‏הצגת רשומות עם תוויות רבנים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רבנים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

ארץ הקודש: שמירת שבת בפרהסיה, קמח רש"י, רב כלבבך ואבא שלך

א. שמירת שבת בפרהסיה

השלט הזה, 'שומרת שבת בפרהסיה', מתנוסס בגאווה מעל חנות ברחוב עזה 29 בירושלים, שחלון הראווה שלה מקדם עניינים הקשורים בילדי תימן.

אם אין זו פרודיה (וחוששתני שלא בכך הדברים אמורים), הרי זו יהירות לשמה. במקורותינו מצאנו 'חילול שבת בפרהסיה', אבל מעולם לא 'שמירת שבת בפרהסיה'. הרי אפשר להבין מכך גם שהיא (מי? החנות?) שומרת שבת בפרהסיה, אבל בסתר ביתה היא עושה מה שבא לה...

ד"ר גילה וכמן מיהרה לתקן את טעותי: מדובר במסעדה תימנית ושמה באב אל-ימן, שפתוחה בשבת. המסעדה כשרה אבל ללא תעודת כשרות, האוכל מחומם על פלטות חימום, לא גובים כסף - בקיצור כל מה שהוא לא ממסדי. כדי להבין את הכותרת 'שומרת שבת בפרהסיה' קראו את המאמר 'עד כאן תחום שבת', שפורסם בעיתון מקור ראשון לפני חמישה חודשים.

צילום: מנחם רוזנברג

ב. מה קשה פה לרש"י?

חידה: מהו 'קמח רש"י'?

מי שיעיין בעיתון ה-PDF היומי מידע אנ"ש (מודה ומתוודה שלא שמעתי עליו עד כה), ימצא שם שפע של חומרים שיכולים לפרנס בקלות כמה וכמה מדורים של 'ארץ הקודש'.


מתוך הגיליון האחרון בחרנו את המודעה המוזרה על תחילת ייצור קמח רש"י לפסח...

תודה ליונתן קוסמן

האם בקרוב אנו צפוים גם ל'קמח של רבינו תם'?

כנראה שלא. מתברר שרש"י אינם אלא ראשי תיבות של 'ריחיים של יד'. מסורת עתיקה ומהודרת של אפיית מצות שלא באמצעות מכונה (על מידת כשרותה של 'מצת מכונה' יש ויכוח עתיק יומין).

לך תתעסק עם ראשי תיבות...

ג. עשה לך רב

מתוך חשבון האינסטגרם של אימו'Jew, אמוג'ים מתחזקים:

איור: אריה קופרשמידט

ד. דבר עם אבא שלך

עוד תיאולוגיה ילדותית בגרוש על חלון אחורי.

צילום: אמיר ורש

מזכיר קצת את 'לאבא שלי', שיר הילדים האהוב של תלמה אליגון-רוז בלחנו של נמרוד טנא:

לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ סֻלָּם
מַגִּיעַ כִּמְעַט עַד שָׁמַיִם
וְאַבָּא שֶׁלִּי כֹּה רָעֵב
אוֹכֵל אֲרוּחָה פַּעֲמַיִם
וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב בָּעוֹלָם
וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בָּעוֹלָם

וְרַק בִּגְלָלִי
הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי
כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי,
שֶׁהוּא רַק שֶׁלִּי.


הנה אסנת פז:

יום שישי, 1 בפברואר 2019

תליט"א קומי

הרבנית תליט"א והרב שליט"א (אומן שלום)

מאת שלמה רוזנר

האם ניתן לזהות את מינו של היצור האנושי, שלשמו מוצמד האיחול 'שליט"א'? 

לכאורה לא, שכן אלה ראשי תיבות של ברכה, שפתיחתן היא: 'שיזכה (או שתזכה) לימים (או לחיים) טובים ארוכים'. 

את מי ראוי לברך כך? – את מי לא, אולי חוץ מאת שונאך. למי מוצמד איחול זה בפועל, 'בשטח'? לא לי ולא לך, אלא רק לאנשים המוגדרים 'חשובים' בעולם הדתי: רבנים, דיינים, אדמו"רים ועוד כיוצא באלה, אמיתיים ומתחזים.

דף הפייסבוק של הרבנית לאה קוק תליט"א
ראיתם פעם רופא שהוא 'שליט"א'? או נהג אגד? או פרופסור? או מוכר ירקות? או, לא עלינו, חבר כנסת (שאיננו חרדי), נשיא או ראש ממשלה? מה, להם לא מגיעים ימים טובים וארוכים? אבל בחיים האמיתיים אף אחד מאלה, ומדומיהם, לא זוכה לאיחול מפורש כזה, וככל שידוע לי גם אינו נעלב כשאינו זוכה לו; בעוד רב שלא יוצמד לו 'שליט"א' – ייעלב. כאילו זה אחד מנכסיו, מורשת אבותיו. אגב, מורשת זו איננה מדורי דורות, אולי מראשית המאה ה-19 ואולי אפילו מאוחר מזה. לרמב"ם, לרש"י, או למהר"ל מפראג, לדוגמה – לא מצאנו איחול כזה.

נשמח אם מישהו מקוראי הבלוג יפנה את תשומת לבנו לאזכור הראשון במקורותינו של שליט"א.

ומה לגבי אשתו של הרב או האדמו"ר? היא לא ראויה לימים טובים וארוכים? הרי אם לא תבורך כך, עלול, לא עלינו, הרב להיות אלמן. ימיו יהיו רעים וקצרים ויצא שכרנו בהפסדנו. ועם זאת לא מצאנו אשה שאחרי שמה נכתב שליט"א, והרי כפי שהוא 'שיחיה' כך גם היא 'שתחיה'... 

פתרון אלגנטי אחד לבעיה הזאת הוא בהתעלמות מוחלטת משם האשה כשהם באים יחד; פשוט כותבים, לדוגמה, 'הרב אברהם התרחי ורעייתו שליט"א'. האיחול הוא אפוא לשניהם ובא לציון גואל. הרי בכלל אין זה מדרך 'ישראל סבא' להזכיר שם אשה, וידוע לכל יודע, שבעיתונות החרדית כמעט שאין נשים כותבות; כלומר – הן כותבות, אבל בדרך כלל בשם עט גברי. ובהזמנות לחתונות תמצאו 'פלוני זה וזה ורעייתו', כי למה לפתוח את שמה לשטן.

אלא שבעוונותינו התמעטו הדורות וקורה, פה ושם,
שמופיעה אשה לבדה, והיא בת משפחתו של 'חשוב', כזה הזוקק 'שליט"א'. למשל, אשת רב, שאמנם ציבור נמעניה הן נשים, אבל האם יש בכך כדי למנוע ממנה איחול ראוי? לכאורה נאחל לה 'שליט"א', שהוא, כזכור, איחול חסר מין. אבל לא. אי אפשר, שכן כך נאבד את ייחודו של בן זוגה! חמור מזה: בכך גם תצטרף אשה זו לשלשלת הארוכה של רבנים ואדמו"רים שהיו, איש איש בזמנו, שליט"א, והרי זו זילות שלשלת הזהב. מה עושים? פוזלים לעבר האלף-בית העברי ומוצאים, שאחרי האות ש' באה ת'; ופשוט מורידים את האיחול דרגה: במקום שליט"א – תליט"א.

צילום מסך

הנה כך למשל כתוב בדף המגיע בקביעות לתיבת הדואר של ביתי:


תשאלו מה עם ראשי התיבות? – מסתדרים. כל אחד לפי דמיונו ימציא פענוח. פתרון זה גם ממלט אותנו מערפולי מגדר. השם 'יונה' למשל – שליט"א אחריו יזהה זכר; תליט"א – נקבה. 

באתר 'אוצר החכמה' תמצאו פיתוח לפתרון נאה זה, וממנו העתקתי את הבדיחה הבאה: 
שמעתי שהג'[און] ר' אביגדור נבנצאל יליט"א אמר בפורים השתא שיש לו ראיה שעץ זה נקבה ולא זכר (על כל פנים העץ של המן), שהרי מפורש בפיוט 'רוב בניו וקנייניו על העץ תליט"א'.

כ"ק הגאב"ד שליט"א והגאוה"צ הביד"צ שליט"א מבקשים להתפלל עבור הרבנית תליט"א לרפו"ש בתושח"י 
[לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל] (הספרייה הלאומית)
__________

* שלמה רוזנר שליט"א מילא תפקידי כתיבה, עריכה והפקה ב'מרכז ההסברה' ובמשך יותר משלושים שנה כתב את התמלילים של משיאי המשואות בטקס הפתיחה של חגיגות יום העצמאות. כיום הוא גימלאי, גר בירושלים ועוסק בעריכת ספרים. 

יום רביעי, 9 במאי 2018

סיפורי רחובות: קוצו של יוד, אוי לי מיוצ"רי, ראשון לציון מארש

א. הרדב"ז והרידב"ז

'קוֹצוֹ שֶׁל יוּד הוּא הֲרָגָנִי', כתב יל"ג בסוף שירו המפורסם. אפשר לומר זאת גם על שלט זה, שנמצא ברחוב הרידב"ז שבשכונת זכרון משה בירושלים. 

הרחוב נקרא הרידב"ז, אבל ההסבר מתייחס לרדב"ז... שני אישים שונים שחיו במאות אחרות ובמקומות אחרים.

צילום: אלי גורפינקל

הרדב"ז (בלי יוּד) הוא הרב דוד בן זמרא, שכנאמר בהסבר לשלט אכן חי בעיקר במצרים (אף כי בסוף ימיו גר בארץ ישראל). הוא נולד בספרד בשנת 1479, ובשל גירוש ספרד (1492) החל במסלול נדודים שהסתיים בשנת 1513 בקהיר. בזקנתו חזר לארץ וגר בירושלים ובצפת, שם גם מת ונקבר בשנת 1572.

שער החלק הראשון של שו"ת רדב"ז, סדילקוב 1836 (מורשת מכירות פומביות)

הרידב"ז (עם יוּד) הוא מישהו אחר לגמרי, למרות שגם הוא קשור לצפת.

זהו הרב יעקב דוד וילובסקי (1913-1845), יליד קוברין שבבלארוס, שגם הוא עבר מסלול מפותל (דרך שיקגו שבארה"ב) עד שהגיע לארץ ישראל בשנת 1905. הוא נפטר בצפת בראש השנה תרע"ד וכמו הרדב"ז נקבר גם הוא שם.

יעקב דוד וילובסקי (ויקיפדיה)

ב. אוי לי מיוצ"רי

יוסף צבי רימון (ויקיפדיה)
שלטי הרחוב התל-אביבי, הקרוי על שם המשורר הדתי ואיש העלייה השנייה יוסף צבי רימון (1958-1889), מספקים מידע מגוון על הדרך שבה נרשם שמו.

אינני יודע מי המציא את ראשי התיבות יוצ"ר, שכמדומני לא נהגו בחייו של רימון, ומדוע לא העניקו לרחוב את שמו המלא, אבל בין כך ובין כך הכיתוב 'היוצר' הוא מופרך במיוחד.

זאת ועוד, רימון, שעלה לארץ בשנת 1909, היה קרוב מאוד לרב אברהם יצחק קוק, רבה הראשי האשכנזי של ארץ ישראל, והושפע ממנו רבות. משום מה, מנסחי השלט העדיפו לציין דווקא את קרבתו ליוסף חיים ברנר ולאז"ר.

צילומים: איתמר לויתן

ג. הראשון לציון בראשון לציון

צילום: מנשה הס

הרב חיים דוד הלוי (ויקיפדיה)
ברחוב הרב חיים דוד הלוי שבשכונת פסגת זאב בירושלים יש שלט המסביר מיהו האיש שהרחוב נושא את שמו. אך אבוי, כיתוב מרושל יוצר בלבול.

הרב חיים דוד הלוי (1998-1924) לא היה אף פעם 'רב ראשי וראשון לציון', כפי שעשוי להשתמע מקריאה פשוטה של השלט. כלומר, הוא לא היה רב ראשי ספרדי שנשא בתואר 'הראשון לציון'.

אבל הוא כן היה רב בעיר ראשון לציון (1973-1951)...

בשנת 1973 מונה הלוי לכהונת רב ראשי ספרדי בתל אביב-יפו ובתפקיד זה שימש עד מותו. הוא היה דמות תורנית ידועה ואהובה, שעשה ספרים הרבה ולשון כתיבתו קלה ובהירה. הוא גם זכה בפרס ישראל לספרות תורנית (1997) ובהשקפותיו ההלכתיות והפוליטיות נחשב מתון ופתוח.

ספרו 'מקור חיים' אינו ספר בודד אלא שם לסדרת ספרים שונים פרי עטו, מקיצור הלכות שלחן ערוך ועד ספרי הלכה לחתן, לכלה ולמשפחה.

את השלט היה צריך לנסח בפשטות: 'רב ראשי בראשון לציון ובתל אביב-יפו'.

יום שני, 16 באפריל 2018

מעורב ירושלמי: הרמטכ"ל הבא, עמודי תלייה ושודדי ים, בננות ובוטנים

א. הרב אלוף גולן

בבית הכנסת הספרדי 'ישא ברכה' כבר החליטו מי יהיה הרמטכ"ל הבא, זה שיחליף את גדי איזנקוט – הרב אלוף גולן שליט"א.

צילום: חגית מאיר

בעקבות הערתו של 'עופר' התברר כי אכן יש רב – לא סתם רב אלא 'רבי' ו'גאון'! – ששמו אלוף גולן.

מקור: כסא רחמים

ב. עמוד התלייה

בשכונת גבעת שפירא, המוכרת יותר כשכונת הגבעה הצרפתית, בחרו לציין את יום האישה הבין-לאומי בשורה של שלטי פרסומת. העניין טוב ורצוי כשלעצמו, אבל אחד מן השלטים יצא קצת – איך נאמר זאת? – בטעם רע במיוחד.

צילום: מנחם רוזנברג

ג. שודדי ירושלים

לעומת זאת, את פרס השם המגניב מעניק הבלוג לגלריה שודדי י-ם ברחוב מסילת ישרים 27.

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. בננות בהנחה

אני לא יודע אם זה קשור ליום האישה הבין-לאומי, אבל בבסטה הזו בשוק מחנה יהודה יש אפליה מתקנת. מתגרשים ונהנים מהנחה מיוחדת.

צילום: מנחם פ'

ה. במבה? לא בבית ספרנו

בבית הספר הניסויי ברחוב הלל נערך ניסוי מעניין במיוחד.

צילום: יוחנן פלוטקין

מתברר שלא רק בירושלים נזהרים מבוטנים וגם בבית הספר הממלכתי 'עמית' שבמודיעין-מכבים-רעות מקפידים על כך.

צילום: צבי פריידין


יום רביעי, 5 באפריל 2017

הנאים השכנים בעיניך? שכתוב ההיסטוריה ברחוב האר"ז

צילום: דוד אסף

רחוב האר"ז (בראשי תיבות) נמצא בשכונת אהל משה בירושלים. הוא נקרא כך על שמו של הרב איסר זלמן מלצר, שהתגורר בבית מספר 4 באותו רחוב, שבימיו היה מן הסתם נטול שם. אגב, בשכונת תל ארזה בירושלים יש רחוב נוסף שקשור ברב מלצר, רחוב אבן הָאָזֶל, שקרוי על שם סדרת ספריו על משנה תורה לרמב"ם.

הרב מלצר, שלמד בישיבות ליטא הגדולות (היה בין השאר תלמידו של הנצי"ב מוולוז'ין שברחוב 'שלו' עסקנו לאחרונה) והיה ראש ישיבה בסלבודקה ובסלוצק, עלה לארץ ישראל ב-1925 ומונה לראש ישיבת 'עץ חיים' (אז עדיין בעיר העתיקה; משנת 1936 ברחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה). הוא שימש בתפקידו זה עד יום מותו.

בתוך כך הוכר מלצר כאחד הרבנים החשובים. הוא היה פעיל באגודת ישראל ובשנות חייו האחרונות אף עמד בראש מועצת גדולי התורה. יחסו לציונות ולמדינת ישראל היה חיובי ומתון. הוא אף קיבל פעמיים את פרס הרב קוק לספרות תורנית, אך בוודאי אין לראות בו ציוני.

הרב איסר זלמן מלצר (1953-1870)

הבית שהרב מלצר גר בו היה אחד משני בתים סמוכים זה לזה שכונו 'בתי יעקובסון'. ארבע משפחות חלקו את החצר בשותפות וראשיהן – כולם היו מיקירי ירושלים, שתרמו כל אחד את חלקו לחיי הדת, הרוח והתרבות שבעיר. הבית היפה והחצר רחבת הידיים עומדים עד היום על תילם.

בתי יעקובסון, האר"ז 4 (צילום: דוד אסף)

בשנת 2003 נקבע שלט זיכרון בכניסה לבית מספר 4, שמנציח את החצר ואת יושביה הנכבדים:

צילומים: מנחם רוזנברג

מי היו השכנים האחרים?

זלמן בן-טובים (1957-1876), יליד ביאליסטוק, עלה לארץ בשנת 1891. הוא היה ציוני מושבע ופעיל בעסקי ציבור, שכל ימיו עסק בהוראה במוסדות שונים – מבית חינוך עוורים, עבוֹר בתלמוד תורה של עדת הבּוּכָרִים ועד לבית הספר לבנות של המזרחי.

זלמן בן-טובים (מקור: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

על אברהם סלומון לא ידוע הרבה. הוא היה בנו של מרדכי (אחיינו של יואל משה סלומון המפורסם) ויחד עם אביו הקים בשנת 1905 טחנת קמח בסמוך לשכונת כנסת ישראל א'. הטחנה פעלה עד שנשרפה בשנת 1914 (יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, תשל"ט, עמ' 552).

הרב אליהו פרדס (1972-1893), ידוע הרבה יותר.

עשר שנים שימש רבה הספרדי של רמת גן (1962-1953) ואחר כך, עשר שנים נוספות – עד מותו – רבה הספרדי של ירושלים. הוא היה חבר מועצת הרבנות הראשית וזכה בהערכה ובהוקרה על פעילותו.

הרב אליהו פרדס מגיע לטקס פתיחת הכנסת השישית, 1965
(צילום: משה מילנר, אוסף התצלומים הלאומי)

והנה, לא מכבר עבר במקום מנחם רוזנברג ומה רבה הייתה הפתעתו כאשר גילה כי השלט, שאותו צילם ב-2003, הוחלף. שלוש משפחות הועלמו כלא היו, ואת תפארת המקום ירש רק הרב פרדס.

צילומים: מנחם רוזנברג

אפשר להניח שהשילוט הוחלף על ידי אותה יד נעלמה שהציבה גם את שלט הזיכרון הקודם, שכן בשני השלטים נעשה שימוש בראשי התיבות הלא שכיחים אגל"א, שפירושם 'אתה גיבור לעולם אדוני'.

במה חטאו הרב מלצר, זלמן בן-טובים ואברהם סלומון, ובמה זכה הרב פרדס?

האם יכול להיות שהדבר קשור למידת זיקתם של יושבי החצר למפעל הציוני? לא סביר.

כאמור, איסר זלמן מלצר היה רב חרדי, ראש מועצת גדולי התורה, ולא זוהה עם הציונות הדתית. אמנם בנו, פרשן התנ"ך פייבל מלצר, כבר היה איש 'המזרחי', אבל בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה? זאת ועוד, דווקא הרב פרדס היה מזוהה לגמרי עם הציונות הדתית וקיבל את משכורתו מקופת המדינה.

יכול להיות, עפעס, שזה קשור לעניינים עדתיים כלשהם של אשכנזים וספרדים? קשה להאמין. אולי סכסוכים אישיים ובין-משפחתיים?

האם יש מישהו מבין הקוראים שיודע על מה ולמה?

יום שני, 29 באוגוסט 2016

חדש על המדף: רבי כחול; השילוש הקדוש; משאית כשרה; בכור קטורת

א. חוזרים לבית ספר

מיועד למעריצי הרב מרדכי אליהו ובני משפחותיהם. את הרבי הכחול אפשר להשיג גם באדום.

צילום: אלון אוהב עמי

ב. כשרות אלטרנטיבית

על השוקולדים הנהדרים של חברת 'לינדט' השווייצרית, אין צורך להכביר מילים. כל מי שאוהב שוקולד יודע שאין עליהם. אבל בכל הקשור לעולם הכשרות אין גבול להפתעות. על גב אחד השוקולדים מצאתי את אישור הכשרות המפתיע הזה:
בהשגחת משולש K ארה"ב ובאישור הרבנות הראשית לישראל
משולש K? זה קשור למשולש ברמודה איכשהו?


לא תאמינו, אבל בתווית אחרת מופיע במקום המילים 'משולש K', ציור של משולש... (אצבע משולשת?)


הפיתרון לחידת המשולש נמצא כאן.

וכאן לוח סימני הכשרות האמריקניים, סבך גראפי שאמור להיות מוכר לכל מקפיד (תודה לאפרת קמפניינו):


מה שעוד יפה בסיפור ההכשר המשולש הוא הגלובליזציה של המוצר.

ובכן, השוקולד הוא משווייץ; היצרן יושב בצרפת או בגרמניה (בהתאמה לתמונות); המשווק הוא בישראל; הכשרות היא מארה"ב...

ג. משאית כשרה למהדרין

אם לשוקולד לינדט יש כשרות משולשת למשאית ההובלה בקירור של 'דגי ירושלים' (ידעתם שיש לירושלים דגים משל עצמה?) יש כשרות מרובעת.

זו הפעם הראשונה בחיי שאני נתקל במשאית עם הכשר, ולא סתם הכשר אלא ארבעה הכשרים שונים. נדמה לי שזה יכול להיות סטרט-אפ נפלא ורווחי שעוד לא חשבו עליו – משגיחי כשרות של מכוניות (עם אפשרות לפילוח עדתי ומגזרי).

צילום: יונתן ק.

ד. מכת בכורות

מי שהכשרויות הללו סחררו את ראשו תמיד יוכל להריח קטורת ולהירגע. ולא סתם קטורת אלא 'בכור קטורת', הבכור במשפחת קטורת המאושרת, שבכוחה להפיץ אנרגיה טובה ולהשכין שלום בבית.

הסבר: '[ב]בכור שבע (כך!) מינים של סגולות נגד עין הרע וחרדות' וגו'.

למכירה בדוכנים המובחרים בשוק מחנה יהודה בירושלים.

צילום: נטע אסף

יום שישי, 25 במרץ 2016

חידון עונ"ש פורימי למביני עניין

'פורים שמח' – ציור של ולנטין גובארב, מינסק (מקור: phorum.armavir)

לכבוד פורים הנה חידון בשני חלקים: החלק הראשון – היסטורי-ספרותי; השני – כמתבקש מרוח היום – היתולי.

כמנהגנו, התשובות המלאות (אם לא תימצאנה קודם לכן) תינתנה בתחתית הפוסט, לאחר שייכלה היין מן הכוס ונשוב להבחין בין ברוך מרדכי לארור המן.

הפתרונות כבר כאן (למטה).

א. מי האיש? 

מיהו השיכור שעליו מדובר כאן, מתי קרה הדבר ומניין לקוח הציטוט?


קשה? רוצים רמז? אל תאבדו את התקווה!

ב. מי האנשים?

ומניין לקוח הקטע הבא – שאומנם נראה אקטואלי, אך הוא ממש לא – ומי הם האנשים שמדובר בהם?


ג.  של מי הזיכרון הזה?

המֶמוּאָר הזה ראה את אור הדפוס ממש לאחרונה. מי כתב והיכן זה מתרחש?


ד. ונהפוך הוא...

החלק השני של החידון לא ממש קשה. הוא מבוסס על מצגת משעשעת, שהוצגה – לשמחת כל הנוכחים – ביום העיון לרגל פרישתו לגמלאות של פרופסור ירחמיאל (ריצ'י) כהן (17 בדצמבר 2015). המציג (ובעל הרעיון הנלוז) היה ההיסטוריון פרופסור יוסף קפלן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, והמבצעת היא הגרפיקאית הירושלמית לנקה קוזניצוב.

אז מי הם השקאָצים – שבע תועבות בליבם – שהתחפשו לרבנים, ובגלימתם של אלו קדושים התעטפו?

1. הנשר הגדול


2. חסידא ופרישא


3. וגר ספרדי עם ליטאי



4. במחיצתם של גדולי הדור האמיתיים 


5. הרב כאייקון


הפתרונים

א. הקטע הספרותי הראשון אכן נלקח מזיכרונותיה של איטה יֶלין (1943-1868), לצאצאי, חלק ב, ירושלים: ראובן מס, תש"א, עמ' 40-39. ילין, בתו של יחיאל מיכל פינס, סיפרה על נפתלי הרץ אימבר, שהתארח בבית הוריה בירושלים בשנת 1884.

למרות מאמציו, את המערה של בנות לוט הוא לא מצא...


ב. הקטע השני נלקח כמובן מהרומן הגדול 'תמול שלשום' של ש"י עגנון (עמ' 110), שנדפס בפעם הראשונה בשנת 1945. עגנון השתמש בשמות אמתיים: 'סילמן' הוא המורה והמשורר קדיש יהודה סילמן ('פז כולה, רז כולה', 'שם שועלים יש' ועוד הרבה), שחיבר מחזות התוליים ועלונים סאטיריים לפורים, כמו 'אסתר המלך', שנדפס בתל אביב תר"ץ.


אהרונוביץ הרציני הוא איש העלייה השנייה יוסף אהרונוביץ (1937-1877), שהיה עורך 'הפועל הצעיר' (ובעלה של הסופרת דבורה בארון) ולימים מנהל בנק הפועלים.

ג. הקטע השלישי, שאיש לא זיהה אותו, נלקח מספרו של חוקר המקרא פרופסור יאיר זקוביץ, ילדוּת בגינת עדן (תש"ה-תשי"א), שראה אור בהוצאת כרמל, תשע"ו. הספר כולל את זיכרונותיו של המחבר משש השנים הראשונות לחייו בעיר ילדותו חיפה... הקטע שהובא כאן נדפס בעמ' 98-97.


ד. הפרופסורים להיסטוריה יהודית שהתחפשו לרבנים הם:

1. באדרתו של הרמב"ם התעטף נשיא האוניברסיטה העברית מנחם בן ששון.


2. בבגדיהם של רבי שניאור זלמן מליאדי והאדמו"ר מנחם מנדל מליובאוויץ' התלבש הוד קדושת עמנואל אטקס.

צילום: דוד אסף

3. הרבנים עובדיה יוסף ואליעזר ש"ך אינם אלא חתן פרס ישראל יוסף קפלן.


4. גדול הדור האמיתי שהתחפש לרב יוסף שלום אלישיב הוא ישראל ברטל.

צילום: דוד אסף

5. הרב הצפתי יוסף קארו והרב הצרפתי דוד זינצהיים הצטרפו לדמותו של ירחמיאל (ריצ'י) כהן.

מקור: דעת המקום