יום שני, 20 במרץ 2023

סיפורי בית כנסת: רבינו חנה, הכותל הקטן, מסילת המלך, פינת תפילה וקופות צדקה

א. רבינו חנה

ברחוב הרב דסלר 26 בבני ברק שוכן בית כנסת המכונה 'קָלוֹשִׁיץ', ובו בית מדרש ושמו 'תפילה למשה'. 

בכניסה, על הקיר, זיהה פיני גורליק כתובת פמיניסטית לעילא: 'בית רבינו חנה'.

רב ושמו חנה?

לשאלתו, אמר לו אחד המתפללים כי מדובר בחוּנֶה, אחד מניניו של הצדיק רבי חיים הלברשטאם מצאנז, והכתיב הוא כזה כי שמו ניתן לו על ידי אישה.

צילום: פיני גורליק

ואכן, מדובר ברב אלחנן (חנא) הלברשטאם (1942-1888) – חנא ולא חנה, ויש להגותו: חוֹנֶה (Chone) ולא חוּנֶה (Chune), ובטח לא חַנָּה (Chana). השם הזה לא קשור כלל לאישה, אלא הוא גלגול של השם העברי חנן או אלחנן.

כמיטב מסורת בית צאנז שלפני השואה, גם רבי זה – שנקרא הרבי מקוֹלוֹשיץ, על שם עיירה בפולין שבה גר – היה קנאי שבקנאים ודגל בעמדות אנטי-ציוניות חריפות. אפילו 'אגודת ישראל' לא הייתה מספיק חרדית בשבילו! הוא נרצח בידי הגרמנים ליד העיירה יאסלו שבגליציה המערבית.

אכן, בין חסידיו רווח שמו 'חנה', וספר תורותיו ומעשיו, שיצא לאחר מותו, נקרא דברי חָנה.

Hebrew Books

נעיר כי לא רק אדמו"רים נקראו בשם זה, אלא גם סתם בני אדם. הנה כמה מהנודעים שבהם: הסופר והעורך יהושע חנא רבניצקי (1944-1859), חוקר מדעי היהדות שאול חנא קוק (1955-1879; אחיו הצעיר של הראי"ה קוק), וחוקר היידיש וחתן פרס ישראל פרופסור חנא שמרוק (1997-1921).

אלכסנדר האַרקאַווי, ייִדיש-ענגליש-העברעאישער ווערטערבוך, ניו יורק 1928, עמ' 527


ב. הכותל הקטן

צילום: יוחנן פלסנר

אין דבר בירושלים שאינו רמוז בתל אביב.

הנה למשל הכותל הקטן שכידוע הוא מקטע מהכותל המערבי, אבל מתברר שבמציאות החלופית של תל אביב הוא גם שם של בית כנסת ברחוב הרצל, סמוך לגן הזואולוגי. 

לא הרחק משם, בשוק הפשפשים של יפו, אפשר למצוא עוד כותל קטן, יותר נכון 'כוטל המערבי'...

צילום: טל סגל


ג. הבית ליד המסילה

בתי כנסת בנמלי תעופה או בתחנות מרכזיות של אוטובוסים ורכבות הם סוגה ייחודית בעולם קדוש זה. תמיד יהיה בהם משהו מיוחד שלוכד את העין, לעתים סגנון ארכיטקטוני חדשני, לפעמים עליבות מביכה.

את בית הכנסת שבתחנת הרכבת נבון בירושלים מכנה כתבנו הנודד זאב קינן בשם 'בית הכנסת ההזוי ביותר'. מצד אחד השם היומרני 'מסילת דוד המלך', מצד שני סמיכות המקום לשירותים הציבוריים...

את השם 'מסילות דוד המלך', לקו הרכבת תל אביב-ירושלים, נתן בשעתו שר התחבורה ישראל כ"ץ ('הורדוס').

צילום: זאב קינן


ד. פינת תפילה

בקופת חולים מכבי, ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, גם קיר חשוף ליד אחד מחדר החולים יכול להיות 'פינת תפילה'. 

'רחמנא לבא בעי', בכל מקום...

צילום: יוחנן פלוטקין

ה. מוזיאון לקופות צדקה

בתחנה המרכזית בבאר שבע יש בית כנסת מטופח ובו מוצגות בוויטרינות קופות צדקה בנות זמננו. 

צלמנו יוחנן פלוטקין לא הצליח לברר מי או מה עומד מאחורי האוסף.

צילום: יוחנן פלוטקין

יום שישי, 17 במרץ 2023

פורים שמח בק"ק בני ברק

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון 

אתמול הציבו המפגינים נגד המהפכה המשטרית 'לשכת גיוס' בבני ברק, ונדמה היה כי חג פורים חזר ולא בקטע טוב. תושבי בני ברק שהתעמתו עם המפגינים לא אהבו את ה'פורים שפּיל' החדש, שהעמיד בפניהם מראה אכזרית של מציאות שאותה הם מעדיפים להדחיק.

פורים האמיתי היה כאן רק לפני שבוע אך בסערת הימים האחרונים זיכרונו כבר חלף והלך. לנו, המתעדים מבחוץ, נשארו התמונות לעדוּת ולמזכרת.

לכל אחד פורים משלו  פרטי, משפחתי או קהילתי, בגן הילדים או בבית הספר, בבתי הכנסת או בבתי היין. לכל אחד פורים משלו, ובכל זאת אין כמו פורים בבני ברק.  

בשעות הבוקר המאוחרות של י"ד באדר יוצאים כולם מבתי הכנסיות בהם קראו את המגילה, הולכים הביתה לאכול משהו ולהתחפש ויוצאים לרחובות. שמח ברחובות, בלי 'עדליאדע' שמארגנת העיריה.

אף אחד בבני ברק לא קונה תחפושות. את התחפושות מכינים לבד, עם המון יצירתיות. מחפשים ילדים מגיל העריסה, ומתחפשים מבוגרים שיוצאים לרחובות לעשות שמח. הכול עבודת היד, כשרון המעשה ועושר הדמיון של בעלת הבית. משפחות רבות מתחפשות בתחפושת משותפת, הורים וילדים (וילדים, ברוך השם, יש המון).


כל ימות השנה נשיותן של הבנות החרדיות מודחקת ומוצנעת תחת כללי צניעות מחמירים. יום אחד בשנה להקות הדרורים האפורים הופכות ללהקות תוכים צבעוניים. פתאום מתגלה יופי נסתר. הן צמודות זו לזו בקבוצות, למען תחזקנה אישה את רעותה. החצאיות קצרות מאי פעם, הבגדים בשלל צבעים, גרבוני רשת, תכשיטים ואפילו, אלוהים ישמור, שפתון ואיפור!


שנה שלמה מבלים הבנים את רוב יומם בישיבה, מי בלימוד מי בבטלה, ובדרך כלל גם וגם. שלא כמו בני גילם החילוניים, כאן מדכאים את ההורמונים ומנוונים את השרירים. אבל ביום אחד בשנה, בפורים, הר הגעש מתפרץ. 

את השתייה כדת אפשר לתרץ במאמרי חז"ל, שציוו להתבסם עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ועל ההוראה הזו הם מקפידים לחומרה. לצעירים רבים נדמה שהאלכוהול יעזור להם לצאת מן הקליפה שאליה הם רגילים כל ימות השנה. אבל הם לא באמת רגילים לשתיית בירה ואלכוהול והשכרות שלהם גסה ומוחצנת, שלא נדע...

מקצתם גולשים לאלימות, כזו שיש להיזהר ממנה, ואחרים נלקחים לבתיהם או לבתי החולים על ידי אמבולנסים שבפורים הם מלאים בעבודה.

לצד משלוח מנות איש לרעהו אחת ממצוות החג היא 'מתנות לאביונים'. אביונים לא חסר בבני ברק, ורבים מתגייסים לקיום המצווה. עיקר השמחה מיוצר על ידי חבורות השְׁנוֹר. קבוצות של צעירים, לבושים בתחפושת אחידה, מלווים לרוב במכונית עם רמקולים המרעישים במוזיקה חסידית. הם עוברים ברחובות ובבתים, 'עושים שמח' ואוספים תרומות למוסדות ששלחו אותם.


לקראת הצהריים מתכנסים ההמונים בלב העיר, רחוב רבי עקיבא (הציר המרכזי של בני ברק), בין הרחובות חזון אי"ש ורש"י. בהתחלה קבוצות של צעירים שיכורים מתחילות לרקוד באמצע הכביש ולחסום את התנועה. יותר ויותר ממלאים את הכביש ובני ברק הופכת לפקק אחד גדול. יאללה, בלגן.

כידוע, השר לביטחון לאומי הורה למשטרה לא להפלות בין חוסמי הכבישים. חיכיתי אפוא  מצלמתי שלופה בידי  למכ"תזיות ולרימוני הלם. כלום. אחרי שעה ארוכה הגיעו כחצי תריסר שוטרים שניסו להתגבר על ההמון השיכור וגם הם הרימו ידיים וויתרו. ההמון פינה את רחוב רבי עקיבא רק כשהגיעה השעה ללכת הביתה, אל שולחן הפורים.

להתראות בשנה הבאה. מזל שאין פורים פעמיים בשבוע...

__________________________________________

דנצ'וּ ארנון הוא צלם אתנוגרפי ומורה דרך roshyarok@barak.net.il

יום שלישי, 14 במרץ 2023

סיבוב בתל אביב: טופול, מונטנה בפיתה, מלון סבוי, שעונים בני מזל

א. פרידה מחיים טופול

הוצאת ידיעות אחרונות, 1983

חיים טופול (2023-1935), השחקן והיוצר האהוב, חתן פרס ישראל, הלך בשבוע שעבר לעולמו אחרי כמה שנים של מחלה קשה. בשל כמות האירועים המטורפת שהייתה כאן ביום חמישי שעבר ובסוף השבוע, הליכתו מאיתנו נדחקה לשולי החדשות.

להקת הנח"ל, בצל ירוק, סאלח שבתי, ארבינקא, כנר על הגג... איך נפרדים מאיש מהולל כזה שהשפיע כל כך הרבה על הישראליות היפה שלנו? 

הנה סרטון קצר ומרגש: דואט עם דני קיי בשירת 'לחיים' בעברית (מתוך 'כנר על הגג', בתרגומו של דן אלמגור):

 

איתמר לויתן הלך בסוף השבוע לשכונת פלורנטין, לצלם את בית ילדותו של טופול ברחוב מזרחי 18 ולבדוק אם נותר זיכרון כלשהו למשפחת טופול. מתברר שלא נותר כלום, רק בית ישן ויפה. נקווה שהעירייה לא תשכח לקבוע כאן שלט זיכרון.

צילומים: איתמר לויתן

ב. ירידת הדורות 

היו ימים...

פעם גלידה מונטנה בנמל תל אביב נחשבה 'מיתולוגית'.

נוסטלגיה אונליין

היום זה 'פיתה מונטנה'... (לתשומת לבו של השר לבט"ל)

צילום: איתמר לויתן

ג. אתחלתא דגאולה

בדיחה ירושלמית: היכן נמצאת אתחלתא דגאולה? והתשובה: בבנק הפועלים בכיכר השבת... (הסבר: שם מתחילה שכונת גאולה).

בתל אביב נמצאת 'אתחלתא דגאולה' במלון סבוי, אשר בפתח רחוב גאולה. על חורבות מלון סבוי ההיסטורי, שם ביצעו אנשי פת"ח ב-6 במארס 1975 (כ"ג באדר תשל"ה, השבוע לפני 48 שנים) פיגוע טרור מחריד שבו נלקחו בני ערובה רבים. 

מלון סבוי, שלושה ימים לאחר הפיגוע והחילוץ (צילום: יובל אשל, ויקימדיה)

לאחר הפיגוע נהרס המלון וב-1987 נפתח מלון חדש לגמרי שנושא את השם המקורי.

מלון סבוי החדש (צילום: יהושע לביא)

מזיכרון הפיגוע ופעולת החילוץ – במהלכה נפלו שלושה חיילי צה"ל, בראשם אל"מ עוזי יאירי, ועוד שבעה בני ערובה מחו"ל ושוער המלון הישראלי – נותר שלט הנצחה.

יהי זכרם ברוך.

צילום: יהושע לביא

ד. מי מכיר את השעונים שבקיר?

לא כל תל-אביבי, ובוודאי לא כל עובר אורח, מכיר את 'שעון המזלות'. צריך לשאת עיניים למרום ולראותו.

שעון הקיר הגדול הזה, המונח על לוח ויטראז', הותקן בשנת 1992 על חזית הבית ברחוב הרצל 101, פינת בר יוחאי, בין הקומות השלישית והחמישית. במרכזו נמצאת השמש ואותה עוטרים סביב 12 המזלות. יש אומרים כי זהו שעון החוצות הגדול בארץ, לא מצאתי את מידותיו המדויקות, אבל הוא בהחלט יכול להתחרות בשעון הקיר של גבעת ברנר, שעליו סיפרנו כאן (עמוס רודנר, 'מסיפורי גבעת ברנר: שעון הקיר הגדול במדינה', בלוג עונג שבת, 5 בנובמבר 2021).

גם הבניין עצמו, המכונה בזכות השעון בשם 'בית המזלות', נושא עמו היסטוריה עירונית מעניינת.

במרשתת מצאתי כי השעון הוא מעשה ידיו של האמן אנדי דרבי. אך מיהו אנדי דרבי? לא מצאתי עליו מידע רב, אלא רק שהוא מאמני הזכוכית והוויטראז' הבולטים בארץ.

צילומים: יוחנן פלוטקין

גלגל מזלות אחר – בלי שעון אבל עם פסוק תנ"כי הולם מספר יונה – נמצא בבית מפעל הפייס ברחוב הפטמן (לא הרחק ממתחם שרונה). 

בסך הכל מיקום הגיוני כשמדברים על מזל, או יותר נכון על חוסר מזל.

צילום: איתמר לויתן