א. בנות ציפורה
מי שלא גר בסביבה, כלומר ברחוב זלמן שזר 39 בשכונת נווה עופר (תל כביר) בתל אביב, יתקשה לזהות את המבנה הזה. במבט ראשוני ומהיר זה נראה כמו בסיס טילים סודי במיוחד, או אולי מדובר במועדון פורנו שבשעריו עומד טוטם המוקדש לפאלוּס.
 |
| צילומים: איתמר לויתן |
לא ולא! מדובר בבית הספר הממלכתי לשעבר שז"ר, על שם הנשיא השלישי זלמן שזר, מוסד שהפך ברבות הימים לחרדי. ומה יותר מתאים לבית ספר חרדי לבנות מאשר עיפרון ענק מחודד, שנראה כמו טיל בליסטי או סמל פאלי מפלצתי?
מהשלט שמוצב בסמוך לכניסה מתבררים הפרטים האלה:
אבות ואימהות רבים למקום. גם רשת מוסדות 'אלי בעזרי', גם 'בית יעקב', ולתוספת בלבול מגדרי: 'בנות ציפורה' מכאן, ו'בני יוסף' מכאן.
בית יעקב, כידוע, הוא שמה של רשת מוסדות חינוך חרדית ותיקה, אשכנזית לכל דבר ועניין (היא נוסדה בפולין ב-1918 על ידי שרה שנירר), שפועלת עד היום בכל ריכוזי החברה החרדית. התחרות על קבלה למוסדותיה, בעיקר התיכונים והסמינרים למורות, מוציאה מהחברה החרדית את המיטב הגזעני-עדתי שלה. אבל 'בית יעקב' שלפנינו הוא שונה: כאן זה על פי מורשת הרב עובדיה יוסף, כלומר ספרדי-מזרחי, ובמילה אחת: ש"ס.
עתה כבר לא נופתע מרשימת ההטבות שלהן זוכות הבנות בגילים שלוש עד חמש: תוכנית הזנה מסובסדת, יום לימודים ארוך, לימודי ליבה ברמה גבוהה, 'מעלה אחת מעל'. הלוואי על כל בנות ישראל מכל העדות ומכל המגזרים.
יש לי הרגשה שהמודעה הזאת, על לימודי אנגלית, מדעים ומתמטיקה, מחשבים, תקשורת ויישומי מחשב, לא ממש מכוונת לזאטוטות בנות הגן, אלא לבנות בית הספר, אבל קשה לדעת זאת מן השלט.
ב. קפיצת הדרך
 |
| צילום: דותן גורן |
ברחוב אלחדיף בטבריה נמצא מתחם הארחה ואולם אירועים ('אירועים קטנים') הקרוי 'קפיצת הדרך'. שם שנון, שמרמז כי כדי להגיע למקום יש לסור מדרך המלך ו'לקפוץ' אליהם.
ככל שלמדתי מאתר האינטרנט של הבית, מדובר במקום המיועד לציבור מסורתי ודתי. יש בו מקווה, נערכות בו חגיגות בר/בת מצווה, מסיבות חינה, הפרשות חלה ועוד 'אירועים מפנקים'. הכול עם נוף מהמם ובהפרדה מגדרית מלאה.
המושג 'קפיצת הדרך' מוכר היטב בספרות המדרש ('שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה', סנהדרין, צה ע"א), בספרות העממית (לא רק היהודית, אלא גם בספרות העולם), ובעיקר בסיפור החסידי. זהו נס שנעשה לצדיקים ולקדושים שאצה להם הדרך והקב"ה מסייע בידם להגיע מייד למחוז חפצם.
באתר האקדמיה ללשון העברית מצאתי הסבר מעניין: 'קפיצה' היא לא רק ניתור, אלא גם לשון כיווץ (למשל, 'קפץ את ידו'), ומכאן שקפיצת הדרך היא מעין כיווץ הדרך וקיצורה.
אגב, לא הרחק משם, מדרום לעיר נצרת, נמצא הר קדוש לנוצרים המכונה 'הר הקפיצה'. המסורת הנוצרית העממית רואה כאן את המקום שממנו נמלט ישוע מרודפיו בקפיצה פלאית מההר לעמק שמתחתיו.
גם בלשון היום-יומית שלנו הביטוי 'קפיצת דרך' משמש לתיאור הישג גדול שאליו הגיעו בפרק זמן קצר. כך למשל, ספרו של אריה לוֹבָה אליאב (2010-1921), שבו תואר מפעל ההתיישבות הגדול שהיה בשנות החמישים באזור לכיש והמחבר היה אחד מראשיו, נקרא בשם קפיצת הדרך (עם עובד, 1970).
ג. בכי תמרורים: מה לא מובן פה?
 |
| צילום: עידו יעקבי |
'השלט הזה', כתב לי עידו יעקבי, 'נמצא בצומת מרכזי בכפר סבא כבר כמה חודשים. הייתי רוצה שעוד רבות ורבים ייהנו מהממצא הזה, הנדיר בעילגותו'. כמו עוד יצירות אומנות גדולות, השלט הזה הוא קטגוריה לשונית בפני עצמה.
הנה מעט ממה שמצאנו: 'רמזור', צריך להיות 'הרמזור', למה צריך להוסיף 'פניה' (הכתיב התקני הוא 'פנייה') ו'תנועה', אם ברור מה זה 'ישר' ומה זה 'ימינה'? הניסוח המוזר הזה גורם לך להאט, אולי גם לעצור, ולקרוא שוב כדי להיות בטוח שהבנת את כל אשר יורוך.
וכל זה עוד לפני שאנו תוהים מה עם הנהגות, ומה עם קוראי ערבית או אנגלית...
ד. הרב ש"ך
 |
| צילום: דוד אסף |
'אנחנו אוהבים לגרום לך לחייך', מכריזה (באנגלית) המודעה של מרפאת השיניים ברחוב לויד ג'ורג' בירושלים.
אבל אם רק תעז לחנות בפיסת המדרכה שליד המרפאה, נדאג למחוק לך את החיוך מהפנים. אתה צפוי לקנס גבוה: 500 ש"ך!
