‏הצגת רשומות עם תוויות נקניק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נקניק. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 באוגוסט 2019

בורא מיני מזונות: גבינות, יין, נקניק וצדפות

א. AS IS / עֵז עִיז

איזו שנינה לשונית יפה!

צילום: איתמר לויתן

ב. גדי בחלב אמו?

מנחם רוזנברג שוטט בחוצות אמסטרדם וגילה גבינות ייחודיות:


לשאלתו, מוכרת הגבינות הבהירה כי אין מדובר בגבינה העשויה מחלב גדי או טלה (כידוע תינוקות אינם נותנים חלב), אלא בסך הכל בחלב עז או כבשה הארוזים באריזת 'בייבי'...

ג. פולחן עראק ודגים

 אם חשבתם שהמילה 'פולחן' שמורה רק לעבודת אלוהים, מתברר שלא ממש ובהחלט אפשר להודות, להלל, לשבח ולפאר גם עראק ודגים.

האתר הפולחני 'פימפינלה' נמצא ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

פימפינלה, אגב, הוא השם הלטיני של התבלין אָניס (Pimpinella anisum).

צילום: איתמר לויתן

מדף הפייסבוק של 'פימפינלה' למדתי שאכן מקפידים שם מאוד בברכת בורא פרי הגפן:


לעומת זאת, בתפריט ה'ספיישלים' לא נרמז מה מברכים על מנת אויסטר או על סרטנים כחולים...


ד. מורשת הנקניק: כבוד והשראה

'אני שולחת לך את התמונה המצחיקה הזאת, לזכר האר"ז, אברהם ריינהולד זוגלובק', כתבה לי עפרה פרי. 'זכיתי לשמוע מפי לאה גולדברג איך מילה ממשלב אחר יכולה לגרום לקטע להיות מצחיק'...

צילום: דוד אסף

ה. צדפים או צדפות

אפשר להניח שהכוונה ל'צדפים', ולא למאכל הלא כשר הזה שקוראים לו 'צדפות'...

רחוב כי"ח, ירושלים (צילום: טובה הרצל)

יום רביעי, 1 באוגוסט 2018

בורא מיני מזונות: ניקנוקים, פלפלונים וחרדל ז'ידון

א. מתי הופיע לראשונה הנקניק?

על חורבות 'סחוטים' ברחוב אגריפס 44 בירושלים, סמוך לשוק מחנה יהודה, הוקם עסק חדש ושמו 'ניקנוקים'.

ובאמת, אם יש 'נקניקים' ו'דקניקים', ויש פועל 'לנקנק', למה שלא יהיו גם 'ניקנוקים'?

צילום: מנחם רוזנברג

אגב הדרך שאלתי את עצמי מאיפה בכלל צצה בעברית המילה המוזרה הזו 'נקניק'?

המילונים לא נותנים תשובה ממשית לכך, וההשערה היא שצורה זו הושפעה מ'נקוניקה' או 'נוקניקה' שמופיעה בתלמוד הירושלמי, מסכת שקלים, פרק שביעי, הלכה ב, כ"א ע"א.

במילונו של אליעזר בן-יהודה נכתב כי שם זה 'נהוג בדיבור העברי בארץ ישראל'...

מלון הלשון העברית הישנה והחדשה, ח, עמ' 3800

אברהם שטאל כתב בספרו מוצא המילים (דביר 1999, עמ' 39), כי מקורה של המילה הוא בלטינית lucanica (לוּקָנִיקָה), שכך נקרא עד היום נקניק החזיר שמיוצר מאז ימי רומא באזור לוקאניה שבדרום איטליה.

בדקתי באתר 'עיתונות יהודית היסטורית', וככל שמצאתי המילה תועדה לראשונה בשנת 1890 בעיתון המליץ. הנקניק נזכר שם כתרגום של מילת היידיש 'קאָלבאַסע' שפירושה sausage. אגב, כשדוברי יידיש אמרו קאָלבאַסע, הם התכוונו בדרך כלל לבשר טרפה. 'קאָלבאַסניק' הוא עושה נקניקים אך גם כינוי לאוכל טרפות.

המליץ, 11 בספטמבר 1890, עמ' 2

עשור אחרי כן (1900) נזכרים בעיתון הצבי, שערך אליעזר בן-יהודה, 'כוס וישקי ועוד חתיכת נקניק לקנוח סעודה', בתוך כתבה שנשלחה מלונדון:

הצבי, 15 במרץ 1900

אבל כמובן שהיו גם נקניקים כשרים. במאמר שפורסם ב-1901 מחה הכותב נגד חוכרי מס הבשר ('טכסא') ביקטרינוסלב וברובנה, שהחליטו לגבות מאחיהם היהודים מס נפרד מן הנקניקים הכשרים:

המליץ, 9 באוגוסט 1901, עמ' 1

אפשר אפוא להניח שהמילה התחדשה בסוף המאה ה-19. אך מי חידש אותה ועל סמך מה? מסתורין אופף את הולדתו של הנקניק.

ב. הפלפלונים המתוקים של מלכה

צילום: אבישי ליוביץ'

מאיפה הגיע ה'פלפל', שלא לדבר על 'פלפלונים'?

להפתעתי התברר לי כי גם שם זה לא בהררי קודש מקורו, ובעצם 'פלפל' הוא שם עממי של זני פלפלת שונים הראויים למאכל (כך על כל פנים בוויקיפדיה). אמנם ה'פלפל' נזכר כבר בתלמוד הבבלי ('פלפל לריח הפה' – שבת, סה ע"א), אך פירושו שם, כנראה, תבלין שנועד לטהר את ריח הפה, ולא הפרי עצמו. בתלמוד יש גם 'פלפלין' ו'פלפלת', וכמובן יש גם 'פלפול'. האם יש קשר בין הפלפל החריף לבין הפלפול התלמודי? גם זו שאלה שאין לה פותר (על כל אלה ראו גם בדברי הבלשן רוביק רוזנטל).

בין כך ובין כך, כתב לי אבישי ליוביץ':
החבר'ה במשק 69, שאחראים למותג 'מלכה', אולי טובים בפלפלונים, אבל לא במילונים, לפחות לא במילונים באנגלית. וכך במקום sweet bite (ביס מתוק) יצא להם seeet bite.
וזה כמובן הרבה יותר טוב מאשר shit bite...

ג. חרדל אנטישמי

בעיתון הדתי-לאומי בשבע (19 ביולי 2018) הופיעה המודעה הנפלאה הזאת, שמזמינה את הקוראים ל'ספיישל שום' ול'אוכל יהודי אותנטי' – פרגית בשום וחרדל ז'ידון... המהדורה מוגבלת, ואפשר גם להבין למה.

תודה לאריה הולצברג

בינתיים נסתפק בחרדל דיז'ון רגיל...



יום שלישי, 30 במאי 2017

בורא מיני מזונות: נקניקיות התורה, היגיינה, בעבע,; פופקורן

א. שיא העידון

'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה'...

לכבוד שבועות, ראו את החידוש הקולינרי מבית מדרשה של חסידות סאטמאר.

ה'מעדן' הזה מכונה משום מה 'תורה צוה לנו משה' – אולי בגלל שמדובר בשתי נקניקיות הוט-דוג כשרות למהדרין שנדחפו לתוך קניש (בעצם, סתם בורקס תפוחי אדמה), וכך ניתן לדמות מעין שני גלילי ספר תורה עטופים ב'פרוכת' סומסום.

מכל מקום, כך נמכרים הקנישעס הללו במעדניית בשר בקרית (אמרו: קִרְיָס) יואל שבמדינת ניו-יורק.


ב. שיא ההיגיינה

ועוד מאותו אזור חיוג חרדי-אמריקני.

בפינת הקפה הזאת יש הוראות מאוד מחמירות ביידיש:
החלב הוא טרי
ורוחרח 
ב-5 במאי 2017 בשעה 10:35 לפני הצהריים
בבקשה לא לדחוף פנימה את האף

תודה לאלן נדלר.

ג. מה זה בעבע?

צילום: מנחם רוזנברג

ונעבור לתפוצה אחרת לגמרי...

בשוק מחנה יהודה מוכרים עוגות ועוגיות בלי סוכר בתוך החנות (חשבתי שה'ללא סוכר' הוא בתוך העוגות עצמן, כתב לי מנה רוזנברג שצילם).

אבל אותי עניין יותר שלט הבעבע שלמטה...

הבנתי ש'בעבע' הן עוגיות תמרים שמנמנות ממוצא עיראקי. האשה שבסרטון למטה מספרת שבעבע זה ירח (מלא כמובן) וכך קראו (בצחוק כמובן) לנערות שמנות. העוגיות האלה בטח טעימות מאוד, אבל איך בדיוק אומרים אותן ואיך אמורים לכתוב את שמן?

הצורה 'בעבע', עם שתי אותיות ע', מזכירה כתיב ביידיש שעל פיו יש לנקד ע' בסֶגול ולבטא כמו בֶּּהבֶּה (BEHBE). אבל מה לעיראקים וליידיש? הקשבתי לכל מיני מתכונים שנמצאים ביוטיוב וככל שאוזני האשכנזית הערלה הצליחה לקלוט הם אומרים 'בָּהְבָּה' או 'בָּאבָּא'.

אז ילמדונו חכמי הלשון הקוראים את הבלוג איך כותבים בעברית את הדבר הזה?

הנה ליתר ביטחון המתכון המקורי (הסוכר כבר בפנים).



ד. פוקפורן בסייעתא דשמיא

ולסיום ד"ש מל"ג בעומר שעבר. בהילולה האחרונה במירון, אפילו הפופקורן השתגע.

צילום מסך מערוץ 10


חג שבועות שמח!



יום שני, 13 ביוני 2016

בורא מיני מזונות: רצח בשופרסל, תודה, באמת תודה, נקניק חברתי ושמו גולדה

א. חונקי כמרים מצוננים

נשמע מטורף, אבל זה אמיתי. כך החליטו ברשת 'שופרסל' לקרוא לפסטה הזו...

אפשר לדמיין איך חונקים את הכמרים המצוננים האלה, עם כל הנזלת והאפצ'י. הם בטח אנטישמים ומגיע להם גזר דין מוות, וכשהם מצוננים הם כנראה הרבה יותר מסוכנים.

בכל אופן, המחיר בזיל הזול. רק 8.90 ש"ח. לדעתי, עבור הזכות לחנוק כומר מצונן צריך לשלם הרבה יותר.




זאב קינן, ששלח לי את התמונות הללו, תהה אם מדובר רק בכמרים קתולים או שמא גם כמרים פרוטסטנטים נכללים בגזירה. מכל מקום, הוא טרח לברר מה עומד מאחורי השם המוזר הזה. מתברר שיש רגליים לדבר, וכינויה באנגלית של הפסטה Strozzapreti הוא אכן priest-choker. יש כל מיני הסברים למקורו של שם זה, ואף אחד מהם לא ממש משכנע.

אבל האם באמת הידלדלו כוחות היצירה וחייבים לתרגם לעברית מילולית שם כזה? בארץ המוטרפת שלנו הרי מישהו עוד יכול לקחת את זה ברצינות. ובכלל, איך היינו מגיבים אם היו מוכרים באיזה שהוא מקום בעולם מאכל ושמו 'חונקי רבנים'? 

בעלי התוספות

ד"ר גדי שגיב הפנה את תשומת לבי למאכל קטלני אחר העשוי להזיק ל'כלי קודש'. זהו תבשיל הרווח במטבח הטורקי ושמו Imam bayildi. למאכל זה אמנם אין שם רשמי בעברית אך תרגומו המילולי הוא 'האימאם התעלף'...

האימאם התעלף (מקור: ויקיפדיה)

ב. טוב להודות לה'

ערן כהן צילם את חלון הראווה הבוהק זה בתחנת דלק באזור לוד שמחלק פלאפל חופשי.

מרוב רגשי תודה לקדוש ברוך הוא, שהציפו את לבו של בעל הבית, הוא שכח לציין את שעות הפתיחה של מזנונו. לא ברור מתי פתוח, אבל ברור בהחלט מתי סגור.


ג. גולדה – הנקניק החברתי

כבר ראינו בעבר איך עשו מביאליק נקניקיה, ועכשיו כנראה הגיע תורה של גולדה מאיר שיעשו ממנה נקניק, ולא סתם נקניק כי אם נקניק חברתי.

שמריה גרשוני צילם את דוכן האוכל הביזארי הזה בתחנה המרכזית בבאר שבע.



'רעבים אש? תחשבו גדולה', או אולי 'תחשבו גולדה'?

והמחיר? עבור גולדה קטנה רק 10 ש"ח, ועבור גולדה מוגזמת – 23 ש"ח.


זה כנראה מה שגם מסביר את בחירת השם גולדה. למי שזוכר, פעם היה כאן שטר של עשרה שקלים שנשא את דמותה...


יום שני, 29 ביוני 2015

בורא מיני מזונות: שור הבר, נקניקיות, סליבוביץ וגלידה

א. שׁוֹר הַבּוֹר

כידוע ליודעים, שור הבר (לצד לוויתן ויין משומר) הוא מן המזונות השמורים לסעודת הצדיקים בגן העדן. אבל יש כאלה שאינם מתאפקים ורוצים לטעום משור הבר כבר בעולם הזה...

למענם קמה חברה אמריקנית ושמה 'Shor Habor' ('שור-הבר' נהגה ביידיש: דער שאָראַבאָר) והיא מתמחה במוצרי בשר כשרים (ספרתי שני הכשרים).


עו"ד קובי סגל שלח לי את התמונה של אריזת הנקניקיות הכשרות וכתב:
כקורא חדש אך מסור של 'עונג שבת' לא הצלחתי להתעלם מהשם שנבחר לבשר הכשר למהדרין בו נתקלתי בעת שהותי בחו"ל. האסוציאציה המיידית שעלתה בי היא של שניים מתוך ארבעה אבות נזיקין הפותחים את מסכת בבא קמא: השור והבור.
יכול להיות. אבל לי, אפיקורוס קְטן-אמונה שכמותי, הזכיר ה'בור' דווקא משהו אחר לגמרי...

באנגלית Boar פירושו חזיר בר (קוראי עונ"ש הוותיקים יזכרו אולי את הפוסט על 'דבר-אחר בר'). בארה"ב פעילה חברת דליקטסים ידועה מאוד שנקראת Boar's Head, דהיינו ראשו של חזיר הבר. צריך להודות שהלוגו של חברה זו, שמתמחה בבשר פיגולים, דומה מאוד ללוגו של חברת 'שור הבר', שעוסקת בבשר 'גלאט כשר' לצדיקים...


ב. געגועים לניו-יורק

מתגעגעים לניו-יורק?

הנקניקיה אולי אמריקאית, אבל הסגנון ישראלי לגמרי. להשיג ברחוב ברודצקי ברמת אביב.

צילום: איתמר וכסלר

ג. געגועים ללודז'

צילום: ברוך גיאן

מתגעגעים, להבדיל, להווי העיירה בפולין?

ברנדי השזיפים, המוכר לחובבי האלכוהול בשם הסלאווי סליבוביץ, הוא משקה אהוב בכל רחבי מרכז ומזרח אירופה. אכן, היו יהודים בפולין שהתמחו בייצורו ובשיווקו, ומשום שהמשקה מבוסס פירות ואין בו דגנים, הוא גם היה כשר לפסח. עד השואה היו עיירות רבות בפולין שבהן יוצר סליבוביץ, ובשל זיהויו של המשקה עם יהודים ועם פסח הוא גם כּוּנה בפולנית 'פסחוּבקה' (Pejsachówka). 

ה'פסחובקה' הזו נוצרה בלובומול שבפולין, בהשגחת בני משפחת האדמו"רים מגוּר
(מקור: Judaizm)

ברוך גיאן שמח לגלות את 'סטריקובר שליבוביץ', שמיוצר במיוחד עבור ק"ק לודז', כמובן בסטנדרטים הכי גבוהים של כשרות וקדושה. המוצר מיוחס משום מה לסטריקוב (Stryków), עיירה קטנה באזור לודז', שבה פעלו אדמו"רים שונים שהנהיגו את חסידות סטריקוב, הפעילה עד היום. אבל עיון בתווית המודבקת על הבקבוק מעלה כי הוא יוצר במקום אחר לגמרי – בכפר Chociszew שבאזור לודז'. ככל שידוע לי מעולם לא הייתה בכפר זה קהילה יהודית.

האמת היא שהמוצר הזה לא ממש חדש על המדף והוא מיוצר ומשווק בפולין משנת 2011, אבל כמו בבדיחה הידועה: אנחנו שמענו על זה רק עכשיו...

הסליבוביץ אולי מחייה נפשות ומהווה מקור לסיפוק ולשמחה 'לאחר תלאות היום שחלף', אבל מה הקשר ל'צדיק משידלוביץ' (הכוונה מן הסתם לרבי נתן דוד רבינוביץ משידלובצה), ולמה צריך לבלבל את המוח בסיפורים מופרכים ומקושקשים ועוד בעברית עילגת?

יש לי חשד שהצדיק משידלוביץ נבחר לפאר את התווית רק בגלל שהשם שידלוביץ מצלצל כמו שליבוביץ.


ד. איליה כפיתולינה

ולקינוח סעודה, גלידה טובה ומשובחה.

חנות הגלידה 'כפיתולינה', ברחוב עולי ציון ביפו, זוכה לפרס עונ"ש על השם המבריק שהמציאה לעצמה.

קריצה שובבה לירושלים הרומית, וקריצה נוספת, שובבה גם היא, לשיר הילדים הקלאסי: יש לי גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה...

צילום: ברוך גיאן

הנה זה:




יום שני, 19 במרץ 2012

פרנסות של יהודים: הנקניק של ביאליק

צילום: רמי נוידרפר

'וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ'– כך כתב חיים נחמן ביאליק ב'עיר ההרגה'. זה היה בקישינוב, בגלות המרה, לא במדינת היהודים זקופת הקומה. ניבא ביאליק ולא ידע מה ניבא. יהודים הרי יעשו הכל כדי להתפרנס, ואפילו אם זה מחייב לרדת מ"ט שערי וולגריות.

אחרי שהתעללו בזכרה של אנה פרנק, נפנו אחינו אנשי גאולתנו בק"ק רמת גן להתעלק גם על משוררנו הלאומי. להזכירכם, רמת גן היא העיר שבה גר ביאליק בערוב ימיו, לאחר שמאס בביתו המפואר בתל אביב ('בית ביאליק'), ובה אף שקל לקבוע את ביתו הקבוע.

(אבנר הולצמן, חיים נחמן ביאליק, מרכז זלמן שזר,  תשס"ט, עמ' 201)

זו תמונת המזללה שנפתחה ברחוב ביאליק 1 ברמת גן, וכל המתבונן בתמונה יקיא את הנקניקיאליק שבפיו (כולל החרדל) מרוב גועל.

צילום: רמי נוידרפר

וככה, בלי שום בושה, הם גם מפרסמים את עצמם, ובטח חושבים שזה נורא מצחיק ומגניב:



העניין נדון כבר בבלוג של קוכליאה, ומעניין שרוב המגיבים שם קיבלו זאת בהומור ולא ראו בזה שום בעיה. ובכל זאת, לעניות דעתי עדיין יש הבדל בין 'בית קפה ביאליק' לבין 'נקניקיאליק' (שגם מנוקד בצורה שגויה).

בעלי התוספות

לייקה ביירך שלחה לי צילום של מודעה מעיתון 'במעלה' משנת 1933, שממנה עולה כי ביאליק תרם את שמו לפרסומת לסיגריות...