מפה ומשם: כניסה מסביב, צפת, ראש הנקרא, חלב, גרנדמייזר, טיפשות חיים

א. כניסה ויציאה

במגרש החניה ברחוב המגדל בטבעון, ליד הספרייה ומרכז ההנצחה, מוצב שלט ובו כתוב, באותיות של קידוש לבנה כניסה.

מאחוריו, מבוייש, יש שלט קטן ועליו כתוב שבעצם 'הכניסה מסביב'...

צילום: אלון ריבק

וזו הזדמנות להזכיר את ספרו המצוין והחד-פעמי של ידידי איתמר וכסלר, הכניסה מסביב (כתר, 2001). פעם, כשהוא היה פחות עסוק, איתמר גם כתב את המדור 'שלטים מקומיים' בבלוג עונ"ש.

מכל מקום, אם יש כניסה, יש, בדרך כלל, גם יציאה.

בפסטיבל הכלייזמרים בצפת בלטו השלטים 'יציאה', ובמיוחד 'יציאת חרום', על רקע מבני השירותים הניידים שברקע.

צילום: שמוליק שדה

ועוד יציאה, יותר נכון 'מוצא', או 'מוֹצָאוֹת', והפעם עם הזמנה מפורשת ל'נוחיות' (פעם קראנו לבית שימוש 'נוחיות', אבל זה היה מזמן):

צילום: טובה הרצל

ב. צפת בשבע טעויות

ואם אנחנו כבר בצפת, איך בדיוק כותבים את שמה של עיר זו בלועזית? לא תאמינו כמה אפשרויות יש.

באנגלית זה כמובן, Safed או Tzfat, אבל למה להיצמד לאנגלית נכונה אם אפשר לשבש אותה?

הנה כמה דוגמאות. יש עוד אפשרויות, ואידך זיל גמור.

ZEFAT

SAFED

SAFED או SAFAD

TSFAT

ZEFAT

צילומים מיכל יעקבי

ג. ראש הנקרא

השיבושים של צפת, הם כאין ואפס לעומת ראש הנקרה.

איזה כיף לבלות בלגונה הכחולה. 

איפה נמצאת הלגונה הזו? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את המפות של גוגל תגלו שהיא נמצאת ממש ליד ראש הנקרא!

תודה לאלון ריבק

אגב, גם הגשר היפה שנמצא בראש הנקרה קרוי בפי חברת ההנדסה א.מ.ח.ז שבנתה אותו 'גשר ראש הנקרא':

א.מ.ח.ז. - מהנדסים

ד. מידע חשוב אך לא נחוץ

שימו לב למידע המאוד חשוב ואף מפתיע שמובא על גבי קרטון החלב של תנובה: 

מידע על אלרגנים: מכיל חלב 

צילום: דוד אסף (תודה לפיני גורליק)

אתם מבינים? קרטון החלב מכיל... חלב. איזו הפתעה!

באנגלית קוראים לזה TMI, ראשי תיבות של too much information – מידע מביך, מיותר ולא נחוץ. בעברית קוראים לזה כסת"ח – שלא יבוא איזה נודניק ממשרד הבריאות ויגיד משהו.

ה. משולחנה של הגרנדמייזר

מחנחים יקרים...

'אין לימודי ליבה אין דאגות', כתב לי טל סגל שצילם את השלט הזה בפתח החנות 'מדף הספר' שברחוב היהודים בעיר העתיקה של ירושלים.

גם אנגלית זה לא ממש בקטע שלהם (לפחות לא בהבחנה בין though ל-through).

צילום: טל סגל

גם השלט המעורבב הזה, שצולם בקרית הממשלה בירושלים, מראה את כל הטוב שיש באי-לימודי ליבה. 

צילום: איתי שוורץ

ו. טיפשות חיים

כששירתתי בצבא (מזמן) היה נהוג לומר בחדר האוכל כי מי שרוצה לאכול לחם מהיום שיבוא מחר. 

השלט הזה, בפתח סופרמרקט פרטי באשדוד, הזכיר לי אמרת כנף נושנה זו.

צילום: יצחק לב

סיפורי מצבות: בוסתנאית נשמות

freepick

מאת יפתח מזור 

לפני שנתיים הגעתי לאזכרה בבית הקברות של צפת. לא רחוק מהקבר אותו פקדתי, עמד קבר נוסף שמשך את עיניי: על מצבתו נכתב שמה של הנפטרת, תמר אליס ריינין-ביטלמן (2014-1962), לצד פירוט מעלותיה: 

בוסתנאית נשמות

מלאת חסד וחכמה

רמת חן ואצילית

רעיה וחברה טובה

מאוד סיקרן אותי הביטוי 'בוסתנאי נשמות' בו נתקלתי לראשונה. ברור היה לי שמדובר בתרגום של ביטוי כלשהו לעברית, שכן הוא לא עלה בשום חיפוש בגוגל. והנה, בצידו האחורי של הקבר נרשם הביטוי גם באנגלית: A Gardener of Souls. 

כששבתי לביתי ערכתי מחקרון קטן במרשתת על משמעותו של הביטוי באנגלית וכמובן גם על הנפטרת.

ובכן, תמר נולדה בארה"ב, בעיר סן מטאו שבמדינת קליפורניה, לאב ממוצא ישראלי. היא גדלה בבית חילוני, ומאביה קיבלה את אהבת הארץ, שבה נהגה לבקר תכופות. בשלב מסוים היא חזרה בתשובה ועבדה כמורה-גננת לגיל הרך. לצד זה, הקימה והייתה פעילה במוסד ''אור חיים'' המסונף למרכז התורה בברקלי. היא נישאה לנח ביטלמן, מומחה לרפואה סינית, ושניהם עלו ארצה בשנת 2012 והתיישבו במושב בגליל. לבני הזוג לא היו ילדים. תמר הלכה לעולמה מהתקף לב בשנת 2014 והיא בת 51. 

ועכשיו נחזור ל'בוסתנאי נשמות'. אז מה מקורו של ביטוי מוזר זה? 

חיפוש הצירוף בגרסתו האנגלית בגוגל, דווקא הוליד לא מעט תוצאות. הביטוי לא מופיע באף מילון או ניבון ונראה כי נטבע אך לא מזמן. התוצאה המובילה בה מוצג הביטוי הזה הוא כינוי תואר שניתן לאלן צ'דוויק, מתלמידי רודולף שטיינר (מייסד האנתרופוסופיה), שהיה גנן ידוע ועשה נפשות לחקלאות הביו-דינמית (מייסודו של שטיינר לצד השיטה האנתרופוסופית). עוד על אלן תוכלו לקרוא כאן.

מתוך ההקשרים שבהם הביטוי שגור, נראה כי משמעותו הוא טיפוח הגן כדרך לטיפוח הנשמה (ראו למשל כאן או כאן). 

יתכן כי העבודה של תמר עם אנשים – הן כמורה-גננת הן דרך בית המדרש אותו הקימה – הביאו את יקיריה למסקנה שהתואר המתאים ביותר עבורה, זה שראוי להיחרט ראשון על מצבת קברה מבין שלל תארים, הוא 'בוסתנאית נשמות'. 

אפשרות נוספת היא השפעה של חסידות ברסלב. הספר גן הנשמות: רבי נחמן מתבטא על הסבל (ירושלים, תשס"ו), הוא תרגום של ספר באנגלית שראה אור בשנת 1990 בעריכתו של הרב אברהם גרינבאום וכותרתו Garden of the Souls: Rebbe Nachman on Suffering . אמנם כאן מדובר על 'גן' ולא על 'גנן' או 'בוסתנאי', אך ייתכן שזיקתם של בני הזוג לחסידות ברסלב בצפת היא שהביאה אותם להמציא את התואר המקורי 'בוסתנאית נשמות'. 

 __________________________________

יפתח מזור גר בקיבוץ משמר הנגב. הוא חוקר צמחים, עורך הפודקסאסט 'פה ושם בארץ ישראל' ויוזם פרויקט 'שירה עובדת', לקידום ולשימור זמר ההתיישבות העובדת.  iftahma@gmail.com

אבן מקיר תזעק: בנק קלינגר ומלון 'ציון' בצפת

פרופ' אבידֹב ליפסקר ביקר בצפת וצילם שכיית חמדה עזובה ומוזנחת, שנמצאת ברחוב ירושלים כבר יותר ממאה שנה.



רחוב ירושלים הוא הרחוב המסחרי הראשי של צפת. הוא מקיף את גבעת המצודה הצלבנית, ויש בו מבנים היסטוריים לא מעטים מהתקופה העו'תמאנית והבריטית. 'אני מבקר הרבה ברחוב זה' סיפר לי אבידב, 'ותמיד נכנס לחנות הספרים "סוכנות נדב" (רחוב ירושלים 28), שהיא מהטובות בארץ לשוחרי הספרות העברית'.

את תשומת לבו לכד בניין סמוך, ברחוב ירושלים 36. זהו בניין בן שתי קומות, מרשים ביופיו, במיוחד כשמתבוננים בדקדקנות בפרטיו. 

ראשיתו של 'בנק קלינגר' היא בבנק פרטי, שנוסד בצפת בשנת 1904 תחת השם 'בנק ברשד, ברזל, קלינגר', על שם שלושת מייסדיו, אנשי היישוב הישן. לאחר גלגולים שונים נמכר הבנק בשנות השלושים לאליהו קלינגר, ולימים, בינואר 1961, נמכר 'בנק קלינגר', על ידי מרדכי קלינגר, בנו של המייסד, לבנק לאומי.

הצפה, 1 בינואר 1961

חוברת 158-157 של אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל (דצמבר 2002) הוקדשה לצפת ואתריה, ובמאמרו של חגי עמיצור מצאתי משהו על תולדות המבנה:

עמ' 160-159

מאז נעלמה גם סוכנות הביטוח, והבית סגור ומסוגר.

בקומה העליונה נמצא 'מלון ציון', ושלט ישן וכתובת מטושטשת שצויירה על הטיח עוד נותרו לפליטה.

ככל שמצאתי, המלון הוקם בראשית שנות הארבעים ונוהל בידי אליעזר ונחום פרל, בני משפחת פרל שהייתה מראשוני המתיישבים בצפת. מלונות בשם 'ציון' היו באותם ימים גם בירושלים, בחיפה ובטבריה.

לפי המודעות שמצאתי, פעם היה כאן שמח. אוכל משובח וטעים, שעשועים וריקודים, וגם פוליטיקה...

דבר, 12 ביוני 1942

בידספיריט

ועכשיו... הלב נחמץ.

צילומים: אבידב ליפסקר

בעלי התוספות

רחל ברלב שלחה לי צילום מתוך הספר ערך נקוב התפתחות הבנקאות בישראל בראי תעודות של ניירות ערך מאוסף ברלב, שהוציא בשנת 2013 אחיה יהודה ברלב יחד עם מיכה אבני, בעריכת איתמר לוין. ושם בעמ' 9 מסופר על בנק קלינגר, הבנק השני בארץ ישראל:

פה ושם בארץ ישראל: בבוכרה היפה, סטאלין, שטח ציבורי, כיפת ברזל, קברים בנתניה

א. הרבנית חבלוכורובה אייחון

בפתח תקווה נחנכה לאחרונה כיכר על שם רבנית יוצאת בוכרה, ששמה – איך נאמר זאת בלי להעליב – קצת קשה להיגוי.

כנראה שאפילו מנציחי זכרה הברוך של הרבנית הפטריוטית והנדבנית (ואיני מטיל ספק בכך) לא היו בטוחים איך צריך להגות את שמה. הם הציעו שתי חלופות: בעברית ובלטינית, אבל לא ממש מותאמות זו לזו.

בוכרים.קום (תודה לאבישי ליוביץ')

ב. סטאלין בצפת

צילום: חיים כהן 

חסידות קרלין-סטולין קרויה כך על שם העיירה סְטוֹלִין (Stolin) שמדרום-מזרח לפינסק (היום בבלרוס). בכתיב הנהוג ביידיש סטולין היא סטאָלין, והאות א' בקמץ פירושה אוֹ (O).

אבל לחסידים בצפת כנראה נגמר הצבע, ולכן סתם אדם בישראל יקרא בשלט הזה את שמו של סטאלין...

ג. שטח ציבורי

ידוע ההבדל בין ארה"ב לישראל באשר ל'שטח ציבורי': בארה"ב שטח ציבורי הוא של כולם; בישראל – של אף אחד...

צולם ברחוב הבנים ברמת השרון.

צילום: בני עורי

ד. כיפת ברזל בכרמיאל

מי קדם למי?

האם זוהי כיפת ברזל המקורית ומה שמייצרים בחברת רפאל הוא רק חיקוי?

צילום: שמוליק שדה

ה. קברים חשובים

בכביש נתניה-בית ליד ניצב שלט רשמי המכוון ימינה (לא בדקנו אם שלט דומה יש גם בצד הנגדי, לבאים מכפר יונה).

צילום: אבי נבון

הבה נבדוק מה אמות המידה לשילוט זה.

נאות גנים – שכונה מאוכלסת. חשוב ושימושי; מכללת נתניה – חשוב ושימושי; בית עלמין – חשוב ושימושי. על פי נוהלי מע"צ (בשמה החדש 'נתיבי ישראל'): לבתי עלמין, לאזורי תעשיה ולבתי ספר אזוריים מגיע שילוט בכניסה.   

אבל מה פשר השילוט המיוחד לקבריהם של האדמו"ר מצאנז (הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, שנפטר בשנת 1994) ושל הרב שמעון גבאי (מחזיר בתשובה נתנייתי שנפטר בשנת 2012)? ממתי אנשים – חשובים ככל שיהיו – מקבלים שילוט פרטי, ומה הקריטריונים לשילוט כזה?

בדרך כלל – כתב לי אבי נבון – חברת נתיבי ישראל קמצנית באישור שלטים, בטענה שיש קריטריונים מגבילים. זאת ועוד, על פי התקנות אין לצופף יותר משלושה שלטים על עמוד אחד.

ואם כבר מפנים למצבות חשובות, הרי אפשר למתוח את זה עוד קצת ולהפנות לקבר מסקרן לא פחות.

סמוך ונראה לקברו של הרבי מצאנז קבור איש חשוב לא פחות (מנקודת מבט מאוד מאוד מסוימת), וגם לו יש מעין 'אוהל' מעל מצבתו: פליקס אביטבול, מראשי 'העולם התחתון', שנרצח בפראג בשנת 2002.  

צילום: אלי לוין

'בחמת אבטומוביליהם': חרוזי עגנון

ב-17 בפברואר 1970, לפני חמישים שנה, נפטר ברחובות (אחרי תקופת אשפוז בבית החולים הגריאטרי הרצפלד בגדרה, שנפתח שמונה חודשים קודם לכן)  הסופר הגדול ש"י עגנון, ולמחרת הובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים.

דבר, 18 בפברואר 1970

בן 82 היה עגנון, שבע ימים ושבע יצירה. ביום קבורתו ספד לו בעיתון הסופר חנוך ברטוב: 'לא אנחנו נפרדים ממנו – הוא הלך מאתנו. לא לעולמו הלך – עִם עולמו הלך'...

חנוך ברטוב, 'עולם שלם', למרחב, 18 בפברואר 1970

אם יהיו כל הימים דיו, ואגמים קולמוסים, וְשָׁמַיִם יריעות, וכל בני אדם לבלרין, אין מספיקים לכתוב את כל שבחיו של עגנון. בבלוג עונ"ש הבאתי בשעתו כמה שירים נשכחים או לא ידועים של עגנון. ואנו נצא אפוא ידי חובה בעוד שני צימוקים של חרוזי שיר, קטנים ולא מוּכרים.

א. 'ואנכי איש עלג': שיר הקדשה לרב חיים ברודי, 1935

בחול המועד סוכות של שנת תרצ"ו (1935) רשם עגנון הקדשה לחברו הרב חיים ברודי (1942-1868), בפתח הכרך החמישי של כל סיפוריו של שמואל עגנון, שנדפס זה לא מכבר בהוצאת שוקן, ברלין תרצ"ה (1935). בכרך זה נדפס לראשונה הרומן 'סיפור פשוט'.

ברודי, חוקר מובהק של שירת ימי הביניים, עלה לארץ בשנת 1934 וניהל את 'המכון לחקר השירה העברית', שנוסד בברלין ארבע שנים קודם לכן, ב-1930, על ידי שלמה זלמן שוקן. המכון עבר לירושלים לאחר עליית הנאצים לשלטון וברודי עבר עמו.

נסו לפענח מה כתוב כאן!

הנה מה שכתוב:

יראתי בבואי לפני מעלת כבודו

 בספורים הללו ללא הדר ותֹאר 

עם שרי אל הסכין ועם מתי סודו 

שירתם בקדש כשמים לטֹהר  

ואנכי איש עלג דל לשון מעודי 

אך יאבתי להביא ברכת החג 

לחכם המעֻלה רבי חיים ברודי 

ראש ישיבה ואב בית דין דפראג 

חול המועד של סוכות תרצו          ש"י עגנון 

עגנון, שהקפיד על החריזה בהקדשה זו – כראוי למקבל השי שעיסוקו בשירת תור הזהב של ספרד –חיקה נוסחאות מוכרות של פיוט ('יראתי בבואי' מזכיר את הפיוט 'יָרֵאתִי בִּפְצוֹתִי שִיחַ לְהַשְׁחִיל'). הוא גם מלהטט בפסוקי תורה שונים: 'עם שרי אל הִסְכִּין', רומז לכאורה למאבקו של יעקב עם המלאך, שבעקבותיו כונה בשם יִשְׂרָאֵל (בראשית, לב 29), אך עגנון בעל הסיפורים ('בספורים הללו'), התכוון, כמובן, ל'שָׁרֵי אֵל', בש' ימנית, מלשון שירים, תחום עיסוקו של ברודי. 'מתי סודו' הוא ביטוי שנלקח מספר איוב, יט 19: 'תִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי'. 'מְתֵי סודי' אינם מתים, אלא חברים קרובים בני סוד (כמו מְתֵי מעט). 

ההצטנעות כביכול, המאוד לא-אופיינית לעגנון, 'ואנכי איש עלג דל לשון מעודי', היא בעצם שבח עצמי, שמדמה את הכותב למשה רבנו ('לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם ... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי'). המילה הנדירה 'יאבתי', שמשמעה התאוויתי, נלקחה ממזמורי תהלים: 'פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְו‍ֹתֶיךָ יָאָבְתִּי' (קיט 131). 

ולבסוף התואר המפוצץ 'ראש ישיבה ואב בית דין דפראג', אינו אלא תוארו האמיתי של ברודי, שלמן שנת 1912 ועד שנקרא על ידי שוקן לברלין ב-1930 היה רבה של פראג.

הרב חיים ברודי, פראג 1913 (אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

ההקדשה שמורה בביתם של ליאורה ורפי ברודי (רפי הוא נכדו של חיים ברודי). תודה לשופט ד"ר מנחם פינקלשטיין שהעביר; תודה לסופר חיים באר על הסיוע בפענוח.

ב. 'בחמת אבטומוביליהם וברוע מעלליהם', 1966

מודעת פרסום לאבטומובילים (הארץ, 25 ביוני 1929)

והנה עוד שיר מחורז ששירבט עגנון במענה לעיתונאי ולסופר הצפתי ישעיהו עַשְׁנִי, שכמו עגנון גם הוא נולד בעיירה בוצ'אץ' (עשני נולד בי"ט בטבת תרע"ג / 29 בדצמבר 1912; לא הצלחתי למצוא את תאריך מותו, אחרי 1978). עגנון לא הכירוֹ, לא מהגולה ולא מהארץ.

עשני כתב לעגנון מכתב מחורז, ובו התלונן, כנראה ברצינות גמורה, על המפעל לייצור קפה נמס של עלית, שהוקם בשנת 1956 ומאז מזהם את אווירה הקדוש של צפת (המפעל אגב נסגר ב-2014, לאחר כמעט שישים שנה).

בית חרושת עלית בצפת, 2005 (צילום: עמית המכשף)

כנראה שעגנון לא ממש התרשם מהאסון האקולוגי וענה לו בחרוזים משועשעים. השיר התפרסם בעיתון דבר, 25 בנובמבר 1966, ואני משער שאת הידיעה הלא-חתומה חיבר עַשְׁנִי עצמו.

הגיעוני חרוזיך, שכולם יפים נאים,

מה אומר ומה אדבר, עמך אהגה נכאים.

ולבי עלי דוי, ולא אתן לעיני לשנת,

כי השחיתו עיר עז עיר הקודש צפת.

אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה,

כי באו יהודים והשחיתו את אקלימה.

כמוהם כן עושים בכל ערי אלהינו,

ובירושלים מחמדנו תפארת עוזנו.

אין שקט בארץ הזאת, כל הארץ רועשת,

כל אח עקוב יעקב, נפש בנפש מתנקשת,

בסערת נשפיהם, בחמת אבטומוביליהם,

בשרירות לבם וברוע מעלליהם.

עד אנה לא תשקוטו, מתי תתנו מרגוע,

לנוח מעצבוננו, לבנות ולנטוע.

דבר, 25 בנובמבר 1966

בוא עמי לצפת: עיר הזוהר והקבלה – מדריך לצפת ולסביבתה הקרובה (ספרית צפת, 1965)