סיפורי רחובות: צדק לאנטק, החרוב של רשב"י, מתי נולד סוקולוב ומתי מת בגין

א. צדק לאנטק

במדור זה אנו מספרים על שגיאות לשוניות או עובדתיות בשלטים רשמיים שמוצבים בישראל לעיני כל. לפעמים (לא רבות, לצערי) הפרסום נושא פרי והעיריות שבתוכן התהוו הפאשלות לוקחות אחריות ומתקנות.

אחד השלטים המביכים ביותר הוצב עד לא מכבר בפתח תקווה ונשא את שמו של יצחק (אנטק) צוקרמן, גיבור מרד ורשה וממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, כביכול מדובר במשורר ישראלי... 

כבר הערנו שם שהשגיאה קשורה בערבוב מידע של השילוט ברחוב הסמוך, שקרוי על שם המשורר הישראלי דוד אבידן.

על השגיאה הבלתי נתפשת בשילוט הזה העיר את תשומת לבי ד"ר אבישי טייכר לפני שנה ותמונותיו התפרסמו בבלוג עונג שבת ('צוקרמן יצחק – משורר ישראלי', 25 באוקטובר 2022).

חודשים עברו, חודשים חלפו. טייכר נדנד ונדנד לכל מי שהסכים לשמוע בעיריית פתח תקווה ולשווא. רק לפני כשבועיים הודיעה לו גב' מיכל מאור, מנהלת התקשורת של ראש העיר, כי השלט תוקן והוחלף. טייכר, שכבר רגיל להבטחות שאינן מקויימות, מיהר למקום והפלא ופלא, קם הדבר והיה: השלט תוקן!

צילומים: אבישי טייכר

ב. החרוב של רשב"י

כמו ערים רבות בארץ גם בשכונת 'לוד הצעירה' שבלוד התקבל המנהג היפה לקרוא את מקצת הרחובות בשמות שיחים, עצי נוי ועצי פרי. רחוב חרוב נמצא בתוכם.

אבל ראו זה נס, ברחוב עצמו קיבל 'רחוב חרוב' תוספת תורנית ברוח ישראל סבא. 

לא סתם עץ חרוב אלא החרוב הקדוש שממנו ניזונו שלוש-עשרה שנה התנא רבי שמעון בן יוחאי ובנו אלעזר, כאשר הסתתרו במערה מפני הרומאים (בבלי, מסכת שבת, לג ע"ב)...

צילום: יוחנן פלוטקין

ג. שנת תיט"ו?

שמישהו יגלה לי באיזה שנים היה נחום סוקולוב נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. מהשלט המואר שמוצב בכניסה לרחוב הירושלמי הנושא את שמו אי אפשר לדעת מאומה. שנת תיט"ו לא ממש מוכרת בלוח העברי.

מזל שיש ויקיפדיה, וממנה למדתי כי בשנת 1931 הוא התמנה לנשיא ההסתדרות הציונית ובתפקיד זה שימש עד שנת 1935. שנה לאחר מכן, ב-1936, הוא מת בפתאומיות.

צילום: דותן ארד

צילום: דוד אסף

ואם אנחנו ברחוב סוקולוב, איך כותבים את שמו באותיות לטיניות?

ובכן, הוא עצמו החליט שכותבים Sokolow, ולא Sokolov. הנה כך חתם על ספרו 'היסטוריה של הציונות', שראה אור בחייו בשנת 1919:

לא ברור מאיזו עיר נלקח השלט הבא, מכל מקום התעתיק Sokoloff הוא מגוחך ומופרך. 

צילום: איתמר לויתן

ד. מתי מת בגין?

בפארק מנחם בגין שבדרום תל אביב הוצב שלט המתאר בקצרה את תולדות חייו בשלוש שפות (בסערת מלחמת עזה יש כאלה שחושבים שהסתרת הכיתוב בערבית תועיל למישהו).

צילום: איתמר לויתן

כמה חבל שתאריך פטירתו הלועזי שגוי: בגין מת ב-9 במארס 1992 ולא ב-9 בפברואר.

סיפורי רחובות: רשי"ף, הנפת המרד, הורה חדרה, בר יוחאי

א. גלגוליו של רחוב: פין, פיין, רשי"ף

צילום: איתמר לויתן

רחוב פין, בשכונת נוה שאנן בתל אביב, קרוי על שמו של אחד ממשכילי וילנה הידועים שמואל יוסף פין (Fünn), שכונה בפי משכילי זמנו בשם רש"י פין. 

רש"י פין

ולפי שהרחוב ממוקם לא הרחק מקולנוע 'מרכז' המנוח, שהקרין בימיו הטובים מערבונים וסרטי סקס ללא הפסקה, והאזור כולו נודע בשעתו – ושמא עד היום – כאזור פשע וזנות, נהגו הבריות לקרוא לרחוב בשם 'פִּין'.

כדי להימנע משם מביך זה (עיין ערך רחוב פִּינֶס או רחוב פִּינְלֶס), היו שקראו לרחוב 'פַיְין', אבל פין זה לא פיין. מה עושים?

החליט מי שהחליט בעירייה כי מכאן ואילך לא פין ייקרא שמו, אלא רשי"ף – ר' שמואל יוסף פין. 

יש בעיה קטנה אחת: פין, או רש"י פין, כפי שכונה עוד בחייו, מעולם לא היה מוכר בראשי התיבות הללו, לא בחייו ולא לאחר מותו. אני על כל פנים מעולם לא נתקלתי בקיצור זה. ליתר ביטחון, שאלתי את חברי המלומד פרופסור שמואל פיינר, שאף חקר את כתביו של פין, אם שמע מימיו קיצור זה, ותשובתו הייתה שלילית.

במגזין Time Out של תל אביב מצאתי כתבה מ-16 ביוני 2021 שכותרתה המגניבה היא: 'פיין ב-Fein: הבניין הכי קול והכי חו"ל בדרום תל אביב'. הכותבת בטוחה שהשם המקורי הוא בכלל פיין, ועתה הרחוב 'עבר מיתוג מחדש' ונקרא רשי"ף... 

רש"י פין, המשכיל המתון, עורך עיתון הכרמל ומגבאי הצדקה הגדולה בק"ק וילנה, מי יגלה עפר מעיניך...

ב. הנפת המרד

בתל אביב יש כשלושים רחובות המנציחים קהילות חשובות בגולה: במזרח אירופה, באיטליה ובעוד מקומות רחוקים ונידחים כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ועדן. 

בשכונת התקווה למשל, נמצא רחוב 'קהילת ניו יורק'. 

אמנם להתייחס לניו יורק כאל 'קהילה' – משל היא מתנהלת כעיירה בפולין, שבראשה עומדים פרנסים, רבנים ודיינים – נשמע קצת מנותק מן המציאות. אבל מילא, שיהיה.

צילום: איתמר לויתן

'רחובות קהילה' רבים מוקמו בשכונות נאות אפקה והדר יוסף ובהן רחוב קהילת ורשה. 

השלט שנקבע שם מספר כי בגטו ורשה 'הונף המרד הראשון נגד הנאצים'. מן הסתם רצו לומר 'נס המרד', אבל הנס, שלאסוננו לא קרה שם, נשמט מן השלט.

צילום: אבישי ליוביץ'

ג. הורה חדרה

כתב לי אורי יעקובוביץ' מחדרה: 

עיריית חדרה החלה לפני מספר חודשים במבצע להחלפת השילוט ברחובותיה, כשמטרתה היא להוסיף פירוט אודות שם הרחוב (מי האיש או מה משמעות השם) – יוזמה מבורכת לכל הדעות!

והנה, שמתי לב כי לעובדי העירייה יש שיטה מיוחדת ומוזרה, שנובעת אולי מרצון לחסוך בחומרי גלם: הם 'עוקרים' את השלט הישן ובמקומו מציבים שלט חלק, ללא כל כיתוב. מי שיעמיק את מבטו יגלה כי מאחורי השלט החלק מסתתר כיתוב שנלקח ממקום אחר לחלוטין. תיעדתי שלושה מקרים כאלה, הסבתי את תשומת לב פקידי העירייה לכך ולאחר זמן־מה הוצב שלט חדש ומתוקן.

הנה דוגמה מצומת הרחובות שטרנין והרצל, אלא שבמקום הרצל אפשר להבחין בקלות בכתב-ראי 'כביש 4' ובאנגלית Road 4. במשך כחודש ניתן היה לראות את השילוט הזה.

בתמונה הבאה צילמתי את אותו צומת מצידם השני של השלטים. במקום רחוב הרצל אנו רואים בכתב־ראי בעברית ובאנגלית 'רחוב הרברט סמואל'.

וכך נראה הצומת עם השילוט העדכני: רח' סימטת שטרנין (עם התוספת: ממייסדי חדרה + כיתוב באנגלית Sternin st.); ורח' הרצל (עם התוספת: ע"ש זאב בנימין הרצל מייסד ההסתדרות הציונית והקונגרס בבזל). 

הבה נבחן לפרטיו את מרכיבי הסלט שהכינה לנו העירייה ונמצא בהם שילוב של רשלנות, בורות וחוסר רצינות: 

1. רחוב סימטת שטרנין – 'רחוב' או 'סמטה' או גם וגם? ואכן באנגלית ויתרו על תרגום המילה 'סמטה' (Alley). המילה 'סימטת', גם בכתיב מלא, צריכה להיכתב ללא האות י'! 

2. משום מה הוחלט שבעברית שמו הפרטי של הרצל הינו זאב בנימין, בעוד שבאנגלית נרשם הצירוף הנכון – בנימין זאב. שכנו לרחוב, שטרנין, ממייסדי חדרה, לא זכה להיזכר בשמו הפרטי. מעניין כמה מן ההולכים ברחוב יודעים ששמו המלא היה שמואל ישראל שטרנין.

שמואל ישראל שטרנין (1865 - ?)

3. האם נכונה ההגדרה שהרצל הוא 'מייסד ההסתדרות הציונית והקונגרס בבזל'? – מסופקני. במקום 'ההסתדרות הציונית' צריך לכתוב 'התנועה הציונית'. ובכלל, את הקונגרס בבזל לא ייסדו. ייתכן שמישהו רצה – או קיבל הוראה – לחסוך מקום בשלט, אבל אם רוצים לדייק, אין מנוס מלפצל את עניין הייסוּד. הרצל היה 'מייסד (או "אבי") התנועה הציונית' 'והוגה (או "יוזם") רעיון הקונגרס הציוני'. אם מתעקשים על אזכור בזל, אפשר להוסיף: 'שהראשון שבהם היה בבזל' (ואז רצוי גם לציין את שנת קיומו – 1897).   

4. חוסר עקביות: הכיתוב בלטינית Sternin st כתוב באותיות קטנות, ואילו הכיתוב ברחוב הרצל כתוב כולו באותיות גדולות. 

5. אין צורך בנקודה אחרי 'ממייסדי חדרה' – זו כותרת ולא משפט שלם.

ומתברר שבחדרה יש עוד רחוב שהוא גם סמטה: רח' סימטת יהודית...

ד. בר יוחאי, אשריך

ובהמשך לרחובות שטרנין ויהודית בחדרה, שהם גם רחוב וגם סמטה, הנה משהו מהעיר הגדולה תל אביב: רחוב בר יוחאי, שבשעת הדחק גם הוא הופך לסמטה.

צילום: איתמר לויתן

ארץ הקודש: התנ"א בן בבא, מבט לשמיים, שהחיינו, מנוחת הלוחם

א. היכן גר שמעון בר יוחאי? בנתניה!

מערת קברו של התנא רבי יהודה בן בבא נמצאת בקצה העיר הערבית-דרוזית שפרעם שבגליל התחתון. או שכן או שלא, והמאמין יאמין.

עד לא מכבר היה שם שלט מעין 'רשמי'. צילום זה נעשה ב-2013.

ויקיפדיה

אבל השלט הקודם הוחלף בחדש, מעשה ידיהם של אנשי ישיבה שזהותה לא ממש ברורה.

צילום: אלי גורפינקל

השלט הזה קצת חידתי. הבה נתבונן בו מקרוב:

קודם כל מה זה התנ"א, בראשי תיבות?

תַּנָּא (שנה, למד) הוא כמובן חכם בן תקופת המשנה, המכונה גם תקופת התַּנָּאים. אולי הכוונה בראשי התיבות המופרכים האלה היא ל'תנא אלוקי' (כפי שמכונה רבי שמעון בר יוחאי)?

זה קצת מזכיר את הקיצור העממי 'מר"ן', כביכול ראשי תיבות של 'מאה רבנים נסמך' או שטות מעין זו, בעוד שהאמת היא שמדובר בעם-ארצות פשוטה. מרן פירושו מורנו או אדוננו.

אבל רגע, יש לנו בעיה יותר קשה... מה עושה רבי שמעון בר יוחאי בנתניה?

ובכלל, על שם מי בעצם נקראת הישיבה, יש כאן כל כך הרבה אפשרויות שפשוט קשה להחליט.

ב. הסתכלת היום לשמיים?

אין מקום מתאים יותר להתבוננות פילוסופית בדרכי הבורא ובנפלאותיו מאשר מול השירותים הציבוריים בכיכר המרכזית של טבריה. ועל זה נכתב (במקום גבוה בשירותי הגברים): 'אם אתה מסתכל כל כך גבוה, כנראה שאתה מפספס ומרטיב את זה שלידך'...

בדין קראו פרנסי העיר למקום 'יציאת חרום', העיר אלון גלעדי שצילם. 'רק מי שנמצא במצב חירום אמיתי יתקרב אליו. אין צריך לומר, שהמקום נעול, סגור ומסוגר'.

צילום: אלון גלעדי

ג. דבר עם השם והכל יתגשם

הגיגים וחרוזים אינפנטיליים כאלה אפשר כנראה למצוא רק על דבקיות.

צילום: איתמר לויתן

ד. שהחיינו קולורס

נו, אם פותחים חנות חדשה בירושלים (ברחוב ירמיהו)  צריך לברך 'שהחיינו' לא? הלשון המעורבבת הזו כנראה לא מפריעה לאף אחד.

ומה יש בחנות? על חלון הראווה כתוב 'נדוניה, בגדי נשים, בגדי ילדים'.

מה בדיוק מוכרים שם כנדוניה? אתמהה.

צילום: טובה הרצל

ה. מנוחת הלוחם

סתם יום חורף במדרחוב הירושלמי.

צילום: איתמר לויתן

ארץ הקודש: כנפי רשב"י, על מדרגות הרבנות, שער הצדיקים, טיב טעם

א. היכונו לל"ג בעומר!

והפעם חדש לגמרי: כנפי רשב"י, החברה שתטיס אתכם במסוקים משדה דב שבתל אביב, מנתב"ג או מירושלים לקבר הקדוש במירון במגוון שירותי VIP. יש 'רכבת אווירית', יש 'הקפצות' ויש 'בסיס המתנה מכובד', והעיקר, הטייסים הם יוצאי חיל האוויר – מה שבטוח...

כמה כל הטוב הזה עולה?

ב'נתיב קו ירוק' משדה דב יגבו מכם 650 דולר; ב'נתיב לב נתיבות' רק 1,490 דולר.

'נתיב רום מעלה' מציע מסוק פרטי ומיועד כנראה לרבנים דגולים במיוחד ולאדמו"רים שיש מי שישלם עבורם. כמה זה יעלה? את המחיר לא מגלים משום שהוא תלוי בפרטי ההזמנה המדויקים וכנראה ניתן למיקוח. אלה השירותים המוענקים שם:

ב. מתחתנים? 

בל"ג בעומר מתחתנים, זה ידוע. ואם אתם מתעקשים להתחתן דרך הרבנות, אז מובטח לכם שתדעו לאן להגיע.

על מדרגות בניין המועצה הדתית של תל אביב, בשדרות דוד המלך פינת רחוב אורי, מודבקים זה ליד זה חמישה שלטים שונים שמסבירים לאן ללכת. העיקר שתגיעו ולא תגידו לא ידענו.

צילום: דוד אסף

ג. השער לצדיקים

התמונה הזו, שלא חסר בה ממד אירוני (שימו לב לסטיקר שבצד שמאל, 'מושחתים הביתה'), צולמה ברחוב זרח ברנט 7 בשכונת נווה צדק בתל אביב.

צילום: צחי כהן

ד. וגר זאב עם כבש

מה ישראלי בעיניך? הנה תשובה אפשרית לשאלה הקלאסית כפי שנגלתה לעיניי לפני כמה שבועות ברחוב כהנמן, שבשולי עיר הקודש בני ברק.

על לוח המודעות, בצד ימין, שלטים משיחיים של חב"ד ('יחי המלך המשיח') ושל ברסלב ('רבי נחמן לארץ ישראל', והכוונה היא לפלג קטן של חסידי 'הפתק', שדוגל בהעברת עצמותיו של רבי נחמן מאוקראינה לישראל). בכביש, משמאל, עושה את דרכו רכב הובלות של רשת 'טיב טעם' – הידועה ב'כשרות המהודרת' שלה – שמצהיר לא רק על הבשרים המגוונים והטריים אלא גם על 'משלוח בשבת'.

צילומים: דוד אסף

זוטות מן העגלה המלאה

א. סמארט-דוֹס

מקור: ישיבת צביה, פתח תקווה

בהתחלה חשבתי שמדובר בבדיחה על חשבונם של הדתיים, אבל הבדיחה היא כנראה עליי. באמת יש דבר כזה שנקרא 'סמארט Dos', פרויקט יזמוּת צעירה, בחסות חברת ענק כמו Asus, ובמסגרתו מציגים המצאות שונות שכמעט כולן נועדו להקל על חייהם של שומרי מצוות.

הסמארט-דוס האחרון נערך לפני שבוע בישיבת 'צביה' בפתח תקוה, ובמקום הראשון זכו תלמידים מכיתה ט', שפיתחו 'נטלומט', שזה מתקן לנטילת ידיים אוטומטית, בלי מגע יד אדם, שנועד לסייע לבעלי מוגבלויות. איך שר אורי זוהר לפני שחזר בתשובה? 'הראש היהודי ממציא לנו פטנטים'...

הנה דיווח שהופיע בעיתון המגזרי מצב הרוח ואפשר לקרוא אותו כסוג של סאטירה. ובאמת, אני בטוח שאם מאיר שלו,  ליאור שליין או ב' מיכאל, היו חתומים על הידיעה הזו, היו אומרים שזו סתם שנאת דתיים, יורקים לבאר שממנה שתו וכו'.

הכי אהבתי: 'כיפה סולארית', שהופכת את הכיפה לקולטת אנרגיה ומאפשרת להטעין את הטלפון הסלולארי; הכי שימושי: 'חמינדוס', חיישן שמודיע לך מתי להוסיף מים לסיר החמין המבעבע; הכי חשוב: אפליקצית Place it, שמאפשרת לך למקם מחדש את התפילין של הראש אם הבית זז ממקומו כמה מילימטר.

יש לי המון רעיונות לפיתוח עתידי, אבל אם אכתוב אותם יגידו שזו סתם שנאת דתיים ושאני יורק לבאר ממנה שתיתי וכו'...

תודה ליחזקאל חובב

ב. מסכת בבלי

מישהו מתלמידי החכמים שקוראים את הבלוג שמע פעם על 'מסכת בבלי'?

ממנסחי המודעה, שמבקשים לעודד בנות דתיות ללמוד באולפנת בני עקיבא 'סגולה' (המודעה נדפסה במוסף 'מוצ"ש' של העיתון מקור ראשון), אפשר היה לצפות לקצת יותר דיקנות, לא?

גם הציטוט עצמו אינו מדויק.

במקור כתוב: 'אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ', ובהמשך 'לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ' (בבלי, מסכת עבודה זרה, יט ע"א). 

ג. הרב הגאון רבי שמעון בר יוחאי

בעולם החרדי בימינו כל אברך עם זקן הוא מינימום גאון. למה אפוא ייפקד גורלו של התנא רבי שמעון בר יוחאי? גם הוא זכה לתואר האנכרוניסטי הרה"ג...

תודה לשמואל כהן

ד. כל הזכויות שמורות לדוד המלך עליו השלום

אין מה לדבר, צודק!

אהבתי...

צילום: טובה הרצל

מחירון ל"ג בעומר

ל"ג בעומר בקבר רשב"י במירון, 1939 (צילום: הנס פין; אוסף התצלומים הלאומי)

היום בערב שוב יוארו שמי מדינת ישראל, ממורדות הלבנון עד ים המלח, באורן של עשרות אלפי מדורות ל"ג בעומר. קרשים ורהיטים ישנים, שנלקחו מפחי זבל או מאתרי בנייה, נאספו בקפידה והובלו על גבי עגלות שנגנבו מהסוּפֶּר, יועלו לאש כקרבן; תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף יפוחמו במדורות וייאכלו בשקיקה על ידי עוללים והוריהם משל היו המעדן המשובח בעולם; לוחמי האש (מה שפעם קראו סתם 'מכבי אש') יעברו עוד לילה מתוח, חסר שינה ורב פעילות; תלמידים בבתי הספר ייצאו שוב ליומיים של חופש – חג או לא?

וכל זה עוד תמים וזך לעומת החגיגות ההמוניות שצפויות עלי קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, בהשתתפות עשרות אלפי חוגגים וזובחים, גברים, נשים וטף, דתיים וחילוניים, בני כל הגילים והעדוֹת. מדורות והילולות, גזיזת שיער ילדים בני שלוש ('חלאקה'), ועוד הרבה מנהגים עתיקים ומומצאים.

ל"ג בעומר הוא אכן חג, אבל מן המוזרים ביותר שיש לנו בלוח השנה העברי. האם יש באמת מישהו שמאמין ברצינות שלרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים (!), שכולם מתו במגפה בגלל 'שלא נהגו כבוד זה בזה', ומותם הסתיים בל"ג בעומר? אם הם מתו רק בגלל שלא התנהגו בנימוס, מדינת ישראל הייתה צריכה כבר מזמן להיות גיא הריגה המוני. והמדורות ופולחן האש, שהמיתולוגיה הציונית מכרה להורינו ולנו שזה קשור למרד בר כוכבא – אני תוהה אם יש ארכאולוג או היסטוריון אחד בעולם שלוקח הסבר כזה ברצינות?

אבל מסורת – גם אם היא מאוחרת – היא מסורת. ומנהג הדלקת מדורות – כדי לקבל את פני עונות השנה המתחלפות או כדי לגרש שדים ורוחות רעות – הרי קיים מאז ומעולם אצל עמים רבים ובתרבויות רבות, אז מה רע? שיהיה גם אצלנו.

על היבטים מגוחכים והזויים שקשורים בל"ג בעומר, כבר כתבנו בעבר (למשל, 'איזה כיף להיות חרדי: טירוף ל"ג בעומר'; או, 'גלגולו של איור: התמונה האמתית של רבי שמעון בר יוחאי'), והפעם נסתפק בכמה השלמות נחוצות.

א. זהו, אין כבר כוח...

כמדי שנה בשנה כן גם השנה נדחפה לתיבת הדואר שלי חוברת צבעונית, שכל תכליתה לעבוד על אנשים תמימים בעיניים ולמכור לאומללים וקשי היום אשליות וחלומות. הכל תמורת תרומות שכביכול 'מוכרות לצרכי מס', והמאמין יאמין.

זה כל כך מטומטם, אז מה הפלא שכל כך הרבה אנשים מתפתים להאמין בזה.

הנה כמה דפים למזכרת ממהדורת האשליות, 2016.

היסטוריה בפתח המערה

מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי

ההזדמנות שלא תחזור על עצמה...

בשנה שעברה 3,842 אנשים נושעו, ספרנו!

משה איתן, שקיבל מהדורה שונה של החוברת, שלח לי עמוד מתוכה ובו מגוייסים רבנים שונים לעידוד התרומות. אז חושו והתקשרו ל'מוקד הישועות'.

ואביתר חלימי שקיבל הודעה ממוקד הישועות של רשב"י החליט לבדוק מה קורה שם...


ב. שיר המחירון

ואכן, ל"ג בעומר הוא יופי של יום להשלמת משכורת, ועל זה נאמר 'כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק'.

לקראת אירועי ההילולה בשכונת מקור ברוך בירושלים התפרסמה כרזה מיוחדת ובה המחירון המעודכן של ההוצאות לשנת תשע"ו. הציבור מתבקש לתרום בעין יפה.

צילום: יונתן ק.

מרשימת העלויות של ר' מרדכי ויספיש אפשר ללמוד.

למשל, שרוחות השוויון הגיעו גם למירון. אמנם גברים ונשים ישתו בנפרד בשעת ההדלקה, כדי שהמעמד יהיה על טהרת הקודש, אבל לפחות העלויות שוות ולא תהיה כאן אפליה מגדרית. לעומת זאת, ברור שמבחינה עדתית הרוח האשכנזית שורה כאן. הכיבוד הקל כולל 'קוגל'; והממתקים לילדים בכלל ולילדי ה'חלאקה' בפרט, כוללים 'פעקלאך' (חבילות; והכוונה לשקיות).

ג. סִינָר לחלאקה

די לסבל המיותר, די לצרחות של ילדך. השנה יש פיתרון!

איך לא חשבו על זה קודם?

צילום יונתן ק.

היו ימים במירון.... חגיגות ל"ג בעומר, 1939 (צילום: הנס פין; אוסף התצלומים הלאומי)