‏הצגת רשומות עם תוויות שכונת הבוכרים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שכונת הבוכרים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 29 במרץ 2022

סיפורי רחובות: רחוב הרחובות, אשר צבי גרינברג, דובר שלום, אושה, החי"ל

א. רחוב הרחובות

רק בירושלים, בשכונת הבוכרים, יש רחוב שהוא לא סתם רחוב אלא רחוב הרחובות. זהו רחוב רחובות הבוכרים (וכידוע, יש לנו בירושלים גם את רחוב בן יהודה שטראסה)...

צילום: טובה הרצל

ומה דינו של רחוב רחובות הנהר ברמת גן?

אני מניח שקוראי הבלוג כולם יודעים ש'רחובות הנהר'  שם מקום שנזכר בתורה (בראשית, לו 37) ומקומו אינו ידוע  הוא השם שנתן אורי צבי גרינברג (אצ"ג) לספר שיריו, שנדפס לראשונה ב-1951. פרנסי עיריית רמת גן בחרו להנציח את אצ"ג  שגר בעיר למן שנת 1954  לא בשמו אלא בשם ספרו, וכך יצא יצור הכלאיים 'רחוב רחובות הנהר'.


בבית מספר 21 (פינת רחוב אבא הלל סילבר 31) נקבע שלט הסבר, שבו נקרא הרחוב בשם 'דרך רחובות הנהר', אבל אבוי מעליו מבצבץ השם האמיתי: רחוב רחובות הנהר.


צילום: איתמר לויתן

ב. גינצברג, גרינברג  מה כבר ההבדל?

ואם בענייני אצ"ג עסקינן נפנה מבטנו לחדרה שם יש הצטלבות רחובות חשובה בין הרצל ואחד העם.

אַחַד העם הוא כידוע שם העט של אשר צבי גינצברג, אבל במחלקת השילוט של עיריית חדרה מישהו שמע כנראה את השם 'אשר צבי', וזה הזכיר לו את 'אורי צבי'. ואורי צבי יש רק אחד  המשורר אורי צבי גרינברג.

וכך יצאה התפלצת המביכה: 'אשר צבי גרינברג'...

אשר צבי גינצברג
אורי צבי גרינברג (לקסיקון הקשרים)


מישהו כנראה טרח להודיע לעירייה, וכך תוקן אחד השלטים. אפשר לראות שהמילה גינצברג נוספה לשלט מאוחר יותר משום שהיא אינה מיושרת עם השורה כולה.

הבדיחה היא שהשלט המשובש נמצא ממש מול המתוקן! אבל כשחושבים על זה, הבדיחה הזו היא עלינו ועל תרבות הרשלנות וחגיגת הבוּרוּת שאנו חושפים כאן כל פעם מחדש...

צילומים: אורי יעקובוביץ'

כמו כן, שימו לב לשלט על הרצל. 

בעוד שבתעתיק הלועזי השם נרשם כראוי, הנה בעברית כתוב 'זאב בנימין הרצל'. האם היינו מוכנים לקבל נחמן חיים ביאליק או יצחק אברהם קוק?

ג. עיירתי בֶּלְז

העיירה בלז שבגליציה המזרחית (היום באוקראינה) התפרסמה בזכות שושלת הצדיקים לבית רוקח שייסדה במקום את חסידות בלז, מן הגדולות והחשובות בתולדות החסידות. מאז ימיו של מכוננה הרב שלום רוקח ('דער ערשטער רב') ועד ימינו, חסידות זו, ואדמו"רה הנוכחי ישכר דב רוקח, היא מהגדולות והמשפיעות במדינת ישראל ובחברה החרדית. 

בדין זכה אפוא רבי זה שייקראו על שמו רחובות בכמה מערי ישראל, ובהן ירושלים (מרכזה של חסידות זו) וחיפה. הרחובות נקראו משום מה לא על שמו של הרבי עצמו, אלא, כנהוג בעולם התורה, על שם הספר המזוהה אתו, ובמקרה זה: דובר שלום. ספר זה אינו פרי עטו של הרב מבלז, אלא שמו של ספר שנדפס בפשמישל בשנת תר"ע (1910), עשרות שנים לאחר מותו, בידי סופר חסידי פורה ושמו אברהם חיים מיכלזון. הלה אסף סיפורים ואגדות על הרב שר שלום (כך כונה האדמו"ר הבלזאי הראשון, וכך גם נכתב על גבי מצבתו) ועל הרב יהושע, בנו ויורשו באדמו"רות בלז, וקרא לספרו בשם זה (הצירוף המקורי נאמר על מרדכי היהודי: 'גָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו, דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ').


עד כאן הכל טוב ויפה, אבל ההסבר המוזר והעילג שהוצמד לשלט החיפני הוא פשוט מביך ומביש. 

מי שקורא אותו ברצינות ואינו יודע מאומה על הרבי מבלז עשוי לחשוב שמדובר כאן ברב מודרני מווינה, ולא באדמו"ר חסידי מגליציה. בלז עצמה כלל לא נזכרת בהסבר.

צילום: איתמר לויתן

בשכונת קרית בלז בירושלים יש כמובן רחוב ושמו 'דובר שלום', אך מנחם רוזנברג, שליח עונ"ש, שסבב ברחוב מראשו ועד זנבו, לא מצא בו אף לא שלט רשמי אחד.

ד. אושא או אושה?

אושא הייתה עיר קדומה בגליל התחתון ובימי המשנה אף שכנה בה הסנהדרין לפרק זמן.

בסביבתה הוקם קיבוץ ושמו אושה, שאנשיו מקפידים לכתוב את שמו בצורה העברית ולא הארמית, כלומר עם ה' בסוף.

בחיפה יש סמטה הקרויה על שם יישוב זה, אך ערבבו בין הכתיב של השם לבין ההסבר. ממה נפשך? אם אושא  אנא הזכירו את היישוב העתיק; ואם רצונכם לדבר על היישוב החדש אנא כתבו אושה.

צילום: דורון גרינטל

ה. רחוב החי"ל על שום מה?

סיפורו של רחוב החי"ל ברמת השרון תועד כאן לפני כחמש שנים ביזמתו של דוד שי. 

לאור שילוט מבלבל שיש ברחוב עצמו וכן במפות הרחובות השונות התלבטנו האם מדובר ברחוב החייל (בלי מירכאות), שמנציח את החייל העברי באשר הוא, או שמא מדובר ברחוב החי"ל, הלא היא החטיבה היהודית הלוחמת, שהייתה חלק מהבריגדה היהודית. 

צילום: דוד שי

לאחר משא ומתן עם האפשרויות השונות התברר כי התשובה האמיתית היא לא זה ולא זה. לפי מדריך שמות הרחובות ברמת השרון, שמופיע באתר העירייה, הרחוב אכן קרוי חי"ל אבל זהו חי"ל אחר, פחות מוכר: החבל הימי לישראל

הפלא ופלא, זה לא מכבר טייל דוד שי ברמת השרון ופגש שלט רחוב חדש, המעיד כי מישהו בעירייה שינה את ההסבר ועכשיו הרחוב קרוי על שם החטיבה היהודית הלוחמת. 

צילום: דוד שי


יום שני, 21 בפברואר 2022

מעורב ירושלמי: הצעדן, עגל לבן וכבש, כניסה ויציאה, תספורת באנגלית

א. סמטת הצעדן: מי מכיר, מי יודע?

בדרכו מתחנת הרכבת הקלה של גבעת התחמושת אל בית החולים הדסה בהר הצופים, בצדה הדרומי של סמטה קטנה, ראה שמוליק שדה את השלט היחיד שנמצא בה: 'סמטת הצעדן' ובתרגום לאיטלקית Via Traverso.

מעולם לא שמעתי על רחוב זה ואין לי מושג על שם מי או מה הוא קרוי כך. פניתי לכמה מיודעי העיר וחכמיה, ואיש לא הכיר. האם מכם, קוראי הבלוג, תבוא הישועה?

צילום: שמוליק שדה

ב. מי שיפץ את שוק הבוכרים?

בכניסה לשוק הבוכרים מוצב שלט ענק המודיע לכל עובר ושב למי תודה ולמי ברכה? לש"ס כמובן ולאריה דרעי כמובן, שעד לפני שנה עמד בראש המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל.

שכונת הבוכרים היא אולי שכונה ענייה, אבל איך שלא נהפוך את זה ירושלים היא לא בפריפריה, לא בנגב ולא בגליל. ועל זה נאמר: מהמקפצה...

צילום: אבי בלדי

ג. רגל עגל לבן

אני יודע שיש פרה אדומה, ויש גם בשר לבן (שבחיים לא יזכה להכשר של הרב מחפוד), אבל אין לי מושג מה זה עגל לבן?

השלט הזה מתנוסס לתפארה בשוק של שכונת הבוכרים.

צילום: אבי בלדי

ד. וגר זאב עם כבש

בגן העצמאות התקינו רמפה יפה לכיסאות גלגלים ולעגלות תינוקות, ו'כבש' עברי למהדרין ייקרא לה.

צילום: אילן אזרחי

ה. חידות אקזיסטנציאליות

כתב לי צבי פיש:

במסגרת שילוט מחדש של חדר המדרגות בבניין שלנו, בשכונת רמת שרת, נתקלתי בדלת זו, ולא ידעתי אם להיכנס או לצאת...


התסבוכת הפילוסופית לא הסתיימה. עכשיו היה עליי להחליט באיזו קומה אני? 

צילומים: צבי פיש

ו. תספורת בלועזית

עשרה קבין של אינגליזמים ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו מספרות ומכוני יופי בירושלים.

סיבוב קצר שעשתה טובה הרצל במספרות הנטועות בין רחוב חבצלת לרחוב יפו מצביע על הביקוש האדיר שיש למספרות בקרב תיירים ותושבי חוץ שאינם יודעים לקרוא עברית...

צילומים: טובה הרצל

יום רביעי, 14 בנובמבר 2018

מעורב ירושלמי: מרכז העיירה, ויקטוריה אוגוסטה, אגאבאבא, מט"ח אקזוטי, פאנל כבאים


אז לא הלך לנו בבחירות לראשות העיר... ניסינו.

לא נורא. נבלע רוק ונמשיך הלאה. כך או כך, תמיד תהיה לנו ירושלים המשוגעת והיפה, שאי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה.

א. כן כך נראית העיירה שלי...

לא במזרח אירופה, אלא בשכונת הבוכרים בירושלים. כמה מדויק...

צילום: ברוך גיאן

ב. ויקטוריה אוגוסטה

ברחוב הנביאים פינת שדרות חיים בר-לב, לא הרחק משער שכם, נקבעה במדרכה אבן תצפית, שהיא ממש 'אבן נגף'...

צילום: הלל אסף

שמעתם מימיכם על בית החולים ויקטוריה אוגוסטה?

השם הנכון הוא כמובן אוגוסטה ויקטוריה – מתחם גדול ויפהפה על פסגת הר הזיתים, שנבנה בראשית המאה העשרים, ועיקרו כנסייה ובית הארחה לצליינים שהפך לבית חולים. כל הטוב הזה קרוי על שמה של הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, רעייתו של וילהלם השני קיסר גרמניה. שניהם ביקרו בירושלים בשנת 1898.

הכניסה לבית החולים אוגוסטה ויקטוריה (ויקיפדיה)
'הקיסרים שלנו': הקיסר וילהלם השני והקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, 1910

ג. בית שמש

ברחוב יוסף חיים בנחלאות מצאתי את השלט ההיסטורי הזה. אהבתי את שמו הפרטי של בונה הבית...

יש חוסר התאמה מסוים בתאריכים שבהם נבנה לכאורה בית שמש. שנת תרנ"ו היא 1896 ולא 1890.

צילום: דוד אסף

ד. מט"ח אקזוטי

ברחוב יפו 110 תוכלו להחליף מטבעות 'אקזוטיים', כמו רובל רוסי, יין יפני או לירה טורקית.

צילום: טובה הרצל

ה. פאנל כבאים

אנחנו רגילים לכל מיני 'פאנלים', של עיתונאים ושל מומחים לביטחון ולצבא, לתקשורת ולכלכלה, לתזונה ולהתפתחות הילד, ומה לא.

אבל את הפאנל הזה – של הכבאים – תמצאו רק במרכז הספורט של ימק"א בירושלים.

צילום: דוד אסף

יום חמישי, 3 באפריל 2014

ברוך הבא: חורבת המשיח



כתב וצילם ברוך גיאן

ברחוב עזרא 21, בלבה של 'שכונת הבוכרים' שבצפון ירושלים, עומד על מקומו בית מדהים, ארמון של ממש, הידוע בכינויו (השגוי) 'הארמון של המשיח'. למרבית הצער, נכון יותר לקרוא לבית זה  חורבת המשיח. אם לא יינקטו צעדים מיידיים לשימור הבית, אני חושש שבעוד כמה שנים לא יוותר ממנו מאומה.

בסתם יום של חול יצאתי בשעות אחר הצהריים לפקוד את שכונת הבוכרים המתפוררת כדי למצוא את הסימנים שנותרו מעברה המפואר. הבנייה החדשה מוחקת את העבר, אבל אם אין קמח אין תורה ולכן קודם כל אכלתי מנה הגונה של פלאפל ברחוב שלמה מוסאיוף, שעליו מספרים כי אריק שרון נטה לו חיבה מיוחדת.

אחרי הפלאפל יכולתי לראות את חורבות בית מוּסַיוֹף, מבתיה הראשונים של השכונה, אבל אני סימנתי יעד אחר: בית יהודיוף-חפץ. רציתי לראות מה שלומם של החללים הפנימיים וציורי הקיר הרבים באחד הבתים הפרטיים יוצאי הדופן והיפים בירושלים. הבית הזה נמצא כבר שנים רבות בשקיעה מדכאת, ואיש אינו עושה מאומה. אני לא מעלה על הדעת שבאיטליה, למשל, היו מאפשרים הזנחה כזאת. ציורי הקיר עדיין מרשימים בשלל צבעיהם אך מצבם הורע וחלקם אף נמחק ממש.


חזית בית יהודיוף-חפץ ברחוב עזרא

הבית עצמו הוא מן המאוחרים שנבנו בשכונה, שנוסדה ב-1894 על ידי יהודים מבוכרה, שהייתה אז חלק מן האימפריה הרוסית, והיום נמצאת בגבולות אוזבקיסטן. הוא נבנה בין השנים 1910-1905 עבור הגביר אלישע יהודיוף, שבאותן שנים גר עדיין בבוכרה, ומי שטרח בעבודה היה מחותנו ישראל חפץ שגר אז בעיר העתיקה. הבית תוכנן, כנראה, על ידי אדריכל איטלקי והוא מזכיר מבנה בגבעת הקפיטול ברומא. פרטי האבן רבים לאין ספור: רוזטות, אפריז, כרכובים, עמודים עיטוריים, אבני ראשה עם עיטורים, והרבה מגיני דוד.

שעה ארוכה עמדתי בחזית הבית ובחנתי את הפרטים הרבים. לא ייאמן, אבל על אחד המשקופים ניתן עדיין לראות גרפיטי מימי המנדט הבריטי: 'הלאה האימפריאליזם האנגלי!'

אם כתובת יחידה במינה זו לא תשוחזר ותשומר בהקדם היא תימחק לחלוטין.



נכנסתי לבניין בשעה שלוש אחר הצהריים. התלמידות החרדיות של בית הספר קארו, שמאכלס היום את הבניין הענקי, כבר הלכו הביתה, המנהלת סיימה את ענייניה ואני נותרתי עם שָׁרָת בית הספר (זה שפעם קראו לו סתם שַׁמָּשׁ), איש יקר בשם יוסף פרנקל, שעשה כל שביכולתו לעזור לי. 

הצילום גילה גם לו את פרטיהם הקטנים של ציורי הקיר. וכך עברתי, צועד על ספסל מוגבה במסדרון הצר, בין ציורי טחנות רוח, נופי טבריה והכנרת, איילים ומגיני דוד. התקרה עוטרה בסטוּקוֹ (כִּיוּר) של מגיני דוד יפהפיים, מתוכם השתלשלו בעבר נברשות. ציפורים ופרחים מעודנים עיטרו את מרחבי התקרה.

במרכז המסדרון כתובת 'גור אריה יהודה'. למה כתב הצייר 'יאודה' ולא יהודה? מן הסתם הדבר קשור לכתיבת שם ה' (יה).



התשובה שנותנים בדרך כלל היא, שהצייר לא רצה לכתוב את הצרוף 'יה' (אבל אז נשאלת השאלה, מדוע השאיר על מקומו את ה'אריה' ולא שינה את כתיבו?).



בהמשך נתגלו לי המצבות המפורסמות בנחל קדרון. האמן השתמש, כנראה, בצילום לא איכותי, כיוון שקבר בני חֵזיר אינו מופיע בציור, ואולי צייר מזיכרונו וזכר רק את קברי אבשלום וזכריה.



ויש עוד ציורי קיר רבים, שמתארים טחנת רוח על ראש גבעה, אגם ומבנים לגדותיו (האם זו הכינרת?), הרים, עצים, ציפורים. נופים אירופיים שלא קשורים לכאן:






בסוף המסדרון היו שלושה מגיני דוד בגדלים שונים, וכתובת חקוקה באבן 'ברוכים הבאים', שהזכירה לי את שם המדור...





הכניסה המקורית הייתה מצד זה ולרגליה גרם מדרגות מפואר.



אחד החדרים בקומה השנייה של הארמון יועד לבית כנסת. זה היה בית כנסת משפחתי, כנהוג ברבים מבתי הבוכרים. ניתן למצוא כאן עדיין את הכתובת היפה 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני', וכן ציורי וילון בצבע סגול ושתי נברשות.



בחדר מפואר במיוחד צויירו על התקרה ארבעה מדליונים. באחד מהם צוייר להפליא שביל ביער וילד צועד בו.



עברתי לבחון את הריצוף, והתברר שכמעט כל חדר עוטר בריצוף צבעוני שונה.

הנה כמה דוגמאות לתשומת לבם של מעצבי פְּנים:








הריצוף המרהיב ביותר, שמן הסתם נעשה בהזמנה מיוחדת לבית זה, הוא עיטור מגני הדוד. כמה חדרים, גם בקומת הקרקע, עוטרו בסמל זה.




עלינו לגג ושם ניתן לראות את אמפורות האבן המפוארות שעיטרו את שולי הגג. כמה מהן כבר נפלו על משמרתן...


בפינת הגג נמצאת פירמידת זכוכית גדולה, שהוסעה על מסילה ויצרה פתח בחדר האוכל של הבית שנועד לסוכה. אירועים חגיגיים רבים נערכו בבית זה ואורחים רבים התקבלו בו. כאן נערכה קבלת פנים לגנרל אלנבי משחרר ירושלים, ובסוכה המפוארת התארח הנציב העליון הרברט סמואל כשהוא לבוש בבגדים בוכריים מסורתיים.



בית יהודיוף, שהוא אחד משיאי בניית הפאר של הטייקונים היהודיים בראשית המאה הקודמת, זועק לשימור ולשיחזור. אולי מכאן תצא הקריאה לעיריית ירושלים ולמועצה לשימור אתרים לטיפול דחוף, שאם לא כן שכיית חמדה זו תיפגע באופן בלתי הפיך.

כשיצאתי מהמקום לכדה עיני מודעת 'דרושים' אופיינית לאזור חרדי זה, כולל שגיאות כתיב אופייניות גם הן.