ברוך הבא: ביעור חמץ

כתב וצילם ברוך גיאן

טקסים יהודיים הקשורים באש יש לא מעט: הבדלה במוצאי שבת, הדלקת נרות בחנוכה, מדורות ל"ג בעומר, ואפילו אמירת קינות לאור הנר בתשעה באב, אבל רק טקס אחד אני מכיר שבו מדליקים אש לאור יום – ביעור חמץ בערב חג הפסח.

בשנים האחרונות אני נוהג להתבונן מקרוב בטקס הזה, בעיקר בשני מקומות בירושלים: ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ובבתי אונגרין שבשולי שכונת מאה שערים.

תושבי הרובע היהודי מתכנסים סמוך לחומות העיר העתיקה לשריפת חמץ מאורגנת ומרכזית. מאות אנשים, נשים וטף מביאים את שרידי החמץ, עוגות, לחמים ופיתות וזורקים אותם למדורה, כמין העלאת קורבן ללהבות האש.

אין ספק שיש אנשים הנהנים הנאה מרובה מעיסוק באש. אברכים, כמו גם ילדים, ומוטות ארוכים בידיהם, מלבים את האש, מזיזים את גושי החמץ ממקום למקום עד שיישרפו לחלוטין.

הריחות שעלו מן המאפייה הערבית הסמוכה, שהמשיכה לאפות לחמים טריים ופיתות בשעות הבוקר, סיחררו את חושיהם של ילדים רבים. הם לא התאפקו, עצרו בפתח המאפייה והריחו...

במגרש הגדול והריק לצד בתי אונגרין אין מדורה מרכזית אחת אלא מדורות רבות קטנות, כמעט משפחתיות. היו שהביאו פלטות עץ  גדולות למען תבער המדורה באש גדולה, היו שהסתפקו בזרדים.



בין הבאים היו גם אלה שבהזדמנות זו הביאו את שיירי ארבעת המינים של סוכות באריזת הניילון שלהם. היו ששרפו מיני פסטות והיה גם מי שהשליך לאש את מגבעתו...

הילדים בבתי אונגרין לא מקפידים על הוראות בטיחות ואין מבוגר אחראי שיעיר ויימְנע. שריפת החמץ מתקיימת לצד בלוני גז ענקיים. שומר פתאים ה'...





בחצר תולדות אהרון אכלו את פרוסות הלחם האחרונות. שקיות של לחם אחיד ואריזות גבינה לבנה הונחו בחצר הישיבה. עוד מעט גם השאריות הללו תובאנה לשריפה. החצרות המו ילדים. עוד כמה שעות נכנס החג.

חג שמח!

לא להניח כאן בקבוקים עד אחרי פסח