אמר העורך:
את החיבורון הקצרצר שלפניכם פרסמתי ב-26 בדצמבר 2023 בבלוג 'הזירה הלשונית' של עמיתי ד"ר רוביק רוזנטל, שאירח אותי בפינה 'במת אורח'. במייל השבועי אז הפניתי לרשימתי זו וגם המלצתי לקוראי עונ"ש להצטרף לרשימת המכותבים החינמית של בלוג הזירה הלשונית (ההמלצה במקומה עומדת).
השבוע העלה רוביק את רשימתי מן האוב ופרסמה שוב במייל השבועי שלו. אמרתי בליבי: טובים השניים מן האחד ויש לה אפוא מקום גם בבלוג שלי. אז הנה היא לפניכם בהוספות מעטות, מלווה באיורים משיבי נפש. הפוגה קלילה בימי חמסין.
'פרופ' דוד אסף', הקדים רוביק והזהיר, 'מביא הסבר מפתיע להולדתו של הביטוי הפוגעני "נא-באוזן". אזהרה: הטקסט לא מיועד לחובבי צניעות ותקינות פוליטית'.😄
*
 |
| מעריב, 25 בספטמבר 1989, עמ' 12 |
מטבעות לשון וצירופי סלנג רבים מתקשרים באוזניים ('חצי אוזן', 'אוזן המן', 'אוזניים לכותל', 'אוזני פיל', 'אוזני חמור' ועוד), אך מיוחד במינו הוא הצירוף 'נא-באוזן'. במילונם של דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה הוא מוסבר כך: 'ביטוי שמשמעותו סירוב מוחלט, סירוב משפיל' (מלון עולמי לעברית מדוברת, א, 1972, עמ' 149). והאריכו המחברים והסבירו כי זו 'קריאה גסה מאד, משפילה מאד, שמשמעותה: לא כלום, מאומה'; וכן: 'תנועת יד משפילה מאד בשרבוב אצבע האמה (תנועה מזרחית)'.
ועדיין קשה: מה עניינה של תיבת 'נא', שלכאורה מקורה ביידיש (נַא משמעו הרי לך, קח), אל האוזן דווקא?
תשובה אפשרית נמצאת בתלמוד הבבלי, במסכת בכורות, מד ע"ב. סוגיה זו דנה בדברי הברייתא 'משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים'. ומוסיפה הגמרא: 'ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין ונמצא כריסו צבה'.
התאפקות מהטלת השתן נתפסה כבר בימי קדם כסכנה רפואית של ממש. חז"ל, ביודעם כי דרכם של תלמידי חכמים להיות צנועים וביישנים, ביקשו להדגיש כי אין מידת הצניעות יפה בכגון זה, שכן המתאפק ועוצר עצמו מלהטיל את מימיו עלול להמיט על עצמו צרות גדולות, וכידוע 'חמירא סכנתא מאיסורא' (חמורה סכנה מאיסור).
להלן ממשיכה הגמרא ומספרת על האמורא שמואל, שנצטרך לנקביו באמצע דרשתו בפני הציבור. 'נגדו ליה גלימא', כלומר: פרסו סדין בינו לבין קהל שומעיו, והוא נפנה בצניעות והשתין. מעשה זה של שמואל הכעיס את אביו, שתבע ממנו לחזור ולהודיע בפני הציבור כי אל להם ללמוד ממעשהו. אתה איש חשוב, אמר לו אביו, ויש מי שיפרוש סדין עבורך, אך מה יעשה אדם פשוט, האם עליו 'להמתין מלהטיל מים עד שיהא לו צניעות', ונמצא מסתכן בעצמו? (על פי רש"י שם).
'מר בר רב אשי' – ממשיכה הגמרא – 'איצטריך אגודא גמלא. אשתין. אמרו ליה: חמתך קאתיא. אמר להו: באודנא'. ובלשוננו: האמורא הבבלי מר בר רב אשי (בן המאה החמישית לספירה) ישב על הגמל ונצרך לנקביו (על פי פירושו של הרב עדין שטיינזלץ גמלא פירושו גשר, והדבר קרה כאשר הלך על הגשר). השתין. אמרו לו: 'חמותך באה'. אמר להם: 'אפילו בתוך אזנה הייתי מטיל מים אם לא היה לי מקום אחר קודם שאמתין, וכ"ש [וכל שכן] בפניה' (רש"י שם).
אי אפשר להגיד שלחז"ל או לרש"י לא היה הומור. הייתכן כי אמירה מחודדת וגסה זו – הרואה באוזן כלי קיבול לשתן – היא המקור הקדום לביטוי הסלנג הציורי 'נא-באוזן'? ושמא אין זו אלא אטימולוגיה הלצית על 'אודנא' (בארמית: אוזן), שנתפענחה כאוזן-נא, שממנה קטן המרחק לנא-באוזן?
ואגב כך גם נמצאנו למדים משהו על מערכת היחסים המעורערת – עוד מימים ימימה – בין חתן לחותנתו, שלא לדבר על היחסים בין כלה וחמותה, שמוכרים היטב מאוצר ההומור העולמי.
 |
| כרזת הסרט האמריקני Mothers-in-Law משנת 1923 (ויקימדיה) |
הערת רוביק רוזנטל:
דומה שהגרסה המודרנית של 'נא-באוזן' מתקשרת לצליל העיצור 'נ' המשמש לעלבונות מסוגים שונים, מלווה בתנועה המרמזת לחדירה פאלית, עלבון סקסיסטי ידוע. ועוד: אנשי הסאונד למיניהם בתקשורת מכנים את האוזנייה הנתחבת לאוזנו של מרואיין 'נאבא', קיצור של 'נא באוזן'.
 |
| קיבל נא-באוזן? וינסנט ואן גוך, 'דיוקן עצמי עם אוזן חבושה', 1889 (ויקימדיה) |
