 |
| כך נראתה הדרך אל הבירה בשנות החמישים. בול דואר ישראל, 1954 (ויקיפדיה) |
עבודות העפר המונומנטליות (שלא לומר מגלומניות) שנערכו בשנים האחרונות בכביש מספר 1 (ירושלים – תל-אביב) שינו לעד את נופיו המקוריים של שער הגיא.
הכביש החדש אכן מודרני, בטיחותי ונוח (רחוק כמובן מתחזיתו המופרכת של שר התחבורה ישראל כ"ץ על נסיעה של 35 דקות מירושלים לתל-אביב; ואם אתם רואים פקקים – קטני אמונה שכמותכם! – ראש הממשלה שלנו רואה גשרים ומחלפים), אך לבני הדורות הבאים כבר לא יהיה שמץ של מושג כיצד נראתה הכניסה לירושלים בימי מלחמת העצמאות ועל מה הייתה כל המהומה.
לכאורה זהו עדיין 'כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים', אבל מי שירצה להבין את סיפור פריצת המצור על ירושלים ואת מילות שירו האלמותי של חיים גורי 'באב אל ואד' ('שיירות פרצו בדרך אל העיר'), יצטרך מכאן ואילך לשרך את דרכו בשרידי 'דרך בורמה', הדרך העוקפת שנסללה מדרום לשער הגיא.
על שמו של פארק הזיכרון בכניסה לשער הגיא, שאליו 'הוגלו' שלדי המשוריינים החרוכים ורכבי ליווי השיירות, ניצת מאבק מרגיז לב, שלשמחת רבים הסתיים אתמול, מוצאי החג הראשון של פסח, בניצחונם של הפלמ"חניקים הקשישים ובעיקר בניצחונו של השכל הישר.
 |
| הארץ, 11 באפריל 2017 |
אז למה לא להיות אופטימיים? 'יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד'. האביב כבר כאן ואת פריחת הכלניות והרקפות לא יצליח אף בעל שררה לגזול מאתנו, שכן כוחו של הטבע גדול מכוחו של האדם.
אבל הנה עוד כמה סיפורים מעצבנים מאותו כביש.
מתברר כי במהלך עבודות ההרחבה של הכביש, והתשוקה הבלתי נשלטת של 'נלבישך שלמת בטון ומלט', נפלו קורבנות נוספים. הבולט שבהם הוא קבר השייח' (או האימאם) עלי, שנבנה בלב הוואדי. הקבר העתיק שהיה מוסתר בצל עצי שקד וזית עתיקים, ובמשך עשרות רבות של שנים השתמר במעין 'אי תנועה' שחצץ בין שני המסלולים, נמחק כלא היה ואיש לא מחה על כך.
 |
| קבר האימאם עלי בלב שער הגיא - היכן הוא היום? (ויקיפדיה) |
אפשר להניח שלוּ הייתה איזו מסורת, קלושה שבקלושות, על כך שבמקום נקברה דמות מופרכת מימי המקרא, או שמא אחד התנאים או האמוראים שחוללו נס אחד או שניים, איש לא היה מעז להניף את קורנסו או לשנע את בולדזורו על מתחם זה. הקואליציה כבר הייתה רועדת ובתקציב המדינה היו נמצאים הכספים להסטת המסלול, או לבניית גשרים ומנהרות מעליו או מתחתיו.
אבל כדי שלא תגידו שזה רק בגלל שמדובר בערבים, אז הנה סיפורו של עוד אתר הנצחה קטן לאורך הכביש, ש'שילם בגופו' על תנופת הפיתוח, והוא דווקא מספר סיפור יהודי וציוני צנוע: סיפורה של 'נחלת יצחק' אשר ליד קרית ענבים.
אני משוכנע שרבים כלל לא ידעו על קיומה של מצבת זיכרון זו ולא יודעים מאומה על הסיפור מאחוריה, וממילא גם לא נתנו דעתם על העלמותה הפתאומית של המצבה. אני מודה ליהודה כסיף מאור יהודה, שהביא את הסיפור לתשומת לבי.
זוהי מצבת זיכרון ליצחק סג"ל פלר (יס"ף), יהודי אמריקני שבשנת 1929 קנה (ובלשון התקופה 'גאל') אדמות באזור זה מערביי אבו גוש. ובלשון הגלעד שהוקם לזכרו ולכבודו:
אדמה זו והרמה מנגד שעמדו למגינינו במאורעות תרצ"ו-צ"ט ובמלחמת הקוממיות נגאלו בשנת תרפ"ט על ידי ר' יצחק סג"ל פלר ז"ל, שעלה מגולת אמריקה ונפטר בכ"ח באלול תרצ"ד.
 |
| הגלעד ב-2014 (צילומים: יהודה כסיף) |
בשנת 1925 רכשו האחים יהודה ויצחק פלר, פעילים בתנועת 'המזרחי' שהיגרו מפולין לארה"ב, קרקעות באזור קרית ענבים. קרקעות אלו כונו בשם 'נחלת יצחק' או 'נחלת יס"ף'. יצחק פלר עצמו עלה לארץ ב-1929 ותכנן להקים במקום שכונת מגורים, אך הדבר לא נסתייע. את הסיפור המפורט של מקום זה, גלגוליו, תולדותיו והסכסוכים על אדמותיו, אפשר לקרוא בערך 'נחלת יצחק' בוויקיפדיה.
הגלעד – שאנו לא יודעים מתי הוקם ועל ידי מי – עמד עשרות שנים על מקומו, והבאים מתל-אביב יכלו לראותו באזור שמורת עין חמד, לפני העלייה לקסטל שהובילה למבשרת ציון. מאז עבודות הפיתוח בכביש נעלם הגלעד כאילו נבלע באדמה. האם אכן נטמן בעמקי האדמה במקום שבו הוצב? האם נלקח לבית קברות למצבות? האם הועתק למקום אחר? אי אפשר להוציא מכלל אפשרות, שהגלעד נראה לעובדי הדרך שבור ממילא, ולכן החליטו על דעת עצמם להפכו לגל של אשפה ולפנותו.
יהודה כסיף פנה, וחזר ופנה, למשרד התחבורה שאחראי על העבודות בכביש המשודרג, ואף כתב ישירות למשרדו של השר ישראל כ"ץ, אך תשובה לא קיבל. 'היכן המצבה היום?', שאל כסיף וענה: 'לאלוהים הפתרונים. אני משער שהיא קבורה תחת הכביש היכן שהוא. הרי בקלות רבה מאד ניתן היה להרימה ולהציבה על אחד ממשטחי האדמה משני צידיו של הכביש (ואולי מי שהוא עוד יפתיע ויעשה זאת?)
ועוד אתר זיכרון שנעלם מהכביש החדש, בסמוך לקרית יערים, הוא ההפניה לגלעד הזיכרון לפיגוע הנוראי שהיה בקו האוטובוס 405. באותו יום מר ונמהר, 6 ביולי 1989, דרדר מחבל איש הג'יהאד האסלאמי אוטובוס אגד לתהום. שישה עשר נוסעים נרצחו וכעשרים איש נפצעו (אגב, המחבל עצמו נותר בחיים ושוחרר ב'עסקת שליט').
עד לא מכבר היה על הכביש בכיוון לירושלים, במקום שבו דורדר האוטובוס לתהום, שלט שסימן את הירידה לאתר הזיכרון (שבעצמו סבל ממעשי ונדליזם בלתי פוסקים, בעיקר מעשי ידיהם של גנבי מתכות, והיום אינו קיים כלל). היום אין מאומה. מי שיודע יודע, ומי שלא – למה שיידע?
בעלי התוספות
מעיר יואל שדה:
עד לא מכבר היה על הכביש בכיוון לירושלים, במקום שבו דורדר האוטובוס לתהום, שלט שסימן את הירידה לאתר הזיכרון (שבעצמו סבל ממעשי ונדליזם בלתי פוסקים, בעיקר מעשי ידיהם של גנבי מתכות, והיום אינו קיים כלל). היום אין מאומה. מי שיודע יודע, ומי שלא – למה שיידע?
 |
| מקור: קו 405 |
בעלי התוספות
מעיר יואל שדה:
קבר שייח עלי (ואדי עלי) נמצא צמוד לכביש החדש כאשר עולים בצד ימין. בנסיעה קשה לראות אותו, אולם כאשר מטיילים למעלה, על 'רכס שיירות', רואים גם רואים בקבוצת העצים הצמודה לכביש. הנה צילום מיום 30 בינואר 2017.
