 |
| אריה נבון, 'לסבתא ירושלים' (דבר, תש"ח) |
מאת יהודה זיו
ביום שישי, 7 באוקטובר, ערכו ותיקי חטיבת הפלמ"ח 'הראל', ועימם חברי פלמ"ח
רבים אחרים בני דור תש"ח (תַּשׁ – אַךְ לֹא שַׁח!!) וחברי עמותת 'דור ההמשך', עצרת בח'אן שער הגיא (באב אל-ואד), במחאה על החלטת הממשלה
להקים בו מרכז מורשת על שמו של האלוף רחבעם זאבי ('גנדי').
מחאתנו פרצה כמה ימים קודם לכן, והיא נוסחה בשתי עצומות פומביות. האחת של אנשי הפלמ"ח, והאחרת של אזרחים שאינם קשורים בפלמ"ח אך כואבים את כאבו. כך נכתב בעצומה השנייה:
עצומה זאת מבקשת
לשתף אתכם במאבק שאין ראוי ממנו: לדרוש מממשלת ישראל להפוך את החלטתה, להקים באתר
ח'אן שער הגיא, מוקד הנצחה לרחבעם זאבי – ולהשיב את האתר ליעודו המקורי, כפי שנקבע
בהחלטת ממשלה קודמת, ב-1998: לעשות את הח'אן לאתר המספר את סיפורם של פורצי ומגיני
הדרך לירושלים הנצורה.
רקע כללי: כבר
ב-1982 הוחלט לטפל באתר הח'אן, אך בפועל דבר לא נעשה. לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק
רבין ז"ל, החליטה ממשלת ישראל על שיקום ח'אן שער הגיא להנצחת קרבות חטיבת
הראל, במסגרת הקמת פארק יצחק רבין. קק"ל השקיעה כ-18 מיליון ש"ח בעבודות
הצלה ושיפוץ המבנים, ובהכשרת מגרש חניה. אך בטענה שיש בעיות בגישה לאתר הופסקו
העבודות ב-2008.
ואז הפתעה:
בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2011 הוחלט להקים בח'אן שער הגיא "מרכז מידע ... שיקום
מבנה החאן ופעילות חינוכית להנצחת זכרו של השר רחבעם זאבי ז"ל".
ופתאום נמצאו
התקציבים ונמצאה הדרך לפתור את בעיות התחבורה (אתם מוזמנים לנסות להיכנס לאתר
מכביש 38. קלי-קלות!). אתר זיכרון לגנדי?! הוא לחם שם אי פעם? אין ומעולם לא היה
קשר בינו לקרבות הנואשים במקום, קרבות שחיסלו כמעט לגמרי את הגדוד החמישי ואת
הגדוד השישי של חטיבת הראל. לא נשכח שבקרבת מקום נשפך גם דמם של לוחמי גבעתי
ואלכסנדרוני, עציוני וחטיבה 7, בנסיונות פריצת הדרך לירושלים. חיים גורי, האיש
היקר בן ה-93, הגדיר זאת היום נכונה: "מעשה תועבה", "חוצפה".
הח'אן חייב להפוך למרכז מידע לכל החפץ ללמוד על הקרבות הקשים. להכיר את המ"פ
יענק'לה סטוצקי, בן יחיד להוריו, את מפקדי הפלמ"ח מכבי מוצרי ורחביה ברמן
שנפלו במקום. את יוסק'ה סימבול, סמל המודיעין, בן יחיד שהתחתן זמן קצר קודם לכן
והותיר אחריו אשה בהריון. ומה עם אזרחים רבים, בהם נהגים ובעלי תפקידים חיוניים
נוספים, שמסרו נפשם על קיום הקשר החיוני לעיר הנצורה? לדבר על מורשת, הרי זו
מורשתם של אלה.
חובה על כל אוהב
הארץ לצרף את קולו לאנשי הראל, צבי זמיר, אליהו סלע (רעננה) ועמוס חורב, מאחרוני
המפקדים שם, לחיים גורי ולכל איש מוסר בארץ הזאת, ולהשמיע קול. לקרוא לממשלת
ישראל: חזרו אל החלטתכם המקורית והצודקת כל כך. הכריזו על ח'אן שער הגיא כאתר
הנצחה ומרכז מידע על אנשי הראל, גבעתי, אלכסנדרוני, עציוני וחטיבה 7, וכל האזרחים
שמסרו נפשם למען הדרך לירושלים. את רחבעם זאבי, המונצח במקומות רבים אחרים, אפשר
להנציח במקומות בהם לחם.
על העצומה הראשונה חתמו כבר כששת אלפים אנשים ועל השנייה –
כעשרת אלפים, וכל המזדהים עימה מוזמנים גם הם לחתום כאן או כאן.
 |
| שרידי משורייני תש"ח לצד ח'אן שער הגיא (צילום: איציק שוויקי, המועצה לשימור אתרים) |
התכנסנו בחניון אשר הוכשר לאחרונה בצד הח'אן, לרגלי קיר אבן שהציבה כאן קרן קיימת לישראל, שעליו נחקקה,
כדבר טבעי המתבקש והמובן מאליו, הכתובת 'פארק רבין', על שמו של יצחק רבין,
מפקדה הראשון של חטיבתנו. לכאורה, הכול נראה מוכן ומזומן
לביקורי משפחות מטיילים באתר ההנצחה של פורצי הדרך לירושלים ומגיניה.
בחודש מארס 2014, עם תחילת עבודות סלילתו מחדש של הכביש לירושלים (דרך 1), במעלה שער הגיא,
פנתה חברת 'נתיבי ישראל' אל בית הפלמ"ח. הם ביקשו להיפגש, במשרדם אשר באזור הסלילה, עם מלווי שיירות תש"ח לירושלים, כדי להאזין
לסיפוריהם ולזכות בהשראה למשמע חוויותיהם מאותם ימים. מובן שהתייצבנו שם, כדרכנו ('לפקודה תמיד אנחנו!'), וסיפרנו לאחראים לסלילת הכביש החדש איך היינו, כבר אז,
מן הָרֶזֶרְבָה של הפלמ"ח (המונח 'מילואים' טרם הומצא) ואיך הפלמ"חניקים 'הסדירים' – שנקראו 'גַ'חְשִים' ('עיירים' בערבית פלמ"חאית) – התבוננו בנו, החְ'תִיָארִים (זקנים), בהערצה, אף שגם אני לא הייתי
אז אלא בן עשרים ואחת 'ושלושת-רבעי' בלבד.
 |
| יענק'לה הנהג (צילום: בנו רותנברג; דבר השבוע, 9 בינואר 1948) |
שבנו וסיפרנו לשומעינו על קטע הכביש
המוּעד לפורענות – בין קבר השיח', בק"מ ה-19 מירושלים לבין הח'אן שבק"מ ה-23 – ואיך נהגנו לחזק את רוחנו ושרנו בקולי-קולות את הזמר 'אבירים של שולחן עגול', אשר שימש עד אז בנוסח המוכר של 'יקבי ראשון לציון', בעוד אנו התאמנו אותו להווי חיינו:
כששמע זאת בני מַרְשָׁק,
הפּוֹלִיטְרוּק (קצין ההסברה) האגדי של החטיבה, הוא היה גוער בנו
בצעקות: 'לא נמות כי נחיה!'. בני לא דיבר, הוא צעק תמיד, ולימים –
כשהיינו מתכנסים ביום הזיכרון בחלקת חללי 'הראל' בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים
– היה שב וצועק: 'מעולם, בכל
ההיסטוריה הצבאית העולמית, לא
נודעה עוד חטיבה אשר רוחב החזית שלה היה רוחב של כביש'...
בסיכומו של אותו מפגש קיבלתי מכתב אשר ריגש אותי מאוד (מה גם שהכותב לא שכח לציין את שם משפחתי הקודם מימי תש"ח).
ממשלת ישראל החליטה
בשעתה מה שהחליטה, אך בעקבות המפגש עימנו – מלווי השיירות לירושלים – עשו אנשי חברת 'נתיבי ישראל' את המתבקש ומיהרו להכשיר את החניון שבו התכנסנו גם הפעם, וכדברי דובר החברה:
כדי שסיפור
השיירות לירושלים יישמר, חברת 'נתיבי ישראל' תקים חניון גישה נוח למשוריינים
בשער הגיא ולמבקרים שירצו לבוא
ולהתרשם מפעילות הגבורה ההיסטורית שלכם ושל חבריכם, ללמוד פרק חשוב על הקרבה
וגבורה שיעבור לדורות הבאים.
מהרו אפוא גם אתם ובואו עם בני משפחותיכם אל 'חניון פארק רבין'
אשר בצד צומת שער הגיא, שהכניסה אליו בכביש העולה לירושלים מבית שמש (דרך 38), בקרו בח'אן ורדו-נא גם אל
שיירת שלדי המשוריינים מימי תש"ח שבצידו, שחברת 'נתיבי ישראל' העתיקה לכאן מ'שמורת שיירות' אשר במעלה
שער הגיא. קבר השיח' כבר איננו, בשל עבודות ההרחבה של הכביש, אך 'סלע הגדוד השישי', עדיין צופה ב'קילומטר 19' לשעבר, על
עיקול הכביש שם היה ממוקם הקבר עד לפני כמה שנים. לכו בעקבות סיפורי מורשת הקרב של לוחמי 'הראל', בשיירות תש"ח ובמשלטים אשר משני עברי באב אל-ואד, ב'רכס משלטים' שמצפון וב'רכס שיירות' שמדרום לו.
זוהי מורשתנו ועליה גאוותנו.
 |
ה'פוּרְמָנִים' ניצבים לפני שלדי המשוריינים בצד ח'אן שער הגיא. מימין לשמאל: אריה בִּיסְטְרִיצֶר, יהודה זיו (זְלַטִין), שׁוֹשׁ וינקלר (מַלַמוּד), יוס'קה ברקאי (הֶנִיג) (צילום: 'נתיבי ישראל') |
 |
שלד המשאית של ישעיהו גרוּדְנֶר מתל יוסף ויעקב גולדברג מחפציבה הועבר משער הגיא
אל 'בית שטורמן' בעין חרוד (אוסף 'ביתמונה', נדב מן) |
הפלמ"ח חזר לבאב אל-ואד
 |
שירי הפלמ"ח עם הקדשה של חיים גורי.
את 'המנון הפלמ"ח' כתב כמובן זרובבל גלעד ולא חיים חפר... |
