ברוך הבא: חורבת המשיח

כתב וצילם ברוך גיאן

ברחוב עזרא 21, בלבה של 'שכונת הבוכרים' שבצפון ירושלים, עומד על מקומו בית מדהים, ארמון של ממש, הידוע בכינויו (השגוי) 'הארמון של המשיח'. למרבית הצער, נכון יותר לקרוא לבית זה – חורבת המשיח. אם לא יינקטו צעדים מיידיים לשימור הבית, אני חושש שבעוד כמה שנים לא יוותר ממנו מאומה.

בסתם יום של חול יצאתי בשעות אחר הצהריים לפקוד את שכונת הבוכרים המתפוררת כדי למצוא את הסימנים שנותרו מעברה המפואר. הבנייה החדשה מוחקת את העבר, אבל אם אין קמח אין תורה ולכן קודם כל אכלתי מנה הגונה של פלאפל ברחוב שלמה מוסאיוף, שעליו מספרים כי אריק שרון נטה לו חיבה מיוחדת.

אחרי הפלאפל יכולתי לראות את חורבות בית מוּסַיוֹף, מבתיה הראשונים של השכונה, אבל אני סימנתי יעד אחר: בית יהודיוף-חפץ. רציתי לראות מה שלומם של החללים הפנימיים וציורי הקיר הרבים באחד הבתים הפרטיים יוצאי הדופן והיפים בירושלים. הבית הזה נמצא כבר שנים רבות בשקיעה מדכאת, ואיש אינו עושה מאומה. אני לא מעלה על הדעת שבאיטליה, למשל, היו מאפשרים הזנחה כזאת. ציורי הקיר עדיין מרשימים בשלל צבעיהם אך מצבם הורע וחלקם אף נמחק ממש.

חזית בית יהודיוף-חפץ ברחוב עזרא

הבית עצמו הוא מן המאוחרים שנבנו בשכונה, שנוסדה ב-1894 על ידי יהודים מבוכרה, שהייתה אז חלק מן האימפריה הרוסית, והיום נמצאת בגבולות אוזבקיסטן. הוא נבנה בין השנים 1910-1905 עבור הגביר אלישע יהודיוף, שבאותן שנים גר עדיין בבוכרה, ומי שטרח בעבודה היה מחותנו ישראל חפץ שגר אז בעיר העתיקה. הבית תוכנן, כנראה, על ידי אדריכל איטלקי והוא מזכיר מבנה בגבעת הקפיטול ברומא. פרטי האבן רבים לאין ספור: רוזטות, אפריז, כרכובים, עמודים עיטוריים, אבני ראשה עם עיטורים, והרבה מגיני דוד.

שעה ארוכה עמדתי בחזית הבית ובחנתי את הפרטים הרבים. לא ייאמן, אבל על אחד המשקופים ניתן עדיין לראות גרפיטי מימי המנדט הבריטי: 'הלאה האימפריאליזם האנגלי!'

אם כתובת יחידה במינה זו לא תשוחזר ותשומר בהקדם היא תימחק לחלוטין.

נכנסתי לבניין בשעה שלוש אחר הצהריים. התלמידות החרדיות של בית הספר קארו, שמאכלס היום את הבניין הענקי, כבר הלכו הביתה, המנהלת סיימה את ענייניה ואני נותרתי עם שָׁרָת בית הספר (זה שפעם קראו לו סתם שַׁמָּשׁ), איש יקר בשם יוסף פרנקל, שעשה כל שביכולתו לעזור לי. 

הצילום גילה גם לו את פרטיהם הקטנים של ציורי הקיר. וכך עברתי, צועד על ספסל מוגבה במסדרון הצר, בין ציורי טחנות רוח, נופי טבריה והכנרת, איילים ומגיני דוד. התקרה עוטרה בסטוּקוֹ (כִּיוּר) של מגיני דוד יפהפיים, מתוכם השתלשלו בעבר נברשות. ציפורים ופרחים מעודנים עיטרו את מרחבי התקרה.

במרכז המסדרון כתובת 'גור אריה יהודה'. למה כתב הצייר 'יאודה' ולא יהודה? מן הסתם הדבר קשור לכתיבת שם ה' (יה).



התשובה שנותנים בדרך כלל היא, שהצייר לא רצה לכתוב את הצרוף 'יה' (אבל אז נשאלת השאלה, מדוע השאיר על מקומו את ה'אריה' ולא שינה את כתיבו?).

בהמשך נתגלו לי המצבות המפורסמות בנחל קדרון. האמן השתמש, כנראה, בצילום לא איכותי, כיוון שקבר בני חֵזיר אינו מופיע בציור, ואולי צייר מזיכרונו וזכר רק את קברי אבשלום וזכריה.



ויש עוד ציורי קיר רבים, שמתארים טחנת רוח על ראש גבעה, אגם ומבנים לגדותיו (האם זו הכינרת?), הרים, עצים, ציפורים. נופים אירופיים שלא קשורים לכאן:






בסוף המסדרון היו שלושה מגיני דוד בגדלים שונים, וכתובת חקוקה באבן 'ברוכים הבאים', שהזכירה לי את שם המדור...

הכניסה המקורית הייתה מצד זה ולרגליה גרם מדרגות מפואר.

אחד החדרים בקומה השנייה של הארמון יועד לבית כנסת. זה היה בית כנסת משפחתי, כנהוג ברבים מבתי הבוכרים. ניתן למצוא כאן עדיין את הכתובת היפה 'אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני', וכן ציורי וילון בצבע סגול ושתי נברשות.

בחדר מפואר במיוחד צויירו על התקרה ארבעה מדליונים. באחד מהם צוייר להפליא שביל ביער וילד צועד בו.

עברתי לבחון את הריצוף, והתברר שכמעט כל חדר עוטר בריצוף צבעוני שונה.

הנה כמה דוגמאות לתשומת לבם של מעצבי פְּנים:








הריצוף המרהיב ביותר, שמן הסתם נעשה בהזמנה מיוחדת לבית זה, הוא עיטור מגני הדוד. כמה חדרים, גם בקומת הקרקע, עוטרו בסמל זה.




עלינו לגג ושם ניתן לראות את אמפורות האבן המפוארות שעיטרו את שולי הגג. כמה מהן כבר נפלו על משמרתן...

בפינת הגג נמצאת פירמידת זכוכית גדולה, שהוסעה על מסילה ויצרה פתח בחדר האוכל של הבית שנועד לסוכה. אירועים חגיגיים רבים נערכו בבית זה ואורחים רבים התקבלו בו. כאן נערכה קבלת פנים לגנרל אלנבי משחרר ירושלים, ובסוכה המפוארת התארח הנציב העליון הרברט סמואל כשהוא לבוש בבגדים בוכריים מסורתיים.



בית יהודיוף, שהוא אחד משיאי בניית הפאר של הטייקונים היהודיים בראשית המאה הקודמת, זועק לשימור ולשיחזור. אולי מכאן תצא הקריאה לעיריית ירושלים ולמועצה לשימור אתרים לטיפול דחוף, שאם לא כן שכיית חמדה זו תיפגע באופן בלתי הפיך.

כשיצאתי מהמקום לכדה עיני מודעת 'דרושים' אופיינית לאזור חרדי זה, כולל שגיאות כתיב אופייניות גם הן.