 |
| אלייזה דוליטל (איור: צילה בינדר) |
מאת דן אלמגור
לחלק הראשון של הרשימה. לחצו
כאן.
א. מאיפה צץ השם 'My Fair Lady'?
שמו המקורי של המחזמר 'גבירתי הנאווה' הוא, כידוע, My fair Lady, אך צמד מילים זה אינו מופיע במחזה 'פיגמליון' של ג'ורג' ברנרד שו. מתברר כי המחזאי אלן ג'יי לרנר זכר אותו משיר ישן נושן – למעשה מן המאה ה-18 – שהיה גם שיר משחק מפורסם של ילדים באנגליה ובאמריקה. השיר נקרא London Bridge Is Falling Down (גשר לונדון נופל
'):
London bridge is falling down,
Falling down, falling down.
London Bridge is falling down,
זו גם ההזדמנות להתריע בפני כל השוגגים: רבים וטובים בקרבנו חוטאים בהגיית שם התואר 'נָאוָה', כשהם הוגים את האות א' בדומה ל'בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת' (שמואל א, כ 30). את המילה יש להגות, כמובן, בא' רכה, בלתי נשמעת, כמו בפסוק 'שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה' (שיר השירים, א 5), שממנו נולד גם השם הפרטי, הנפוץ כל כך.
ב. אז איך לעזאזל מתרגמים סלנג?
המחזה 'פיגמליון', והמחזמר 'גבירתי הנאווה' שנכתב על פיו, הציבו בפני המתרגמים בכל ארץ ולשון אתגר מיוחד במינו: כיצד ניתן לתרגם את הדיאלקטים והמבטאים השונים, שנשמעו בשכונות לונדון ורחובותיה לפני מאה שנה (בעיקר זה המכונה '
קוֹקְני'),
כך שהדבר יישמע טבעי גם בשפה אחרת?
בעיקר חמורה היתה הבעייה שבפניה ניצבנו, שרגא פרידמן ואנוכי, בבואנו לתרגם את המחזה לעברית. הרי אין בעברית הבדל ניכר בין היגוי של דיירי רחובות שונים, ואפילו לא בין שכונות וערים שונות. נכון, הירושלמים והטבריינים הוותיקים עוד מסגירים את מוצאם ב'מא-א-תיים' שלהם, ופעם דיברו בחלק ממושבות הגליל בבּית דגושה ('הזבּובּים מסתובּבּים מסבּיבּ לחלבּ הלבּן'). גם משחקי הילדים של פעם שימרו לעתים הבדלים רגיונאליים בין חיפה לירושלים (גולות-ג'ולות, בלורות-ראסיות וכדומה), אבל פרט למבטא העדתי או הלאומי של קשישים או של עולים חדשים לא היה מצליח אפילו פרופסור היגינס בכבודו ובעצמו לזהות מניין באו ילידי הארץ.
ומעל לכל, כשהתחלנו לתרגם את 'גבירתי הנאווה' עדיין לא נולדו אפילו 'הגששים החיוורים'. אז באיזה סלנג משתמשים? בשנות השישים הסלנג בעברית היה משופע בעיקר במילים שבאו מן היידיש, הרוסית, הגרמנית, קצת מן הלאדינו, וכמובן גם ערבית. האם ניתן בכלל להשתמש בסלנג ביידיש או בערבית בתוך מחזה שנכתב באנגליה לפני מלחמת העולם הראשונה ומתרחש ברחבה שלפני התיאטרון בלונדון או ביציע מירוץ הסוסים באַסקוט?
לרגע עלה הרעיון 'לגייר' את המחזמר לגמרי ולהפוך אותו לישראלי לכל דבר. אלייזה דוליטל תהיה מוכרת פרחים תימניה בשוק מחנה יהודה בירושלים (משהו בדומה לקומדיה 'עליזה מזרחי' שנוצרה כמה שנים אחר כך), והיגינס יהיה פרופסור ייקה המלמד לשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. אבל פרט לעובדה שבעלי הזכויות מלונדון לא היו מעלים על דעתם להתיר לנו שינוי כזה, נזכרנו בעובדה שהעברית שבפי הנערות בנות-תימן הייתה דווקא במבטא 'נכון' ואותנטי הרבה יותר מן ההיגוי ה'ייקי' או הרוסי של כמה מן המורים החשובים ללשון בקמפוס שבגבעת-רם. ובעצם, 'עליזה' היא זו שצריכה ללמד את הפרופסור הנכבד לדבר עברית כהלכתה.
מה עושים? בכל זאת, מהאקדמיה הגיע הפיתרון המיוחל. נזכרתי באחד המומחים הגדולים ביותר לדיאלקטים המדוברים בארץ בפרט ובכל המרחב הערבי בכלל – בעצמו מעין פרופסור היגינס – שלימד באותם ימים באוניברסיטה העברית. שמו היה חיים בלנק. פרופסור בלנק עלה ארצה מארה"ב, כשהוא כבר מצויד בדיפלומה של אוניברסיטת הארוורד היוקרתית. חיים התנדב ל
פלמ"ח וזמן קצר אחרי כן נפצע בקרב על ירושלים ואיבד את מאור עיניו.
זכרתי את סרט התעודה המקסים עליו שאותו ראיתי בנעוריי, '48 שעות ביממה' קראו לאותו סרט. צעיר עיוור יפה תואר, חינני ובעל חוש הומור, השוכב בבית החולים (האחות שטיפלה בו בסרט היתה זרובבלה ששונקין, בתו הבכורה של אלכסנדר פן). לאחר הקמת המדינה המשיך בלנק בלימודיו, קנה לו שם עולמי כחוקר דיאלקטים ערביים ופרסם רשימות על הסלנג העברי בעתון 'למרחב' (רשימות אלה קובצו בספרו 'לשון בני אדם', שראה אור בהוצאת מוסד ביאליק בשנת 1989). אין צריך לומר שחיים בלנק גם היה אחד המורים האהובים ביותר.
 |
| פרופסור חיים בלנק (1984-1926) מקור: ויקיפדיה |
פניתי אליו ושאלתי אם נוכל להתייעץ בו. הוא הגיב מיד בחיוך רחב ובחיוב. הגעתי לביתו בירושלים ופרשתי את צרותינו: איך מתרגמים סלנג אנגלי לשפה שכמעט ואין בה סלנג אנגלי (פרט למונחי כדורגל ומוסך)?
חיים הרהר כמה דקות, וענה: 'לכו לגן הילדים'.
– 'לאן?!'
– 'לגן הילדים. דעו לכם כי ילדים ממציאים בחוש לשוני טבעי ומדהים סלנג רענן משל עצמם. 'אני יושן', 'אני לא יושנת'. כבר נתפרסמו מחקרים על לשונם של ילדי הגן בארץ וגם בשבועונים שונים ('דבר השבוע', 'העולם הזה') מתפרסמים מדורים שופעי 'חכמות' אותנטיות של 'צברינו החמודים והעוקצנים', שאותן שלחו אמהות, מטפלות וגננות. המלט שלח את אופליה אל המנזר ואילו אני שולח אתכם לגן הילדים'.
וכך היה. התייעצנו עם עוד כמה מומחים מהאקדמיה, ביקרנו בגני ילדים, שוחחנו עם גננות ומטפלות, קראנו את עבודות המחקר ואת הבדיחות של הצברים העוקצנים, וברוח זו גם הוספנו קצת משלנו.
ג. טיפ-טיפת המזל
נותרו פה ושם בעיות. למשל, מה עושים עם המילים ה'גסות' והעסיסיות בלשונם של אבא דוליטל וחבריו לפאב. היום משתמשים גם ילדים ובני נוער על כל צעד ושעל ב'פאקינג'. אבל לפני חמישים שנה? ועוד בתיאטרון הלאומי?
הפיתרון שמצאנו היה להחליף – על משקל חילופי אותיות בסלנג שרווח באותם ימים, ושייקה אופיר, היגינס שלנו, היה אלוף בזה – את האותיות ז' וג', למשל ('עם טיפ-טיפת מזל מגויינה', במקום 'מזויינה'). זה לא היה מושלם, אבל זה היה הכי הרבה שיכולנו להציע, ועובדה שזה עבד.
בעשרות השנים שחלפו מאז, ועם כל הפקה חדשה, יש השואלים אם לא כדאי להחליף או ל'רענן' את הסלנג שבתרגום. הרי כבר אין צורך ללכת לגן הילדים ודי להקשיב לתכניות הרדיו והטלוויזיה, ואפילו לפרסומות, כדי לשמוע את שפע רבדי הסלנג של ימינו. אבל כלל ידוע הוא שסלנג מתיישן במהירות, ואין דבר פתטי יותר משימוש בסלנג שעבר זמנו. לכן העדפנו, גם הפעם, להתייחס לתרגום מלפני חמישים שנה כאל טקסט 'קלסי' כמעט. אמנם שינינו פה ושם, מה גם שבצוות השחקנים יש כאלה – כמו הקומיקאית שני כהן, מכוכבי 'ארץ נהדרת' – השולטים בלי מצרים בניבי הסלנג העכשווי ומשתמשים בו בהומור רב. אבל בחרנו לשמור על היין הישן, מתוך הנחה שהוא מוכר ואהוב כפי שהוא. והרי גם האנגלים אינם מעדכנים את הסלנג ה'קוקני' של אלייזה או אביה משנת 1913 עם כל הפקה חדשה. עם טיפ-טיפת מזל, גם ילדי המאה ה-21 יסתדרו עם הסלנג הישן.
ואם כבר בעסקי מזל אנו דנים, הנה השיר הנהדר: With a Little Bit of Luck; ובעברית 'רק עם טיפ-טיפת מזל'.
קודם כל נצפה במקור שבסרט ההוליוודי (1964), בביצועו הבלתי נשכח של הקומיקאי והזמר הבריטי הענק סטנלי הוֹלוֹוֶיי, שגילם את אלפרד דוליטל, אביה של אלייזה, וגנב את ההצגה מכוכביה הגדולים.
וכאן, הגרסה העברית בפי 'בומבה' צור:
 |
| הצ'ופצ'יק של הקומקום: משירי דן אלמגור, כינרת, 2012, עמ' 220 |
ד. למה ירד הברד דווקא בדרום ספרד?
אחד המבחנים הקשים ביותר שבפניו עמדנו בתרגום המחזה היה המשפט האלמותי, שאותו הייתה חייבת אלייזה להגות כהלכה: The rain in Spain stays mainly in the plain (אגב, משפט זה לא היה במחזה המקורי של שו והופיע לראשונה רק בסרט 'פיגמליון', 1938). לא ברד אלא גשם, ולאו דווקא בדרום ספרד אלא סתם בספרד.
הנה כך זה נשמעים רגעי הקסם הללו בסרט ההוליוודי בפי אודרי הפבורן (אלייזה), רקס הריסון (היגינס) וּוילפריד הייד-ווייט (קולונל פיקרינג).
אבל היה במחזה עוד משפט אחר, משופע באות H, ועליו נדרשה אלייזה לחזור שוב ושוב. היום הוגים רבים מהתלמידים באנגליה את האות H כאות 'קשה' (הייץ'). אבל דוברי ה'קוקני' בתחילת המאה הקודמת הגו אותה כאות 'רכה'. צריך היה למצוא לאלייזה משפט שעליו תחזור שוב ושוב לפני הנרות הדולקים. אם תהגה ה' רכה שלהבת הנר תמשיך להבהב; אם יכבה הנר – סימן שהאות ה' בוטאה כהלכתה.
איך מעבירים סצינה כזו לעברית?
במשפטים שהיו מוכרים לנו אז ממשחקי הילדים, כמו 'גנן גידל דגן בגן' או 'שׂרה שׁרה שיר שמח' לא הופיעה האות ה'. המשכנו לחפש. ואז הציע לנו חברנו עמיקם גורביץ', הקריין הנודע והמו"ל של הוצאת 'עמיקם' (שעמד גם להוציא לאור את התרגום העברי של המחזה, לפני שבעלי הזכויות באנגליה אסרו זאת לפתע), את המשפט הכמעט תנ"כי הבא: 'היום יהום הים בנהום התהום'. כל אותיות הה"א במשפט זה היו קשות ומודגשות, ויכולות לכבות מיד את השלהבת! אלייזה אמורה הייתה להתעקש ולחזור על ה' שנשמעה כמו א': 'איום יאום אים בנאום אתאום'...
כמעט אימצנו את הפיתרון הזה. אבל אז נזכרנו שהלחן של השיר ששרים היגינס ואלייזה ברגע שהיא מצליחה להתגבר על קשיי ההיגוי הוא ספרדי, וגם הריקוד הנלווה אליו הוא בסגנון זה, כמעט פלמנקו. איך נוכל לקשור את המקצב הספרדי העליז הזה ל'היום יהום הים'?
באותם ימים גרתי עם משפחתי בדירת סטודנטים בירושלים. שרגא ומשפחתו גרו בתל אביב. ואז, ערב אחד, קרוב לחצות, צלצל לפתע הטלפון.
בירושלים של אז, תשע בלילה נחשבה שעה מאוחרת, שאחריה כבר לא מצלצלים לחברים. קפצנו ממקומנו בחרדה. אם מישהו מעז לצלצל אלינו בשעה כזאת, סימן שקרה אסון.
– 'מי זה?', שאלתי בקול רועד.
ומן הצד השני שמעתי את קולו הכל כך אופייני של שרגא, עונה, ברי"ש הגרונית שלו, בתשובה שהיכתה אותי בתדהמה:
– 'ברד'.
– 'שרגא! מה קרה?' אלה, רעייתי, קרבה גם היא לטלפון במבט מלא חרדה.
– 'ברד'. חזר שרגא בקולו העשיר.
– 'ברד?! איפה יורד ברד?'
– 'בספרד'.
אני מוכן להישבע שבאותם רגעים הייתי בטוח שחברי יצא מדעתו. בשעה כזאת מצלצלים לירושלים באמצע הקיץ כדי להודיע לנו את חדשות מזג האויר בספרד? מה לנו ולהם?
– 'ברד ... ירד ... בספרד', לחש שרגא בדרמטיות לתוך האפרכסת. לא היה לנו ספק שהוא ירד מהפסים.
ואז 'נפל האסימון' גם אצלי. נכון שזה לא גשם, אלא ברד. ובכל זאת...
– 'זה נפלא, שרגא! איך הגעת לזה?'
סיפורו של שרגא נשמע בדוי, אבל הוא נשבע לי שהוא אמיתי לחלוטין.
ממש באותו ערב, כשעתיים וחצי לפני שצלצל אלי, דרך שרגא בטעות על... ערימה של חרא. הוא מיהר הביתה, פתח את ברז המים החמים ומילא את האמבטיה על גדותיה במים רותחים כדי לשטוף את כל נקבוביות עורו מצחנת הגללים.
– 'מה עושה אדם בתוך אמבט של מים רותחים?', הסביר לי שרגא אחר כך. 'ארכימדס גילה שם את תגליתו המפורסמת, אבל הוא ישב במים פושרים. אני, לעומתו, התחלתי להיזכר בכל מיני דברים קרים. קרח, שלג, ברד... ואז הגיעה הישועה! ברד ירד בספרד'.
 |
| לפעמים מתגלים באמבטיה דברים מפתיעים |
וכך, בזכותו אמבטיה רותחת נולדה השורה המוכרת ביותר מתוך 'גבירתי הנאווה'.
הנה רבקה רז ועודד תאומי עם 'ברד ירד בדרום ספרד':
 |
| הצ'ופצ'יק של הקומקום, עמ' 217 |
למרבית התדהמה, לימים התברר כי בדרום ספרד באמת יורד לפעמים ברד. הנה ההוכחה המצולמת שלפעמים בכוחה של הספרות להשפיע על המציאוּת...
