‏הצגת רשומות עם תוויות צבאים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צבאים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 10 באפריל 2026

ברוך הבא: ממלכת הצבאים בימי מלחמה


צילם וכתב ברוך גיאן

בימי שגרה, בסתם ימים של חול, אני אוהב לטייל בעמק הצבאים בירושלים, לשוטט במרחביו ולצלם את אוכלוסייתו. זו לא רק פנינה נדירה של מה שמכוּנה 'טבע עירוני', אלא גם מקום שפִּתְחוֹ סמוך באופן כמעט לא סביר למקום מגוריי. 

מרחק של כעשר דקות הליכה מביתי בשכונת רמת שרת, ואני נמצא בעולם אחר שכמעט קשה לדמיינו. עולם רחב ידיים ויפהפה, שאין בו היסטוריה או דת, אין בו לחץ או עצבנות, רק טבע, צמחייה ובעלי חיים. האנשים שתפגוש בדרך הם תמיד מאירי פנים וטובי לב. אין פרץ ואין צווחה, יש נינוחות של פארק שמחוץ לזמן ולמקום הישראלי והירושלמי.

בימי מלחמה קשים אלה, הטיול בעמק והמעקב אחרי דייריו יש בהם סוג של אסקפיזם. 'בעלי הבית' האמיתיים של המקום הם כמובן הצבאים. גם כאן יש 'ימי קרב', לפעמים מעודנים ואסתטיים, לפעמים תוקפניים ועצימים. הקרבות כאן הם לא על דת או  על זהות לאומית, אפילו לא על מזון, אלא בדרך כלל על ליבה של נקבה, ובמילים אחרות: על אהבה, על זוגיות ועל יצר ההתרבּוּת. אולי גם אנו, בני המין האנושי, היינו כאלה לפני כמה עשרות אלפי שנים, ותראו מה קרה לנו מאז...

לפני 11 שנים, סמוך לפתיחתו של הפארק, ביקרתי בו ודיווחתי על רשמיי לקוראי בלוג עונג שבת ('צייד הצבאים', 1 באפריל 2015). בכל העמק היו אז שישה צבאים בסף הכול. המבקרים במקום בקושי ובמזל הצליחו לראותם, ובלב המתכננים והאחראים היו ספקות וחששות בנוגע לעתיד. היום יש בעמק כ-130 צבאים – משפחות ובודדים, זכרים ונקבות, בכל הגילים. הניסוי הצליח. עתה זהו אתר הטבע העירוני הגדול בארץ, וזה כמה שנים צוות העובדים אף 'מייצא' צבאים בחזרה לטבע, וכך נשלחו כמה מהם לשמורת גמלא בגולן ואף לרמת הנדיב שבכרמל.

עצי פרי ניטעו לאחרונה כדי להוריק את העמק, ובעונת הפריחה הממשמשת ובאה הם יחגגו בגלי פריחה בכל הצבעים.

מרכז מבקרים חדש – נאה מאוד, בעיניי, מן הבחינה האדריכלית – נחנך לאחרונה במקום שבו הייתה פעם סככת מיון פירות, כשהיו כאן מטעים של קיבוצי ההר. המרכז כולל תצוגות של פרטי טבע, פרפרים וחרקים ואף שלד של צבי. זכוכית עבה וחזקה היא הקיר המערבי של המרכז ודרכו ניתן לראות את הבריכה ובעלי חיים קטנים.


למרות הגשמים שעוד פוקדים אותנו, הטבע כבר מזהה את האביב. העשב הירוק דשן מתמיד ובשל הגשם נוצרות שלוליות מים חדשות. עצי כליל החורש זוהרים ביופיים.

בשל ימי המלחמה זה כבר שבועות שעמק הצבאים סגור. הלב נחמץ. זה לא כל כך נעים לראות גן סגור... בסתם ימים של חול, העמק הוא מעין בית ספר לטבע לתלמידים רבים מבתי הספר הסמוכים (בית ספר 'יער' למשל), אבל בימי מלחמה ואזעקה – דממה.

עליתי לצומת פת, שגם בימי מלחמה הוא עמוס. פועל סיני צעיר ישב על אופניים חשמליים והביט בפליאה בצבאים שבעמק. כשהגיעו חבריו הם מיהרו לאתר הבנייה.

עשרות הצבאים שבהם צפינו ליחֲכוּ בשלווה סטואית את העשב הטרי, ומקצתם ליקקו את פרוותיהם. בימי החורף הם מצמיחים מעין פרוות שיער המגינה עליהם מן הקור. המראה היה מנוגד בתכלית לצפירות האזעקה ויירוטי הטילים שהרעידו את העיר מדי פעם.

היו צבאים שהתגודדו סביב מערכת המים הסולארית שהותקנה בכניסה לעמק.

במרשתת מצאנו סרטון קצר שמסביר את הייחודיות של מערכות המים בפארק:

המשכתי כשלצידי צועדים צעירים ומבוגרים בודדים בהליכת בוקר או כאלה שדיוושו על אופניהם.

בפינת הרחובות גולומב ובגין רעש גדול של מים נשמע. מעבר לכביש ניתן היה לראות מפלים קטנים של מים שנוצרו מזרימת הלילה. הבריכות המלאכותיות, שהתפרשו עכשיו עד הגדר הדרומית, משכו עופות מים.

החוגלות השמנמנות הידסו בעשב הירוק.

לאורך דרך בגין פרחו עצי כליל החורש בוורוד עז. יפה היה לראות את הצבאים במרחב הפתוח דרך הפריחה העזה.

שניים מהזכרים נערכו לקרב של בוקר, ואני הצלחתי לעקוב במצלמתי אחרי שלבי הקרב השונים. תחילה זה נראה כמו משחק שעשועים בין חברים, ובלי סיבה נראית לעין התפתח למריבה.

ההתגוששות לא הייתה אלימה במיוחד. אף אחד לא נפצע ממש...

לבסוף, אולי בהתערבותם של 'מבוגרים', הושג הסכם שביתת נשק או הפרדת כוחות. חיי הצבאים חזרו לשגרה המבורכת, ושני היריבים חיככו את ראשיהם זה בזה. רמז לעתיד הגיאו-פוליטי שלנו? נקווה ונתפלל.


היו צבאים שהביטו בי כמו בפליאה, כביכול לא זכו זה זמן רב במבטי אדם...

בדרכי חזרה ראיתי קבוצת צבאים עומדת על השביל, כמו תוהה אם מותר לה להגיע למקום שהוקצה לבני אדם.


יום נוסף יצאתי אל העמק והפעם במזג אוויר אנגלי שפקד אותנו עם ראשית האביב. השמיים היו אפורים וערפיליים, והטפטוף לא פסק.

השיר 'מה עושות האיילות בלילות' התנגן לי בראש, אף שמדובר כאן בצבאים ולא באיילות... 

שאלתי את עצמי מה עושים הצבאים בגשם? הייתי בטוח שהוא לא יפריע להם, אך כיוון שיש להם אפשרויות רבות להסתתר, התברר לי שהם מעדיפים דווקא את העצים הסוככים על פני המרחב הפתוח. 

עשרות צבאים התגודדו בצד המערבי של העמק, ליחכו עשב, סרקו את פרוותם והתבוננו בי. הצבאים חיים בסביבת אנשים, ונראה כי הזמן הארוך שבו נעדרו בני האדם מהעמק מעורר בהם תהיות... אולי גם הם מבינים שיש מלחמה בעולם?

בדרך חזרה זכיתי להתרעה ולאזעקה שהביאה אותי בפעם המי יודע כמה למקלט.

מי ייתן ותסתיים המלחמה ונשוב  אנו ובעלי החיים שעימנו  לשגרה.

________________________________

ברוך גיאן הוא צלם ומדריך טיולים baruchgian@gmail.com

יום חמישי, 8 בינואר 2026

מִשׁוּט בארץ: לכל הגילים, צבי בערבית, צימר לחרקים, פרגיט מהטפריט

א. רוץ בן סוסי 

צילום: משה הררי

ברחוב אחוזה ברעננה יש פינת משחקים מאתגרת. גם למבוגרים...


ב. הצבי ישראל

צילום: החרדי הנוזף

ב'שביל הצבאים' שביער רמות (מאחורי 'גן הקיפוד'), בפאתי שכונת רמות בירושלים (אין לבלבלו עם עמק הצבאים שבדרום העיר), הוצב השלט הזה, המספר על צבי ארץ-ישראלי שכמותו ניתן לראות ביער.

סיפורו של הצבי הארץ-ישראלי קצת מסובך. 

מבחינת המיון המדעי, בעל החיים הקרוי צבי נקרא Gazella; הצבי המצוי, שנקרא גם צבי ההרים, שהוא תת-מין של הצבי, נקרא Gazella gazella, ואילו הצבי הארץ-ישראלי, שהוא תת-תת-מין, נקרא Gazella gazella gazella. פעם היה נורא חשוב לנו שכל דבר ייקרא 'ארץ-ישראלי'... 

גם בעולם הנחשים הארסיים היה לנו חשוב לכנות את הצפע המצוי, בשם הלא-מדעי 'צפע ארצישראלי', שהוא אכן תרגום חופשי של השם המדעי Daboia palaestinae.

נחזור לארץ הצבי. איך קוראים לצבי הזה בערבית? 

לפי ויקיפדיה בערבית קוראים לו (غزال الجبل, ר'זאל אל-ג'בל), כלומר צבי ההרים, אבל לפי השלט שמו הוא א'תי פי אלציף ת'מא יהאג'ר', כלומר מגיע בקיץ ולאחר מכן נודד...

כמובן אין זה שמו של הצבי, אלא טעות של מי שהכין את השלט, שלקח פיסת תיאור מבעל חיים אחר, אולי ציפור נודדת כלשהי, ושתל אותה כאן. בגוף הטקסט בערבית נכתב 'צבי ההרים הישראלי', כיאה וכיאות.

תודה לחרדי הנוזף ולדן לב ארי.

ג. צימר לחרקים

בחווה לחינוך חקלאי על שם בתיה ארד (אמו של הנווט רון ארד, שנפטרה בשנת 2002), שבהוד השרון, ראה יוחנן פלוטקין, צלמנו המשוטט, 'צימר לחרקים'.

מתוך כבוד לפרטיותם של האורחים בצימר לא טרח לבדוק מה קורה שם בפנים. אפשר רק לנחש...

בדרך לחווה
צילום: יוחנן פלוטקין

ד. פרגיט מהטפריט

אם התעייפתם מהשיטוט בארץ וחשקה נפשכם לפוש מעט ולהתענג על מטעמי המטבח הירושלמי, למסעדה (הכשרה למהדרין) First Jerusalem סורו. היא נמצאת בקרן הרחובות בן מימון ועזה, לא הרחק מרחוב בלפור ומעון ראש הממשלה, על חורבות המסעדה המיתולוגית 'מומנט', שם היה פיגוע מפורסם בשנת 2002 שבו נגדעו חייהם של 11 אנשים.

'כנראה', כתב לי גדי שגיב שצילם, 'שהתשלום על השלט החדש לא כלל תשלום גם על הגהה'.

הטפריט העילג כולל לא רק סטייק פרגיט, אלא גם סלט ירקות גולמים. בתיאבון.

צילום: גדי שגיב

יום רביעי, 1 באפריל 2015

ברוך הבא: צייד הצבאים



כתב וצילם ברוך גיאן

בין צומת פת, כביש בגין ושכונת גבעת מרדכי משתרע פארק עמק הצבאים הירושלמיכ-200 דונם (כמעט רבע משטח העיר העתיקה!) של ריאה ירוקה בלב העיר הסואנת. השבוע נחנך הפארק בטקס חגיגי.


הפארק ביום חנוכתו, 30 במרץ 2015

מתחילת שנות התשעים אני מלווה את העמק. משוטט בשביליו ומצלם את השינויים שעוברים עליו. אני מתגורר בשכונת רמת שרת הצופה על פני העמק, וקרבת המקום מקילה עליי את ביקוריי התכופים. עשר דקות של צעידה מהבית ואני כבר בשדות העמק העירוני.

את חילופי העונות בעמק, השלג, הערפל, השמש הלוהט, נהגתי לתעד מאותה עמדת תצפית, בשכונת בית וגן:






בשנות התשעים פעלה בעמק להקת צבאים גדולה, שבשיאה הגיעה לכשלושים פרטים. זו הייתה חוויה נדירה לצפות בהם, ולא פחות מכך לראות את הירושלמים, שהמתינו בבוקר לאוטובוס בצומת פת, מתבוננים בהשתאות בבעלי החיים היפים והעדינים כשהם רוֹעים בנחת מטרים ספורים מהם.


אבל במרוצת הזמן העמק עבר טלטלות קשות: שריפות יער (למרות שיש תחנת כיבוי אש בקרבת מקום), ציידים בלתי מורשים, ובשנים האחרונות חדירת להקות של כלבים משוטטים וטורפים אחרים שעשו שמות בעדר. האיום הנוכחי נשקף מן התנים, וכמובן גם מבני אדם ששואבים הנאה משונה מפגיעה בצבאים. הגדר החדשה שמקיפה את העמק לא נועדה לסגור על הצבאים כדי שלא יימלטו, אלא כדי להגן עליהם מפני חורשי רעתם.

הצבאים שחיו בעמק היו חלק מעדר גדול יותר, שתחום מחייתו כלל גם את נחל רפאים הסמוך (הציר ההיסטורי של מסילת הרכבת לתל אביב). עבודות הפיתוח האינטנסיביות שנעשו באזור בדור האחרון, כולל בניית קניון מלחה, דרך בגין ועוד, בודדו את העמק ו'כלאו' בו את הצבאים ששרדו.

הפארק החדש הוא סיפור של הצלחה ואבן דרך לקראת המאבקים הסביבתיים העתידיים. הוא נוצר כיוזמה שבאה 'מלמטה', מתושבי השכונות המקיפות את העמק  הקטמונים וגבעת מרדכי  ששיתפו פעולה עם החברה להגנת הטבע.יחד הם הצליחו לשכנע את פקידי העירייה לבטל תכניות פיתוח של יזמים, שביקשו לבנות בעמק בנייני מגורים. הירושלמים בכלל, ותושבי השכונות שמסביב בפרט, זכו בשמורת טבע עירונית, ירוקה ורחבת ידיים, שמודגשת במיוחד על רקע פרויקט הולילנד העצום המטיל עליה צל כבד (תרתי משמע). 


השבוע, כשנגזר דינו של אחד ממחולליה של שערוריית 'הולילנד', עברתי ליד פרוייקט מגלומני זה, שבנייתו עדיין לא הסתיימה, ושמתי לב לאירוניה המרה שיש בשלט שהודבק על אחת הגדרות:



לפני שבועיים, ימים אחרונים לפני חנוכתו הרשמית של האתר, ביקרתי בו יחד עם עמיר בלבן, האחראי לניהול הפארק. עמיר, ידידי ותלמידי עוד משנות התשעים, כאשר עבדתי בחברה להגנת הטבע, הוא אומן ואיש טבע בכל ישותו. הוא חי ונושם את הטבע ושמירתו כל שעות היממה, ובימים אלה הוא מתקשה להסתיר את שמחתו וגאוותו. 

אגם מלאכותי גדול תוכנן בלב העמק, והשנה, בגלל הגשמים הרבים, הוא כמעט מלא. בקיץ, מן הסתם, האגם יתכווץ וחלקים ממנו יתייבשו, אבל חלקים אחרים יישארו במשך כל ימות השנה. 



כשביקרתי במקום פוזרו לתוך מי האגם כ-5,000 גמבוזיות, דגיגונים שניזונים מיתושים ומשמידים ביעילות את זחליהם. הדגים יהיו שבעים ומרוצים, וכמותם גם תושבי השכונות מסביב.




הצטרפתי לעמיר המכיר את הצבאים כמעט באופן אישי, ויחד צפינו בהם מקרוב מבלי שיחששו מפנינו ויימלטו.

הצבי הארץ-ישראלי, סמלה התנכ"י של ארץ ישראל, הוא עדיין חיה בסכנת הכחדה. הפיתוח המואץ של ארצנו הקטנטונת ועירנו הגדולה ירושלים הביא לצמצום מתמיד בשטחי המרעה של הצבאים. רק צבייה אחת שרדה בתלאות העמק ואליה נוספו לאחרונה חמישה צבאים. בקרוב יגיעו צבאים נוספים, בעיקר מפינות חי שונות. הצבי הוא חיה יפה, דקיקה ועירנית, שלמדה לחשוש מכל צרה שלא תבוא. מרגש לראות את הצבאים במרוצתם, את זנבם המתנועע כמטוטלת ואת משחקי הכוח שהם משחקים אלה עם אלה בנגיחות קרניים.

אל הפארק החדש אפשר יהיה להיכנס דרך ביתן ירוק, שגגו כולו עוטה צמחיה ירוקה, להצטייד במגדירי ציפורים ובמשקפות, ולצפות בנחת לא רק בצבאים אלא גם בעשרות מיני ציפורים המבקרים בעמק. יש כאן פינות חמד רבות, וגם מקומות מנוחה ומרגוע. בואו לבקר בחול המועד פסח ואני בטוח שלא תצטערו.