ארץ הקודש: קרקפת טורקית, בדיקת גברא, קדושי מירון, ממלכת הדרייברים

גבר עצור! תפילין הנחת? (צילום: טובה הרצל)

א. כך הולכים המושתלים

תפילין והנחתם נהיו בזמנים הללו עניין אופנתי. ממצווה המכוונת ליחיד, בינו לבין עצמו או בתפילת שחרית בבית הכנסת, הפכה הנחת התפילין לטקס פומבי ('דוכן / עמדה להנחת תפילין') המתנהל בצורה מוחצנת ברחובה של עיר או בבתי הספר. 

אני לא זוכר שבבתי הספר הדתיים שבהם למדתי מישהו העלה על הדעת להניח תפילין בכיתה או במסדרונות, ובטח ובטח לא היו 'עמדות'. לשם ההגינות צריך גם לומר שדוכני הנחת תפילין בפרהסיה מטעמם של חסידי חב"ד מוכרים כבר עשרות שנים ואינם תופעה חדשה. מה שחדש הוא שנושא זה קיבל, כנהוג במקומותינו בשנים האחרונות, גוון פוליטי מפלג והפך מקור לסכסוכים ולמחלוקות ולתקיעת אצבע בעין. 

הביטוי 'קרקפתא דלא מנח תפילין', כלומר קרקפת (חלק הראש שעליו צומח השיער) שלא מונחים עליה תפילין של ראש, לקוח מהתלמוד הבבלי (ראש השנה, יז, ע"א), כדוגמה שהביא האמורא הבבלי רב למיהו 'פושע ישראל בגופו'. ניחא. בהמשך יש דוגמאות נוספות לפושעי ישראל כאלה, ואחת מהן מעניינת במיוחד: 

אמר רב חסדא: זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן תלמיד חכם.

ובכן, הדברים הבאים נועדו לבעלי הקרחות שבתוכנו, אלה הנושאים עיניהם מעלה בתחינה אילמת לנס גדילת השיער מחדש. דעו לכם: טורקיה היא לא המקום שלכם. בנוסף לכל הצרות הידועות, המשתילים דורשים מהמושתל לא להניח תפילין של ראש חמישה ימים לפחות (תפילין של יד זה בסדר)! וגם השיער המושתל או המודבק ('כמשל היה לדשא סנטטי על ראשו של המושתל') יוצר בעיה הלכתית של 'חציצה' בין התפילין לבין הקרקפת.

וישנם יהודים תמימים אשר אינם מודעים למכשול זה!

צילום: טל סגל

אהבתי במיוחד את השורה הדיבורית האחרונה, בה מוטחת שאלה בפני הקורא, בעירוב של עברית ויידיש: 'הייתכן רֶבּ ייִד'?!

ב. בדיקת גברא 

צילום: טל סגל

מה זה 'בדיקת גברא'? שאל אותי טל סגל בדאגה מסוימת. מה בדיוק בודקים שם במכון של איציק חזות?

ובכן, בדיקת גברא פירושה בדיקה אנושית, בידי אדם ולא בידי מחשב. ומה בודקים? את מלאכת סופרי סת"ם: ספרי תורה, תפילין ומזוזות. אלה נחשבים לחפצי קודש וחלים עליהם כללי הלכה מחמירים שעשויים לפסול אותם (כמו אותיות מחוקות, טעויות בכתיבת הטקסט, גוויל קרוע). הבודק (גבר, גבר) אמור להיות מומחה בתחום, שביכולתו להבחין בבעיות שבדיקה ממוחשבת לא תגלה.

אגב, שימו לב לכתובת הג'ימייל הקוריוזית של מכון ברכת ה': birkathm ולא birkathashem כפי שאפשר היה לצפות. הסיבה אינה קשורה לרצון בקיצור, אלא פשוט מהימנעות מכתיבת שם הטאבו 'השם' (שהוא כשלעצמו הסתרה של השם המפורש), ועוד באנגלית (כמו שיש המקפידים לכתוב G-d, במקום השם המפורש כביכול God). 

ג. לא נשכח ולא נסלח

מתוך רשת X (ותודה לטובה הרצל)

ומשהו אחר לגמרי. זוכרים את אסון הר מירון? למה שתזכרו, בסך הכל 45 אנשים שילמו בחייהם על הברדק הישראלי. עברו  מאז כארבע שנים, הוקמה ועדת חקירה ונמצאו האחראים, אבל איש לא נתן את הדין בבית המשפט. מי שמכהן היום כיו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, היה אז השר לבטחון פנים, ואחרי האירוע קיבל על עצמו אחריות וטבע את מטבע הלשון שמאפיין את ממשלת ישראל הנוכחית: 'אחריות אין פירושה אשמה'.

מי כן אשם? כולם חוץ ממני... תכנית ההתנתקות, השמאל, יצחק רבין וכמובן אהרן ברק והיועמ"שית.

אבל עכשיו סוף סוף נמצא האשם האמיתי: אלה שהעזו להשתמש בסמארטפון ובאינטרנט בהר הקודש מירון!

ד. צדק תחבורתי

צילום: טובה הרצל

ה'דרייוערס' היא כנראה הפרנסה הצומחת ביותר בחצרות החרדים, בישראל ובאמריקה, ומדי פעם אנו נדרשים לה (כאן למשל). מדובר בשירות מוניות לכל דבר, שמתנהל ומתבצע בידי חרדים ('נהגים יראי שמים', בלי סמארטפון ועם פיקוח רבנים). הדרייווערס מסיעים את החפצים בכך על פי כללי ההפרדה המגדרית (נשים, אל תיעלבו. אפשר גם לקבל נהגת על פי דרישה). השבוע הדרייברים גם עלו לכותרות כשאחד מחברי הכנסת של יהדות התורה, משה רוט, ניסה במסגרת המו"מ הקואליציוני להכשיר את מעמדם החוקי.

דעת לנבון נקל שמדובר בפרנסה קלה ונקייה, או מה שקוראים אצלנו כסף שחור, בלי מסים ובלי קבלות. במודעה שלמעלה מצוינת, בין שאר המעלות, 'אפשרות לקבלה'. אפשרות...

ככל הנראה הדרייברים גם לא משלמים על רישיון למונית, ביטוח ועוד שטויות כאלה, אז מה הפלא שמדובר ב'מחירים של פעם'?

מה שעוד יפה במודעה זו יקרוץ לחובבי הלשון העברית: השילוב התלת-לשוני של עברית-יידיש-אנגלית: ממלכע'ס הדרייברים...

ארץ הקודש: מירון, אטום, חיבוב מצוות, ניסי נשים, בהליכה, פאות

א. כל הנוגע בהר מירון...

צילום: טובה הרצל

לדעתם החולנית של המחברים האלמונים של פשקוויל מאיים זה, מי שנוגע בהר מירון ומונע מהחוגגים להגיע לאן שמתחשק להם, ישלם על כך בחייו ולא יוציא את שנתו. והנה ההוכחה: השופטת מרים נאור, שעמדה בראש הוועדה לחקר מחדל האסון בשנה שעברה, נפטרה בפתאומיות לפני כמה חודשים, והיא בת 74. 

איזה ריקוד מגעיל על דמה של אישה נכבדה זו!

לא האסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה שהתרחש בהר מירון בשנה שעברה, שבו נהרגו 45 גברים וילדים ונפצעו כ-145 אנשים, עומד מול עיניהם של מחברי המודעה, אלא החשש שחס וחלילה יהיה 'מבוגר אחראי' שינסה לעשות סוף סוף סדר בהילולה המבולגנת הזו.

מבחינתם, העיקר שייפתח 'השטיבל הראשון'! ועד אז 'הציבור מתבקש לפרוץ ללא הפסקה את השטיבל שנסגר'...

ב. קונטרה אטום

הרכב ההזוי הזה חצה בשלווה את רחוב יפו בירושלים. קשה להבין מה בדיוק רוצה יואל החב"דניק לומר, אבל מותר לשער שהוא מציע הנחת תפילין כאמצעי להגנה מפני פצצות בכלל ואטום בפרט. 

צילום: אבי בלדי

ג. חיבוב מצוות 

לקראת פסח שעבר עוד אפשר היה לרכוש במאה שערים 'ערכת חיבוב מצוות'. מעניין מה היא כוללת...

צילום: טובה הרצל

ד. פרשת האזיני

לו הייתי עוסק במחקר הפולקלור היהודי המיסיונרי, הייתי מתחבר מיד למאגר סיפורי הישועות הללו: ניסים מעל הטבע, מכל הסוגים והמינים, שקרו בזכות עצם שמיעתם. הכל מוכיח כמה שבורא עולם אוהב את הקו (מה קו? קו הצניעות כמובן).

האזיני אישה במשך שלוש דקות. זה בחינם ואת תראי ישועות!

צולם בירושלים ליד בית החולים שערי צדק.

צילום: טובה הרצל

ה. כבשה בהליכה

ב'נעלי דינו' פרסומת נחמדה לנעליים עבור בני ישיבות (החנות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק).

צילום: יגאל עברי (הקשה על התמונה תגדיל אותה)

ו. הברירה האכזרית

צילום: טובה הרצל

ליטאיות מודרניות, נשות חב"ד ושאר חובשות הפאות, שימו לב!

האם אתן רוצות להיות בנות מלך או בנותיו של הסטרא אחרא? 

והתשובה הרי ברורה: מי לא רוצָה להיות בת של מלך?

מה שמתחייב מכך הוא בסך הכול להחליף (מה החלפה? הכתום הבוהק מרמז על שריפה!) את הפאה הנכרית הטמאה ב'מטפחת יהודית' כשרה וצנועה. ובמילים אחרות: הסירו את חרפת השייטל הגורם ל'הרס וחורבן', והחזירו את עטרת הטיכל הצנוע, כמנהג אמותינו הקדושות.

'וכשלו איש באחיו': האסון בקהילת מֶץ, 1715

האסון הנורא שהתחולל בליל אמש במירון, ליד ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי, והתחושה הקשה שניתן היה למנוע אותו אם היינו מדינה מתוקנת ומסודרת, טורדים את הלב ואת השכל. 

עוד תבוא שעת התחקיר ושעת הדין והחשבון והסקת המסקנות כלפי האחראים, במישרין ובעצימת עין וקריצה (הלוואי ואשרי המאמין). ועד שייקברו המתים וייחבשו הפצועים ניזכר באסון דומה (גם אם לא דומה כלל במספר ההרוגים והפצועים), שקרה בחג השבועות של שנת 1715, לפני יותר משלוש מאות שנים, בקהילת מֶץ שבצרפת וגרם זעזוע עמוק בקהילה.

במהלך התפילה נשמע קול נפץ והמתפללים היו בטוחים שכיפת בית הכנסת מתמוטטת (בדיעבד לא קרה כלום ומקור הרעש לא התברר). המתפללים נמלטו החוצה בבהלה וקראו לנשים לצאת גם כן, אך בשל התבהלה והדוחק נהרגו על מדרגות עזרת הנשים שמובילות החוצה שש נשים וכשלושים נוספות נפצעו. האירוע כולו נמשך כחצי שעה.

פנים בית הכנסת העתיק של מץ (Jewish Encyclopedia)

כותבת הזיכרונות גליקל מהמלין, שעברה לגור במץ בשנת 1700, הייתה בבית הכנסת בזמן האירוע ותיארה אותו בזיכרונותיה המפורסמים. המובאות להלן נלקחו מתוך מהדורת הזיכרונות שההדירה פרופסור חוה טורניאנסקי, ודבריה של גליקל, שבתה המעוברת נפצעה באותו אירוע, מדברים בעד עצמם ואינם זקוקים להסבר נוסף.

גליקל, זיכרונות, 1719-1691, ההדירה ותרגמה מיידיש חוה טורניאנסקי, מרכז זלמן שזר, תשס"ו, עמ' 597-586

תודה לדן לב ארי שהסב את תשומת לבי.

ארץ הקודש: כנפי רשב"י, על מדרגות הרבנות, שער הצדיקים, טיב טעם

א. היכונו לל"ג בעומר!

והפעם חדש לגמרי: כנפי רשב"י, החברה שתטיס אתכם במסוקים משדה דב שבתל אביב, מנתב"ג או מירושלים לקבר הקדוש במירון במגוון שירותי VIP. יש 'רכבת אווירית', יש 'הקפצות' ויש 'בסיס המתנה מכובד', והעיקר, הטייסים הם יוצאי חיל האוויר – מה שבטוח...

כמה כל הטוב הזה עולה?

ב'נתיב קו ירוק' משדה דב יגבו מכם 650 דולר; ב'נתיב לב נתיבות' רק 1,490 דולר.

'נתיב רום מעלה' מציע מסוק פרטי ומיועד כנראה לרבנים דגולים במיוחד ולאדמו"רים שיש מי שישלם עבורם. כמה זה יעלה? את המחיר לא מגלים משום שהוא תלוי בפרטי ההזמנה המדויקים וכנראה ניתן למיקוח. אלה השירותים המוענקים שם:

ב. מתחתנים? 

בל"ג בעומר מתחתנים, זה ידוע. ואם אתם מתעקשים להתחתן דרך הרבנות, אז מובטח לכם שתדעו לאן להגיע.

על מדרגות בניין המועצה הדתית של תל אביב, בשדרות דוד המלך פינת רחוב אורי, מודבקים זה ליד זה חמישה שלטים שונים שמסבירים לאן ללכת. העיקר שתגיעו ולא תגידו לא ידענו.

צילום: דוד אסף

ג. השער לצדיקים

התמונה הזו, שלא חסר בה ממד אירוני (שימו לב לסטיקר שבצד שמאל, 'מושחתים הביתה'), צולמה ברחוב זרח ברנט 7 בשכונת נווה צדק בתל אביב.

צילום: צחי כהן

ד. וגר זאב עם כבש

מה ישראלי בעיניך? הנה תשובה אפשרית לשאלה הקלאסית כפי שנגלתה לעיניי לפני כמה שבועות ברחוב כהנמן, שבשולי עיר הקודש בני ברק.

על לוח המודעות, בצד ימין, שלטים משיחיים של חב"ד ('יחי המלך המשיח') ושל ברסלב ('רבי נחמן לארץ ישראל', והכוונה היא לפלג קטן של חסידי 'הפתק', שדוגל בהעברת עצמותיו של רבי נחמן מאוקראינה לישראל). בכביש, משמאל, עושה את דרכו רכב הובלות של רשת 'טיב טעם' – הידועה ב'כשרות המהודרת' שלה – שמצהיר לא רק על הבשרים המגוונים והטריים אלא גם על 'משלוח בשבת'.

צילומים: דוד אסף

בורא מיני מזונות: נקניקיות התורה, היגיינה, בעבע,; פופקורן

א. שיא העידון

'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה'...

לכבוד שבועות, ראו את החידוש הקולינרי מבית מדרשה של חסידות סאטמאר.

ה'מעדן' הזה מכונה משום מה 'תורה צוה לנו משה' – אולי בגלל שמדובר בשתי נקניקיות הוט-דוג כשרות למהדרין שנדחפו לתוך קניש (בעצם, סתם בורקס תפוחי אדמה), וכך ניתן לדמות מעין שני גלילי ספר תורה עטופים ב'פרוכת' סומסום.

מכל מקום, כך נמכרים הקנישעס הללו במעדניית בשר בקרית (אמרו: קִרְיָס) יואל שבמדינת ניו-יורק.

ב. שיא ההיגיינה

ועוד מאותו אזור חיוג חרדי-אמריקני.

בפינת הקפה הזאת יש הוראות מאוד מחמירות ביידיש:

החלב הוא טרי

ורוחרח 

ב-5 במאי 2017 בשעה 10:35 לפני הצהריים

בבקשה לא לדחוף פנימה את האף

תודה לאלן נדלר.

ג. מה זה בעבע?

צילום: מנחם רוזנברג

ונעבור לתפוצה אחרת לגמרי...

בשוק מחנה יהודה מוכרים עוגות ועוגיות בלי סוכר בתוך החנות (חשבתי שה'ללא סוכר' הוא בתוך העוגות עצמן, כתב לי מנה רוזנברג שצילם).

אבל אותי עניין יותר שלט הבעבע שלמטה...

הבנתי ש'בעבע' הן עוגיות תמרים שמנמנות ממוצא עיראקי. האשה שבסרטון למטה מספרת שבעבע זה ירח (מלא כמובן) וכך קראו (בצחוק כמובן) לנערות שמנות. העוגיות האלה בטח טעימות מאוד, אבל איך בדיוק אומרים אותן ואיך אמורים לכתוב את שמן?

הצורה 'בעבע', עם שתי אותיות ע', מזכירה כתיב ביידיש שעל פיו יש לנקד ע' בסֶגול ולבטא כמו בֶּּהבֶּה (BEHBE). אבל מה לעיראקים וליידיש? הקשבתי לכל מיני מתכונים שנמצאים ביוטיוב וככל שאוזני האשכנזית הערלה הצליחה לקלוט הם אומרים 'בָּהְבָּה' או 'בָּאבָּא'.

אז ילמדונו חכמי הלשון הקוראים את הבלוג איך כותבים בעברית את הדבר הזה?

הנה ליתר ביטחון המתכון המקורי (הסוכר כבר בפנים).



ד. פוקפורן בסייעתא דשמיא

ולסיום ד"ש מל"ג בעומר שעבר. בהילולה האחרונה במירון, אפילו הפופקורן השתגע.

צילום מסך מערוץ 10

חג שבועות שמח!

מחירון ל"ג בעומר

ל"ג בעומר בקבר רשב"י במירון, 1939 (צילום: הנס פין; אוסף התצלומים הלאומי)

היום בערב שוב יוארו שמי מדינת ישראל, ממורדות הלבנון עד ים המלח, באורן של עשרות אלפי מדורות ל"ג בעומר. קרשים ורהיטים ישנים, שנלקחו מפחי זבל או מאתרי בנייה, נאספו בקפידה והובלו על גבי עגלות שנגנבו מהסוּפֶּר, יועלו לאש כקרבן; תפוחי אדמה עטופים בנייר כסף יפוחמו במדורות וייאכלו בשקיקה על ידי עוללים והוריהם משל היו המעדן המשובח בעולם; לוחמי האש (מה שפעם קראו סתם 'מכבי אש') יעברו עוד לילה מתוח, חסר שינה ורב פעילות; תלמידים בבתי הספר ייצאו שוב ליומיים של חופש – חג או לא?

וכל זה עוד תמים וזך לעומת החגיגות ההמוניות שצפויות עלי קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, בהשתתפות עשרות אלפי חוגגים וזובחים, גברים, נשים וטף, דתיים וחילוניים, בני כל הגילים והעדוֹת. מדורות והילולות, גזיזת שיער ילדים בני שלוש ('חלאקה'), ועוד הרבה מנהגים עתיקים ומומצאים.

ל"ג בעומר הוא אכן חג, אבל מן המוזרים ביותר שיש לנו בלוח השנה העברי. האם יש באמת מישהו שמאמין ברצינות שלרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים (!), שכולם מתו במגפה בגלל 'שלא נהגו כבוד זה בזה', ומותם הסתיים בל"ג בעומר? אם הם מתו רק בגלל שלא התנהגו בנימוס, מדינת ישראל הייתה צריכה כבר מזמן להיות גיא הריגה המוני. והמדורות ופולחן האש, שהמיתולוגיה הציונית מכרה להורינו ולנו שזה קשור למרד בר כוכבא – אני תוהה אם יש ארכאולוג או היסטוריון אחד בעולם שלוקח הסבר כזה ברצינות?

אבל מסורת – גם אם היא מאוחרת – היא מסורת. ומנהג הדלקת מדורות – כדי לקבל את פני עונות השנה המתחלפות או כדי לגרש שדים ורוחות רעות – הרי קיים מאז ומעולם אצל עמים רבים ובתרבויות רבות, אז מה רע? שיהיה גם אצלנו.

על היבטים מגוחכים והזויים שקשורים בל"ג בעומר, כבר כתבנו בעבר (למשל, 'איזה כיף להיות חרדי: טירוף ל"ג בעומר'; או, 'גלגולו של איור: התמונה האמתית של רבי שמעון בר יוחאי'), והפעם נסתפק בכמה השלמות נחוצות.

א. זהו, אין כבר כוח...

כמדי שנה בשנה כן גם השנה נדחפה לתיבת הדואר שלי חוברת צבעונית, שכל תכליתה לעבוד על אנשים תמימים בעיניים ולמכור לאומללים וקשי היום אשליות וחלומות. הכל תמורת תרומות שכביכול 'מוכרות לצרכי מס', והמאמין יאמין.

זה כל כך מטומטם, אז מה הפלא שכל כך הרבה אנשים מתפתים להאמין בזה.

הנה כמה דפים למזכרת ממהדורת האשליות, 2016.

היסטוריה בפתח המערה

מֶמֶנְטוֹ מוֹרִי

ההזדמנות שלא תחזור על עצמה...

בשנה שעברה 3,842 אנשים נושעו, ספרנו!

משה איתן, שקיבל מהדורה שונה של החוברת, שלח לי עמוד מתוכה ובו מגוייסים רבנים שונים לעידוד התרומות. אז חושו והתקשרו ל'מוקד הישועות'.

ואביתר חלימי שקיבל הודעה ממוקד הישועות של רשב"י החליט לבדוק מה קורה שם...


ב. שיר המחירון

ואכן, ל"ג בעומר הוא יופי של יום להשלמת משכורת, ועל זה נאמר 'כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק'.

לקראת אירועי ההילולה בשכונת מקור ברוך בירושלים התפרסמה כרזה מיוחדת ובה המחירון המעודכן של ההוצאות לשנת תשע"ו. הציבור מתבקש לתרום בעין יפה.

צילום: יונתן ק.

מרשימת העלויות של ר' מרדכי ויספיש אפשר ללמוד.

למשל, שרוחות השוויון הגיעו גם למירון. אמנם גברים ונשים ישתו בנפרד בשעת ההדלקה, כדי שהמעמד יהיה על טהרת הקודש, אבל לפחות העלויות שוות ולא תהיה כאן אפליה מגדרית. לעומת זאת, ברור שמבחינה עדתית הרוח האשכנזית שורה כאן. הכיבוד הקל כולל 'קוגל'; והממתקים לילדים בכלל ולילדי ה'חלאקה' בפרט, כוללים 'פעקלאך' (חבילות; והכוונה לשקיות).

ג. סִינָר לחלאקה

די לסבל המיותר, די לצרחות של ילדך. השנה יש פיתרון!

איך לא חשבו על זה קודם?

צילום יונתן ק.

היו ימים במירון.... חגיגות ל"ג בעומר, 1939 (צילום: הנס פין; אוסף התצלומים הלאומי)

חידון עונ"ש למביני עניין: מי האיש?

ד"ר אמנון רמון, מרכז מערכת 'קתדרה', פונה בבקשה לקוראי עונ"ש: היש בכם יודע מי האיש שבתמונה?

היא צולמה בבית הכנסת העתיק במירון, כנראה בשנות החמישים או השישים. שם הצלם אינו ידוע וגם מקורה אינו ברור, ייתכן שהגיעה מארכיונו של שמואל זנוויל כהנא, שהיה בשעתו מנכ"ל משרד הדתות והממונה על המקומות הקדושים.

החוברת החדשה של קתדרה תתפרסם בסוף החודש, והראשון שיזהה את הדמות בוודאות יקבל את החוברת במתנה.

איזה כיף להיות חרדי: טירוף ל"ג בעומר

מה יש בו בחג הזה שמוציא מעם ישראל את כל הטוב שבו, ובעיקר את המגוחך, המטורף והוולגרי?

בל"ג בעומר של השנה שעברה (2010) זכו קוראי עונ"ש לחזות בתמונתו המדהימה של האדמו"ר מ'תולדות אהרן' המגולגל בארון מחשש לטומאת כהנים (שהרי במירון יש מערות קבורה עתיקות רבות).

וזה מה שכתב יאיר אטינגר שהעביר לי אז את התמונות:

כדי להימנע מטומאת כוהנים במירון – כך הגיע השבוע האדמו"ר מתולדות אהרן לקברו של הרשב"י בל"ג בעומר.  

קצת רקע: בחודשים האחרונים התגלו עשרות מערות קבורה במירון, מה שעורר היסטריה רבתי בקרב אוכלוסיית הכוהנים. חלק מהרבנים אסרו, אחרים התירו – אבל הפרשה הפכה להיות דליקטס ממש כאשר מישהו החליט להשתמש בה כתחמושת בקרב האין סופי בין שני האחים המפולגים, האדמו"ר מתולדות אהרן והאדמו"ר מתולדות אברהם יצחק. שניהם כוהנים, כידוע. 

האדמו"ר מתוא"י החליט שלא יעלה, ויסתפק בהדלקת מדורה בתחתית ההר, ומקורבו הרב ברנדסדורפר אף הוציא פסק הלכה מנומק שקבע: מירון הוא בית קברות אחד גדול. 

האדמו"ר מתו"א לא נרתע והודיע: אני עולה. גם לו היה על מי לסמוך (בד"ץ העדה החרדית). הבעיה היתה, שהסיקריקים התחילו להוציא פשקווילים נגד האדמו"ר מתו"א ולהציג אותו כפורץ גדר וכו'.  

בין לבין, טובי המוחות ההלכתיים ישבו על המדוכה, ובית הדין של הרב גרוס אף הציע – זו לא בדיחה – שכוהנים יוכלו לעלות להר בחליפות צלילה ובלוני חמצן כדי להימנע מטומאת מת.  

בסופו של דבר, האדמו"ר מתו"א לא נסוג בו. הוא העפיל אל ההר, אבל כדי להימנע מלשונות רעות, הוא עשה את זה בתוך ארון אטום. תולדות הארון.

ויהי בנסוע הארון של תולדות אהרן

האדמו"ר לא יוצא מהארון

השנה, השבח לאל, נפתרה הבעייה. נסללה דרך מיוחדת לכהנים, ויש המספרים כי גם דרך לכהנות נמצאת בתהליכי תכנון:

ד"ר שלמה טיקוצינסקי שלח לי מבחר מודעות וכרוזים מל"ג בעומר דהשתא, שיש בהם להעיד על ממדי התסיסה והטירוף שאוחזים בציבור החרדי ובסוחרי הישועות לקראת התקדש החג: