סיפורי רחובות: רחוב הרחובות, אשר צבי גרינברג, דובר שלום, אושה, החי"ל

א. רחוב הרחובות

רק בירושלים, בשכונת הבוכרים, יש רחוב שהוא לא סתם רחוב אלא רחוב הרחובות. זהו רחוב רחובות הבוכרים (וכידוע, יש לנו בירושלים גם את רחוב בן יהודה שטראסה)...

צילום: טובה הרצל

ומה דינו של רחוב רחובות הנהר ברמת גן?

אני מניח שקוראי הבלוג כולם יודעים ש'רחובות הנהר' – שם מקום שנזכר בתורה (בראשית, לו 37) ומקומו אינו ידוע – הוא השם שנתן אורי צבי גרינברג (אצ"ג) לספר שיריו, שנדפס לראשונה ב-1951. פרנסי עיריית רמת גן בחרו להנציח את אצ"ג – שגר בעיר למן שנת 1954 – לא בשמו אלא בשם ספרו, וכך יצא יצור הכלאיים 'רחוב רחובות הנהר'.

בבית מספר 21 (פינת רחוב אבא הלל סילבר 31) נקבע שלט הסבר, שבו נקרא הרחוב בשם 'דרך רחובות הנהר', אבל אבוי מעליו מבצבץ השם האמיתי: רחוב רחובות הנהר.

צילום: איתמר לויתן

ב. גינצברג, גרינברג – מה כבר ההבדל?

ואם בענייני אצ"ג עסקינן נפנה מבטנו לחדרה שם יש הצטלבות רחובות חשובה בין הרצל ואחד העם.

אַחַד העם הוא כידוע שם העט של אשר צבי גינצברג, אבל במחלקת השילוט של עיריית חדרה מישהו שמע כנראה את השם 'אשר צבי', וזה הזכיר לו את 'אורי צבי'. ואורי צבי יש רק אחד – המשורר אורי צבי גרינברג.

וכך יצאה התפלצת המביכה: 'אשר צבי גרינברג'...

אשר צבי גינצברג

אורי צבי גרינברג (לקסיקון הקשרים)

מישהו כנראה טרח להודיע לעירייה, וכך תוקן אחד השלטים. אפשר לראות שהמילה גינצברג נוספה לשלט מאוחר יותר משום שהיא אינה מיושרת עם השורה כולה.

הבדיחה היא שהשלט המשובש נמצא ממש מול המתוקן! אבל כשחושבים על זה, הבדיחה הזו היא עלינו ועל תרבות הרשלנות וחגיגת הבוּרוּת שאנו חושפים כאן כל פעם מחדש...

צילומים: אורי יעקובוביץ'

כמו כן, שימו לב לשלט על הרצל. 

בעוד שבתעתיק הלועזי השם נרשם כראוי, הנה בעברית כתוב 'זאב בנימין הרצל'. האם היינו מוכנים לקבל נחמן חיים ביאליק או יצחק אברהם קוק?

ג. עיירתי בֶּלְז

העיירה בלז שבגליציה המזרחית (היום באוקראינה) התפרסמה בזכות שושלת הצדיקים לבית רוקח שייסדה במקום את חסידות בלז, מן הגדולות והחשובות בתולדות החסידות. מאז ימיו של מכוננה הרב שלום רוקח ('דער ערשטער רב') ועד ימינו, חסידות זו, ואדמו"רה הנוכחי ישכר דב רוקח, היא מהגדולות והמשפיעות במדינת ישראל ובחברה החרדית. 

בדין זכה אפוא רבי זה שייקראו על שמו רחובות בכמה מערי ישראל, ובהן ירושלים (מרכזה של חסידות זו) וחיפה. הרחובות נקראו משום מה לא על שמו של הרבי עצמו, אלא, כנהוג בעולם התורה, על שם הספר המזוהה אתו, ובמקרה זה: דובר שלום. ספר זה אינו פרי עטו של הרב מבלז, אלא שמו של ספר שנדפס בפשמישל בשנת תר"ע (1910), עשרות שנים לאחר מותו, בידי סופר חסידי פורה ושמו אברהם חיים מיכלזון. הלה אסף סיפורים ואגדות על הרב שר שלום (כך כונה האדמו"ר הבלזאי הראשון, וכך גם נכתב על גבי מצבתו) ועל הרב יהושע, בנו ויורשו באדמו"רות בלז, וקרא לספרו בשם זה (הצירוף המקורי נאמר על מרדכי היהודי: 'גָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ').

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל ההסבר המוזר והעילג שהוצמד לשלט החיפני הוא פשוט מביך ומביש. 

מי שקורא אותו ברצינות ואינו יודע מאומה על הרבי מבלז עשוי לחשוב שמדובר כאן ברב מודרני מווינה, ולא באדמו"ר חסידי מגליציה. בלז עצמה כלל לא נזכרת בהסבר.

צילום: איתמר לויתן

בשכונת קרית בלז בירושלים יש כמובן רחוב ושמו 'דובר שלום', אך מנחם רוזנברג, שליח עונ"ש, שסבב ברחוב מראשו ועד זנבו, לא מצא בו אף לא שלט רשמי אחד.

ד. אושא או אושה?

אושא הייתה עיר קדומה בגליל התחתון ובימי המשנה אף שכנה בה הסנהדרין לפרק זמן.

בסביבתה הוקם קיבוץ ושמו אושה, שאנשיו מקפידים לכתוב את שמו בצורה העברית ולא הארמית, כלומר עם ה' בסוף.

בחיפה יש סמטה הקרויה על שם יישוב זה, אך ערבבו בין הכתיב של השם לבין ההסבר. ממה נפשך? אם אושא – אנא הזכירו את היישוב העתיק; ואם רצונכם לדבר על היישוב החדש אנא כתבו אושה.

צילום: דורון גרינטל

ה. רחוב החי"ל על שום מה?

סיפורו של רחוב החי"ל ברמת השרון תועד כאן לפני כחמש שנים ביזמתו של דוד שי. 

לאור שילוט מבלבל שיש ברחוב עצמו וכן במפות הרחובות השונות התלבטנו האם מדובר ברחוב החייל (בלי מירכאות), שמנציח את החייל העברי באשר הוא, או שמא מדובר ברחוב החי"ל, הלא היא החטיבה היהודית הלוחמת, שהייתה חלק מהבריגדה היהודית. 

צילום: דוד שי

לאחר משא ומתן עם האפשרויות השונות התברר כי התשובה האמיתית היא לא זה ולא זה. לפי מדריך שמות הרחובות ברמת השרון, שמופיע באתר העירייה, הרחוב אכן קרוי חי"ל אבל זהו חי"ל אחר, פחות מוכר: החבל הימי לישראל. 

הפלא ופלא, זה לא מכבר טייל דוד שי ברמת השרון ופגש שלט רחוב חדש, המעיד כי מישהו בעירייה שינה את ההסבר ועכשיו הרחוב קרוי על שם החטיבה היהודית הלוחמת. 

צילום: דוד שי