סיפורי מכוניות: ארץ בצל וחרדל, חד-פעמי, נעשה ונצליח, חארטות, הלוחש לסוסים

א. ארץ בצל וחרדל

צילום: איתמר לויתן

חברת הכעכים סניידר'ז מהנובר היא יצרנית הבייגלה הגדולה ביותר בארה"ב. 

לא להתבלבל, הנובר של הבייגלה היא עיר בפנסילבניה, ולא בגרמניה. והמאפייה של סניידר'ז פועלת בה משנת 1923 ועד היום (החברה עצמה נוסדה כבר ב-1909).

עניין של טעם (תרתי משמע), אבל הווריאציה על 'ארץ זבת חלב ודבש' באה לי בטעם של חרדל חמוץ ומריר.

מה גם שאפשר אחרת ובלי התחכמויות ילדותיות. הנה החזית האחורית של מרכול צנוע ברחוב כצנלסון 12 בבת ים:

צילום: איתמר לויתן

ב. החיים הם חד-פעמיים

צילום: רעות ברוש

'פעמית סטור' היא רשת חנויות ארצית שמתמחה בשיווק מוצרים חד-פעמיים. למשאית המשלוחים שלהם הם התאימו סיסמה יפה וצודקת שמשלימה היטב את המוצר.

סעו בזהירות!

ג. בשם ה' נעשה ונצליח

צילום: טובה הרצל

הצילום הזה, של משאית ההובלה של 'מובילי משה' המתהדרת בכתובת האמונית 'בשם ה' נעשה ונצליח', הוא הזדמנות טובה להזכיר שאין בכלל פסוק כזה בתנ"ך או במקורותינו הקדומים. זו ככל הנראה המצאה של הדורות האחרונים – עשו והצליחו. 

ד. בלי חארטות

צילום: איתמר וכסלר

גם הביטוי 'חארטה' (וברבים 'חַארְטוֹת') הוא כנראה המצאה של הדורות האחרונים. אינני יודע מאיזו שפה הגיעה אלינו מילה זו – אולי מערבית – אבל 'חארטה' בסלנג הישראלי פירושו: לא רציני, קשקוש, שטויות, בלבול מוח. מה זה 'חפיף' לא צריך להסביר. 

נראה שבמקצוע האינסטלציה נפוצות שתי התופעות, והאינסטלטור שלנו, שהוא מסתבר רוסי במוצאו ובת-ימי במקום מגוריו (על כל פנים בבת ים צולמה התמונה), מתחייב שאצלו לא תמצאו דברים כאלה (אלא אם כן גם הפרסומת הניידת הזאת היא חארטה).

ה. אין כניסה לסוסים

את מדורנו נסיים הפעם לא במכונית אלא בתמרור שמוצב באזור מחלף גהה, בכניסה למנהרה של הרכבת התחתית:

צילום: טל סגל

מה התמרור אומר: שימו לב, כל בעלי הסוסים באזור בני ברק ופתח תקווה, בכביש הזה אסור לכם להיכנס! אומר שנית: בלי אופניים ובלי סוסים! בכביש הזה נוסעים רק אוטובוסים או כלי רכב אחרים.  

מה יעשו כל הבּוֹקְרִים ובעלי החוות באזור? מן הסתם ידהרו על סוסיהם בדרכים עוקפות...