רבני העיר אשדוד ואדמו"ריה הוציאו אזהרת צניעות מחמירה לבנות העיר.
ובכן, מי היה מאמין? 'הנשים נוסעות בקורקינט (ובפרט חשמלי), וכן בקארטינג'. ואל לה לנערה מעל גיל תשע (למה דווקא תשע?) להשתמש בכלים אלה, ובפרט לא באופניים!
ובנוסף, יש תלונות שהנשים מדברות ומשיחות ביניהן באוטובוס (בחלק האחורי כמובן) בקולי קולות! שומו שמיים! עליהן לזכור כי הן נמצאות במקום אחד עם 'האנשים', ועליהן לדבר בשקט.
מה שמצא חן בעיניי – ובעיני רמי נוידרפר ששלח לי את הצילום של הכרוז – הוא הסיפור של הקארטינג.
זה החזיר אותנו לימי נעורינו בשנות השישים בתל אביב, כשבגני התערוכה היה מגרש קארטינג – כך קראו למכוניות הזעירות הללו, שישבו בהן ביחיד או בשניים וכל מה שהיה להן היה הגה. המכוניות נסעו על משטח מיוחד והכיף הגדול היה שהן התנגשו זו בזו כל הזמן – ואני הייתי בטוח שכבר אין דברים כאלה בעולם.
אז באשדוד יש (או, מה שיותר סביר, שהאדמו"רים הנכבדים לא יודעים בכלל מה זה קארטינג)!
בגני התערוכה גם היה מסלול מיוחד לקארטינג של גדולים, ולתדהמתי מצאתי במרשתת סרטון קצר של אולפני הרצליה שתיעד את מרוצי הקארטינג בשנת 1964 – לחצוכאן.
בפאתי המושב הדתי בית גמליאל (ליד העיר יבנה), קשורה לעמוד, נמצאת 'תיבת הגאולה'. ומה בתיבה?
ובכן, מדובר על תיבת עירוב, שמזכירה לעוברים ושבים מחוץ לתחום השבת של המושב שלא לטלטל שלא מדעת חפצים קטנים שברשותם. ומה הקשר לגאולה? אם תשמרו על מצוות עירוב, הרי שממילא אתם שומרים על השבת וכך תביאו גאולה לעולם.
צילום: יוחנן פלוטקין
ג. לא תלבש מזרון שעטנז
איסור שעטנז הוא מהתורה, חלק ממשפחת איסורי הכלאיים, ועל פיו אין ללבוש בגד שבו ארוגים יחדיו צמר ופשתן.
יאיר פז הופתע לגלות כי בימינו לא רק מסעדות זקוקות לתעודות הכשר מהרבנות אלא גם מזרונים.
בחנות המזרונים הירושלמית של 'פולירון' (תוצרת קיבוץ זיקים שבעוטף; ואגב, מעדות אישית – מזרונים נהדרים!) מוצגת תעודה כזו ועל פיה המזרונים וספות הבד שנמכרים בחנות הם טהורים לחלוטין ואין בהם שעטנז. כל הרוצה ללבוש מזרון או ספה יכול לעשות זאת ללא חשש.
צילום: יאיר פז
ואם אנחנו כבר בענייני שעטנז, דעו לכם שאפשר גם להתפרנס מזה. שימו לב למכרז החדש של עיריית בני ברק: שירותי מעבדה לבדיקות שעטנז...
תודה לגונן זיק
מויקיפדיה העברית למדתי שמעבדת השעטנז הראשונה נפתחה בארה"ב ב-1941, ומאז כנראה העסקים פורחים ומשגשגים...
מעבדת השעטנז הראשונה בווילאמסבורג (צילום: DRosenbach, ויקימדיה)
גם בירושלים פועל מזה שנים מעבדה כזו. במעבדה זו כבר עסקנו בעבר...
ד. היכונו למאבק
שוק מחנה יהודה על הכוונת.
צילום: דוד אסף
והנה ההמשך...
הכי אהבתי את הפנייה לביד"ץ של 'תושבי השכונות מחנה יהודה והשטעטלאך וסביבותיה' (מן הסתם הכוונה לשכונות החצר החרדיות בתי ראנד ובתי ברוידא הסמוכות לשוק).
צילום: טובה הרצל
ה. מניין לתחיית המתים מדאורייתא?
במשרד בית ההספד של קהילת ירושלים (קרי, חברה קדישא גומלי חסד של אמת) לא לוקחים סיכונים, למרות שזה עשוי לפגוע להם בפרנסה...
ב-1967 יצאה שלישיית הגשש החיוור בתוכניתה השלישית 'סינימה גשש', שאותה ביים נסים אלוני. אחד השירים שהיו בלב התכנית, 'כולם חכמים כולם', נכתב בידי ירון לונדון והולחן בידי יאיר רוזנבלום.
הנה המילים המצחיקות והמחוכמות של השיר, שבמובנים רבים ביססו את מה שמכונה עד היום 'עברית גששית':
כולם חכמים כולם,
כולם מטפסים בסולם
עושים כסף כולם,
קונים דירות, נוסעים לחו"ל – רואים עולם
כולם חכמים כולם.
בבית הספר מלמדים אותנו שלא לסמוך על המזל
ובזיעת אפך תאכל לחם.
דברי חכמה דברים נבונים, אלא מה?
תלמידים הרבה יש ברוך השם
בתי ספר הרבה – אין.
למה? – אין תקציב
מה עושים? – מפעל הפיס
בשביל מה?
בשביל לבנות הרבה בתי ספר מה שאין.
בשביל מה לבְנות?
בשביל ללמוד וללמד
מה ללמד? – ללמד שלא תסמוך על המזל,
ובזיעת אפך תאכל לחם.
כולם חכמים כולם
כולם מחכים לניסים
בפיס כוחם מנסים
בא יום שישי – הלב נשבר לרסיסים
והם עוד ועוד מנסים.
תשמעו טוב חכמים בני חכמים:
מעשה במר רובינשטיין – שהיה אוכל כמו שור
ולא משאיר אף פירור
אמר לו הרופא: (תשמעו! תשמעו!)
'תאכל הרבה תמות!' (תשמעו! תשמעו!)
הפסיק לאכול התחיל לעשן, אלא מה?
נהיה האצבע צהוב והבפנים שחור,
שלל צבעים טכניקולור
אמר לו הרופא: (תשמעו! תשמעו!)
'אם תעשן תמות' (תשמעו! תשמעו!)
מה עשה מר רובינשטין הנ"ל?
ישב בקליניקה, עישן סיגריות, ואכל את הרופא.
ומה יש לו עכשיו?
הכרס קצת גדול, בפנים רופא צמוד והרבה, הרבה חכמה.
כולם חכמים כולם.
אומרים שלא טוב לאכול,
כולם פוחדים כביכול,
אבל אחד את השני בעוונם – יאכלו הם לתיאבונם.
מעשה בחבצלת סרנגה מרחוב העוגן שש,
שהיה לה גם יופי גם חן, גם שלושה מגרשים
בית ארבע קומות, עם חנויות ופסג'
בא יוסף מצליח לקח לה את הלב,
באה שושנה קפלנוביץ' עשתה סינוורים ליוסף הנ"ל
בא עוזי כפיר מבית השיטה ושיטה בשושנה הזאת.
באה אינגריד מנורווגיה – נירבגה את עוזי כפיר,
בא זכי אמזלג, מיזלג את אינגריד.
באה חבצלת מרחוב העוגן שש– ושמה עוגן על זכי אמזלג,
בא יוסף מצליח כשמו כן לא הוא –
וקטף את החבצלת סרנגה
אלא מה?
לא נשאר יופי! לא נשאר חן! אין מגרשים
אין בית ארבע קומות! עם חנויות ופסג'
כולם חכמים כולם,
כולם אוהבים את אישתם
אבל בבית השכן – העשב הוא ירוק יותר מבביתם.
וככה זה עד יום מותם.
כולם חכמים כולם,
כולם מטפסים בסולם...
היכן מקומו של רחוב העוגן ובאיזו עיר (יש רחובות בשם כזה בערי חוף רבות בארץ), והאם יש משהו מיוחד בו ובמספר 6?
פניתי לירון לונדון שכתב את המילים ושאלתיו. וזו תשובתו:
את השורה הזאת כתב נסים אלוני שביים את 'הגשש החיוור' ושילבה בפזמון שכתבתי אני. בהכירי ובהכירך את נסים ואת קורות חייו, מותר לנו להניח שחבצלת סרנגה גרה בדרום תל אביב, סמוך לשוק לוינסקי, ואולי אף בכיוון נמל יפו. השם 'חבצלת' הוא אשכנזי מובהק, אבל 'סרנגה' או 'סרנגר' הוא ספרדי (טורקי או בולגרי-יווני). הבה נעז ונקבע שחבצלת דנן היא בתם של ליאון סרנגה, סוחר בדים סטמבולי, שעלה ארצה בסביבות 1930 ואסתר ז'וכוביצקי, שעלתה מפולין כילדה ב-1933 בערך. אגב, את הנעימה הביא גברי בנאי מבית הכנסת שלו בירושלים. יתכן שגברי יוכל לדייק.
דירת נעוריו של נסים אלוני ברחוב וולפסון 9 בתל אביב, סמוך לשוק לוינסקי (צילום: איתמר וכסלר)
זו קודם כל ידיעה מפתיעה, על מעורבותו של נסים אלוני בשיר, וכמו כן היא מחזקת את ההשערה שמדובר ברחוב העוגן אשר ביפו. שאלתי את ירון האם יוכל לדייק יותר ולזכור מה בשיר היה שלו ומה של אלוני. הוא ענה לי כך:
נכון. כך היה גם ב'שיר הטלפון' שכתבתי לגששים באותה תקופה. קשה להיזכר מה היה חלקו המדויק של כל אחד מאיתנו, נסים ואני, ומה הוסיפו שלושת הגששים. במקרה של 'כולם חכמים', אני הייתי בעל הרעיון,השורות המחורזות והפזמון החוזר. האחרים הוסיפו את החלקים המדוברים ואני ערכתי אותם. ב'שיר הטלפון' קיבלתי את הלחן מידי פשנל, אבל הרעיון להפוך את הזמר האיטלקי-אמריקאי למרוקאי-ישראלי, שמטלפן לחברתו החופפת במספרה, היה שלי. גם שם, השורות החרוזות והפזמון החוזר הם שלי והשאר פיתוח משותף. נדמה לי שבמקרה של 'שיר הטלפון' חלקו של נסים אלוני היה רב יותר. על דעתו של איש לא עלה אז להקצות חלק מן האשראי לנסים ולשלישיה. איני יודע מדוע. אני לא ביקשתי כך, והם לא ביקשו אחרת.
כרגיל, איתמר לויתן הוזעק למקום כדי לצלם את מה שנותר אחרי 55 שנים מרחוב העוגן בכלל וממספר 6 בפרט.
ובכן, לא הרבה.
רחוב העוגן נבנה ברובו מחדש, בפנפון האדריכלי המאפיין את יפו החדשה.
בין מספר 4 למספר 8 יש מגרש חניה.
אולי החורבה הזו, על יד מגרש החנייה, שצמודה למס' 4 ומצולמת מאחור, הייתה פעם העוגן 6 – אחוזתה של חבצלת סרנגה האגדית...
צילומים: איתמר לויתן
ו. רחוב האגס 1
כתובת ידועה יש בירושלים, רחוב האגס 1, ועליה כתב, הלחין ושורר אהוד בנאי בשנת 1989.
רחוב האגס אחד
מעל לחנות הירקות,
הבית ריק עכשיו
וחשופים הם הקירות,
אבל ספוגים הם
זכרונות של חג,
ריחות של יסמין
וניגון ישן שלסעודה מזמין.
רחוב האגס אחד
ליד מורטות העופות,
ספרי קודש ישנים
מצהיבים בארונות,
ואין עצה ואין תבונה
כנגד הזמן,
הולך לו הגדול
מגיע הקטן. [...]
מורטות העופות כבר הלכו לעולמן, וריחות היסמין גם הן פינו את מקומם לריחות אחרים. רחוב האגס, בלב שוק מחנה יהודה, שינה את שמו והיום הוא נקרא רחוב אליהו יעקב בנאי, לזכר סב המשפחה, אביו של מאיר אליהו, שבראשית שנות העשרים של המאה הקודמת (תרפ"ג / 1923, ליתר דיוק) בנה כאן את ביתו וחנותו (אילן היוחסין של המשפחה נמצא כאן).
מילות השיר של אהוד בנאי, שעד לפני כמה שנים נחקקו בשלט מתכת שהשתלשל מן הגג, גם הן נעלמו ואינן. הגג של הרחוב שופץ, ובמקום לחדש את השלט ששיני הזמן כבר שחקו אותו, החליטו להעיף אותו. חבל.
רק מדריכי הטיולים יודעים להצביע על הכניסה לבית, שנבנה בשנת תרפ"ג על ידי אבי המשפחה מאיר אליהו בנא (בנאי), ולספר על השיר היפה משנת 1989. הזיכרון היחיד שנותר הוא אבן הראשה, שמתחבאת בין הסורגים, ושֵׁם החומוסייה 'האגס 1'.
בשוק מחנה יהודה בירושלים נפתחה לא מכבר מסעדה כשרה למהדרין עם הֶלְחֵם הומוריסטי, המורכב מ-eat האנגלי ו'יתברך' העברי.
צילום: טובה הרצל
מה נאחל להם? שיתקיים בהם 'ברך' ולא 'ברח'...
לא הרחק משם, ברחוב השקמה, נמצאת כבר כמה שנים מסעדת הבשר הכשרה 'אישטָבָּח', שזה גם 'ישתבח' וגם 'טבח'.
צילום: מנחם רוזנברג
חגי בן דב מקיבוץ עין צורים (ולא פחות חשוב, בן כיתה שלי!) חשף את השלוחה הסודית של 'אישטבח' בנתיבות (ראו את הלוגו הזהה), ושם גילו את כל הקלפים: 'איש טַבָּח שמו'!
צילום: חגי בן דב
ב. אמנות הבישול הסובייטי
השאלה החשובה היא, אם אפשר לקבל את זה גם עם נגיעות טרוצקיסטיות?
אם אתם גרים באמריקה וסמוכים לסופרמרקטים חרדיים תוכלו ליהנות מסדרת דגים מיוחדת במינה. לפני שלוש שנים כתבתי בקצרה על 'הרינג בטעם חסידי', אבל רק עכשיו התבררו לי ממדיה האמיתיים של התופעה והתחרות הקשה שניטשת בשוק הדגים המלוחים והמעושנים.
חברת Flaum משווקת דגי הרינג ומטיאס, כאלה שאפילו רבי נחמן מברסלב או רבי חיים מוולוז'ין היו אוכלים אותם בהנאה ומבקשים עוד...
הנה למשל ההרינג של ברסלב מתובל בשמאלץ מתוק שמייצג – איך לא? – את הערך החסידי להיות תמיד בשמחה (Tomid Besimcha).
במטיאס הסגול של וולוז'ין כבר נעשה שימוש במושגים האנליטיים הידועים של דרך הלימוד הבריסקאית – 'גברא' ו'חפצא'.
להרינג של סלאנט יש 'מוסר השכל'...
וחריפותו של המטיאס מקוצק היא ממש 'קורץ און שאַרף' (קצר וחד)...
לעומת זאת, ההרינג של רוז'ין הוא 'זהב טהור', ברוח דרך המלכות של חסידות רוז'ין.
ולבסוף, ההרינג של אפט יגרום לכם לאהוב את כל היהודים, ברוחו של מי שכונה 'האוהב ישראל'...
והנה מתברר ששוק ההרינג החסידי סוער ותוסס, גלי עד גבה גלי, שכן לחברת 'פלאום' יש מתחרים וגם להם יש מה להגיד על גדולי ישראל ודגיהם. סדרת The Rebbe's Choice (בחירת הרבי) מתהדרת בציור נחמד של חסיד עטוף בקפוטה וחובש שטריימל חגיגי, שמחזיק בידיו דג ענק. יוסף מוקיר שבת!
בסדרה זו תוכלו לקבל מטיאס שקיבל השראה מחסידות רימנוב, קוצק, לֶלוֹב או רופשיץ – כולן חסידויות פולניות או גליצאיות. בפס הייצור יש גם דגים בסגנון לוי יצחק מברדיצ'ב וזושא מאנופולי...
ואם אגב הוצאת עצמות קטנות וגרגורי הנאה ישאל אתכם ילדכם מי הם בכלל הרבנים מרימנוב או מרופשיץ, מתי חיו ומה פעלו, כל מה שתצטרכו לעשות הוא להפנות אותו לצד האחורי של הקופסה. שם תמצאו את הביוגרפיה השלמה של האיש הקדוש, זה ששמו הטוב נלקח על מנת למכור באמצעותו הרינג מתוק עם בצל או מטיאס חריף.
בני המגזר הליטאי חובבי ההרינג אף הם אינם מקופחים ובתחרות על לבם משתתף גם המוצר Litfish שהוא משחק מילים על 'ליטוויש', כלומר ליטאית, והכוונה היא לניב המיוחד של בני הישיבות הליטאיות.
תודה לז"ו
בעלי התוספות
ד"ר לוי קופר הפנה את תשומת לבי לרשימתו בעניין זה שהתפרסמה בעיתון Jerusalem Post ב-5 באפריל 2019 (לחיצה על התמונה תגדיל אותה לקריאה נוחה):
ב. אשרי המאמין 'פלאפל דל קלוריות' הוא שם של בית ממכר פלאפל ברחוב פייר קֶניג בירושלים, לא הרחק ממקום מגוריי. לפני כמה שנים, כשלעסתי קציצת פלאפל ריחנית ומהבילה, שאלתי את המוכר הא כיצד 'דל קלוריות'? ותשובתו, שנחרתה בזיכרוני, הייתה: 'אנחנו מחליפים את השֶׁמֶן בכל יום'...
צילום: טובה הרצל
ג. ניחוחות בינלאומיים בשוק מחנה יהודה דרך דוכן החמוצים שבשוק תוכלו להגיע בקלות ליוון, לאיטליה, לצרפת ואפילו לסוריה...
צילום: מנחם רוזנברג
ואם חשקה נפשכם ב'גרמנייה אמיתית', סורו אל דוכן הנקניקים Berlina.
מכל המקומות שבעולם פתחה קופת חולים כללית סניף חדש ב'דרך הייסורים' שבעיר העתיקה. האם יש כאן מסר מובלע, שאם בימיו של ישוע הייתה כאן מרפאה, הוא לא היה סובל כל כך...
צילום: רן בר-יעקב
ב. עלה קירח
ועוד עוללות מהעיר המזרחית.
צילום: ליאת שי
ג. הסַפָּר הבודד
ברחוב הפרסה, באזור התעשייה של תלפיות, שוכנת מספרה בעלת שם תמוה במיוחד.
צילום: דוד אסף
ד. מיס-גרות
לנאוה קציר יש חנות מסגרות ברחוב בצלאל עם שם חביב במיוחד. חלון הראווה משתתף, ושמא השתתף, בתחרות כלשהי, ויש לו סיפור משלו.
צילום: זאב וגנר
ה. רובע אקספרס
בסימטאות הצרות של הרובע היהודי שבעיר העתיקה עושים את דרכם לפחות שלושה רכבים צרים כאלה. מן הסתם זו פרנסה השמורה לצאצאיהם של בעלי עגלות...
צילום: טובה הרצל
ו. פרנסות בשוק מחנה יהודה
בלב שוק מחנה יהודה יש סופרמרקט צנוע עם שם נחמד שמעלה חיוך על הפנים ושמחה בלב. לא 'סופרזול' ולא 'סופרדיל' – 'רק בשמחות'.
צילום: דוד אסף
'ארטישוק', הֶלְחֵם של 'ארט' ו'שׁוּק', הוא שם שנון ומתחכם לחנות חולצות עם הדפס שממוקמת ברחוב אגריפס, סמוך לשוק.
