נס הלחם והדגים בבית הכנסת של נופי פרת

ג'יובאני לנפרנקו, 'נס הלחם והדגים', בערך 1620 (מקור: ויקימדיה)

בסקר שערך מכון סמית בשנת 2009 השיבו 73 אחוזים מאלה שהגדירו עצמם 'דתיים', כי אין ללמד נצרות בבתי ספר (בקרב המוגדרים 'חרדים' שיעורם עלה ל-90 אחוזים); 83 אחוזים מהם גם סברו שאסור להיכנס לכנסיות. 

על פי 54% מהחילונים, הנצרות קרובה ליהדות יותר מהאיסלאם. רק 17% מהדתיים סבורים כך (48% אומרים שהאיסלאם קרובה יותר). 48% מהחילונים הגדירו את יחסה של הכנסייה הקתולית ליהדות וליהודים כחיובי. 65% מהדתיים והחרדים אומרים שהוא שלילי. 60% מהדתיים והחרדים טענו שמפריע להם להיתקל ברחוב בנוצרי שעונד צלב, ל-91% מהחילונים זה לא מפריע.  

כמעט בכל הסוגיות הפגינו החילונים פתיחות מרשימה כלפי הנצרות, לעומת הדתיים והחרדים המסתייגים ממנה. כך, למשל, 68% מהחילונים סבורים שצריך ללמד על הנצרות בבתי הספר ו-52% אמרו שיש ללמד גם את הברית החדשה. מנגד, הדתיים והחרדים שוללים כל לימוד על הנצרות או הברית החדשה – 73% ו-90% בהתאמה [...] 48% מהדתיים והחרדים סבורים שיש להגביל כמה שיותר את פעילות הכנסיות בארץ, לעומת 48% מהחילונים שקוראים להבטיח את קיומן ולסייע להן כמו למוסדות דת יהודיים.  

פערים נמצאו גם בשאלות האם מותר ליהודים לבקר בכנסיה נוצרית – 80% מהחילונים אומרים שמותר ו-83% מהדתיים והחרדים אוסרים. והאם כל או רוב הנוצרים הם מיסיונרים כלפי היהודים? 82% מהחילונים לא הסכימו לטענה זו, אך 43% מהדתיים והחרדים דווקא כן. 70% מהחילונים טענו שמקובל עליהם שארגונים יהודיים יקבלו סיוע כספי מגופים נוצריים זרים. 79% מהדתיים והחרדים שללו זאת. 

לאור נתונים עצובים אלה, מה הפלא שקנאים מטורפים, שנושאים לשוא את שם ה', מסוגלים לבוּז לקודשיה של דת אחרת, שמיליארדים בעולם מאמינים בה, לחלל את בתי כנסיותיה ולגדף את כוהניה.

הכתובת 'והאלילים כרות יכרתון', מתוך תפילת 'עלינו לשבח', רוססה בשבוע שעבר בידי קנאים על קירות כנסיית הלחם והדגים

מוטי פָּסָל, ראש תכנית 'מבוע' במדרשת עין פרת, גר בנופי פרת, לא הרחק מן העיר מעלה אדומים שממזרח לירושלים. זהו יישוב מעורב של דתיים וחילוניים וגרות בו כמאתיים משפחות. בדרכו לבית הכנסת מוטי נתן דעתו לאריח רצפה דקורטיבי, שמזה שנים מקדם את פני הבאים למקדש המעט. מבט מעמיק יותר גילה סוג של 'צֶלֶם בהיכל'...

השבוע, לאחר פשע השנאה המכוער, שביצעו קנאים דתיים בכנסיית הלחם והדגים שעל שפת הכינרת, שב מוטי לאריח זה, שקיבל משמעות חדשה. 

מאת מוטי פסל

בשנת 2008 שופץ הריצוף בחלק משבילי היישוב נופי פרת. בין המרצפות שובצו אריחי קרמיקה מעוטרים מן הסוג הנפוץ בשווקי ירושלים העתיקה. חידוש הריצוף לא פסח גם על הרחבה המשתרעת בין המקווה לבית הכנסת. ושם, בדיוק אל מול פתחו של ההיכל, שובץ אריח ועליו עיטור שסיפורו מתחיל לפני קצת פחות מאלפיים שנה.

הכניסה לבית הכנסת בנופי פרת (צילום: מוטי פסל)

בבשורה על פי מרקוס (פרק ו, 44-35) מסופר על נס שהתרחש על שפת הכנרת. ישוע הצליח להאכיל חמשת אלפים איש מחמש כיכרות לחם ושני דגים:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ: 'הִנֵּה הַמָּקוֹם חָרֵב וְהַיּוֹם רַד מְאֹד. שַׁלַּח אוֹתָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַחֲצֵרִים וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב לִקְנוֹת לָהֶם לָחֶם כִּי אֵין־לָהֶם מַה־שֶּׁיֹּאכֵלוּ'. וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם: 'תְּנוּ אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל'. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: 'הֲנֵלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר לָתֵת לָהֶם לֶאֱכֹל?'. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: 'כַּמָּה כִכְּרוֹת־לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם? לְכוּ וּרְאוּ וַיֵּדְעוּ'. וַיֹּאמְרוּ: 'חָמֵשׁ וּשְׁנֵי דָגִים'. וַיְצַו אוֹתָם לָשֶׁבֶת כֻּלָּם, חֲבֻרָה חֲבֻרָה לְבַד, עַל־יְרַק הַדֶּשֶׁא. וַיֵּשְׁבוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת לְמֵאוֹת וְלַחֲמִשִּׁים. וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים, וַיִּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס אֶת־הַלֶּחֶם, וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשׂוּם לִפְנֵיהֶם, וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים חִלֵּק לְכֻלָּם. וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ, וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים מְלוֹא סַלִּים שְׁנֵים עָשָׂר וְגַם מִן־הַדָּגִים. וְהָאֹכְלִים מִן־הַלֶּחֶם הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.

במקום בו התרחש הנס הוקמה בשנת 350 (לערך) כנסייה, ובמרכזה, כמין מזבח, הסלע שעליו חולל ישוע את הפלא. הכנסייה עברה מספר שיפוצים והרחבות ובמאה ה-6 שובץ פסיפס נאה למרגלות המזבח, ועליו עיטור נס הלחם והדגים.  

הפסיפס בכנסיית הלחם והדגים נבנה סביב לסלע ולמזבח (מקור: ויקיפדיה)

בפסיפס נראים שני דגים סמליים, שבהם נעשה הנס, משני עבריו של סל ובו ארבע כיכרות לחם. הכיכר החמישית הושמטה, שכּן על המזבח עצמו נמצא 'לחם הקודש'.

כנסיית הלחם והדגים שבעין שבע (טבח'ה), שהוצתה לפני שבועיים, הפכה להיות אתר חובה במסלול התיירים ועולי הרגל הנוצרים שמבקשים ללכת בעקבות ישוע, וגם הפסיפס הפך לאייקון מפורסם של ארץ הקודש. אך מה שמוּכּר לכל תייר נוצרי, לא מוּכּר, כנראה, לרוב באי בית הכנסת בנופי פרת. וכך התגלגל הפסיפס הנוצרי, שקושר את מי הכנרת לכנסיית הלחם והדגים, אל רצפת הרחבה שלפני בית הכנסת האורתודוקסי בנופי פרת.

אריח הקרמיקה בנופי פרת (צילום: מוטי פסל)

הגילוי הזה שעשע אותי. מצד אחד, אלה שקוצפים על הגילולים, שעדיין מצויים בארצנו, יכולים, אולי, להתנחם בכך שבכל יום, שעה שיהודי היישוב נופי פרת משכימים ומעריבים לבית תפילתם, הם רומסים ברגליהם את ה'שיקוץ'.

מצד שני, אפשר לנסות ולדמיין מה ייכתב בדו"ח הארכאולוגי בשנת 3015, לאחר סיכום החפירות ב'אתר נופי פרת, התקופה הישראלית השלישית': 'לאור הממצא, אין ספק כי באתר התגוררו יהודים משיחיים, ששילבו בפולחן שלהם מוטיבים יהודים ונוצרים כאחד'. 

הם לא יעלו על דעתם שסתם היינו בּוּרים ועמי ארצות...