שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי: 'השלושה' על מפת הארץ (ב)

מאת אבי בלדי ודוד אסף

החלק הראשון של המאמר, שהובא כאן, עסק בשמות רחובות בישראל הקרואים על שם 'שלושה'. החלק השני עוסק בקיבוצים, במושבים, בגן השלושה ובמצפה השלושה.

א. קיבוץ גבעת השלושה

שלט הכניסה לקיבוץ גבעת השלושה (צילום: אריאל פלמון, ויקימדיה)

קיבוץ גבעת השלושה, השוכן ממזרח לפתח תקוה, נוסד בשנת 1925 ונקרא על שמם של שלושה פועלים מפתח תקוה אשר בימי מלחמת העולם הראשונה הואשמו על ידי השלטונות העות'מנים בריגול. הם נאסרו והועברו לכלא דמשק, שם עונו ונרצחו בשנת 1916. אנדרטה לזכרם, מעשה ידיה של הפסלת בתיה לישנסקי, נמצאת דווקא בקיבוץ אחר, לא רחוק משם – עינת (שהוקם ב-1952, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, על ידי פורשי גבעת השלושה ורמת הכובש).

על לוח הזיכרון באנדרטה 'יד לשלשה' נכתב: 

מבין י"א חברים שהתנדבו בפתח תקוה

מנחם גרויליך  אייזיק מהרינג  שמואל שטרייפלר

אשר מסרו את נפשם בעד כלל הפועלים

נפטרו בכלא בדמשק בשנת ה'תרע"ו – 1916

'יד לשלשה' פסל של בתיה לישנסקי בקיבוץ עינת (צילום: אבישי טייכר; ויקימדיה)

הרקע לסיפור זה הוא סכסוך בין פועלים בפתח תקוה לבין האיכרים שהעסיקו אותם אך לא יכלו לשלם את שכר עבודתם. הפועלים הפגינו ותבעו את משכורתם מחברי 'הוועד החקלאי' שניהל את המושבה. באחד מימי המלחמה דרשו הטורקים להסגיר לידיהם את שומרי המושבה, והוועד ניצל את ההזדמנות כדי להיפרע מהפועלים ומסר את שמותיהם למשטרה. ראשי המרכז החקלאי של פועלי יהודה החליטו למסור לידיהם עשרה אנשים בעלי נתינות אוסטרית בתקווה שהיחס אליהם יהיה טוב יותר. שלושת הפועלים התנדבו למשימה שהסתיימה בעינויים ובמוות בכלא דמשק.

'השלושה' – מגבעת השלושה

רק מעט ידוע על השלושה, מעבר לכך שעלו בגפם מהאימפריה האוסטרו-הונגרית בימי העלייה השנייה – שטרייפלר מווינה ומהרינג מדרוהוביץ. מעט מידע נמצא בספרו של שמעון קושניר, שדות ולב (1962), המוקדש לאברהם הרצפלד. את הפרשה סיכמה יעל שהם, בת גבעת השלושה, ברשימתה '"השלושה" – מגבעת השלושה', שפורסמה באתר הזיכרון של הקיבוץ.

בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו של גרויליך הוא בבית העלמין היהודי בדמשק.

קיבוץ גבעת השלושה, שחוגג השנה מאה שנים להיווסדו, עלה לכותרות ממש באחרונה בשל מיזם גז מעורר מחלוקת של בניית תחנת הכוח 'קסם' בשטחו, שתשפיע על איכות הסביבה ובמיוחד על כפר קאסם השכן, שמקצת בתיו נושקים לתחנה המתוכננת.

ב. קיבוץ עין השלושה 

קיבוץ עין השלושה, שיסדו ב-1950 יוצאי ארצות דרום אמריקה, נמצא בעוטף עזה. שמו מנציח שלושה מחברי הגרעין המייסד שנפלו במלחמת העצמאות (דבורה אפשטיין ויעקב קרוך בקרב על קיבוץ ניצנים, אברהם גלר נפל בשבי ונרצח בידי המצרים ממזרח לקיבוץ רוחמה). בהמשך 'צורף' אליהם גם דוד וולפין, שנרצח בשדות עין השלושה, אך השם כבר לא השתנה.

וולפין שירת בצבא בארגנטינה ועלה בגפו כדי להתנדב במסגרת מתנדבי חו"ל (מח"ל) עם קום המדינה. ב-28 בינואר 1951 יצא למרעה הצאן והותקף בידי מסתננים. משלא שב למשק נפתחו חיפושים אחריו ורק למוחרת נמצאה גופתו מוטלת בשדה. עדר הצאן והרובה האישי של דוד נשדדו ממנו, ועקבות רגליהם היחפות של הרוצחים הובילו לעזה. וולפין היה הקורבן הראשון של הקיבוץ.

מצבתו של דוד וולפין בעין השלושה (משואה: המכון ללימודי השואה)

קיבוץ עין השלושה היה אחד מיעדי חמאס במתקפת שבעה באוקטובר. כמאה מחבלים חדרו לקיבוץ ושלטו בו כשבע שעות כשמולם נאבקו בגבורה רק ארבעה מחברי כיתת הכוננות ועוד כמה מתנדבים שהגיעו מבחוץ. במתקפה נרצחו ארבעה אנשים: רבש"ץ הקיבוץ רם נגבי, ושלוש נשים: מרסל טליה, נועה גלזברג וסילביה מירנסקי. 

בסמליל של הקיבוץ שלושה עצי ברוש (עמוד הפייסבוק של הקיבוץ)

הקיבוץ חזר ועלה לכותרות לאחר נאומו המביך והמקומם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במסיבת עיתונאים שערך ב-21 במאי 2025), כאשר טען כי בעין השלושה 'לא קרה כלום' בשבעה באוקטובר. בתגובה מסרה מזכירות הקיבוץ את ההודעה הזאת:

הופתענו והזדעזענו מאי דיוקו הצורם של ראש הממשלה לפיו 'לא קרה כלום בעין השלושה'. מדובר באמירה מקוממת וקשה הפוגעת בזכר הנרצחים והקהילה כולה. בבוקר הקשה ביותר בתולדות המדינה חברי כיתות הכוננות והתושבים עמדו בגבורה אל מול עשרות מחבלים שחדרו לשטח הקיבוץ, כך גם הוצג בתחקיר הצה״לי. במהלך הקרב, נרצחו ארבעה תושבינו האהובים: רמי נגבי ז"ל, נועה גלזברג ז"ל, סילביה מרנסקי ז"ל ומרסל טליה ז"ל. הם לא כלום [...] שנה וחצי אחרי, והעובדות צריכות להיאמר: מדובר באסון הכבד ביותר בתולדות המדינה. ורק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לספק את התשובות ולהסביר מה קרה ואיך. בשם המשפחות והקהילה כולה, אנו דורשים לתקן את הנאמר ולכבד את כבודם וזכרם של גיבורינו היקרים. אנו מזמינים את ראש הממשלה נתניהו להגיע לעין השלושה, להיפגש עם הקהילה ולשמוע את הסיפור של קיבוץ עין השלושה.

ג. מושב משמר השלושה

משמר השלושה, יישוב שכבר איננו קיים, נקרא על שם שלושה מתושבי יבנאל הסמוכה, משה זלמן בן-ששון (לונץ), יהודה אליוביץ וגדליהו גלר, שנרצחו ממארב ביום 14 במארס 1937. ביום השלושים למותם הונח היסוד למושב העובדים שנקרא על שמם. לימים הסתפח המושב הקטן ליבנאל, שם נקברו השלושה.

אנדרטה לשלושת הנופלים במשמר השלושה (צילום: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

ד. גן השלושה (סאח'נה)

'גן השלושה' על בול דואר ישראל, 1972 (התאחדות בולאי ישראל)

גן השלושה, המוכר יותר בשמו הערבי סָאחְ'נֶה, עלה לכותרות לאחרונה מסיבה מיוחדת: רשות הטבע והגנים הודיעה בשער בת רבים כי מכאן ואילך לא תאפשר עוד הבערת מנגלים והפעלת מוזיקה במרחב הגן. אש המנגלים וריח הבשר הצלוי, אשר זוהו במשך שנים רבות עם המקום וגרמו לרבים להדיר את רגליהם משם, ייחסכו אפוא מן המבקרים. 

אבל מי הם השלושה שהגן נקרא על שמם?

אלו הם חיים שטורמן, אהרן אטקין ודוד מוסינזון, שנהרגו ב-14 בספטמבר 1938 כאשר עלו עם מכוניתם על מוקש שהוסתר בחבית זפת, כשישה קילומטרים מדרום לבית שאן. השלושה סיירו בעמק בית שאן בימי 'חומה ומגדל' כדי לאתר מקום מתאים להקמת קיבוץ חדש.

מימין לשמאל: שטורמן, אטקין ומוסנזון, זמן קצר לפני שעלה רכבם על מוקש (פייסבוק: הפוסט של הסחנה) 

שלושתם זכו להנצחות נוספות, בייחוד חיים שטורמן, איש העלייה השנייה ומראשי 'השומר', שקיבוץ מעוז חיים ומוזיאון 'בית חיים שטורמן' בקיבוץ עין חרוד (מאוחד) נקראו על שמו. משפחת שטורמן שילמה מחיר כבד על תקומת ישראל: משה שטורמן, בנו של חיים, נהרג במלחמת העצמאות; נכדו חיים שטורמן (שנקרא על שמו) נהרג בפשיטה על האי גרין, ונכד נוסף, אמיר ברין, נהרג במלחמת ההתשה.

אהרן אטקין, איש קבוצת גבע, הניח אחריו אישה ושלושה בנים. גם משפחתו שילמה לימים מחיר כבד. בנו הצעיר, דוד איתיאל, ממייסדי קיבוץ יוטבתה, נפצע קשה במלחמת יום כיפור בקרבות ממערב לתעלת סואץ. הוא מת מפצעיו כשבוע לאחר מכן.

ד"ר דוד מוסינזון , בנו של ד"ר בן-ציון מוסינזון, ממייסדי אחוזת בית ומנהלה של הגימנסיה הרצליה, היה וטרינר מקצועי שבאותה עת השתקע בעפולה והיה הווטרינר האזורי של עמק יזרעאל. מוסינזון נקבר בנחלת יצחק בתל אביב.

'כיכר דוד' בעפולה, לזכרם של דוד מוסינזון תושב העיר ושני חבריו (צילום: אבישי טייכר, ויקימדיה)

גם במרכז הכפרי ביכורה, כשישה ק"מ מדרום לבית שאן, במקום שבו נפלו השלושה, הוקמה פינת זיכרון ייחודית:

'נופלים ההולכים ראשונה', האנדרטה בביכורה לזכר השלושה  (צילום: מיכל פריימן, ויקימדיה)

בשכונת 'מול היקב' בזכרון יעקב קיים גם כן רחוב השלושה. לירון פוגל, מנהלת ארכיון המושבה, שלחה לנו צילום של פרוטוקול ועדת השמות במושבה הוותיקה וממנו עולה כי 'השלושה' הם אכן שלושת הנופלים בעמק בית שאן.

ה. מצפה השלושה

שלט זיכרון על מגדל השלושה (ארץ זוכרת יושביה)

לא רחוק מגן השלושה, סמוך לקיבוץ ניר דוד, נמצא מצפה השלושה. זהו אתר הנצחה לשלושה שומרים מקיבוצי עמק בית שאן המערבי: יהודה פפו מקיבוץ מסילות, מאקס הלר ובנימין מלצקי מקיבוץ ניר דוד (שנקרא אז תל עמל). השלושה נרצחו ב-3 בדצמבר 1938 בידי חברי כנופְיה ערבית שנודעה בשם אבו-דורה.

על תל שׂוֹכֹה הסמוך לניר דוד – תל עתיק שלא נחפר מעולם – הוקם מגדל שמירה מבטון ובו שלוש קומות, והוא נקרא על שמם של הנופלים.

מצפה השלושה (צילום: GorALexeY, ויקימדיה)

עוד על מגדל השלושה ועל הקרבות שהתחוללו סביבו ראו בבלוג של ברק מאייר, 'מקומות שהזמן שכח'.

ו. קיבוץ רהיטי השלושה

ונסיים חלק זה בקוריוז מבדח שתועד בבלוג עונג שבת, 'קיבוץ חדש בישראל: קיבוץ רהיטי השלושה', 12 ביוני 2019. וכך נכתב שם:

קיבוץ חדש עלה על הקרקע ושמו 'קיבוץ השלושה'.

היכן הוא בדיוק נמצא? לבעלי החנות 'רהיטי קיבוץ השלושה' ברחוב האומן בירושלים (ובעוד מקומות בארץ) פתרונים...

צילום: דוד אסף

 

לא תאמינו, אבל מתברר שלקיבוץ השלושה יש קיבוץ תאום (אולי על דרך 'איחוד' ו'מאוחד'?) ושמו קיבוץ רהיטי השלושה...

 

_______________________________________ 

אבי בלדי הוא עורך דין ומורה דרך abvrio@gmail.com 

סיפורי רחובות: איסאק באבל, י"ל פרץ, כפר אוריה

א. יצחק  או איסאק? 

צילום: רון מנדל

בחיפה יש רחוב ושמו 'יצחק באבל'. ככל שידוע לי, חיפה היא העיר היחידה בארץ שמכבדת את זיכרו של הסופר הדגול בקריאת רחוב על שמו. עד כאן השבח.

בַּאבֶּל היה סופר, מחזאי ועיתונאי יהודי-סובייטי, שגם נחשב לחוליה חשובה בשלשלת הזהב של הספרות הרוסית הגדולה. הוא נולד באודסה, היה שותף למהפכת אוקטובר וככתב צבאי תיאר את הקרבות בין הצבא האדום והצבא הלבן בימי מלחמת האזרחים ואת המערכה עם הצבא הפולני (1921-1919). סיפוריו הנהדרים תורגמו לעברית כמה פעמים בידי מתרגמים מצוינים (אברהם שלונסקי, נילי מירסקי, חמוטל בר-יוסף) ומהם עולים כישרונותיו הספרותיים ולא פחות גם לבטי זהותו היהודית. כמה מסיפוריו המרגשים ביותר מתרחשים בספירה יהודית. אך באבל, יליד אודסה, ראה עצמו בראש ובראשונה כאדם סובייטי הנאמן למהפכה ולערכיה. כל זה לא עזר לו ביום פקודה כאשר נאשם בבגידה והוצא להורג בהוראת סטאלין.

ככל הידוע ממסמכים סובייטיים הוא נרצח בסיביר ב-1941 ולא ב-1939 כנכתב בשלט.

תמונתו האחרונה של באבל, ממאי 1939, נמצאה בארכיוני הנ.ק.ו.ד.; משקפיו ככל הנראה נשברו בידי חוקריו (ויקימדיה)

מעבר לטעות זו יש שאלה חשובה לא פחות: איך לקרוא לו, יצחק או איסאק?

האם לשמור את השם שבו השתמש האדם בחיי היום יום שלו, בשם שבו הכירוהו ובו הציג את עצמו (איסאק), או אולי בשם הבר-מצווה שלו (יצחק)? האם, להבדיל, צריך ל'גייר' גם את שמותיהם של הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף או יוסיף סטאלין ליוסף?

בדיקת אזכוריו של באבל באתר עיתונות יהודית היסטורית מניבה מאות אזכורים של יצחק ושל איסאק, אך די בהצצה בכריכות ספריו שתורגמו לעברית. אם בשלב הראשון הוא היה 'יצחק', הרי שהיום המוסכמה הגורפת היא ששמו צריך להיכתב 'איסאק'.

ההצגה 'השקיעה', 1965 (אתר לזכרם של שרגא פרידמן ושושנה רביד)

ב. איך כותבים י"ל פרץ?

יצחק לייבוש פרץ (1915-1852) היה מגדולי הסופרים בעברית וביידיש ונחשב לאחד מ'שלושת הקלאסיקונים' (לצד מנדלי מוכר ספרים ושלום עליכם). פרץ חתם על יצירותיו בשם י"ל פרץ, ובשפה הדיבור הוא נקרא 'יוּד לָמֶד פרץ'.

ברחובות ארצנו קצת הסתבכו עם השם הזה.

בנתניה, למשל, החליטו שהאות י' פירושה יהודה (כי הרי כולם יודעים שי"ל גורדון וי"ל פינסקר הם יהודה לייב, אז גם כאן)...

התמונה הזו צולמה ב-2016, ואני מקווה שמאז תוקן השלט (אשמח אם קוראינו בנתניה יבררו זאת):

צילום: נתי קנטורוביץ' 

שמו של פרץ היה יצחק, ובכל הפרסומים שלו ועליו בשפות לעז שמו כתוב באות I (Isaac), ולא באות Y. אבל אצלנו החליטו שזה Y (מן הסתם העדפה של התעתיק Yitshak).

כך למשל ברמת השרון:

וגם בתל אביב:

אבל השיא (במובן השלילי) הוא בחיפה, שם תיעתקו את ראשי התיבות מלשון דְּבוּרָה ללשון כתובה: YOD LAMED

צילומים: איתמר לויתן

ג. כפר אוריה: הפרסום בעונ"ש עובד...

הפרסום בעונ"ש עובד... כבוד לעיריית רמת השרון!

לפני שלוש שנים פרסמנו בבלוג את הקטע הזה:

מאורעות תרפ"ד/ז

ברמת השרון יש סמטה ושמה כפר אוריה, לזכר הכפר שננטש במאורעות תרפ"ט וכמה מתושביו עברו לגור ברמת השרון. בפינת הסמטה ורחוב סוקולוב 55 הוצב השלט הזה וממנו אפשר ללמוד כי 'מאורעות תרפ"ד' (או שמא תרפ"ז? הגופן אינו ברור) היו בשנת 1930...

צילום: יעקב וימן

והנה העירייה נתנה דעתה למוזרות זו ופשוט תיקנה לתאריך הנכון:

צילום: גדעון פליישמן

'אחר הפוגרום בתלפיות': ש"י עגנון ומאורעות תרפ"ט

מישל קישקה, קיבוץ בארי: דרום אדום (זיכרון עוטף)

אמר העורך:

אנו כבר בשבוע החמישי למלחמת עזה, וככל שהזמן נמשך ברור כי מלחמה זו מתחלקת לפי שעה לשני חלקים מובחנים: יום שבת, ה-7 באוקטובר; מ-8 באוקטובר ואילך. ביום הראשון הופתעה מדינת ישראל, הושפלה עד עפר וספגה את המכה הקשה והכואבת ביותר בתולדותיה – זהו בלי ספק יום היסטורי העומד בפני עצמו ואף זכה כבר לכינוי 'השבת השחורה' (מקורו של כינוי זה, להבדיל, ב'שבת שחורה' אחרת, 29 ביוני 1946, שבה הטילו הבריטים עוצר על ערים וקיבוצים, חיפשו נשק ואסרו את מנהיגי היישוב). רק בחלוף מספר רב של שעות התעשתו מפקדי צה"ל ולקראת הצהריים החלו חיילינו בחילוץ הנצורים ובטיהור יישובי מערב הנגב מהפולשים הרוצחים. מ-8 באוקטובר ואילך, למרות שנותרו עדיין מחבלים רבים בשטחנו וירי הטילים נמשך בכל עוזו, אפשר לדבר על שלב חדש. בשלב זה מכונת המלחמה הצה"לית חזרה לכשירותה והחלה להשיב מלחמה שערה תוך כדי גיוס מילואים נרחב ומהיר. בד בבד ארגוני החברה האזרחית ומאות אלפי מתנדבים בכל רחבי הארץ נכנסו במהירות למקומות שבהם הממשלה הכושלת התגלתה בחדלונה.

בימים הראשונים, תחת ההלם ממספרי ההרוגים והחטופים והזעזוע מגילויי הברבריות הברוטלית של רוצחי החמאס, נשמעו בשיח הציבורי והתקשורתי השוואות מופרכות לשואה, ולחילופין למלחמת העצמאות או למלחמת יום כיפור. ההשוואות האלה מיותרות שכן הן מרדדות את אופיו המיוחד של כל אירוע. שלא כמו בשואה, מדינת ישראל מסוגלת להגן על תושביה, בלי קשר לעובדה שהיא הופתעה. על השוני בהיקף התופעה, מבחינה מספרית או טריטוריאלית, אין בכלל מה לדבר; שלא כמו מלחמת העצמאות – קיומה של המדינה ועוצמתה הצבאית אינם מוטלים בספק ובוודאי שאין מדובר ב'מעטים מול רבים'; ושלא כמחדל יום כיפור – כאן נמשכו ההפתעה וההלם שבעקבותיה יום אחד בלבד. במלחמת יום כיפור רוב ההרוגים היו חיילים, בעוד שבשבת השחורה רוב מוחלט של ההרוגים היו אזרחים שנרצחו במהלך השעות הראשונות של בוקר ה-7 באוקטובר. מכאן ואילך עבר כובד המשקל למערכה הצבאית שצה"ל מנהל, בינתיים בהצלחה רבה, ובהתאם רוב האבדות הן של חיילים.

אבל בהחלט יש מקום, לדעתי, להשוות את אירועי השבת השחורה למאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) – 'שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי', כהגדרתו של הלל כהן. 'המאורעות' נמשכו כשבוע במקומות רבים בארץ, עד שדוכאו בידי הצבא הבריטי. גם שם, מעבר לקונפליקט הלאומי (יהודים-ערבים תחת משטר המנדט) ולרצחנות (נהרגו אז ב-130 יהודים), היו היבטים ברבריים וברוטליים, של רצח חסר הבחנה (כולל ילדים), בגידת שכנים (לצד מקרים לא מועטים של הצלה), הרס בתים ורכוש, שריפה ביזה ומלקוח.

המאמר שלהלן מאיר פינה אחת קטנה, ואפילו שולית, באירועים האלימים שהיו אז בירושלים, ואלמלא מדובר היה בסופר ש"י עגנון, אולי לא היינו נותנים דעתנו למקרה זה, שכן צרות אחרונות משכחות את הראשונות... 

*

עגנון על רקע ספרייתו (בית עגנון)

מאת דותן גורן  

וכך העיד יצחק בן צבי, חבר הנהלת הוועד הלאומי והנהלת עיריית ירושלים ולימים הנשיא השני של מדינת ישראל, על ההתקפה הערבית על שכונת תלפיות בראשית מאורעות תרפ"ט (25-23 באוגוסט 1929): 

[ביום ראשון, 25 באוגוסט 1929,] בשעה שלוש וחצי [לפנות בוקר] שבנו מהלוויה. באתי לוועד העיר. כאן הגיעו הידיעות על דבר תלפיות. עוד מלפני הלוויה לא חדלו מלטלפן בדבר עזרה תכופה. אנחנו דרשנו עזרה מן המשטרה. העזרה באה אחרי חצות, אולם במקום להגן על השכונה, השתמשה המשטרה האנגלית באמצעי יותר קל ופקדה על תושבי הבתים הקיצוניים לעזוב את בתיהם. לשוא התחננה קבוצת צעירים לעזוב אותם במקומותיהם [כדי] להגן על השכונה, שומע לא היה להם ... האיואקואציה [הפינוי] של הבתים הקיצוניים שימשה סיגנל [אות] לתוקפים לשוד. השעות שעברו מרגע עזיבת התושבים את מקומם עד אור הבוקר הספיקו לשודדים לעשות את מעשי השוד ב-18 בתים. ב-5 או ב-6 בבוקר בא מר עגנון וסיפר לי על הספריה והארכיון עם כתבי היד, יקרי המציאות שלו, שנשדדו באותו הלילה, לאחר שעזב את ביתו בגזרת המשטרה ('ימי הדמים בירושלים [מרשימותיו של עד ראיה]', דבר, 10 בינואר 1930).

שבוע לאחר מכן, ב-1 בספטמבר, ביקרו 'בתלפיות השדודה' מספר קונסולים זרים. 'הם נכנסו כמעט לכל בית ובית והביעו את צערם על החורבן הקולטורי [התרבותי]' (דבר, 5 בספטמבר 1929). אחד מאותם הבתים בתלפיות היה ביתו של הסופר שמואל יוסף עגנון, שבו התגורר בשכירות בשנים 1929-1927 והיה בבעלות של דוד ירמנס (הבית עמד בשעתו ברחוב יחזקאל וכיום ברחוב קלוזנר 9).

על גורלה של ספרייתו של עגנון התפרסמה בימים הבאים הודעת הרגעה: 

דבר, 5 בספטמבר 1929

משהו על 'הארכיון הגדול לתולדות ארץ-ישראל', שאבד ורק מקצתו נותר, אפשר ללמוד מרשימה זו:

הארץ, 22 בנובמבר 1929

מרשימתו של אליעזר ריבלין 'חורבן הספר' (מאזנים, א / כו, תרפ"ט, עמ' 18)  עולה כי בהרס בית עגנון אבדו כ-3,000 מסמכים. הפורעים לא חסו על תכולת הבית, שדדו ושברו. 'כלי הבית וכו' מהם נשדדו, מהם שיברו השוללים, מהם לא נשתייר כלי שלם. כדרך שעשו השודדים ברוב בתי תלפיות כן עשו בביתו של עגנון. אצל האדריכל [פריץ] קורנברג [שתכנן את בית עגנון] נשרפו 1,200 ספרים גרמניים' (דבר, 5 בספטמבר 1929).

חדר עבודתו של עגנון לאחר פרעות תרפ"ט. על גב הצילום כתב עגנון 'חדרי אחר הפוגרום בתלפיות, תרפ"ט'
(ארכיון עגנון, הספרייה הלאומית)

בקיץ תרפ"ט (1929), מיד לאחר תשעה באב, נסעו רעייתו של עגנון אסתר וילדיהם אמונה וחמדת (שלום מרדכי) לקרוביהם בבת גלים בחיפה. ביום שישי שבו פרצו המאורעות (י"ז באב; 23 באוגוסט), כתב עגנון לבני משפחתו: 

הייתי רוצה לכתוב לכם הרבה אלא שבאמת אין מה לכתוב. הכל נוהג ברוך השם כשורה. אני עובד לפני הצהרים וישן בלילות. פעמים אני הולך אחר הצהרים לעיר וכשאני חוזר אני מצטער על שהלכתי מן הבית ... היום יש מעין תנועה בעיר בדבר הכותל המערבי. אבל אין שום פחד (אסתרליין יקירתי, 1983, עמ' 153-152).

היה זה רמז לבאות. בשבוע שקדם לכך צעדו בני הנוער הלאומי בתהלוכה לכותל בתשעה באב (15 באוגוסט 1929), וברקע הדהדו דבריו של ההיסטוריון פרופ' יוסף קלוזנר, שנאם בליל תשעה באב בחצר בית הכנסת 'ישורון' בירושלים:

בנו עצמנו תלוי גורלו של הכותל – אל לנו לשכוח אותו אף לרגע קל – תמיד נדאג לו ונזכרהו ואז אף אחד לא יעיז להוציא מידינו את השריד הקדוש ביותר לעם ישראל (דאר היום, 16 באוגוסט 1929). 

במאורעות תרפ"ט נבזז גם ביתו של קלוזנר, שכנו של עגנון בתלפיות. על היחסים בין השנים, שידעו עליות ובעיקר מורדות, אפשר לקרוא במאמריהם של אבנר הולצמן ויוסף סאקס שהתפרסמו בבלוג עונג שבת.

ביתו של יוסף קלוזנר בתלפיות לאחר שנבזז במאורעות תרפ"ט
מעל הכניסה נקבע השלט 'יהדות ואנושיות', כשם אחד מספריו של בעל הבית

לימים תיארה אמונה ירון, בתו של עגנון, את קורות השכונה באותם ימים ואת מצבו של אביה בימי המאורעות הראשונים: 

עוד באותו ליל שבת [23 באוגוסט] אספו את כל תושבי הרחוב שלנו שגבל עם אדמות הכפר הערבי צור בחר לבית [שאול] גורדון והעמידו שומרים לשמור את מבואות הבית. למחרת בשבת בבוקר אספו לשם גם את יתר תושבי השכונה. באותה שבת נהרג אחד מן השומרים ונפצעו כמה אזרחים ובאותה שבת העלו הערבים את בית קורנברג באש ואת ביתנו שדדו. למחרת השבת [25 באוגוסט] פינו את כל תושבי תלפיות והעבירום העירה. אבי יצא מתלפיות בנעלי בית ולקח עמו רק ילקוט ובו כתבי היד שלו. 

מיד עם בואו העירה הריץ אל אמי שני מברקים בזה אחר זה. בראשון כתב, אסתר בשום אופן אל תבואי ובשני שהגיע כעבור שעה כתב, אנחנו בשלום כתבי יד נצלים תשארי שם הדרך מסוכנת (אסתרליין יקירתי, הקדמה, עמ' י).

במאמרו 'שנת האפס: עגנון בתרפ"ט', הרחיב דן לאור את הדיבור על קורות עגנון בימי המאורעות והציג את השלכות האירועים שחווה הסופר על חייו ואת השפעתם על כתיבתו העתידית. כפי שעולה מעדותו של עגנון בגוף ראשון בספרו מעצמי אל עצמי, בימי המאורעות עצמם הוא לא גילה גבורה במעש או ברוח. כך למשל הוא דחה את בקשת מזכיר השכונה לסייע בשמירת השכונה, ואף עיכב את האוטובוס שפינה את תושביה כי לפתע נזכר, שעליו לשוב לביתו כדי לחלץ ממנו שני ילקוטים עם כתביו. עגנון לא היה לבדו. גם סופרים עבריים חשובים אחרים לא היו בארץ באותה עת או שנמנעו להתבטא בענייני השעה, כפי שעולה גם ממאמרה של זיוה שמיר 'קומה הבליגה! מאורעות תרפ"ט'.

חודש לאחר תום המאורעות פנה עגנון לעו"ד ד"ר דב (ברנרד) יוסף, כדי שייצגו מול ממשלת המנדט בתביעת פיצויים על הנזקים האישיים שנגרמו לתכולת דירתו בתלפיות. לאחרונה איתרתי  בארכיונו של ד"ר יוסף, השמור בארכיון המדינה, תיק מיוחד המוקדש לכך (מספרו: ISA-Privatecollections-DovJosef-000y31x). מלבד אזכורים ספורים לסוגיה זו במכתביו של עגנון, שנצררו בספר אסתרליין יקירתי, חומר ארכיוני זה נעלם מעיניהם של חוקרי עגנון ומעולם לא נוצל. יש בו מסמכים ייחודים מהתכתובת בין הממשל הבריטי לעגנון בתיווכו של דב יוסף, ואלה חושפים את הסופר באור שונה ומעשירים את הידוע על חייו האישיים.

הנה כמה דוגמאות מהתיק:

[4] עגנון לדב יוסף בעניין הנזקים שנגרמו לתכולת ביתו

לכבוד העורך דין ד"ר ברנרד יוסף

אדוני הנכבד, לצערי עלי להודיע לך שאחרי שסגרתי את דירתי (על ידי נגר מומחה) אחרי השוד השני שנעשה בדירתי בתלפיות מצאתי לדאבוני את הדלת מצד המרפסת שבורה ופתוחה. וכל יתר הפליטה שנשאר לי משתי הביזות הראשונות נעלמו. הנני מבקש מכ'[בודו] לשים לב לדבר הזה ולעשות כל מה שימצא כ' לנחוץ.

בכבוד גדול וברכת שנה טובה, וה' יגדור פרצות עמו

ש"י עגנון

כ"ו אלול תרפ"ט

 

[14] דב יוסף לעגנון על משלח ידו ומשכורתו השנתית

[26] תשובת עגנון לשאלתו של יוסף בעניין משלח ידו ומשכורתו 

חיפה בת גלים, ט' טבת תר"ץ

לכבוד האדון ד"ר יוסף, ירושלים

אדוני הנכבד,

מכתבו מיום 6 יאנואר ש.ז. [שנה זו] קבלתי רק היום יום 9 יאנואר באשמת הדואר כאן שמאחר למסור את המכתבים לבעליהם.

לתשובה על שתי שאלותיו:

א. מלאכתי מלאכת סופרים.

ב. אני מקבל מן המוציא לאור של כל כתבי סך 30£ לחודש; חוץ מזה אני מקבל כל חודש 15£ מירושת חותני ז"ל.

בכבוד גדול,

ש"י עגנון

 

[24] תכולת הבית של עגנון שניזוקה ונשדדה

4 כרים לספות; 1 מזרון משערות סוס; 1 כר לראש גדול משערות סוס; 4 מזרונים (kabok מכוסה צמר) כל א'[חד] 2 חלקים; 1 מטת ברזל; 5 כרים של ראש גדולים; 1 כר של [ראש] גדול; 1 שולחן מהגוני שבור לרסיסים; ארון [מהגוני] לבגדים [שבור לרסיסים]; ראי גדול של שולחן ופרופילים שבורים; הובלה ואריזה מגרמניה של כל החפצים; נזק בספרים; [נזק] בארכיון; [נזק] בשולחן הכתיבה (עמוד) שבור למעלה ולמטה; בגדים, לבנים, וכל צרכי גופו של מר עגנון; ... של גב' עגנון; ... של 2 הילדים; לבני מטות, שולחן ומגבות; כסף מזומן 4,000; כרטיסי נסיעה ירושלים-תלפיות 300

[סך הכול] 1,116.030 

[43] אסתר עגנון לדב יוסף בעניין קבלת הפיצויים

לכבוד הד"ר ברנרד יוסף, ירושלים

א.נ.

שלחתי לכ'[בודו] את יפוי הכח של ה'[אדון] עגנון עם מכתב ממנו שבו הוא מבקש לשלוח לי את כסף הפצויים.

למה לא קבלתי לא את הכסף ולא תשובה?

בכבוד רב,

אסתר עגנון

[46] דב יוסף לאסתר עגנון סיכום קבלת הפיצויים בניכוי שכרו

______________________________

ד"ר דותן גורן עוסק במחקר תולדות ארץ ישראל בעת החדשה.  do50@inter.net.il

תודה לרב יוסף (ג'פרי) סאקס, מנהל המחקר בבית עגנון, על סיועו