יום שני, 13 ביולי 2020

בורא מיני מזונות: שניצל עברי לילדים, שולחן שווארמה ובוטיק דגים

א. השניצל העברי הראשון

ברחוב הצפצפה ברמת ישי, ליד 'אמריקן פיצה' (לא 'פיצה אמריקנית' חלילה), נמצאת חנות שמשמרת את רוחם של חלוצי עמק יזרעאל: 'השניצל העברי הראשון'...

צילום: מיקי מלכה

ב. יד ראשונה מקצב

ועוד באגף השניצלים.

כולנו שמענו על 'קיצוב' (משהו שהולך טוב עם מדיניות כלכלית של צנע), והנה מתברר שיש גם 'מקוצב'.

לקצבים של מפעל הבשר 'עוף טוב' יש 'קיצוב פרימיום', שכולל נתחי עוף או שניצל דק-דק: 'נתחים מובחרים, נקיים ומקוצבים ידנית'.

צילום: נעמי גרינטל-לבקוביץ

ג. שניצל ילדים

השניצלים של 'עוף טוב' הם כנראה מכרה זהב.

במקרה המפחיד הזה יכול להיות שאפילו צריך לפנות למועצה לשלום הילד. מזל שהמבצע הסתיים.

צילום: טובה הרצל

ד. שווארמה שיש לה שולחן

ברחוב לוינסקי בתל אביב מצאנו שולחן ששייך לפרסונה מיוחדת במינה.

צילום: איתמר לויתן

ה. בוטיק הדגים

לא הרחק מ'השניצל העברי הראשון' של רמת ישי, באותו רחוב עצמו, נמצא בוטיק. לא סתם בוטיק, אלא בוטיק הדגים.

צילום: מיקי מלכה

המילה בוטיק שמורה בדרך כלל לחנויות אופנה, אבל איך אפשר שלא להיזכר במערכון הקלסי 'שוק הספרים', שכתב דן בן אמוץ עבור שלישיית הגשש החיוור:
חנות בדיזינגוף רצית אה? היי סוצייתי. מה יש ברחוב הזה? בית קברות לבגדים. ירק בחנות דליקטס, פיתה בסופרמרקט, גבינה מלוחה בבוטיק הגבינות, חנות סתם אין כאן! הכל בוטיקים. עוד לא פתחו כאן איזה בוטיק פלאפל? כל סנדלר  מכון הנעל. חנות לתחתונים? 'בוטיק התחת'! אפשר להשתגע.
אז אם יש 'בוטיק התחת' למה לא בוטיק הדגים?

מה שנחמד בבוטיק הזה, שהדגים הם לא באמת דגי מעיין. מעיין הוא שמה של בעלת הבית...

יום שישי, 10 ביולי 2020

'מה חלום ומה חידה': יום הולדת לנעמי שמר

מאת יהודה בְּלֶכֶר

נעמי שמר ודן אלמגור חולקים יום הולדת משותף: 13 ביולי, סמוך ל'אמצע התמוז'. היא נולדה ב-1930, כשנה לאחר זעזוע מאורעות תרפ"ט. הוא נולד חמש שנים אחר כך, ב-1935, כשנה לפני פרוץ מאורעות המרד הערבי הגדול (תרצ"ו-תרצ"ט). שניהם השתייכו לדור ה'צברים' שנולדו בארץ וגדלו בה בשנות השלושים של המאה הקודמת  זו בקבוצת כנרת וזה ברחובות  ושניהם השפיעו רבות על אוצר שירי הזמר העבריים למן שנות החמישים ואילך. לנעמי שמר המנוחה, שאתמול מלאו תשעים שנה להולדתה (י"ז בתמוז תר"ץ), מוקדשת רשימה זו; לדן אלמגור, יאריך ימים ושנים, תוקדש הרשימה הבאה.

נעמי שמר, 1987 (צילום: גל יחיעם, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

אין ספק שנעמי שמר הייתה הארי והלביאה בחבורת יוצרי הזמר העברי בתקופת המדינה. אליהו הכהן אמר פעם, כי מאז שירת הלויים בבית המקדש לא נוצרה לעם ישראל יצירה כְּשֶׁלָּהּ. תלי-תילים של מילים כבר נכתבו ונאמרו עליה ועל יצירתה ולכאורה לא נותר עוד מה לחדש. אנסה אפוא לשפוך אור על פרט קטן בביוגרפיה העשירה שלה: משהו על שמות העט אותם בחרה לעצמה בשנים הראשונות ליצירתה.

למה בכלל עשתה כך ולא הזדהתה בשמה האמיתי? שמות עט היא תופעה מקובלת, לעיתים אופנה, שבה נוקטים, מסיבות שונות, אמנים, סופרים ויוצרים בכל הזמנים ובכל השפות. לעתים מסיבות אישיות (צניעות קיצונית, חוסר ביטחון, שעשוע), לעתים מנסיבות שנכפו עליהם (חוסר רצון להיחשף בפני המשפחה או הסביבה). 

באשר לנעמי שמר ניתנו הסברים שונים, כגון חששה מגרימת 'בושות משפחתיות' בגלל תִּיּוּגָה כפזמונאית, או 'מה יגיד אלתרמן' ומה יאמרו בקבוצת כנרת. ד"ר תמר זיגמן, המופקדת על ארכיונה של נעמי שמר בספרייה הלאומית, כתבה: 'השימוש בשמות הבדויים – "ש. כרמל" ו"אליפז"  ששמר השתמשה בהם בשנות יצירתה הראשונות, נבע מתחושת בושה ונחיתות שנקשרה בימים ההם לכתיבת פזמונים קלים' ('תחנות בחייה של נעמי שמר', בלוג הספרנים, 20 באוקטובר 2019). היא עצמה, ככל שידוע לי, מעולם לא הסבירה זאת בכתב או בעל-פה.

כלל ידוע הוא, שגם שמות עט אינם נבחרים במקרה. על פי רוב מוכמן בהם רמז שאם יתפענח נכונה הוא יכול ללמד משהו מהותי על היוצר ועל עולמו בעת בחירת השם.

בפברואר 1956 העלתה להקת פיקוד המרכז את תכניתה החדשה, החמישית במספר, 'פשיטה בכפר...'.


זה היה 'מערך מוזיקלי' בשפת אותם ימים (את המילה 'מחזמר' טבעו ב-1962 דן בן אמוץ וחיים חפר, בעת ש'הבימה' העלתה את הגירסה העברית של 'אירְמָה לָה-דוּס'). אהרן מגד כתב את המחזה, שעלילתו נבעה מאופנת אימוצי יחידות צה"ל שהחלה באותן שנים. וכך מספר המחזה על קבוצת חיילים שאומצה על ידי חברי מושב ותיק שבסמוך לו חונה יחידתם. החיילים סבורים לתומם שהם מגיעים לחופשה של כיף, במיוחד עם ה'עיקר', הלא היא 'בת האיכר', אלא שהדברים מתפתחים אחרת. המושבניקים 'מנדבים' את החיילים לעבודה חקלאית מפרכת והחיילים, כתגובה, 'מארחים' את המושבניקים לאימון מפרך בבסיס. הסוף הוא טוב וההדורים מתיישרים במסיבה סוערת שבה כולם חוגגים ושמחים.


התכנית זכתה להצלחה רבה ודחקה אפילו את מי שמשלה אז בכיפת הלהקות הצבאיות, להקת הנח"ל, שבאותן שנים שרה להיטים כמו 'תותחים במקום גרבים', 'כיתה אלמונית' ו'יא משלטי'. להקת הנח"ל הופיעה באוגוסט 1956 בקיבוץ עין גדי, לכבוד חגיגות אזרוחו לאחר שנתיים של האחזות נח"ל. לאחר ההופעה כתבו חברי המשק לחברי הלהקה: 'הייתם כמעט כמו להקת פקוד מרכז. באמת. לא רע!'. עם 'מחמאות' כאלה, חברי להקת הנח"ל היו צריכים לערוך חשבון נפש...


כפי שאפשר לראות מדף התכנית 'פשיטה בכפר', רוב הפזמונים (שבעה במספר) נכתבו על ידי פלוני ושמו ש. כרמל, שאף התכבד בהלחנת שניים מהם. כל השירים האחרים (למעט אחד) הולחנו בידי יוחנן זראי המחונן והמוכשר, שהיה אז כוכב עולה (תרתי משמע: גם עולה חדש; הוא עלה לארץ מהונגריה ב-1950) בחיי המוזיקה בישראל, הן הקלה (לצידם של משה וילנסקי וסשה ארגוב) הן הקלאסית.


על ש. כרמל, שקיבל הזדמנות לעלות לליגה הלאומית של כותבי הפזמונים ללהקות הצבאיות, שבה פעלו עד אז כותבים מנוסים כמו יחיאל מוהר וחיים חפר, איש לא שמע. תעלומה!

התעלומה נפתרה כעבור כחצי שנה. בעקבות ההצלחה המסחררת של 'פשיטה בכפר' החליט תיאטרון 'אהל' להעלות את המחזמר על בימתו. בגרסה החדשה, שנקראה 'חמש:חמש', השתתפו שחקניו המנוסים של ה'אהל' לצד מקצת מחברי הלהקה הצבאית. הצוות המקצועי המקורי (הבמאי, המנהל המוזיקלי, כותב הפזמונים והמדריכה המוזיקלית), הושאר על כנו. המחזה עלה על קרשי הבמה מיד לאחר מבצע 'קדש' וזכה להצלחה מסחררת. 

או אז נחשפה ש. כרמל בזהותה האמיתית: אשה, יחידה במינה בעולם גברי של פזמונאים ומלחינים ששלטו אז בממלכת הבמה הקלה בישראל, ושמה האמיתי נעמי שמר (לבית ספיר). התברר כי היא בת קבוצת כנרת, רעייתו הצעירה של הבמאי גדעון שמר (שביים את המופע) ותלמידתו של יוחנן זראי באקדמיה למוזיקה בירושלים. 

אבל האם השם שבחרה לעצמה היה מקרי או שמא טמונה בו משמעות כלשהי? נעמי שמר ומקריות לא הלכו אף פעם יחד, ולפיכך כדאי לשים לב לגימטרייה: ש' כרמל = נ' שמר = 590.

הנה 'רב האור', אחד השירים הידועים ביותר מאותו מופע, שכתבה נעמי שמר והלחין יוחנן זראי, ושרה ריקה זראי, אז רעייתו של המלחין, שהייתה המדריכה המוזיקלית של הלהקה וגם מילאה תפקיד ראשי בהצגה ב'אהל':


שנתיים אחרי כן, בשנת 1958, שנת העשור למדינה, נעמי שמר הייתה כבר ממובילי חבורת היוצרים של הזמר הישראלי. ייחודה היה בכך שכמעט כל הפזמונים שכתבה גם הולחנו על ידה. כמעט כל השירים שכתבה, נעשו על פי הזמנה, וההזמנות זרמו אליה מכל עבר: להקות צבאיות ואזרחיות, זמרים וזמרות, הרכבים קוליים שונים ומופעים רבים על הבמה הקלה. הנה רשימה חלקית של שירים שיצרה בשנים 1958-1957: 'נועה', 'זַמָּר נודד', 'בגלל מסמר', 'הי טירילַי', 'חמסינים במשלט', 'הלילה הולך בשדרות', 'העיר הלבנה' ועוד ועוד. 

דף השיר של 'בגלל מסמר', הוצאת 'אילן', תל אביב 1958 (המחלקה למוזיקה, הספרייה הלאומית)

כך כתב עליה אז נתן דונביץ:

הארץ, 22 בינואר 1958

צמד 'הדודאים', שנוסד ב-1957, הקליט אז שניים משיריו הידועים ביותר: 'שיר לחג עשור' ו'שיירת הרוכבים'. נעמי שמר חיברה את המילים ואת הלחן של 'שיר לחג עשור", ואילו מילות 'שיירת הרוכבים' נכתבו בידי מאן דהוא שהזדהה כ'אליפז'. הלחן, בסגנון מנגינת מערבונים טיפוסית, היה של שמעון ישראלי.

הנה 'שיירת הרוכבים' בפי הדודאים:


לא עבר זמן רב והתברר כי 'אליפז' אינו אלא שם עט של נעמי שמר. האם גם כאן נגנזה משמעות כלשהי, ואם כן מה היא?

בשם המקראי אליפז נקראו גם בנו של עֵשָׂו וגם אליפז התימני, רֵֵעוֹֹ של איוב. לא ידוע לנו על חיבה מיוחדת בין נעמי שמר לבין דמויות אלה, ולפיכך, בהנחה ששם זה לא נבחר על ידה סתם כך, שומה עלינו לנסות ולמצוא הסבר אחר.

הנה מילות השיר. קראו אותן היטב ושימו לב איזו אות מאותיות האלף-בית העברי חסרה בשיר.

בין הרי הסלע הכהים
בין הרי הסלע הגבוהים,
לילה, לילה, מול ירח
הפולח בעבים,
תתעורר שיירת הרוכבים.

הם רוכבים ושרים
לרגלי ההרים,
הם רוכבים לבדם שם בוואדי, מול הים.

לבם הומה עצבת
גבם עייף עד מוות
ומבטם תועה בכוכבים.
אבל, אל מול הרוח,
כאיש אחד תנוע,
תנוע לה שיירת הרוכבים.

הם יצאו לדרך בסערה
הם יצאו לעיר הנצורה
אך אי שם בלב הוואדי,
עת הרעימו הרובים
נלכדה שיירת הרוכבים.

קולות הקרב תמו
ותותחיו נדמו
ושבנו אל בתינו הטובים
אבל אל מול הרוח
כאיש אחד תנוע
תנוע לה שיירת הרוכבים

הם רוכבים ושרים,
בשבילי ההרים
אך השביל אל הים
לא יגיע לעולם.


והנה, כל אותיות האלף-בית כלולות בשיר, לבד מאחת והיא האות השביעית ז'. ללמדך שלאליפז יש אולי משמעות אחרת, לא גימטרייה אלא ראשי תיבות: אליפ"ז = אין לי פה ז'...
__________________________________

יהודה בְּלֶכֶר הוא מוזיקאי בעל עניין מיוחד בזמר העברי

יום רביעי, 8 ביולי 2020

זיווגים על הקבר


כתב וצילם דנצ'וּ ארנון  

על פי מסורת שבתלמוד הבבלי התנא יונתן בן עוזיאל היה זה שתרגם את ספרי הנביאים לארמית (התרגום הארמי לתורה, שמכונה בטעות 'תרגום יונתן', אינו שלו ושם זה ניתן כתוצאה מטעות פענוח של ראשי התיבות ת"י, שאינם אלא 'תרגום ירושלמי'). מסורת עממית, שראשיתה במאה ה-11, מזהה את קברו בעמוּקָה (במילעיל), על גדת ערוץ נחל שחוצה את יער ביריה הסמוך לצפת. 

המשתטחים על הקבר מצפים כמובן לישועות ולנחמות, אבל הסגולה העיקרית המיוחסת למקום זה היא שרווקים, ובעיקר רווקות, ימצאו בזכותו את זיווגם. כ"ו בסיון  יום מותו של הקדוש ויום ההילולה שלו – הוא התאריך הקובע לחגיגות הגדולות.

השנה חל תאריך היעד ב-18 ביוני, בעיצומה של מה שמכונה 'שגרת קורונה'. הגעתי לשם באיחור, בעיקר בגלל הפקקים, והפסדתי את 'התיקון הגדול למעוכבי זיווג' שנערך באופן מסורתי על ידי 'גדול המקובלים' הרב דוד בצרי. הספקתי לצלם מעט מההתרחשות שסביב לקבר עד שירדה החשכה, ואשלים אותה בתמונות שצילמתי לפני תשע שנים (2011).

הרב בצרי עצמו אמנם גר בירושלים, אך מצודתו פרושה בצפת ובעמוקה. יש לו מוסדות וישיבות הקרויות על שמו של התנא הקדוש והן מבטיחות חתונה מהירה אם רק תגלשו באתר האינטרנט של 'מוסדות ישועות בעמוקה'.


מעל ציון הקבר נמתחה כרזה צבעונית ענקית של 'הנחנחים', הלא הם חסידי ברסלב המאמינים בקדושתו של 'הפתק', שכביכול נשלח מן השמיים על ידי רבי נחמן לתלמידו ישראל אודסר, ובו נכתבה לראשונה הנוסחה 'נ נח נחמ נחמן מאומן'. הנחנחים נמצאים בכל טקס, וגם כאן מקומם לא נפקד. הם מקימים דוכנים למכירת ספרים ומזכרות וניכרים בהופעתם הייחודית ובכיפותיהם המצויצות.


השנה בלטו במיוחד חרדים עם מסכות קורונה. איכשהו המסכות על פניהם לא יושבות כל כך טוב...


ההילולה מושכת כל מיני דמויות צבעוניות. הנה כמה מהן:


ויש גם את המתבודדות. נשים 'מעוכבות זיווג', שלאחר הטקס הולכות להתבודד ביער ובין הסלעים. בין קיפולי הגבעות ועצי הזית העתיקים הן נושאות תחינה אישית נוגעת ללב.


לעמוקה באים כמובן גם אנשים ונשים נשואים, את הנשים הנשואות אפשר לכאורה לזהות בקלות לפי כיסוי הראש שלהן, אך מתברר שיש בקהל לא מעט נשים רווקות, גרושות ואלמנות שגם הן מכסות את ראשן. 


את הזוג הצעיר שצילמתי לא העזתי לשאול, אבל אולי הם עצמם מצאו את זיווגם בזכותו של התנא הקדוש, והפעם באו להודות לו.


אחד הטקסים הקבועים שנערכים בעמוקה נקרא ' תיקון 1000 השופרות'.


הטקס השנה היה שונה לחלוטין מזה שתיעדתי בשנת 2011. כיום משתתפים בטקס חרדים רבים ויחד אתם באה גם הפרדה חמורה בין גברים ונשים. לפני תשע שנים היו הרבה פחות אנשים (כמאתיים עד שלוש מאות) ולא ממש הקפידו על הפרדה מגדרית. בסככה מיוחדת התקבצו הגברים, הנשים עמדו מסביב (אישה אחת הסתננה אל בין הגברים).


הרב בצרי עמד במרכז ונאם בכישרון רטורי מרשים. 


הרב ביקש מן הנשים לכרוע ולהשתחוות, והן עשו כמצוותו.


אחר כך הביאו מאי-שם ארגז קרטון עם שופרות וחילקו לגברים. לא היו שם אלף שופרות, גם לא מאה, אלא עשרים או שלושים. זה לא הפריע לאף אחד. 


כולם התפללו מהלב, הגברים תקעו בשופר, וכולם האמינו בלב שלם שה'דינים' ייקרעו והשנה הם יימצאו סוף סוף את זיווגם ואת אושרם.


יום שני, 6 ביולי 2020

סיבוב בתל אביב: הספרייה של דב, פינת החי, עברית, המילון החדש, חכמת רחוב

א. ספריית הרחוב

דב פרקול, שגר ברחוב פרנקפורט 6, הלך לעולמו בספטמבר 2019, ומוקיריו החליטו לשמור את זכרו בדרך מקורית ומכובדת. 
תחת עץ האזדרכת, ליד הספסל שעליו אהב לשבת ולקרוא, הקימו ספרייה על שמו.

צילומים: איתמר לויתן

ב. פינת החי: חתולים, כלבים ויתושים

מודעה נוגעת ללב, על גורלה של חתולה, הודבקה באחד מרחובות הצפון הישן.

צילום: איתמר לויתן

פנייה נרגשת לכלבים מצאנו ברחוב חברון, מול הכניסה לבית הקברות טרומפלדור.

צילום: ישורון פישר

בבית מרקחת למד (רחוב בראלי, שכונת ל') יש פינה מיוחדת שבה מתכנסים היתושים. אולי למנוחה, אולי לשעת סיפור, אולי לסיעור מוחות, אולי לקפה ומאפה. מי יודע?


צילום: יונתן לרנר

ג. עד בכלל ועוד שיבושי לשון

בעיר העברית הראשונה לא תמיד יודעים עברית.

צילום: חיים כהן

זו ההגדרה ל'ועד בכלל' בויקיפדיה:
בעת הצגה של טווח, בצורה "מ... עד ...", הביטוי "ועד בכלל" בא להסיר ספק ולהדגיש שגם קצהו של הטווח נכלל בטווח המתואר. מילולית מציין המושג שהסיום של הטווח, החלק של ה'עד', אף הוא נמצא בתוך הכלל (=הטווח). לדוגמה, בתיאור "קבלת קהל מיום ראשון עד יום שלישי ועד בכלל", מדגישות המילים "ועד בכלל" כי גם ביום שלישי מתקיימת קבלת קהל.

והנה עוד פנינה עברית משובחת משכונת פלורנטין:

צילום: מנחם רוזנברג

שגיאת הכתיב הקלה שיש בשלט הבא, שצולם בשכונת כרם התימנים (ושייך לסוגת האזהרות מפני חנייה במקום פרטי), זניחה נוכח חכמת החיים הידידותית שהיא צופנת בתוכה.

כתב לי עפר גביש:
במקום לכתוב איסורים בלשון צבאית, בשפה מאיימת, בניסוח משפטי, הכותב מחייך ומבהיר את כוונותיו בצורה יצירתית. הוא גם לא שוכח להודות ולברך ביום טוב...

צילום: עפר גביש

ד. המילון החדש

מהי 'חברותא'? משחק מילים (קצת ילדותי) בבית הכנסת נורדיה ברחוב בוגרשוב.



ומהו 'פראייר'?

צילומים: איתמר לויתן

ה. חכמת רחוב: מאיפה באה הפוליטיקה?

לוח מודעות תוסס בקיוסק תל-אביבי ברחוב המלך ג'ורג' פינת בוגרשוב.

צילום: איתמר לויתן

שכונת פלורנטין היא גן עדן לחובבי גרפיטי. 

הנה דגימה קטנה מרחוב פלורנטין:

צילום: מנחם רוזנברג

שלט שצולם בשכונת נווה צדק.

שהתקופה הצרה שאנו חיים בה תהיה קצרה. אמן.

צילום: אברהם (רמי) דיין