 |
| שורה מתוך 'הרעוּת' על אנדרטת זיכרון בבית הספר 'כדורי' (צילום: אבישי טייכר, ויקימדיה) |
____________________________________________________________________
הייתכן ש'שיר הרעוּת' המיתולוגי, נכתב בהשראת שיר סובייטי שנכתב שנה אחת לפניו?
ותגלית: יפה ירקוני חושפת בעדות מוקלטת כי מי שערך את 'באב אל-וואד' היה לא אחר מאשר נתן אלתרמן
__________________________________________________________________________________
מאת קובי לוריא
אין חולק על כך שהשירים 'הרֵעוּת' ו'באב אל-וואד' – שניהם פרי עטו של איש הפלמ"ח, המשורר והלוחם חיים גורי – הם מן המזוהים ביותר בזמר העברי של מלחמת העצמאות. שניהם הולחנו והושרו סמוך לכתיבתם – 'הרעות', שהולחן על ידי אלכסנדר אברמוביץ (לימים סשה ארגוב), הושר לראשונה בפי להקת הצ'יזבטרון; 'באב אל-וואד', שהולחן בידי שמואל פֶרְשְׁקוֹ, הושר לראשונה בפי יפה ירקוני.
 |
| ההקלטה הראשונה של 'הרעות', 1949 (סטריאו ומונו) |
א. הרֵעוּת
בשיחה שקיימתי עם חיים גורי בשנת 2006 הוא הגדיר את צמד שיריו כ'יכין ובועז' של שירי מלחמת העצמאות. לשאלתי אם הוא זוכר מתי בדיוק כתב את 'שיר
הרעות', ענה: 'כבר שנה, כתוב בשיר, בוא נעשה חשבון. מדובר, אם כן, בשנה מפרוץ המלחמה'. המלחמה, כידוע, פרצה מיד לאחר כ"ט בנובמבר 1947, מדובר אפוא בדצמבר 1948, בזמן ש'על הנגב ירד ליל הסתיו', וזה בערך המועד בו הצטרף גורי אל מערך הכוחות הלוחמים, מיד כשחזר
משליחותו החשובה והארוכה באירופה שארחיב עליה בהמשך. משעה ששב גורי ארצה, חָבַר אל
הכוחות בנגב, התמנה לסמ"פ בחטיבת הנגב, כסגנו של אברהם אַדָן (בְּרֶן), לימים מניף דגל הדיו באילת ואלוף בצה"ל.
 |
| ערב מבצע עובדה, 1949. משמאל לימין: חיים גורי, עמירה (מזכירת הפלוגה), מנחם (מנדי) מרון, למעלה אברהם אדן (ברן) (ויקימדיה) |
טרם נמשיך הבה נאזין לביצוע המקורי של השיר, בפי להקת הציז'בטרון והסולן גדעון זינגר. הההקלטה היא מתחילת שנת 1949:
אם כן, המועד המשוער של כתיבת השיר הוא כשבועיים לאחר מבצע יואב המוצלח, שהסתיים ב-22 באוקטובר 1948 ובו כותר והוכה הצבא המצרי ונפרצה הדרך לנגב, ולקראת מבצע חורב, שהחל ב-22 בדצמבר 1948. אלה בדיוק הימים בהם הועבר כובד המשקל של המלחמה אל מעבר לגבול המצרי. התחושה אז הייתה שהמדינה הצעירה נחלצה, פחות או יותר, מן הסכנה הקיומית המיידית שארבה לה. לעתים, דווקא כשאפשר 'להסדיר נשימה', יש שהות להביט לאחור ולעכל את גודל המחיר. או אז התחוורו ממדי השכוֹל: מתוך יישוב של כ-670.000 איש נפלו 5,677 חיילים ואזרחים – כמעט אחוז שלם. כשישית מכלל לוחמי הפלמ"ח, 1197 במספר ('מה רבים שאינם כבר בינינו') נהרגו במלחמה. כל לוחם פלמ"ח שישי נפל!
הפלמ"ח, מעצם מהותו, התנהל כמשפחה אחת גדולה, ואין ספק שגורי הכיר אישית
רבים מבין הנופלים. על נפילת מקצתם שמע בנכר (את 'הנה מוטלות גופותינו' כתב באירופה, בסוף ינואר 1948, כתגובה על הרוגי
שיירת הל"ה בגוש עציון) ועל אחרים שמע רק עם חזרתו לארץ. כלומר, גורי ידע
גם ידע, אבל אולי רק כאן, בנגב הסתווי, כשהוא נמצא בגופו עם החברים שנותרו בחיים, הפנים את המחיר
הכבד. וכך, ערב המבצע
האחרון בנגב, נשלמה התמונה ובנקודת זמן זו נולד שיר
הזיכרון הגדול, 'הרעוּת'. את 'באב אל-וואד' כתב גורי כמה חודשים אחר כך, במחצית השנייה של 1949, כשהדי
המלחמה כבר נַדָמו, אבל לא תחושת השכול.
 |
| חיים גורי בימי שירותו בפלמ"ח (הספרנים: מגזין הספרייה הלאומית) |
שירים אלה הפכו כבר מזמן למעין 'כתבי קודש' של התרבות הישראלית בכלל ושל זיכרון השְׁכוֹל בפרט, ובכל זאת אבקש להציע בזהירות שלתוך עורקיהם חלחלו, בלבוש עברי, כמה משפטי מפתח מתוך שיר סובייטי ידוע. אין בכך כדי להמעיט, וְלוּ כזרת, ממקוריותם, מעוצמתם ומיופים החד-פעמי של השירים, אלא להעשיר במשהו את הידוע על עולמו של היוצר.
כדי להבין זאת נחזור מעט בזמן אל פסטיבל הנוער הדמוקרטי הראשון, שהתקיים בפראג בחודשים יולי-אוגוסט 1947. בפסטיבל אדיר ממדים זה השתתפו כ-17.000 איש שייצגו 72 מדינות. הפסטיבל נועד 'ללכד את השורות' של אותן מדינות שנספחו בעקבות מלחמת העולם השנייה לברית המועצות וחסו בעל כורחן תחת כנפי השלטון הסובייטי. פסטיבל הנוער תוכנן להיערך אחת לשנתיים ולנדוד בכל פעם לבירה אחרת. ואכן כך היה, ובפסטיבלים הראשונים של שנות החמישים השתתפו גם נציגי תנועות שמאל ישראלי, בעיקר אנשי מפ"ם, השומר הצעיר והקיבוץ המאוחד.
 |
| נערות צ'כיות צועדות ברחובות פראג בימי הפסטיבל הראשון, 1947 (ויקימדיה) |
אל החגיגה הזאת, שמעבר למסך הברזל, נקלע גם חיים גורי, ולא במקרה.
במאי 1947 נשלח גורי, עקב נסיונו הצבאי כמפקד מחלקה בפלמ"ח, יחד עם לוחמים נוספים, בשליחות מורכבת להונגריה ולצ'כוסלובקיה, הנוגעת לרכש, להעפלה ולהדרכה צבאית לניצולי שואה צעירים. שם, בפראג, התארגן גח"ל (גיוס חוץ לארץ), שם נחתמה עסקת הנשק בינואר 1948, ושם, ביולי 1948, כחודשיים אחרי הכרזת העצמאות, התקיים קורס הצניחה הראשון של הצבא הישראלי הצעיר. 42 מתנדבים השתתפו בו. חיים גורי עצמו קיבל דרגת קפיטן (סרן) והתמנה למפקד הקורס שחניכיו נאספו מהארץ ומהעולם. אפילו הזמר הפופולרי שמשון נוימן (לימים בר-נוי), שהיה קודם לכן קצין בצבא הבריטי, השתתף בקורס.
 |
| שלט שנקבע בפראג לציון עזרתה של צ'כוסלובקיה לישראל בימי מלחמת העצמאות (ציום: יאיר חקלאי; ויקימדיה) |
כל הפעילות הציונית-ביטחונית הזאת מעבר למסך הברזל קרמה עור וגידים בחסות ברית המועצות, שבאותן שנים הייתה המשענת היחידה של המדינה שבדרך, ונציגיה תמכו ברעיון הציוני באו"ם, שעה שהארי טרומן, נשיא ארה"ב, עדיין היסס. סטאלין, לעומתו, האמין שהמדינה החדשה תוקיר את תמיכתו ותצטרף לגוש הסוציאליסטי ותתמוך בברית המועצות במלחמה הקרה שהחלה להתפתח. מעת שהבין, די מהר, שהמדינה הצעירה פונה מערבה, הפך מתומך לעוין.
נשוב לגורי. כאמור, כחודשיים אחרי שהגיע לאירופה, נפתח בפראג 'פסטיבל הנוער הדמוקרטי'. כנהוג בברית המועצות, שיר חגיגי ופטריוטי נכתב במיוחד לכבוד האירוע. השיר, 'המנון הנוער הדמוקרטי', נכתב על ידי לב אוֹשָנין (1996-1912) והולחן על ידי אנטולי נוביקוב (1984-1896) – שניהם שמות ידועים בברית המועצות דאז ומעריצים שרופים של סטאלין (כאילו שהייתה להם ברירה אחרת). שוחרי הזמר העברי מכירים מן הסתם את לחנו של נוביקוב לשיר 'כי אבד אשר עבר', ששרים חברי הגבעטרון (אין קשר בין המילים העבריות, שכתב נחמן רז, לבין המקור הרוסי).
 |
| אנדרטה לכבודו של לב אוֹשָנין בעיר ריבינסק שעל גדות הוולגה (ויקימדיה) |
 |
| בול לכבודו של אנטולי נוביקוב, ברית המועצות 1986 (ויקימדיה) |
השם המלא של השיר היה 'המנון הפדרציה העולמית של הנוער הדמוקרטי', וכאן אפשר לשמוע אותו במקורו הרוסי:
באתר 'זמרשת' הובא תרגום לעברית של הבית הראשון מהשיר. זהותו של המתרגם אינה ידועה, יש אומרים נתן שחם ויש האומרים אפרים דרור (טרוכה):
נֹעַר כָּל עַם וָאָרֶץ לָנוּ יֵשׁ מַחְשָׁבָה אֲחִידָה שׁוּב נִסְתֹּם אֶת הַפֶּרֶץ שֶׁנִּבַּע בֵּין אֻמָּה לַשְּׁנִיָּה. בּוֹאוּ אֶל שׁוּרוֹתֵינוּ, יָד שַׁלְּבוּ בְּיָדֵינוּ נֹעַר בֶּן דַּעַת צַעַד בְּצַעַד יַחַד לַמַּטָּרָה. קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה! בֶּן אַלְמָוֶת הוּא שִׁירֵנוּ – לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע, לֹא יִגְוַע! אָז יַאֲזִין שִׁירָתֵנוּ זוֹ עוֹלָם כֻּלּוֹ, קוּם וְשִׁיר הַנֹּעַר שִׁיר הָאַחֲוָה, אַחֲוָה, אַחֲוָה! |
מובן ששיר זה הושמע ללא הרף בצ'כוסלובקיה ובקע ממכשירי הרדיו ומהרמקולים הציבוריים בכל אתר ואתר, על גבול שטיפת המוח. לא היה צעיר או צעירה שלא נחשפו לשיר, ואין ספק שגורי גם הוא היה אחד מהם. אפשר גם להניח שאוזנו הייתה כרויה לשירים כאלה, הרי לפלמ"חניקים שמורה הייתה תמיד פינה חמה בלב לשירים סובייטיים, שכונו אצלנו 'שירים רוסיים' (ראו ברשימתו של אליהו הכהן, 'משהו על השירים הרוסיים ששרו בפלמ"ח: מחווה לפוצ'ו', בלוג עונג שבת, 14 בפברואר 2020). הם אימצו אין ספור שירים כאלה, ואין טעם למנותם, והיוצרים שבהם, כמו חיים חפר וגורי עצמו, אף כתבו גרסאות כיסוי רבות ללחנים כאלה ('רותי' או 'בין גבולות' של חפר, 'היא עמדה בחלון והביטה', 'רשות הדיבור לחבר פרבלום', 'הזקן רק יתן פקודה', 'יום יבוא אחים', ו'שיר הקברניט ['עם ליל חורפי']' של גורי). השירים הללו ערבו לאזני הפלמ"חניקים: באותה עת ראו בצבא האדום שהביס את הגרמנים מופת, והנרטיב הרוסי, על תרבותו, ספרותו, שירתו ותעמולתו התקבל ללא עוררין. לימים, גורי עצמו קרא לתופעה זו 'המשיחיות האדומה'.
המסרים בשיר הם גדולים ופשוטים: אחווה, אחווה, אחווה. נילחם למען השלום (אוקסימורון חביב שמתאים גם לימינו), למען הדורות הבאים, ולמען האושר. נילחם בכוחות השחור הזורעים מוות.
השיר נכתב לפי הזמנה: שלושה בתים הפונים לשלושה דורות. הבית הראשון מתייחס אל ילדי ארצות העולם, הבית השלישי מתייחס אל הצעירים בלבם, כלומר המבוגרים. המחצית השנייה של הבית השני מתייחס אל בעלי 'הנשמות הטהורות', ולהבנתי הוא מכוון אל הדור שזה מקרוב חזר משדה הקרב, כשזיכרון המלחמה עדיין טרי.
אבל ענייננו הוא במחצית הראשונה של הבית השני, המוקדש לזכר הנופלים במלחמה:
Помним грохот металла/ И друзей боевых имена
Кровью праведной, алой/Наша дружба навек скреплена
ובתרגום חופשי: נזכור את רעם המתכת ואת שמות חברינו הלוחמים. בדם האדום הטהור, חברותנו חתומה לעד.
השורות האלה, לעניות דעתי, העניקו השראה לכמה משפטי מפתח בשיר 'הרעות', ויש להן עקבות אפילו בשורה מתוך 'באב אל-וואד':
|
מקבילות בשירי חיים גורי |
תרגום חופשי |
המקור הרוסי |
|
שלד הברזל שותק כמו רעי (באב אל-וואד) |
נזכור את רעם המתכת |
Помним грохот металла |
|
לנצח זכור נא את שמותינו (באב אל-וואד) כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח (שיר הרעות) |
(נזכור את) שמות חברינו הלוחמים |
И друзей боевых имена |
|
לא תיתן את ליבנו לשכוח [...] אהבה מקודשת בדם (שיר הרעות) |
בדם האדום הטהור חברותנו חתומה לעד |
Кровью праведной, алой Наша дружба навек скреплена |
|
כותר השיר היא 'הרעוּת' |
הנוער שר את שיר הידידות |
Песню дружбы запевает
молодежь, |
הפזמון החוזר של המנון הנוער הדמוקרטי מתחיל במילים Песню дружбы запевает молодежь (הצעירים שרים את שיר הידידות). הרעות אצל גורי היא למעשה החברוּת שבין הלוחמים, בוודאי ובוודאי כאשר מדובר בזכר לוחמים שנפלו, כמו בשיר שנכתב במאי 1948 וקדם ל'הרעות' בכמה חודשים – 'דּוּדוּ' של חיים חפר ('רַק מִי שֶׁשָּׁכַל אֶת הַטּוֹב בְּרֵעָיו, אוֹתָנוּ יוּכַל לְהָבִין...').
המילה 'רֵעוּת' היא בעצם 'חברוּת' או 'ידידוּת', אלא שהיא מוגבהת ופיוטית יותר. יחד עם זאת, זו בדיוק החברות שמשתקפת בשיר הרוסי, והיא בהחלט חברות של לוחמים, שכן חברות שחתומה בדם האדום של אלה שנפלו היא בהחלט בתחום הגבוה של 'רעות'. כדי לחזק דעה זו אֶתָּלֶה באילן גבוה: אברהם שלונסקי תרגם ב-1944 את השיר הרוסי 'לילה במעגן', שיר לוחמים מובהק שנכתב ב-1941, בימי המצור על לנינגרד, שאותו אנו מכירים בשם 'שלום עירי נוחמה'. שלונסקי תירגם את השיר עבור התוכנית 'שי לחייל' שהעלה תיאטרון המטאטא, ואת הבית השני הוא מסיים כך:
|
התרגום
של שלונסקי |
תרגום חופשי |
המקור הרוסי |
|
עַל
סוֹד הָרֵעוּת, עַל כַּת טַנְקָאִים |
על
חברות גדולה, חברות ימאים [שלונסקי הפך את הימאים לטנקאים כנראה לצרכי ההצגה. לכותב שורות אלה חלק בגילוי שתי הגירסאות של שלונסקי, ימאים וטנקאים. על כך ראו ב'סיפור שיר' בזמרשת.] |
О большой,
о службе морской |
|
נָשִׁירָה
בְּצַוְותָּא, רֵעַי |
בואו
נתקרב חברים |
Подтянем дружнее друзья. |
Дружбе друзья – מדובר באותה מילה, רק ביחסה אחרת – כך הסבירו לי חברים דוברי רוסית ואף הוסיפו עוד דוגמאות לאחוות לוחמים בשירת החיילים הרוסית תחת השם друзья. ואם שלונסקי תרגם друзья ל'רעות', סביר שגורי, שהעריך מאוד את שלונסקי (ומי לא?), הלך בדרכיו.
ובכלל ראוי לשאול, ממתי הפכה הרֵעוּת לביטוי נשגב של חברוּת בין לוחמים? זה לא תמיד היה כך: שלמה אבן גבירול כתב ב'ככלות ייני', שיר היין המפורסם שלו, 'הנני רֵעַ לצפרדע', ולא התכוון לאיש צפרדע מהקומנדו הימי; לאיוב ולשלושת רעיו – רעוּת היא חברות במובן הפשוט ביותר; וכמובן נזכור את הציווי המקראי 'ואהבת לרעך כמוך', את הפסוק המפורסם 'לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ', ועוד ועוד.
באתר זמרשת התפרסמו שלוש גרסאות עבריות להמנון הנוער הדמוקרטי, ספק עיבודים ספק תרגומים: הראשונה, 'רוח אחת תְּלַכְּדֵנוּ' (פרי עטו של מתי מגד) שאותה שרו בתנועת הנוער העובד והלומד; השנייה, 'נוער כל עם וְאֶרֶץ', שאותה שרו בבנק"י (כנראה פרי עטו של אפרים דרור); בגרסה השלישית, 'צו שלום ילכדנו', ששם מתרגמה אינו ידוע, אכן מופיעה השורה השלישית בבית השני ברוח דבריי: 'הַקְּרָבוֹת לֹא נִשְׁכָּחָה, / וּשְׁמוֹת לוֹחֲמִים וּמוֹתָם, / זֹךְ דְּמֵיהֶם שֶׁנִּשְׁפָּכוּ / אַחְוָתֵנוּ בְּאֹדֶם חָתַם' – הכי קרוב ל'אהבה מקודשת בדם'.
לא נותרו הקלטות רבות של גרסאות אלה, והנה נגה אשד מלווה צוות של חמישה בנים, שרים את ההמנון בגרסתו של מתי מגד באחד ממפגשי חוג הזמר גורדון (חז"ג):
זמן קצר לאחר שנכתב הולחן שיר הרעות על ידי סשה ארגוב ועוד באותו חודש נכנס לתוכנית החדשה של הצ'יזבטרון, שנקראה "הפלמ"חניק מחפש את המחר". לשירת הסולו נבחר גדעון זינגר, אז עולה חדש מצ'כוסלובקיה, שאך החלים מפציעה בקרב בשיח ג'ראח ומבית החולים בירושלים נסע ליפו לבחינות הקבלה ללהקה והתקבל. על האקורדיון ניגן אליקום שפירא, לימים תלמיד של ליאונרד ברנשטיין ומנצח בינלאומי.
 |
| חברי הצ'יזבטרון, ספטמבר 1949. מימין לשמאל: נעמי פולני, חיים חפר, גדעון זינגר, אדי גרינברג (באקורדיון), זם דגן, שמואל בונים, שייקה אופיר, יואל זילברג (ויקימדיה) |
למן הפעם הראשונה שבה בוצע השיר הוא בלט מעל ומעבר לכל השירים האחרים. עם השנים זכה השיר לאין ספור ביצועים אבל דומה שזה של להקת הנח"ל משנת 1972, בתוכניתה 'הפלנ"חניק' שהוקדשה לשירי הפלמ"ח, הוא שזיכה אותו בחיי נצח.
כי
רעות שכזאת לעולם לא תיתן את לבנו לשכוח...
ב. באב אל-וואד
 |
| שורה מתוך 'באב אל-וואד' על אתר החאן המשוחזר בכניסה לשער הגיא (צילום ישראל זלר; ויקימדיה) |
אם שיר הרעות הוא ה'יכין' של שירי מלחמת העצמאות, הרי ש'באב אל-וואד' הוא ה'בועז'.
יפה ירקוני ביצעה את השיר 'באב אל-וואד' לראשונה באולם 'אוהל שם' בתל אביב, בחודשים האחרונים של 1949, בליווי המלחין והפסנתרן שמואל פֶרְשְׁקוֹ, והשיר התקבל בהתרגשות עצומה. נשמע אותה בהקלטה הראשונה של השיר:
על אף שיש ביצועים רבים ומצוינים לשיר זה, ירקוני היא שזוהתה איתו. ואכן, בשיחה שקיימתי איתה ב-1 באפריל 2007 (הקלטת השיחה שמורה עימי), היא סיפרה לי שגורי כתב את השיר לבקשתה. בהמשך השיחה הופתעתי לשמוע ממנה כי מי שערך את השיר היה לא אחר מאשר נתן אלתרמן.
הנה תמליל ההקלטה עם תיקוני כתיב קלים (ההערות בסוגריים הן שלי):
באב אל-וואד נכתב לי באופן מיוחד. ביקשתי מחיים גורי לכתוב לי שיר והוא אמר: 'אני אכתוב לך משהו'. הוא כתב שיר אהבה על הירקון, אמרתי לו: 'הירקון מסריח' [ובמקומו ביקשה ירקוני שיר על הדרך לירושלים]. אני הייתי אז אלחוטאית ואני ראיתי את זה, ואני רואה ומדווחת כל פעם שנהרג מישהו. נהרגו שם שמונים בחורים. המפקד שלי בגבעתי אמר לי 'אין זמן לבכות. או שאת יושבת פה או שאת הולכת הביתה'. אבל הם היו על ידי! שתיתי איתם קפה. הייתי חולה! חולה!
הוא [גורי] כתב את באב אל-וואד בשנים-עשר בתים [ירקוני הפצירה בו לקצר, אך גורי התעקש ולכן היא הציעה לבקש מאלתרמן שיפסוק]. אמרתי, אם הוא יגיד שאתה צודק, אני אכרע בפניך ברך. אם לא – אתה תעשה מה שאני אומרת? והוא כמובן הסכים, כי אלתרמן היה המלך של כולם.
ירקוני תיארה את הפגישה המשולשת עם גורי ואלתרמן:
הוא [אלתרמן] ישב שמה בבית קפה על יד התחנה המרכזית, ואז הוא הסתכל, הוא היה כזה אנטיפת, או-הו! ... מסתכל-מסתכל עם הסיגריה בפה [ומדריך את גורי]: את זה תזיז קדימה, תוציא את שני הבתים האלה, ותעשה רצ'יטטיב [קטע דיבורי] בסוף [במקום אחר, ייחסה ירקוני את רעיון הרצ'יטטיב בסוף השיר לעצמה]. אז אם אלתרמן אמר: זה אפשרי וזהו! הוא [גורי] ביקש [ממני] סליחה. הוא [אלתרמן] לא הוסיף אף מילה [לשיר]. רק תיקן כמה בתים ש'לא אומרים ככה', 'לא אומרים ככה'.
את הטקסט הערוך העבירה ירקוני למלחין ולמעבד שמואל פרשקו, שלזיכרונה 'התגורר ליד הים והיה לו פסנתר איום ונורא. אמרתי לו: למה אתה לא מכוון? אני לא יכולה לקבוע טונציה!' פרשקו ענה: 'אני לא מכוון שום דבר'...
 |
| הההקלטה הראשונה של באב אל-וואד, 1949 (ארכיון האינטרנט) |
 |
| תווים ומילים של 'באב אל-וואד', עם הקדשת המלחין, 1950 (וינר'ס מכירות פומביות) |
___________________________
תודה לד"ר מרדכי יושקובסקי על עזרתו בהבנת המקור הרוסי
קובי לוריא הוא פזמונאי, מלחין וחוקר הזמר הישראלי kobilu@gmail.com
