בורא מיני מזונות: התסביח, מבצע חתנים, שוק ההון, חיים פשוטים

א. התסביח

צילום: טל סגל

כך נראה חלון הראווה המתוחכם (שלא לומר מתחכם) של 'התסביח', ברחוב סוקולוב 70 ברמת השרון, המוכר יותר בשם 'בורקס רמת השרון'. מזכיר מפה של רכבת תחתית או את 'השרשרת', המשחק החדש של עיתון הארץ (למבינים בלבד).

יכול להיות שיש כאן רמז לא רק למאכל הידוע בשם סַבִּיח, אלא גם לסוג מסוים של תסביך?

ב. מבצע חתנים 2026

לכל קבוצה אתנית, עדתית או דתית, יש דרך משלה לחגוג שמחת נישואין. אצלנו, היהודים 'הכלליים', היו נותנים פעם סיפולוקסים, כלי בית ומטבח, ובעיקר צ'קים. דתיים וחרדים (אשכנזים) מקבלים גם טלית של חתנים, סט מהודר של התלמוד, שעון זהב... יש בוודאי 'ערכות חתנים' מכל מיני סוגים. 

ומה קורה אצל אחינו במגזר הדרוזי?

באטליז הזה בדאליית אל-כרמל 'יש 'מבצע חתנים' משתלם במיוחד. הוא כולל ארבעה כבשים 'בלדי', כולל מקרר נגרר + 20 ק"ג בשר טחון, והכול ב-13,000 ש"ח בלבד.

וכל הטוב הבשרי הזה מוגש לכם בבניין חלבי...

צילום: פיני גורליק

ג. עוגה בטעם הוֹני

צילום: חזי גל

מעניין אם יש גם בטעמים של פנסיה תקציבית, נאסד"ק או תל אביב 125...

אנחנו כאן רק כדי להזכיר: דבש באנגלית זה Honey.

ד. לראות מעלינו שמיים נקיים 

במסעדה הטבעונית 'אנסטסיה', ברחוב פרישמן 54 בתל אביב, מקבלים את פני הבאים בשיר 'חיים פשוטים', שכתבו, הלחינו ושרו אביב גפן ועידן רייכל.

צילום: איתמר לויתן

נצטרף למשאלה הפשוטה הזו. אלה לא מותרות, אלה החיים.

הנה השיר בפי עידן רייכל בליווי הפילהרמונית הישראלית (עיבוד וניצוח: ירון גוטפריד):

מִשׁוּט בארץ: לכל הגילים, צבי בערבית, צימר לחרקים, פרגיט מהטפריט

א. רוץ בן סוסי 

צילום: משה הררי

ברחוב אחוזה ברעננה יש פינת משחקים מאתגרת. גם למבוגרים...

ב. הצבי ישראל

צילום: החרדי הנוזף

ב'שביל הצבאים' שביער רמות (מאחורי 'גן הקיפוד'), בפאתי שכונת רמות בירושלים (אין לבלבלו עם עמק הצבאים שבדרום העיר), הוצב השלט הזה, המספר על צבי ארץ-ישראלי שכמותו ניתן לראות ביער.

סיפורו של הצבי הארץ-ישראלי קצת מסובך. 

מבחינת המיון המדעי, בעל החיים הקרוי צבי נקרא Gazella; הצבי המצוי, שנקרא גם צבי ההרים, שהוא תת-מין של הצבי, נקרא Gazella gazella, ואילו הצבי הארץ-ישראלי, שהוא תת-תת-מין, נקרא Gazella gazella gazella. פעם היה נורא חשוב לנו שכל דבר ייקרא 'ארץ-ישראלי'... 

גם בעולם הנחשים הארסיים היה לנו חשוב לכנות את הצפע המצוי, בשם הלא-מדעי 'צפע ארצישראלי', שהוא אכן תרגום חופשי של השם המדעי Daboia palaestinae.

נחזור לארץ הצבי. איך קוראים לצבי הזה בערבית? 

לפי ויקיפדיה בערבית קוראים לו (غزال الجبل, ר'זאל אל-ג'בל), כלומר צבי ההרים, אבל לפי השלט שמו הוא 'יא'תי פי אלציף ת'מא יהאג'ר', כלומר מגיע בקיץ ולאחר מכן נודד...

כמובן אין זה שמו של הצבי, אלא טעות של מי שהכין את השלט, שלקח פיסת תיאור מבעל חיים אחר, אולי ציפור נודדת כלשהי, ושתל אותה כאן. בגוף הטקסט בערבית נכתב 'צבי ההרים הישראלי', כיאה וכיאות.

תודה לחרדי הנוזף ולדן לב ארי.

ג. צימר לחרקים

בחווה לחינוך חקלאי על שם בתיה ארד (אמו של הנווט רון ארד, שנפטרה בשנת 2002), שבהוד השרון, ראה יוחנן פלוטקין, צלמנו המשוטט, 'צימר לחרקים'.

מתוך כבוד לפרטיותם של האורחים בצימר לא טרח לבדוק מה קורה שם בפנים. אפשר רק לנחש...

בדרך לחווה

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. פרגיט מהטפריט

אם התעייפתם מהשיטוט בארץ וחשקה נפשכם לפוש מעט ולהתענג על מטעמי המטבח הירושלמי, למסעדה (הכשרה למהדרין) First Jerusalem סורו. היא נמצאת בקרן הרחובות בן מימון ועזה, לא הרחק מרחוב בלפור ומעון ראש הממשלה, על חורבות המסעדה המיתולוגית 'מומנט', שם היה פיגוע מפורסם בשנת 2002 שבו נגדעו חייהם של 11 אנשים.

'כנראה', כתב לי גדי שגיב שצילם, 'שהתשלום על השלט החדש לא כלל תשלום גם על הגהה'.

הטפריט העילג כולל לא רק סטייק פרגיט, אלא גם סלט ירקות גולמים. בתיאבון.

צילום: גדי שגיב

בורא מיני מזונות: מי אתה דג דניס, אַרבעס ובאָבעס, פשטידת קרישה, סמיר

א. האם לדגים יש זהות לאומית?

צילום: מימי חסקין

יש מצב שגבולות הארץ המובטחת כוללים בתוכם גם את קפריסין?

אם תיקחו את השלט הזה ברצינות, אז ייתכן שכן. הדניס הזה הוא גם מדגת הארץ וגם מיוצר בקפריסין. 

אפשר בכלל לייצר דגים? 

לדעתי, הדגים הללו מלכתחילה הם צברים. גדלו והתחנכו בארץ ישראל, ירדו מהארץ בשחייה לקפריסין ועכשיו הם בבחינת תושבים חוזרים שעולים ארצה. 

צחוק, צחוק, אבל אין בית מדרש בלי חידוש! 

עיינתי בערך ויקיפדיה על דג דניס, ולמדתי ממנו הרבה. קודם כל, השם העברי של דג זה הוא בכלל סְפָּרוּס זָהוֹב – שיקום מי שידע זאת! – ושנית, השם דניס הוא שם עממי, שמקורו בשיבוש המילה הטורקית 'דניז', שפירושה 'ים'. לדג שמגיע מהים קוראים בטורקית 'צ'יפורה דניז', כלומר דג מהים, וברבות הימים (תרתי משמע) נשתכח השם הראשון ונותר השני, שבתורו שובש ל'דניס'.

דג דניס 

ב. באָבע מייסעס

לחברת 'באָבע מייסעס' (סיפורי סבתא), המפיצה את מרכולתה הריחנית באזורים חרדיים בניו יורק יש קו ייצור ושמו 'היימיש און געשמאַק' (ביתי וטעים), והוא כולל, ככל שהבנתי, שני מוצרי יסוד של סיר הבישול היהודי: אַרבעס ובאָבעס. 

המחיר $5.79 לקופסה.

צילום: זאב וגנר

הסבר קצר למען אלה שלא גדלו על ניחוחותיהם של מאכלים קדושים אלה.

אַרבעס (arbes) אינם אלא גרגרי חומוס (חִמְצָה) מבושלים (מה שנקרא בפי העם 'חומוס עם גרגרים'), שאותם נוהגים אחב"י לאכול במיוחד בחגיגות 'שְׁלוֹם זכר' (שׁוּלֶם-זוּכֶר בשפת הדיבור).

באָבעס, לעומת זאת, הם גרעיני שעועית לבנה (לימה). הם נאכלים בכל הזדמנות, לאו דווקא באירועים מיוחדים, וריחם נישא למרחקים (והמבין יבין).

אגב, כדאי לקנות מתוצרת הארץ: במטעמי חפץ חיים, קופסה של ארבעס או באבעס תעלה לכם רק עשרה ש"ח. מחיר מציאה!

ג. פשטידה עם נוגדי קרישה

אם חשקתם בפשטידה, שגם נושאת עמה ערכים בריאותיים יוצאי דופן כמו חומרים נוגדי קרישה (הקרויים בעברית יפה נוגדי פקקת), לפתח תקווה לכו, למרכז המסחרי שברחוב לוחמי הגטאות. 

זה כנראה המקום היחיד בארץ שמוכר פשטידות קרישה (וגם קיגיל ירושלמי)...

צילום: גונן זיק

ד. הסיפור של סמיר

צילומים: איתמר לויתן

ברחוב קהילת דטרויט ברמלה שוכנת מסעדה ושמה 'סמיר', שנוסדה בשנת 1948 – לא תאריך קל בזיכרון של תושביה הערביים של העיר. היא מצהירה על עצמה לא רק כמקום של אוכל, אלא גם של היסטוריה ותרבות.

אין לי מושג איך האוכל שם – אני מתאר לעצמי שהוא מעולה – אבל בלי קשר לבישולים, הסיפור המשפחתי שמפורט בשלט גדול המידות שצמוד למסעדה, שמספר את סיפורם של ארבעה דורות מסעדנים, הוא מעניין ושובה לב.

פרנסות של יהודים: חור בהשכלה, חללית השן, יונה ונשר, הפרופסור

א. חור בהשכלה

צילום: איתמר לויתן

איזה שם שנון ומקסים למסעדה ביתית בשדרות ההשכלה 1 בתל אביב. אהבנו!

(תודה למנחם רוזנברג).

ב. חללית השן

ועוד שם מוצלח, והפעם הכפיים הם לכבוד רופאת השיניים התל-אביבית ד"ר רויטל שסקין ושינניתה ציפי אמבר.

צילום: איתמר לויתן

אני בטוח שרויטל שסקין יודעת שלחלל הפה קוראים חלל ולא חללית, אבל המרפאה שלה פונה גם לילדים, שבדרך כלל המפגש שלהם עם רופאי שיניים – נחמדים ככל שיהיו – מאיים ומפחיד.

השם 'חללית השן' מרכך אולי מעט את המפגש הטראומטי הראשון. חללית שן הולך טוב עם גיבורי על. הילד או הילדה טסים בחללית ובינתיים יכולה הרופאה לחטט בחלל השן והכל מסתדר...

ועוד נציין לשבח את ההתגדרות של הרופאה והשיננית לא רק בחדשנות ובמצוינות אלא גם ב'אהבת אדם'. לא מובן מאליו. 

לרופא השיניים הראשון שלי, שאותו פגשתי בראשית שנות השישים בבית הספר היסודי שבו למדתי בתל אביב (בימים ההם טיפולי השיניים היו חלק מתוכנית הלימודים), קראנו 'הסנדלר'. הוא היה אדם מפחיד ועשינו ככל יכולתנו לחמוק מהמפגשים איתו. אני לא כל כך זוכר אותו, אבל את הרעש המחריד של מכונת הקידוח אני זוכר היטב עד היום  וזיעה קרה מכסה את גופי. די ברור לי ש'הסנדלר' לא ניחן בתכונה המינימלית הזו, 'אהבת אדם'. כל כך פחדתי ממנו, והוריי נאלצו לקחת אותי לרופא שיניים פרטי...

ג. יונה מול נשר

ירושלים (צילום: טובה הרצל)

'רַק אַל תִּשְׁכַּח יֵשׁ נֶשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, גּוּר לְךָ'. 

כוחות לא שקולים. לו הייתי יונה הייתי מוותר מיד.

ד. השלמת הכנסה

קוראים חביבים של הבלוג, שנודע להם כי לפני כחצי שנה יצאתי לגימלאות, מציעים לי מקורות שונים להשלמת הכנסה...

הנה אפשרות אחת, שאצטרך לשקול אותה בכובד ראש.

צילום: גדעון פליישמן

סיבוב בתל אביב: ערכה יהודית, חמשת החושים, מרקטיה, בריסל בתל אביב וטראמפ ביפו

א. ערכה יהודית

בביסטרו השכונתי לילוש, ברחוב המלך ג'ורג' 77, לא שכחו מה זה להיות יהודים.

הם מציעים ללקוחותיהם לא רק 'אוכל טעים ובריא', אלא גם 'ערכת לא שכחנו מה זה להיות יהודים' (כולל מרק עוף, כמובן)...

צילום: איתמר לויתן

ב. פארק חמשת החושים

בגני יהושע נפתח לפני כמה חודשים מתחם הרפתקאות חדש: פארק חמשת החושים.

צילום: איתמר לויתן

כך מתארת העירייה את המקום:

הפארק שואב את השראתו מחמשת החושים האנושיים ומאפשר גם לאנשים עם לקות באחד מהם, לחוות באופן חלופי ומותאם את חוויות השימוש בחוש החסר. הפארק תוכנן ע"י אדריכל הנוף צביקה קנוניץ, שתחום מומחיותו הוא תכנון אדריכלי לאוכלוסיות עם מוגבלויות בהיבטים הנפשיים והפיזיים / שימושיים. הרעיון שעומד בתכנון הפארק הוא תפיסת הטבע כמשקם וראיית הטבע כמרחב תרפויטי.

גודל: 15 דונם

מיקום: במרכז גני יהושע, סמוך למשרדי הפארק ופארק החבלים.

בגן תמצאו:

• ​מתקנים מוזיקליים, כולל אלמנטים אינטראקטיביים, גן מוזיקלי עם קסילופון, סדרת תופים להפקת צלילים באופן עצמאי.
  
• קיר מישוש הכולל חומרים בעלי מרקמים שונים למגע.
  
• מתקנים שעובדים על חוש הריח, למשל : ערוגת ריח מותאמת לנכים.
  
• מתחם משחקים ענק עם מגלשות, נדנדות ועוד.
  
• לצד המתחם ישנם שבילי הליכה מונגשים ופינות ישיבה.
  
• מסלולי אופניים ברחבי הפארק.
  

בגן הוקמו גם שני מסלולי רכיבה על אופניים:

• ​מסלול החושים: מסלול הכולל תחנות עם מתקנים לגירוי כל חמשת החושים. חוש השמיעה, ראיה, מגע, ריח וחוש הטעם.
• המסלול האתגרי: מסלול רכיבה אתגרי לאופניים לרוכבים ורוכבות בעלי ניסיון, הכולל וריאציות אתגריות כגון: סיבובים, גשרים וקפיצות.

 כבוד לעירייה שעובדת בשביל תושביה!

ג. הצרכנייה שהייתה למרקטייה

צל"ג (ציון לגנאי) הבלוג מוענק הפעם לג'ינג'יז, 'המרקטיה של תל אביב' ברחוב קרליבך.

צילום: זאב קינן

מילא ג'ינג'יז, שהוא אולי איזו בדיחה פנימית על ג'ינג'ים, אבל מה הקטע של 'המרקטיה'? סתם 'שוק', 'מרכול', 'מרכולית', כבר לא טוב? עד כדי כך צריך להתבטל בפני הלעז? 

יש שיאמרו, הרי כבר יש לנו 'סופרמרקט', או סתם 'סופר' – אז מה ההבדל? ההבדל הוא שכאן לקחו שם עצם לועזי והעניקו לו צורה עברית. 

מילא. יש צרות גדולות יותר... 

ד. בריסל זה פה

אחד מסמליה המשונים של בריסל הוא מזרקת המים הקרויה מאנקן פיס (Manneken Pis), דהיינו הילד המשתין. הפסל הנוכחי נוצר במאה ה-17, אבל שורשיו קדומים יותר.

פסל הילד המשתין בבריסל (ויקימדיה)

מה לילד המשתין מבריסל ולתחנת הטוטו ברחוב יהודה הלוי בתל אביב?

צילום: טל סגל

בטח יש כאן משל, אבל מה הנמשל?

ה. טראמפ מחזק את יפו

יש ביננו כאלה שמקווים שהאיש המגוחך הזה יהיה הנשיא הבא של אמריקה.

לפי הסדקים והלכלוכים נראה שהגרפיטי הזה כבר בן כמה שנים, אבל אליי זה הגיע רק עכשיו...

צילום: טל סגל

בורא מיני מזונות: צ'ולנט עולמי, בוטנים, הבית התימני, קופת חולים

א. הגעת ליעד

'צ'ולנט על הגג' שוכן על אחד הגגות אשר בעיר ירושלים (רחוב מלכי ישראל 5 בשכונת גאולה), ולמי שלא מתמצא יש גם הכוונה בנוסח 'וייז'.

המסעדה פתוחה עד שתיים בלילה, במקרה שבדיוק בשעות כאלה נתקעתם עם תשוקה בלתי מוסברת לצ'ולנט.

צילום: טובה הרצל

ב. צ'ולנט עולמי

צילום: טובה הרצל

לא הרחק משם, ברחוב כנפי נשרים בשכונת גבעת שאול, נמצאת אימפריה נוספת של צ'ולנט. 

לא סתם צ'ולנט, אלא צ'ולנט עולמי. ואכן, מה יותר אוניברסלי וקוסמופוליטי מאשר צ'ולנט?

ג. הנה הבאתי לך בוטנים

בקומת המשרדים התת-קרקעית של הספרייה הלאומית החדשה יש מרחב מיוחד למנוחה ולאכילה אך הוא מוגבל בחומרה: לא רק שאסור לעשן, כנהוג, אלא גם אסור להכניס בוטנים.

בוטנים יכולים להרוג!

צילום: דוד אסף

ד. שגרירות תימן בישראל

ברחוב הרצל 25 בבאר שבע נמצאת המסעדה הוותיקה 'הבית התימני (האורגינלי)', שאותה מנהל בצלמו ודמותו נתן כהן ('השגריר').

המסעדה מלאה וגדושה בשלטים מצחיקים, והנה כמה מהם.

אגב, האוכל טעים מאוד (כך סיפרה לי ורדה וכסלר שאכלה וצילמה).

צילומים: ורדה וכסלר

ה. פלאפל קופת חולים

לא בדקנו את טיב הפלאפל, אבל הבה נאמר שהשם לא ממש עושה תיאבון...

צולם במגדל העמק.

צילום: משה הררי

בורא מיני מזונות: הפסגה, חריף אש ועל האש, חזון, דוקטורט

 א. אוויר פסגות

עם כל הכבוד לטשולנט ולסלטים במעדנייה של לַייביש (רחוב טרפון, בני ברק), הבה נאמר שמידת הצניעות ולשון האנדרסטייטמנט אינן מוכרות די הצורך לבעלי המקום.

מ'פסגת הטעם היהודי' הזו אפשר רק להתדרדר...

צילום: יוחנן פלוטקין

ב. חריף?

לשאלה הקלאסית של מוכרי הפלאפל 'חריף?', ניתנות ב'שלום פלאפל' (קיבוץ כפר עציון) 35 תשובות אפשריות!

צילום: אריה הניג

ג. על האש שלי ועל חַסְדִי 

צילום: רפאל קאודרס

בתחנת הדלק בביתר עילית יש שלט המפנה למסעדה בשרית ושמה השנון הוא 'על האש שלי'. חדי עין ישימו לב ללוגו של המסעדה שמטביע עליה את חותמה של חסידות ברסלב. אחד המשפטים הידועים ביותר המיוחסים לרבי נחמן מברסלב הוא 'האש שלי תוקד עד ביאת המשיח' (במקור ביידיש: מײַן פֿײַער'ל וועט שוין טליען ביז משיח וועט קומען).

במונח 'האש שלי' הכוונה היא כמובן לבעירה הרוחנית הפנימית של הרבי, שתשרוד גם את מותו וגם את כל ההיסטוריה עד בואו של המשיח (רבי נחמן עצמו, כמובן).

אבל כאן, 'האש שלי' היא אש הקבבים והפרגיות. הומור שנון או זילות? מעניין איך חסידי ברסלב הוותיקים רואים זאת...

'ליל שישי', ליל הטשולנט הגדול, הוא כמובן יום חמישי בערב.

ועוד בענייני ברסלב ואוכל. 

ב'חסדי' (רחוב קפלן, עפולה עילית), יש המון פסוקים בניחוח ברסלבי, ויש גם אוכל מסוגת הפלאפל-סביח. 

אבל מה זה 'בריק'? 

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. המבורגר עם חזון

לפעמים המבורגר הוא לא סתם קציצת בשר, לפעמים יש לו גם חזון. כזה הוא ההמבורגר של 'הכהן הגדול' המשרת בקודש בקהילת נתיבות.

צילום: אמי פרי

מהו החזון לא ברור. 

ה. דוקטורט 

את הדוקטורט שלו יקבל ד"ר בננה בהמשך שנת 2024.

צילום: טובה הרצל