מִשׁוּט בארץ: צרופה, כרישים ומסמרים, פשקווילים ברמת אביב

א. צרופה

צילום: איתמר לויתן

צְרוּפָה הוא מושב שיתופי במועצה האזורית חוף הכרמל (ליד חוף הבונים) שנוסד ב-1949. נדמה לי שאנשי המקום קוראים לו צרו-פה במלעיל ולא צרו-פה במלרע (כמו תרופה או תנופה).

היום הפירוש הרווח למילה 'צרופה', מתקשר לחומרים המצורפים לאימייל (attachment), אבל אלה שהעניקו למושב את שמו חשבו על משהו אחר לגמרי. הם חשבו על הפסוק 'אמרת ה' צרופה', כלומר טהורה (אמת צרופה), ללא פסולת וללא סיגים (על דרך צורף כסף). זה הפסוק השלם: 'הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ, אִמְרַת יְהֹוָה צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ'.

הבעיה היחידה בשלט שבפתח היישוב היא מראה המקום: הפסוק הזה נמצא בתהלים פרק יח (פסוק לא), ולא בפרק יט (ונתעלם מהגרש המשונה שבסוף יט)...

ב. חדרה על המפה

מתי בפעם האחרונה ראיתם כרישים בחדרה? בכל אופן, הקיץ מתקרב. ראו הוזהרתם...

צילום: טל סגל

אין זו המצאה או דמיון מפותח. מדובר בתופעת טבע אמיתית שמתרחשת במים הרדודים והחמים שנפלטים מתחנת הכוח 'אורות רבין'. 

אבל דווקא לא בקיץ אלא בחורף! מדי שנה בשנה (בין החודשים נובמבר לאפריל) – כך למדתי מהערך 'הכרישים בחדרה' שבוויקיפדיה – פוקדים את חופי חדרה שני סוגי כרישים. חובבי טבע רבים מגיעים במיוחד לחוף כדי לצפות בהם, ואף מעיזים לשחות לצידם.

השחייה לצד הכרישים מסוכנת ביותר ובאפריל 2025 אף הותקף צוללן על ידי אחד מהם ומצא את מותו.

ג. הכל בגלל מסמר קטן

ואם אנחנו בעניין שלטי אזהרה, הרי שתת-סוגה ידועה היא השלטים שלא רק מזהירים אלא גם מבטיחים ענישה הולמת למי ש'רק יחשוב לחנות בחניה שלי'. דוגמאות לכך כבר הופיעו בבלוג לא פעם ולא פעמיים (לחובבי הז'אנר, ראו כאן). בכל זאת, מצאנו חידוש מסוים באזהרה הזאת, שצולמה ברחוב בן אביגדור בתל אביב.

צילום: יוחנן פלוטקין

'לא ראיתי מסמרים על המדרכה', כתב לי יוחנן פלוטקין שצילם, 'ומותר לחשוד שבעל העסק רוצה להרתיע את מי שינסה לתפוס לו את החניה, כי מי יסתכן, ומי יצא ויבדוק אם יש באמת מסמרים או לא?'

קצת מזכיר את אלה שחוששים שייקחו להם את האוכל מהמקרר במקום העבודה, ורושמים עליו 'רעל עכברים'...

ד. חרדים לעתיד השכונה

צילומים: דותן גורן

שכונת רמת אביב, בצפון 'הישן' של תל אביב, צהלה ושמחה. כבר כמה חודשים שמתחמם ומתלהט המאבק בין תושבים חילונים ותיקים לבין חברי 'גרעין תורני' שהתנחלו בשכונה, וחסידי חב"ד שאף הם באו לגור, בבחינת 'חדשים מקרוב באו'. 

החילונים נאבקים במה שהם מזהים ניסיונות של הדתה במרחב הציבורי, הזרים למקום ולרוחו, שהגיעו לשיאם בהחלטת העירייה ('כניעה' לדעת החילונים) לבנות בחורשה שכונתית מקווה טהרה – המוסד שהכי פחות נחוץ להם.

כאן אפשר לקבל רקע והקשר למאבקים הללו.

על לוח מודעות ברחוב ברודצקי, ליד קניון רמת אביב, סמוך ונראה ל'מכתש הגדול' שיצר טיל איראני שנפל שם באחת המלחמות שעברנו, הודבקו 'פשקווילים חילוניים'. כנהוג במשכנות הקודש בירושלים ובבני ברק גם הפשקווילים האלה נתלשים ומודבקים שוב. ביחד ננצח!

סיפורי רחובות: רחוב הרחובות, אשר צבי גרינברג, דובר שלום, אושה, החי"ל

א. רחוב הרחובות

רק בירושלים, בשכונת הבוכרים, יש רחוב שהוא לא סתם רחוב אלא רחוב הרחובות. זהו רחוב רחובות הבוכרים (וכידוע, יש לנו בירושלים גם את רחוב בן יהודה שטראסה)...

צילום: טובה הרצל

ומה דינו של רחוב רחובות הנהר ברמת גן?

אני מניח שקוראי הבלוג כולם יודעים ש'רחובות הנהר' – שם מקום שנזכר בתורה (בראשית, לו 37) ומקומו אינו ידוע – הוא השם שנתן אורי צבי גרינברג (אצ"ג) לספר שיריו, שנדפס לראשונה ב-1951. פרנסי עיריית רמת גן בחרו להנציח את אצ"ג – שגר בעיר למן שנת 1954 – לא בשמו אלא בשם ספרו, וכך יצא יצור הכלאיים 'רחוב רחובות הנהר'.

בבית מספר 21 (פינת רחוב אבא הלל סילבר 31) נקבע שלט הסבר, שבו נקרא הרחוב בשם 'דרך רחובות הנהר', אבל אבוי מעליו מבצבץ השם האמיתי: רחוב רחובות הנהר.

צילום: איתמר לויתן

ב. גינצברג, גרינברג – מה כבר ההבדל?

ואם בענייני אצ"ג עסקינן נפנה מבטנו לחדרה שם יש הצטלבות רחובות חשובה בין הרצל ואחד העם.

אַחַד העם הוא כידוע שם העט של אשר צבי גינצברג, אבל במחלקת השילוט של עיריית חדרה מישהו שמע כנראה את השם 'אשר צבי', וזה הזכיר לו את 'אורי צבי'. ואורי צבי יש רק אחד – המשורר אורי צבי גרינברג.

וכך יצאה התפלצת המביכה: 'אשר צבי גרינברג'...

אשר צבי גינצברג

אורי צבי גרינברג (לקסיקון הקשרים)

מישהו כנראה טרח להודיע לעירייה, וכך תוקן אחד השלטים. אפשר לראות שהמילה גינצברג נוספה לשלט מאוחר יותר משום שהיא אינה מיושרת עם השורה כולה.

הבדיחה היא שהשלט המשובש נמצא ממש מול המתוקן! אבל כשחושבים על זה, הבדיחה הזו היא עלינו ועל תרבות הרשלנות וחגיגת הבוּרוּת שאנו חושפים כאן כל פעם מחדש...

צילומים: אורי יעקובוביץ'

כמו כן, שימו לב לשלט על הרצל. 

בעוד שבתעתיק הלועזי השם נרשם כראוי, הנה בעברית כתוב 'זאב בנימין הרצל'. האם היינו מוכנים לקבל נחמן חיים ביאליק או יצחק אברהם קוק?

ג. עיירתי בֶּלְז

העיירה בלז שבגליציה המזרחית (היום באוקראינה) התפרסמה בזכות שושלת הצדיקים לבית רוקח שייסדה במקום את חסידות בלז, מן הגדולות והחשובות בתולדות החסידות. מאז ימיו של מכוננה הרב שלום רוקח ('דער ערשטער רב') ועד ימינו, חסידות זו, ואדמו"רה הנוכחי ישכר דב רוקח, היא מהגדולות והמשפיעות במדינת ישראל ובחברה החרדית. 

בדין זכה אפוא רבי זה שייקראו על שמו רחובות בכמה מערי ישראל, ובהן ירושלים (מרכזה של חסידות זו) וחיפה. הרחובות נקראו משום מה לא על שמו של הרבי עצמו, אלא, כנהוג בעולם התורה, על שם הספר המזוהה אתו, ובמקרה זה: דובר שלום. ספר זה אינו פרי עטו של הרב מבלז, אלא שמו של ספר שנדפס בפשמישל בשנת תר"ע (1910), עשרות שנים לאחר מותו, בידי סופר חסידי פורה ושמו אברהם חיים מיכלזון. הלה אסף סיפורים ואגדות על הרב שר שלום (כך כונה האדמו"ר הבלזאי הראשון, וכך גם נכתב על גבי מצבתו) ועל הרב יהושע, בנו ויורשו באדמו"רות בלז, וקרא לספרו בשם זה (הצירוף המקורי נאמר על מרדכי היהודי: 'גָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ').

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל ההסבר המוזר והעילג שהוצמד לשלט החיפני הוא פשוט מביך ומביש. 

מי שקורא אותו ברצינות ואינו יודע מאומה על הרבי מבלז עשוי לחשוב שמדובר כאן ברב מודרני מווינה, ולא באדמו"ר חסידי מגליציה. בלז עצמה כלל לא נזכרת בהסבר.

צילום: איתמר לויתן

בשכונת קרית בלז בירושלים יש כמובן רחוב ושמו 'דובר שלום', אך מנחם רוזנברג, שליח עונ"ש, שסבב ברחוב מראשו ועד זנבו, לא מצא בו אף לא שלט רשמי אחד.

ד. אושא או אושה?

אושא הייתה עיר קדומה בגליל התחתון ובימי המשנה אף שכנה בה הסנהדרין לפרק זמן.

בסביבתה הוקם קיבוץ ושמו אושה, שאנשיו מקפידים לכתוב את שמו בצורה העברית ולא הארמית, כלומר עם ה' בסוף.

בחיפה יש סמטה הקרויה על שם יישוב זה, אך ערבבו בין הכתיב של השם לבין ההסבר. ממה נפשך? אם אושא – אנא הזכירו את היישוב העתיק; ואם רצונכם לדבר על היישוב החדש אנא כתבו אושה.

צילום: דורון גרינטל

ה. רחוב החי"ל על שום מה?

סיפורו של רחוב החי"ל ברמת השרון תועד כאן לפני כחמש שנים ביזמתו של דוד שי. 

לאור שילוט מבלבל שיש ברחוב עצמו וכן במפות הרחובות השונות התלבטנו האם מדובר ברחוב החייל (בלי מירכאות), שמנציח את החייל העברי באשר הוא, או שמא מדובר ברחוב החי"ל, הלא היא החטיבה היהודית הלוחמת, שהייתה חלק מהבריגדה היהודית. 

צילום: דוד שי

לאחר משא ומתן עם האפשרויות השונות התברר כי התשובה האמיתית היא לא זה ולא זה. לפי מדריך שמות הרחובות ברמת השרון, שמופיע באתר העירייה, הרחוב אכן קרוי חי"ל אבל זהו חי"ל אחר, פחות מוכר: החבל הימי לישראל. 

הפלא ופלא, זה לא מכבר טייל דוד שי ברמת השרון ופגש שלט רחוב חדש, המעיד כי מישהו בעירייה שינה את ההסבר ועכשיו הרחוב קרוי על שם החטיבה היהודית הלוחמת. 

צילום: דוד שי

סיפורי רחובות: רשי"ף, הנפת המרד, הורה חדרה, בר יוחאי

א. גלגוליו של רחוב: פין, פיין, רשי"ף

צילום: איתמר לויתן

רחוב פין, בשכונת נוה שאנן בתל אביב, קרוי על שמו של אחד ממשכילי וילנה הידועים שמואל יוסף פין (Fünn), שכונה בפי משכילי זמנו בשם רש"י פין. 

רש"י פין

ולפי שהרחוב ממוקם לא הרחק מקולנוע 'מרכז' המנוח, שהקרין בימיו הטובים מערבונים וסרטי סקס ללא הפסקה, והאזור כולו נודע בשעתו – ושמא עד היום – כאזור פשע וזנות, נהגו הבריות לקרוא לרחוב בשם 'פִּין'.

כדי להימנע משם מביך זה (עיין ערך רחוב פִּינֶס או רחוב פִּינְלֶס), היו שקראו לרחוב 'פַיְין', אבל פין זה לא פיין. מה עושים?

החליט מי שהחליט בעירייה כי מכאן ואילך לא פין ייקרא שמו, אלא רשי"ף – ר' שמואל יוסף פין. 

יש בעיה קטנה אחת: פין, או רש"י פין, כפי שכונה עוד בחייו, מעולם לא היה מוכר בראשי התיבות הללו, לא בחייו ולא לאחר מותו. אני על כל פנים מעולם לא נתקלתי בקיצור זה. ליתר ביטחון, שאלתי את חברי המלומד פרופסור שמואל פיינר, שאף חקר את כתביו של פין, אם שמע מימיו קיצור זה, ותשובתו הייתה שלילית.

במגזין Time Out של תל אביב מצאתי כתבה מ-16 ביוני 2021 שכותרתה המגניבה היא: 'פיין ב-Fein: הבניין הכי קול והכי חו"ל בדרום תל אביב'. הכותבת בטוחה שהשם המקורי הוא בכלל פיין, ועתה הרחוב 'עבר מיתוג מחדש' ונקרא רשי"ף... 

רש"י פין, המשכיל המתון, עורך עיתון הכרמל ומגבאי הצדקה הגדולה בק"ק וילנה, מי יגלה עפר מעיניך...

ב. הנפת המרד

בתל אביב יש כשלושים רחובות המנציחים קהילות חשובות בגולה: במזרח אירופה, באיטליה ובעוד מקומות רחוקים ונידחים כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועדן. 

בשכונת התקווה למשל, נמצא רחוב 'קהילת ניו יורק'. 

אמנם להתייחס לניו יורק כאל 'קהילה' – משל היא מתנהלת כעיירה בפולין, שבראשה עומדים פרנסים, רבנים ודיינים – נשמע קצת מנותק מן המציאות. אבל מילא, שיהיה.

צילום: איתמר לויתן

'רחובות קהילה' רבים מוקמו בשכונות נאות אפקה והדר יוסף ובהן רחוב קהילת ורשה. 

השלט שנקבע שם מספר כי בגטו ורשה 'הונף המרד הראשון נגד הנאצים'. מן הסתם רצו לומר 'נס המרד', אבל הנס, שלאסוננו לא קרה שם, נשמט מן השלט.

צילום: אבישי ליוביץ'

ג. הורה חדרה

כתב לי אורי יעקובוביץ' מחדרה: 

עיריית חדרה החלה לפני מספר חודשים במבצע להחלפת השילוט ברחובותיה, כשמטרתה היא להוסיף פירוט אודות שם הרחוב (מי האיש או מה משמעות השם) – יוזמה מבורכת לכל הדעות!

והנה, שמתי לב כי לעובדי העירייה יש שיטה מיוחדת ומוזרה, שנובעת אולי מרצון לחסוך בחומרי גלם: הם 'עוקרים' את השלט הישן ובמקומו מציבים שלט חלק, ללא כל כיתוב. מי שיעמיק את מבטו יגלה כי מאחורי השלט החלק מסתתר כיתוב שנלקח ממקום אחר לחלוטין. תיעדתי שלושה מקרים כאלה, הסבתי את תשומת לב פקידי העירייה לכך ולאחר זמן־מה הוצב שלט חדש ומתוקן.

הנה דוגמה מצומת הרחובות שטרנין והרצל, אלא שבמקום הרצל אפשר להבחין בקלות בכתב-ראי 'כביש 4' ובאנגלית Road 4. במשך כחודש ניתן היה לראות את השילוט הזה.

בתמונה הבאה צילמתי את אותו צומת מצידם השני של השלטים. במקום רחוב הרצל אנו רואים בכתב־ראי בעברית ובאנגלית 'רחוב הרברט סמואל'.

וכך נראה הצומת עם השילוט העדכני: רח' סימטת שטרנין (עם התוספת: ממייסדי חדרה + כיתוב באנגלית Sternin st.); ורח' הרצל (עם התוספת: ע"ש זאב בנימין הרצל מייסד ההסתדרות הציונית והקונגרס בבזל). 

הבה נבחן לפרטיו את מרכיבי הסלט שהכינה לנו העירייה ונמצא בהם שילוב של רשלנות, בורות וחוסר רצינות: 

1. רחוב סימטת שטרנין – 'רחוב' או 'סמטה' או גם וגם? ואכן באנגלית ויתרו על תרגום המילה 'סמטה' (Alley). המילה 'סימטת', גם בכתיב מלא, צריכה להיכתב ללא האות י'! 

2. משום מה הוחלט שבעברית שמו הפרטי של הרצל הינו זאב בנימין, בעוד שבאנגלית נרשם הצירוף הנכון – בנימין זאב. שכנו לרחוב, שטרנין, ממייסדי חדרה, לא זכה להיזכר בשמו הפרטי. מעניין כמה מן ההולכים ברחוב יודעים ששמו המלא היה שמואל ישראל שטרנין.

שמואל ישראל שטרנין (1865 - ?)

3. האם נכונה ההגדרה שהרצל הוא 'מייסד ההסתדרות הציונית והקונגרס בבזל'? – מסופקני. במקום 'ההסתדרות הציונית' צריך לכתוב 'התנועה הציונית'. ובכלל, את הקונגרס בבזל לא ייסדו. ייתכן שמישהו רצה – או קיבל הוראה – לחסוך מקום בשלט, אבל אם רוצים לדייק, אין מנוס מלפצל את עניין הייסוּד. הרצל היה 'מייסד (או "אבי") התנועה הציונית' 'והוגה (או "יוזם") רעיון הקונגרס הציוני'. אם מתעקשים על אזכור בזל, אפשר להוסיף: 'שהראשון שבהם היה בבזל' (ואז רצוי גם לציין את שנת קיומו – 1897).   

4. חוסר עקביות: הכיתוב בלטינית Sternin st כתוב באותיות קטנות, ואילו הכיתוב ברחוב הרצל כתוב כולו באותיות גדולות. 

5. אין צורך בנקודה אחרי 'ממייסדי חדרה' – זו כותרת ולא משפט שלם.

ומתברר שבחדרה יש עוד רחוב שהוא גם סמטה: רח' סימטת יהודית...

ד. בר יוחאי, אשריך

ובהמשך לרחובות שטרנין ויהודית בחדרה, שהם גם רחוב וגם סמטה, הנה משהו מהעיר הגדולה תל אביב: רחוב בר יוחאי, שבשעת הדחק גם הוא הופך לסמטה.

צילום: איתמר לויתן

תחפושות בטעם של פעם

נשף חשק לטובת אמנים כושלים (אוסף הָדי אור)

בפוסט פורים, שהתפרסם בשבוע שעבר, ביקשנו מהקוראים לפשפש באלבומיהם ולשלוח תמונות שלהם או של בני משפחותיהם בתחפושת. היו שנענו לאתגר, והנה מקצתם לזיכרון עולם.

א. פרפר, פרפר, פרח חי

יעל רוף שלחה תמונות היסטוריות ממש, וכתבה: 

אמא שלי, עפרה, נולדה בחיפה ב-1925, בת לקלמן ולאה גרינפלד אנשי 'השומר'. המשפחה נדדה בעקבות האב ועבודותיו המתחלפות: שומר, נוטר, שוטר במשטרת המנדט, שומר ראשו של חיים ויצמן, ולבסוף נהג מונית. עד כמה שידוע לי, המשפחה התגוררה בשנות העשרים והשלושים בטבריה, בבית משותף עם משפחה ערבית (אבו דרוויש) ולו חצר שבה היו תרנגולות וכבשים. לא ידוע לי היכן היה הבית וגם לא היכן היה הגן שבתמונה.  

מאוחר יותר עברה המשפחה לתל אביב ואמי למדה בבית הספר לילדי עובדים. בשנות הארבעים הם חזרו שוב לטבריה והתגוררו בבית משפחת גלובוס (שם גדל הבמאי והמפיק מנחם גולן). אמי למדה בתיכון בטבריה ומשם התגייסה לחיל האוויר הבריטי.   

טבריה 1928

הפרפר מימין, שעומד על הכסא, היא הילדה עפרה, 1929

וכאן הפרפר הוא בצד שמאל

ב. השולף הכי מהיר בכרכור

אבישי ליוביץ', שגדל במושבה הנאווה כרכור, התחפש ל'קוף-בוי' (כפי שהילדים של אז קראו לקאובוי). צולם ב-1953 או 1954. 

ג. השולף הכי מהיר בבית הכרם

המאייר נעם נדב שלח את תמונתו מפורים 1966, וגם הוא התחפש - כמה מפתיע - לקאובוי. התמונה צולמה בשכונת ילדותו בית הכרם, בירושלים החצויה.

ד. נערה טובה יפת עיניים

אורי יעקובוביץ', יליד חדרה (וגר בה עד היום), שלח את תמונתו משנת 1961.

כתב אורי: 

אין לי סיפור יוצא דופן. בסך הכול תמונה מגן הילדים שנקרא 'גן אראלה', על שם אראלה רפפורט, שהייתה בעלת הגן בשכונת שלמה (לשעבר 'שיכון אזרחי') בחדרה. בעלה היה מאמן הספורט הידוע שורה רפפורט. הצילום הוא משנת 1961 וצילם אותו אוסקר זיידמן, 'הצלם השכונתי' של שכונת שמשון בחדרה (הוא נפטר בגיל 106). 

אני מופיע כאן בתחפושת של קאובוי. מדי שנה, לאורך כל שנות לימודיי בבית הספר היסודי, התחפשתי לאותו קאובוי, בשינוי כזה או אחר. הילדה עם הכד לידי – שאולי התחפשה לרבקה ('נערה טובה יפת עיניים, הטי כדך, השקיני מים', כפי שכתב לוין קיפניס) – היא חניתה גינסברג, שהייתה שכנה שלי ועקבותיה נעלמו לי עוד בילדותי. הייתי שמח ליצור עמה קשר (שמות הוריה פנינה ואלכס; היה לה אח צעיר ממנה בשם צפריר ומתי שהוא המשפחה עברה לרמת השרון).  

לא עברה שעה קלה ואורי כתב לי שוב: 

לאחר ששלחתי את התמונה גמלה בליבי החלטה לנסות לאתר את חניתה. הבנתי שאם נישאה, מן הסתם גם החליפה את שם משפחתה, כנהוג בדורות הקודמים, בעוד גברים שמרו בדרך כלל על שמם, אלא אם עברתו אותו. אז חיפשתי את צפריר גינסברג ומייד מצאתי אחד ויחיד, ותמונתו התאימה לזיכרון ילדותי לפני כשישים שנים. איתרתי את דף הפייסבוק של צפריר ובין חבריו הייתה אחת, חניתה כגן. שילוב של צפריר וחניתה – מה הסיכוי שאני מחטיא את המטרה? שלחתי הודעה לחניתה ולאחר מספר דקות – בינגו! מאז אנחנו מתכתבים. שלחתי לה מספר תמונות מגן הילדים וגם החלפנו קצת זיכרונות.  

והנה כעת, לאחר האיתור, יש גם סיפור... 

ה. ראשון לציון מארש

ניצה וולפנזון (לבית הורביץ), ילידת ראשון לציון (1935), שלחה לנו כמה תמונות משפחתיות.

הראשונה היא תחפושת שהכינה האם גרטלה הורביץ (לבית בן-זאב) בשנת 1934 לאחיה ואחיותיה של ניצה (היא עצמה נולדה שנה אחר כך): נסיך, מוכרת פרחים וסמלי מוזיקה.

ילדי משפחת הורביץ, ראשון לציון 1934

ועוד שלחה ניצה תמונות של תחפושות שהיא עצמה הכינה בשנות השישים לבתה אורית וולפנזון (היום בן-שאול).

בשנת 1967 חגגה ראשון לציון 85 שנים להיווסדה (המושבה נוסדה ב-1882). לא אמא כניצה, צאצאית לדור המייסדים, תישאר אדישה לאירוע היסטורי זה, ומי שנשאה בעול הייתה אורית:

ברכה ליום ההולדת של ראשון לציון, פורים 1967

הפסוק הרשום בשולי השמלה לקוח מהתנ"ך: 'רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַ‍ִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן' (ישעיהו, מא 27).

שנה לאחר מכן הסתפקה אורית בתפקיד פחות הרואי. הפעם היא התחפשה לסתם קרמבו...

קרמבו. ראשון לציון, פורים 1968

בשנת 1969 נולדה הטלוויזיה הישראלית. ניצה הכינה לאורית תחפושת שהתכתבה עם האירוע המסעיר וגם עם הכוכב הבלתי מעורער של הטלוויזיה באותם ימים: חיים יבין.

הטלוויזיה הישראלית (כולל האנטנה הפנימית). ראשון לציון, פורים 1969

ו. חצי חתן, חצי כלה

פרס התחפושת המקורית מוענק לרוחמה אלבג, שהתחפשה ל'חצי חתן, חצי כלה'. המקום: רחובות, השנה: 1967.

'שים לב לפרטים הקטנים', כתבה לי רוחמה. 'חצי שפם, נעליים, כפפה, חצי הינומה וחצי כובע'.

פה ושם בארץ ישראל: מרתף בזכרון, פסנתר ברעננה, נחל בחדרה ויֶקים בבאר טוביה

א. מרטף הייינות המשובכים 

כתב לי יאיר הרשלר:

חבר טוב שלי סייר לפני זמן מה בזכרון יעקב וברחוב המייסדים נתקל במסעדה בשם 'מרתף היין העתיק'. המקום הוקם לפני 25 שנים על ידי עמוס מרוז (אביו של גיא מרוז). לפי השלטים בכניסה ניתן להניח שבעלי המקום הנוכחיים לא שולטים בשפה העברית ברמת שפת אם... 

צילומים: אורטל כלף

כשלעצמי, נדהמתי מן הבּוּרוּת הלשונית שמופגנת בראש כל חוצות וחיפשתי במרשתת מידע על המקום. מה רבה הייתה פליאתי כאשר גיליתי שהשלט הזה מוצב בזכרון לפחות מאז שנת 2010!

ב. פסנתר להמונים

ברחבת 'יד לבנים' ברעננה הציבה העירייה פסנתר מבטון. 'הראשון בעולם' אומר השלט.

כל הרוצה יבוא וינגן לשמחת העוברים ושבים, אבל לא בין שתיים לארבע...

צילומים: גדעון נח

ג. Betterfly על הנחל בחדרה

דוד שמעוני, 'ביער בחדרה' (1921)

חברת 'קרקעות ישראל' קנתה קרקעות באזור חדרה ועכשיו החלה לשווק אותן.

שמא תאמרו נקרא לשכונה החדשה בשם ספרותי נאה כמו 'היער בחדרה', זכר לפואמה המפוסמת של דוד שמעוני? לא ולא. בימינו יקראו לה בשעטנז מכוער ומתחכם: 'BETTERFLY על הנחל', יעני גם Better וגם fly, שייצא איכשהו דומה ל-butterfly, שזה פרפר על הנחל...

'בדקתי במילון', כתב לי גדעון נח, 'ומצאתי שתי אפשרויות: "הזבוב הטוב על הנחל", או "המעופף הטוב על הנחל". נדמה לי שמי שהמציא את השם עישן גראס באותו רגע'.

מתוך אתר האינטרנט של החברה

ד. רחוב היֶקים בבאר טוביה

בביקורו במושבה הוותיקה באר טוביה הופתע יוחנן פלוטקין לגלות רחוב על שם או לכבוד היֶקים. הלא הם יהודי גרמניה שעלו לארץ.

צילום: יוחנן פלוטקין

האם מישהו מנסה ללעוג לאותם אנשים יקרים, 'יהודים קשי הבנה'?

חס וחלילה, ההפך. בדיקה באתר הבית של באר טוביה מעלה כי הכוונה היא דווקא לכבד אותם. הרחוב נקרא כך על שמם של שמונה משפחות 'יקיות', שהיו בין המתיישבים הראשונים בכפר.

בחיפוש באינטרנט גיליתי להפתעתי שגם במושב תל עדשים יש רחוב בשם 'היקים'... אם מישהו מקוראי הבלוג גר שם או בסביבה ויישלח צילום של רחוב היקים בתל עדשים, אשמח לצרף אותו לכאן.