בורא מיני מזונות: קווה קווה, דג שמח, דואט, ממלכת הג'וקר, גזרות

א. שעשועי ויקיפדיה: קווה קווה דה לה אומה

קשה לתאר את חיינו בלי ויקיפדיה. עם כל הבעיות המוכרות, היא הפכה להיות חלק יומיומי כמעט אצל כל אחד ואחת מאתנו. אבל ויקיפדיה היא לא רק דרך מהירה לבירור של תאריכים, ביוגרפיה או אירוע, אלא גם מקור לשעשועים אין קץ. צריך פשוט לדעת לחפש אותם...

לשיר הילדים (שהוא גם סוג של משחק) 'קווה קווה דה לה אומה' נחשפתי לראשונה בשנות התשעים בירושלים, דרך ילדיי שהביאו אותו מגני הילדים. השיר, על נוסחיו השונים ומנגינתו הקבועה, עבר מפה לאוזן ומגננת לסייעת, ואיש לא ידע להסביר את מילותיו ומקורותיו. שום דבר לא היה הגיוני ולא התחבר לכלום, פרט למשפט שהחמיא להורים: 'אבא שלך קופיקו, אמא שלך היפופוטם'. אבל השיר הושר בעליצות רבה וכדרך שירי רחוב מוצלחים עבר מדור לדור.

הילדים גדלו, הנכדים עוד לא למדו, והשיר נשכח, עד שהגיעה אליי תמונת בקבוק בירה קוודרופל בלגית, תוצרת מבשלת הבירה הירושלמית Hatch Brewery, שסניף יש לה ברחוב האגוז בשוק מחנה יהודה.

צילום: גונן זיק

על התווית נדפסו מילות הפתיחה של השיר האלמותי. מה הקשר בינן לבין בירה? ככל הנראה שום קשר. אבל כשהקלדתי לתיבת החיפוש של גוגל את המילים הללו כדי להיזכר בהן קיבלתי מיד הפניה לערך ויקיפדיה בשם זה 'קווה קווה דה לה אומה', שכמותו קיים רק בעברית ובאנגלית.

הקריאה בערך הזה, מהנה ומשעשעת ככל שהיא, מראה עד כמה אנחנו כמעט לא יודעים כלום על צמיחתם וגלגוליהם של שירי רחוב אינפנטילים.

ב. דג שמח

על מה הדגים המתים האלה כל כך שמחים? שבני אדם אוכלים אותם?

מסעדת הפי פיש ממוקמת במלון ממילא בירושלים.

צילום: טובה הרצל

ג. דואט ירושלמי

צילום: טובה הרצל

חברת תכל'ס מפתיעה את לקוחותיה במוצר מגניב: קוגל דואט. קוגל בשתי שכבות: ירושלמי ותפוחי אדמה.

שואלת הצלמת: מעבר לשאלות טכניות (אופים שכבה ואחר כך מוסיפים את השנייה, ושוב אופים? מכניסים את הכול לתנור בבת אחת? האם המתוק של האחד מתערבב בטעמי השני?), התמיהה העיקרית היא, מה הפואנטה?

ד. 'מלכותי בעד סוס'

שטחה הריבוני של ממלכת הפלאפל והבאגט אינו גדול והוא ממוקם ברחוב עליאש בירושלים. הפתיחה ממש בקרוב.

צילום: ארי הולצברג

ועוד בענייני פלאפל.

מה הקשר בין קלף הג'וקר לבין בונה עולם, 'ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר' (תהלים, כג 1)?

'המקום הקטן' הזה נמצא ברחוב טרומפלדור 5 ברמת השרון.

צילום: גדעון פליישמן

ה. גזירות ליברמן

צילום: אבי בלדי

לגזרות פרעה ולגזרות ת"ח ות"ט מצטרפות גזרות חדשות: גזרות ליברמן.

כמובן ששר האוצר אביגדור ליברמן אחראי באופן אישי על כך שמחיר התה, חביתת הירק והביצה הקשה עלה בשקל.

צולם באחת הפיצוציות בתחנת האוטובוסים המרכזית של ירושלים.

בורא מיני מזונות: קוגל עמלק, פסטה לחנוכה, לחם חסידי וחומציות מוות

א. קוגל עמלק

יום שלא לומדים בו משהו חדש, הוא יום מבוזבז. לי, למשל, לא היה מושג שיש כזה דבר שנקרא 'עמלק קוגל'. קוגל הוא, כידוע, פשטידה, אבל מה עמלק עושה כאן?

גרשון יגל, ששלח לי תמונה זו, הסביר בטוּב טעם, כי ב'שבת זכור' (זו השבת לפני פורים, שבה קוראים בתורה את הפסוק 'זכור את אשר עשה לך עמלק') נוהגין אחב"י לאכול ארבעה מיני קוגל (או קיגל), על פי ראשי התיבות עמל"ק: עפּל (תפוח עץ), מעל (קמח), לאָקשן (אטריות), קאַרטאָפֿל (תפוח אדמה).

ב. פסטה סביבונים

במוצר הייחודי הזה עוד לא נתקלתי בארץ, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל ליבא אותו. מאיר ארד הפנה את תשומת לבי לפסטה הביזארית הזו.

במרשתת מצאתי עולם ומלואו של פסטות לחנוכה. שלל מגיני דוד, חנוכיות וסביבונים, שהולכים נהדר עם רוטב בולונז או כאיטריות במרק העוף שלכם.

ג. זיץ-ברויט

בעבר כבר סיפרתי כאן על 'הבייגל של שפינוזה והלחם של הנביא יחזקאל', אבל זה היה בחו"ל, ואילו הלחם הזה כולו שלנו.

שושי שמר-בלוך מקיבוץ לוחמי הגטאות צילמה את הלחם הייחודי הזה, שיש בו גם יידישקייט ומסורת וגם המון חומצות וחומרים משמרים (שזה פחות או יותר אותו דבר כמו 'מסורת'). מכל המקומות בעולם היא מצאה אותו בחנות בכפר הערבי מזרעה שבגליל המערבי, בואכה נהריה.

אני חייב להודות בבורותי. כבר שני עשורים אני עוסק במחקר החסידות אך לא ידעתי ש'הזיץ' הוא 'אחד מיסודות החס[י]דות'. לא פחות.

ד. מתאילנד באהבה

יפתח מזור טרח לקרוא את התווית שהודבקה על קופסת 'פלחי פרי הספוטה', שיובאה לכאן היישר מתאיילנד. מילא שהסירופ 'מרוכז מאות', מילא שהעברית מזעזעת ('תאריך עדיף להשתמש לפני') אבל מה זה 'מוות חומציות'?

מאיפה התגלגלה השגיאה הזאת? יש לכם השערה?

מכל ההשערות שהגיעו אליי, הכי הגיוני זה 'מווסת חומציות'...