בורא מיני מזונות: רצח בשופרסל, תודה, באמת תודה, נקניק חברתי ושמו גולדה

א. חונקי כמרים מצוננים

נשמע מטורף, אבל זה אמיתי. כך החליטו ברשת 'שופרסל' לקרוא לפסטה הזו...

אפשר לדמיין איך חונקים את הכמרים המצוננים האלה, עם כל הנזלת והאפצ'י. הם בטח אנטישמים ומגיע להם גזר דין מוות, וכשהם מצוננים הם כנראה הרבה יותר מסוכנים.

בכל אופן, המחיר בזיל הזול. רק 8.90 ש"ח. לדעתי, עבור הזכות לחנוק כומר מצונן צריך לשלם הרבה יותר.

זאב קינן, ששלח לי את התמונות הללו, תהה אם מדובר רק בכמרים קתולים או שמא גם כמרים פרוטסטנטים נכללים בגזירה. מכל מקום, הוא טרח לברר מה עומד מאחורי השם המוזר הזה. מתברר שיש רגליים לדבר, וכינויה באנגלית של הפסטה Strozzapreti הוא אכן priest-choker. יש כל מיני הסברים למקורו של שם זה, ואף אחד מהם לא ממש משכנע.

אבל האם באמת הידלדלו כוחות היצירה וחייבים לתרגם לעברית מילולית שם כזה? בארץ המוטרפת שלנו הרי מישהו עוד יכול לקחת את זה ברצינות. ובכלל, איך היינו מגיבים אם היו מוכרים באיזה שהוא מקום בעולם מאכל ושמו 'חונקי רבנים'? 

בעלי התוספות

ד"ר גדי שגיב הפנה את תשומת לבי למאכל קטלני אחר העשוי להזיק ל'כלי קודש'. זהו תבשיל הרווח במטבח הטורקי ושמו Imam bayildi. למאכל זה אמנם אין שם רשמי בעברית אך תרגומו המילולי הוא 'האימאם התעלף'...

האימאם התעלף (מקור: ויקיפדיה)

ב. טוב להודות לה'

ערן כהן צילם את חלון הראווה הבוהק זה בתחנת דלק באזור לוד שמחלק פלאפל חופשי.

מרוב רגשי תודה לקדוש ברוך הוא, שהציפו את לבו של בעל הבית, הוא שכח לציין את שעות הפתיחה של מזנונו. לא ברור מתי פתוח, אבל ברור בהחלט מתי סגור.

ג. גולדה – הנקניק החברתי

כבר ראינו בעבר איך עשו מביאליק נקניקיה, ועכשיו כנראה הגיע תורה של גולדה מאיר שיעשו ממנה נקניק, ולא סתם נקניק כי אם נקניק חברתי.

שמריה גרשוני צילם את דוכן האוכל הביזארי הזה בתחנה המרכזית בבאר שבע.

'רעבים אש? תחשבו גדולה', או אולי 'תחשבו גולדה'?

והמחיר? עבור גולדה קטנה רק 10 ש"ח, ועבור גולדה מוגזמת – 23 ש"ח.

זה כנראה מה שגם מסביר את בחירת השם גולדה. למי שזוכר, פעם היה כאן שטר של עשרה שקלים שנשא את דמותה...

בורא מיני מזונות: קוגל עמלק, פסטה לחנוכה, לחם חסידי וחומציות מוות

א. קוגל עמלק

יום שלא לומדים בו משהו חדש, הוא יום מבוזבז. לי, למשל, לא היה מושג שיש כזה דבר שנקרא 'עמלק קוגל'. קוגל הוא, כידוע, פשטידה, אבל מה עמלק עושה כאן?

גרשון יגל, ששלח לי תמונה זו, הסביר בטוּב טעם, כי ב'שבת זכור' (זו השבת לפני פורים, שבה קוראים בתורה את הפסוק 'זכור את אשר עשה לך עמלק') נוהגין אחב"י לאכול ארבעה מיני קוגל (או קיגל), על פי ראשי התיבות עמל"ק: עפּל (תפוח עץ), מעל (קמח), לאָקשן (אטריות), קאַרטאָפֿל (תפוח אדמה).

ב. פסטה סביבונים

במוצר הייחודי הזה עוד לא נתקלתי בארץ, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל ליבא אותו. מאיר ארד הפנה את תשומת לבי לפסטה הביזארית הזו.

במרשתת מצאתי עולם ומלואו של פסטות לחנוכה. שלל מגיני דוד, חנוכיות וסביבונים, שהולכים נהדר עם רוטב בולונז או כאיטריות במרק העוף שלכם.

ג. זיץ-ברויט

בעבר כבר סיפרתי כאן על 'הבייגל של שפינוזה והלחם של הנביא יחזקאל', אבל זה היה בחו"ל, ואילו הלחם הזה כולו שלנו.

שושי שמר-בלוך מקיבוץ לוחמי הגטאות צילמה את הלחם הייחודי הזה, שיש בו גם יידישקייט ומסורת וגם המון חומצות וחומרים משמרים (שזה פחות או יותר אותו דבר כמו 'מסורת'). מכל המקומות בעולם היא מצאה אותו בחנות בכפר הערבי מזרעה שבגליל המערבי, בואכה נהריה.

אני חייב להודות בבורותי. כבר שני עשורים אני עוסק במחקר החסידות אך לא ידעתי ש'הזיץ' הוא 'אחד מיסודות החס[י]דות'. לא פחות.

ד. מתאילנד באהבה

יפתח מזור טרח לקרוא את התווית שהודבקה על קופסת 'פלחי פרי הספוטה', שיובאה לכאן היישר מתאיילנד. מילא שהסירופ 'מרוכז מאות', מילא שהעברית מזעזעת ('תאריך עדיף להשתמש לפני') אבל מה זה 'מוות חומציות'?

מאיפה התגלגלה השגיאה הזאת? יש לכם השערה?

מכל ההשערות שהגיעו אליי, הכי הגיוני זה 'מווסת חומציות'...