שגדוש במודעות ובצילומים, הוקדש כולו ליחסי המסחר הפעילים בין ארץ ישראל המנדטורית לבין פולין. החוברת נפתחת בדברי ברכה של שר המסחר הפולני, של יו"ר הוועד הפולני למען ארץ ישראל ושל נכבדים רבים אחרים, כולל מאמרים וטבלאות נתונים על יחסי המסחר בין שתי הארצות. הקונסול הפולני בארץ ישראל סטניסלב לוקשביץ (Lukaszewicz) כתב בין היתר כי 'פולניה הרחוקה אינה שוכחת את אזרחיה ועוזרת להם במִדת האפשרות'. 'אזרחיה' הם כמובן יהודי פולין שעלו אז בהמוניהם לארץ בגל הגדול של העלייה החמישית.

בין המון המודעות של סוחרים ונציגים של חברות מסחריות, מצאתי את הרצפלד וויקטוריוס ואת יחיאל נהרי מתל אביב ששמותיהם חקוקים על האמבטיה הממוזערת שלי:

יחיאל נהרי (מינדז'יז'צקי), שחנותו הייתה ברחוב אלנבי 119 בתל אביב, היה הסוכן המורשה של החברה. עד מתי הוא פעל שם כנציג החברה לא מצאתי, אבל דוד אסף, עורך רשימתי, הצליח לאתרו.

מתברר כי אדון נהרי לא היה סוחר מתכות פשוט הספון בחנותו אלא איש עסקים בינלאומי, מיליונר ונדבן. הוא נולד בעיירה ונגרוב שבפולין, עלה לארץ ישראל והיה 'אזרח העולם', שהחזיק דירות בפריז ובלונדון. בנוסף, גם היה ברשותו אוסף נדיר של אמנות סינית ויפנית. האוסף שלו אף הוצג במוזיאון תל אביב. כך כתב עליו העיתונאי אורי קיסרי:

מעריב, 24 במאי 1953

נהרי נפטר בפתאומיות בלונדון במאי 1962, ובצוואתו (שסביבה התגלע סכסוך ארוך) הוריש את האוסף למוזיאון העירוני של רמת גן. היכן הוא האוסף היום? איני יודעת.

הבוקר, 31 במאי 1962

במפתיע, או שלא, ברחוב אלנבי 119 נמצאת גם כיום חנות לסחורות ברזל (פרזול ומנעולים). החנות שייכת לאחים ביטר, ובאתר האינטרנט שלהם כתוב בין השאר:

חברת אחים ביטר נוסדה  על ידי אברהם ביטר וחתנו יחיאל אלטמן בשנת 1945. החברה היתה מבתי העסק הראשונים אשר עסקו בפירזול בארץ ובמהרה הפכה לאבן שואבת לבעלי מקצוע ולקוחות פרטיים. 

חנות האחים ביטר בתל אביב, רחוב אלנבי פינת ליבונטין (צילום: איתמר לויתן)

סביר להניח שתנועת המסחר בין פולין לפלשתינה (א"י) נקטעה ב-1939, וכשהסתיימה המלחמה ב-1945 החליפו מוצרי הפרזול את האמבטיות הפולניות היצוקות אמאיל שנמכרו לאפנדים העשירים של פלשתינה, סוריה ומצרים.

__________________________________

עפרה פרי גרה בחיפה ועוסקת בעריכת לשון