‏הצגת רשומות עם תוויות עמלק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עמלק. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 18 בינואר 2024

סיפורי מכוניות: דוגטור, וולוו, עמלקית, משוגע שמח, את ראשי, כפליים

א. דוגטור דוליטל

צילום: אבי בלדי

שם מחודד לווטרינר שמגיע עד ביתו של הכלב החולה.  

ב. לא מתעסקים עם הוולוו

צילום: אבנר הולצמן

לפי האיור האלים שבפינה הימנית למעלה, נהגי וולוו אינם מגיבים יפה כשנוגעים להם ברכב...

ג. עמלקית

מאז החלו השיפוצים ברחוב אלנבי מפעילה עירית תל אביב קו חדש וזריז הקרוי 'אלנבית', שמפלס דרכו בין הרחובות החסומים ועוצר לכל מי שמרים את ידו.

אלנבית אחת הפכה את עצמה, ברוח הימים האלה, לפרסום נודד של מצוות מחיית זכר עמלק. מעניין אם זו יוזמה פרטית של הנהג או מדיניות עירונית. בין כך ובין כך, נקווה שהצילום הזה לא יוגש לבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג...

צילום: איתמר לויתן

ד. מה עדיף?

שאלה ברמה של פילוסופיה אקזיסטנציאלית: מה עדיף, להיות משוגע שמח או נורמלי עצוב?

ירון המטייל – שיש לי חשד שהוא נוטה לחסידות ברסלב – כבר בחר, והוא מצהיר על כך בפומבי.

צילום: טובה הרצל

ה. אַתְּ רֹאשִׁי

צילום: יהושע לביא

רְפָא צִירִי אֵל נֶאֱמָן       כִּי אַתָּה רוֹפֵא אֻמָּן

אַתְּ רֹאשִׁי שׁוּר חַלְשִׁי    וְתֵן כֹּחַ לְנַפְשִׁי

 

פְּתַח שַׁעַר הָרַחֲמִים      רָם שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים

עַל עַבְדָּךְ שִׂים חַסְדָּךְ    אֵין מְרַחֵם בִּלְעָדָךְ

 

אֵל חַי רְצֵה תְּפִלָּתִי     וְחוּשָׁה לְעֶזְרָתִי

בִּמְהֵרָה דְּרוֹר קְרָא      לְעַם בֶּן הַגְּבִירָה

מי שלא מכיר את הפיוט הספרדי-הירושלמי הזה (פרי עטו של רפאל ענתבי), יכול לקרוא עליו כאן.


ו. מאחל לך כפליים

צילום: יהושע לביא

פעם היינו אומרים למי שקילל אותנו, 'הכל חוזר אליך, החתול השתין עליך וקקי בידיך', והמהדרין היו מוסיפים 'שתמות, אמן' (אני יודע שיש חילופי גרסאות ונוסחאות של קללה זו).

בימינו כבר לא יפה לכתוב את המילים המפורשות 'קקי' ו'פיפי' בשלט, אז הניסוח הוא קצת יותר ספרותי... 

איור: יובל פארמן (בצלאל)

יום ראשון, 15 במרץ 2015

בורא מיני מזונות: קוגל עמלק, פסטה לחנוכה, לחם חסידי וחומציות מוות

א. קוגל עמלק

יום שלא לומדים בו משהו חדש, הוא יום מבוזבז. לי, למשל, לא היה מושג שיש כזה דבר שנקרא 'עמלק קוגל'. קוגל הוא, כידוע, פשטידה, אבל מה עמלק עושה כאן?

גרשון יגל, ששלח לי תמונה זו, הסביר בטוּב טעם, כי ב'שבת זכור' (זו השבת לפני פורים, שבה קוראים בתורה את הפסוק 'זכור את אשר עשה לך עמלק') נוהגין אחב"י לאכול ארבעה מיני קוגל (או קיגל), על פי ראשי התיבות עמל"ק: עפּל (תפוח עץ), מעל (קמח), לאָקשן (אטריות), קאַרטאָפֿל (תפוח אדמה).


ב. פסטה סביבונים

במוצר הייחודי הזה עוד לא נתקלתי בארץ, אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל ליבא אותו. מאיר ארד הפנה את תשומת לבי לפסטה הביזארית הזו.


במרשתת מצאתי עולם ומלואו של פסטות לחנוכה. שלל מגיני דוד, חנוכיות וסביבונים, שהולכים נהדר עם רוטב בולונז או כאיטריות במרק העוף שלכם.


ג. זיץ-ברויט

בעבר כבר סיפרתי כאן על 'הבייגל של שפינוזה והלחם של הנביא יחזקאל', אבל זה היה בחו"ל, ואילו הלחם הזה כולו שלנו.

שושי שמר-בלוך מקיבוץ לוחמי הגטאות צילמה את הלחם הייחודי הזה, שיש בו גם יידישקייט ומסורת וגם המון חומצות וחומרים משמרים (שזה פחות או יותר אותו דבר כמו 'מסורת'). מכל המקומות בעולם היא מצאה אותו בחנות בכפר הערבי מזרעה שבגליל המערבי, בואכה נהריה.


אני חייב להודות בבורותי. כבר שני עשורים אני עוסק במחקר החסידות אך לא ידעתי ש'הזיץ' הוא 'אחד מיסודות החס[י]דות'. לא פחות.

ד. מתאילנד באהבה

יפתח מזור טרח לקרוא את התווית שהודבקה על קופסת 'פלחי פרי הספוטה', שיובאה לכאן היישר מתאיילנד. מילא שהסירופ 'מרוכז מאות', מילא שהעברית מזעזעת ('תאריך עדיף להשתמש לפני') אבל מה זה 'מוות חומציות'?

מאיפה התגלגלה השגיאה הזאת? יש לכם השערה?


מכל ההשערות שהגיעו אליי, הכי הגיוני זה 'מווסת חומציות'...