‏הצגת רשומות עם תוויות רמב"ם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רמב"ם. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 20 בפברואר 2025

סיפורי רחובות: רמב"ם או שוקרון, אבוחצירא והרב סוקולוב

א. רון שוקרון (רמב"ם)

צילום: משה הררי

רחוב ארוך וחשוב בתוך העיר שדרות נקרא על שמו של הרמב"ם. הגיוני. דומני שאין עיר בארץ שאין בה רחוב שקרוי על שמו של 'הנשר הגדול', מגדולי בניו של עם ישראל בכל הזמנים.

והנה מתברר, לכאורה, שכבודו של הרמב"ם – לפחות בכל הקשור לשמות הרחובות בשדרות – נדחה מפני שמו של רון שוקרון, שחלק מרחוב רמב"ם נקרא על שמו. אינני יודע מתי שינו את שם הרחוב, אבל ככל שהצלחתי לברר זה נעשה לפני 2019.

ניסיתי לדלות מידע מהאינטרנט על הסיפור שמאחורי שינוי השם והתברר לי, מתגובות בפייסבוק של כמה תושבי שדרות, כי שמו המקורי של הרחוב (לפני כשישים שנה) היה צה"ל, לימים שונה השם לרחוב רון שוקרון, ואחר כך שונה לרמב"ם. לפני כמה שנים הושב כבודו של רון שוקרון, והרחוב נקרא עכשיו בשם המוזר רון שוקרון–רמב"ם. מבולבלים? גם אנחנו...

מיהו רון שוקרון ומדוע זכה לכבוד הגדול הזה? 

בהעדר הסבר רשמי אני משער שמדובר בחלל צה"ל יעקב רון שוקרון, יליד 1941, שעלה לארץ עם משפחתו מטוניסיה בשנת 1956. המשפחה השתקעה בעיירה שדרות. יעקב למד בבית ספר יסודי בעיר ואת לימודי התיכון בכפר סילבר הסמוך. הוא התגייס לחיל הים, שירת כמכונאי בצוללת 'דקר' ויחד עם כל אנשי צוותה מצא את מותו במצולות ים ב-25 בינואר 1968. 

מאתר הזיכרון לחללי צה"ל יזכרם למדתי ששמו המקורי היה יעקב שוקרון, אך הוא – אולי כל בני משפחתו – עיברת את שמו משוקרון לרון. אם כך, השם 'רון שוקרון' מבלבל גם כן, והשם הנכון צריך להיות יעקב רון (שוקרון).

רס"ל יעקב רון (שוקרון) ז"ל

אגב, מפות גוגל לא מכירות את כל השינויים הללו. מבחינת גוגל בשדרות קיים רק רחוב הרמב"ם:


ב. ארב אבוחצירא

צילם: דותן גורן

כידוע העיר נתיבות היא בירת האימפריה של משפחת הרבנים והקדושים אבוחצירא, וממילא מה טבעי יותר מרחוב אבוחצירא? 

אבל דחילק, איזה מין תעתיק לטיני מביך רשמתם על השלט? Arav? וגם שם המשפחה נכתב בצורה שגויה, והנכון: Abuhatzeira 

ג. ר' נחום סוקולוב

נחום סוקולוב (הארכיון הציוני המרכזי)

על נחום סוקולוב (1936-1859), סופר, עיתונאי, מתרגם, נואם בחסד ונשיא ההסתדרות הציונית, כבר כתבנו כאן. סוקולוב אכן היה איש רב פעלים, ובהתאם כמעט בכל עיר בישראל יש רחוב על שמו. גם בקרית מוצקין.

צילום: נדב בירן

במקומות רבים אכן קוצר שמו של סוקולוב לנ"ס, והיו אף שקראו לו בעל הנ"ס, אך לקרוא לו ר' על שלט רחוב זה קצת מוגזם, (למרות שבכתיבה העיתונאית בת זמנו הוא כונה כך לפעמים כסוג של מחמאה). סוקולוב אכן היה תלמיד חכם של ממש, בקי בש"ס ובעל ידיעות רבות בארון הספרים היהודי, אבל ככל הידוע לי לא שמר מצוות. 

בין כך ובין כך, מלכתחילה למה לא לקרוא לרחוב סתם 'נחום סוקולוב', כמו בכל ערי ישראל?

ועוד פרט קטן, הוא לא היה נשיא ההסתדרות הציונית הרביעי אלא החמישי.

יום חמישי, 15 בפברואר 2024

ארץ הקודש: איה מקום כבודו, שמירה קדושה, ראש יהודי, ראיית עכו"ם, לא בשבת

א. איפה גר אלוהים?

כמה קולמוסים נשתברו בשאלה זו – 'כבודו מלא עולם', 'לית אתר פנוי מיניה', אלוהים נמצא היכן שנותנים לו להיכנס – והנה התשובה המפתיעה: בכיכר דיזנגוף בתל אביב!

צילום: טל סגל

ב. שמירה קדושה

ואגב נוכחותו של הקב"ה. בבית האירוח של ניצן, ששוכן במדרגות גדרה שבחיפה, יש נוכחות אלוהית רצינית. נכון לעכשיו הוא נשמר ומושגח בהשגחה פרטית וכללית של ריבונו של עולם.

וכנאמר במפורש: Protected by the RIBONO SHEL OLAM

צילום: אמי פרי

ג. ראש יהודי

חשבתם ש'ראש יהודי' מתחיל ונגמר בתפילות בהפרדה במרחב הציבורי של תל אביב? 

גם ברעננה יש רשת של 'ראש יהודי', או יותר נכון Jewish Head, בברכת ובהמלצת גדולי הדור.

הרכינו ראשכם!

צילום: בני ברמה

ד. למחמירים הידד: ללא ראיית עכו"ם

גונן זיק שלח לי את הצילום הזה והפנה את תשומת לבי לחומרה חדשה בהלכות יין נוכרי.

כידוע, ההלכה אוסרת על יין של נוכרים ('סתם יינם'), ובהתאם גם על מגע גוי ביין של יהודי. לאחרונה חדרה לעולם יקבי הבוטיק בכשרות 'מהדרין' חומרה חדשה, שעל פיה גם לא מאפשרים לגוי אפילו להסתכל על היין. זה נחשב להידור מצווה נכבד.

צילום: גונן זיק

בהלכות יין נסך שחיבר הרמב"ם אין כמובן שום איסור לראייה של לא יהודי, רק מגע נאסר.

אני דווקא התפעלתי משם היין: זכרונות של רמב"ם (Memorias del Rambam). לא פחות...

היין הזה, הכשר למהדרין ולמחמירין, מיוצר בוולנסיה שבספרד. מי שלוגם ממנו, מתענג על הכשרות המוטרפת וגם חושב שזה היין שהרמב"ם שתה במאה ה-12, שיבושם לו.

Packaging of the World

ה. ישמחו במלכותך שומרי שבת 

צילום: הלל אסף

מוניות 'התחנה' בירושלים הוסיפו לעצמם שם חדש ומושך.

במוצאי שבת יכולות כל המוניות שהושבתו בשבת לנסוע בשיירה לחיפה ולתדלק באוקטן שומר שבת בתחנת 'אורות'...

צילום: איתמר לויתן


יום רביעי, 17 במרץ 2021

מעורב ירושלמי: כאן גרו לאה גולדברג ואוסישקין, בן מימון ואריה שואג

א. כאן גרה לאה גולדברג

במדור זה אנו מבקרים לא פעם את מחדליה של עיריית ירושלים (ראו בסעיף ג'), אבל כשצריך לפרגן – נעשה זאת בשמחה. לפרגון צריך להוסיף גופים נוספים, ובראשם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וכמה משרדים ממשלתיים.

לאחרונה הוצבו – אפשר לומר בפה מלא 'סוף סוף' – שלטי זיכרון מכבדים על כמה בתים היסטוריים בשכונת רחביה. ראשון שבהם, דירת הקרקע של לאה גולדברג ברחוב אלפסי 16. שנים רבות ניסו מעריציה של גולדברג להציב לה יד ושם בבית הירושלמי שאליו עברה עם אמהּ לאחר שהחלה ללמד באוניברסיטה העברית, ולא עלתה בידם. עתה הוצב שלט בשלוש שפות ובו מידע מהימן על האישה הדגולה שחיה ויצרה כאן.

בחזית הבית הותקנה רחבה ובה כמה ספסלי ישיבה ועצי נוי. קבוצות מטיילים שיפקדו את הרחוב יוכלו להתכנס כאן ולקרוא או לזמר שיר אחד או שניים פרי עטה של המשוררת האהובה.

רחוב אלפסי 16 (צילומים: הלל אסף)

בספרי שיר הוא לא רק מילים (עמ' 372) הבאתי תמונה קצת מטושטשת ובה רואים את לאה גולדברג במרפסת ביתה הירושלמי כשהיא משוחחת עם שכנתה. 'מרפסת מול מרפסת':


התמונה פורסמה לראשונה במאמרה המרתק של רות בונדי, 'לאה גולדברג: אין לי מלים קשות' (דבר, דבר השבוע, 30 באוקטובר 1964, עמ' 7; לא צוין שם הצלם), ובה תיארה בונדי, בין השאר, גם את דירתה וחדר עבודתה של הפרופסורית לספרות, שמצדה סיפרה לה שאינה מתגעגעת כלל לתל אביב. אדרבה, חמש השנים האחרונות שגרה שם 'היו מיותרות בשבילי'.


לפני כשנתיים הלכתי בעקבות הרשימה והתמונה וניסיתי לאתר את המקום המדויק שבו צולמה תמונת המרפסות. סובבתי את הבניין מכל צדדיו, אך לא עלה בידי. הנה כמה מן התמונות שצילמתי אז.


צילומים: דוד אסף

ב. וכאן גר מנחם אוסישקין

לא הרחק משם, ברחוב אוסישקין 7 פינת רמב"ן 32, נמצא 'בית מחניים', בית מגוריו של מנחם אוסישקין (1941-1863), ממנהיגי התנועה הציונית ברוסיה, יושב הראש של הקרן הקיימת לישראל, ודמות ססגונית, סמכותנית ונמרצת, שהיו לה מעריצים רבים ומתנגדים רבים לא פחות.

גם כאן, בפתח הבית שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, הוצב לאחרונה שלט זיכרון מכובד.

צילומים: הלל אסף

ג. רמב"ם או בן מימון?

ואחרי הפרגון, ביקורת תהיה!

ירושלמים בעבר ובהווה, האם שמעתם בחייכם על רחוב רמב"ם בעירנו? 'אין כזה רחוב', יפסקו הוותיקים.

ובכן, ברחוב בן מימון הישן והאהוב, שחוצה את שכונת רחביה ממזרח למערב, צצו לפתע שלטים שמשנים את שם הרחוב.

בן מימון הוא כמובן הרמב"ם (משה בן מימון), אבל לדעתי זו חוצפה וגסות רוח לשנות כך פתאום שם שנקבע לפני עשרות שנים על ידי מייסדי רחביה, ומוכר בשמו זה לכל ירושלמי. עברתי לאורך הרחוב כולו וכל הכניסות שבו מסומנות כ'רחוב בן מימון'.

השלט המואר, שהוצב ליד חנות הספרים 'אדרבא', הוא בכלל מעשה כלאיים מוזר: גם בן מימון וגם הרמב"ם, שנכתב 'הרמבם' ללא גרשיים... 

רחוב 'הרמבם' (צילומים: דוד  אסף)
פרסומת בפנקס כתובות של תושבי רחביה, 1936

ד. האריה השואג של בית בורוכוף

ברחוב יפו 64, ממש מול סמטת ברוכוף, נמצא  'בית בורוכוף'. לפני חמש שנים דיווח ברוך גיאן על גניבת אחד האריות, שבמשך עשרות שנים שמרו על הכניסה לבית המפואר ('גנבו את האריה של בית בורוכוף!', בלוג עונג שבת, 15 במארס 2016).

לפני הגניבה
אחרי הגניבה (צילום: ברוך גיאן)

השנים עברו והאריה הימני הגנוב לא נמצא עד היום.

העניין נגע בנימי נפשו של דוד (דוכי) כהן, אמן ומבקר אמנות ירושלמי, שהחליט לעשות מעשה ובי"א באדר השתא (23 בפברואר) הניח על כן האבן המיותם פסל אריה משלו. לא סתם אריה אלא מהדורה מוקטנת של פסל האריה המפורסם של אברהם מלניקוב מתל חי. 

כך כתב דוכי כהן בדף הפייסבוק שלו:
אריה שואג בירושלים
י"א באדר היום, 101 שנים לקרב המפורסם בתל חי. קרב שהפך לסמל שהשפיע עמוקות על היישוב בארץ ולאחר מכן על המדינה שהוקמה פה מאוחר יותר. טרומפלדור וחבריו נקברו בקבר אחים בכפר גלעדי הסמוכה לתל חי וקברם הפך לאתר עלייה לרגל (וגם לאתר של מלחמות יהודים על 'שייכותו' של טרומפלדור לזרם זה או אחר). בשנת תרצ"ד, 1934, נחנכה מצבת הקבר הקבועה על קבר האחים – אריה שואג ופניו מזרחה – מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב.
בית משיח ברוכוב (או ברוכוף) בירושלים הוקם עוד קודם. הבית נבנה בשנת 1908 על ידי סוחר גרמני ונרכש (כנראה לא הרבה אחר כך) על ידי משיח ברוכוב, עסקן ונדבן יהודי בוכרי. בחזית הבית עמדו למשך יותר ממאה שנה זוג אריות אבן על שני עמודי שער הכניסה לחצר, עד שלפני חמש שנים נגנב האריה הימני מבין השניים ומאז בן זוגו, וגם העמוד שנשא אותו, עמדו מיותמים.
לפני זמן מה החלטתי לחבר בין שתי הפסקאות שקראתם הרגע. החלטתי למלא את מקומו של האריה החסר באריה אחר, גלילי. האריה של תל חי לא צריך להישאר רק באתר בקצה המדינה שרואים פעם במיליון שנה כשבאים לביקור, הוא יכול להתנוסס גם בכיכר העיר בירושלים. אין טבעי יותר מאריה ברחוב ירושלמי ואין סיסמה מתאימה לרחוב יפו במאה ה-21 מאשר 'טוב למות בעד ארצנו'.
אז זהו, האריה של תל חי עלה לירושלים. אני לא יודע כמה זמן הוא ישרוד שם ואם הוא יהיה אורח לרגע או יהפוך לבן בית, בואו נראה ביחד. מוזמנים לצלם ולעדכן כשאתם עוברים ברחוב.
אריה שואג בירושלים
טכניקה מעורבת
46*27*60 ס"מ


יום שני, 16 בספטמבר 2019

מעורב ירושלמי: שרצים, רמב"ם, חזרת בקבוקים, אסור בהחלט, מכבי

א. שקצים ושרצים

בירושלים נפתח לפני שנתיים 'אקווריום ישראל', לא הרחק מגן החיות בשכונת מלחה. המבקרים שם אומרים שזו חוויה מרהיבה ונהדרת, לילדים ולמבוגרים. הנה סרטון תדמית על האתר:



אבל אנחנו, קטנונים שכמותנו, למדנו לקרוא שלטים.

צילום: אורי להב גולדשמיד

כתב לי זאב קינן:
כמה רשלנות, עזות מצח וּבוּרוּת! וכמה קשה למצוא בירושלים מי שיעשו הגהות על שני פסוקים? 
נתחיל ב'יוְכל', נמשיך בניקוד הנורא והמוסט ב"קשקשת' (פעמיים) או 'מבשרם", נעבור לסימון מספרי הפסוקים באותו גודל כמו הטקסט (האם הפסוק מתחיל ב'יא' או שהוא פסוק י"א?), ונסיים ב'ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא' וכו' - צרה צרורה ידועה כשמעתיקים מאתרי אינטרנט, במיוחד מן ה'גרסה המפוסקת'. ואם תהיתם מניין צוטט הפסוק, הנה התשובה הייחודית: ויקרא יא י-ב'...
וכך כתוב בספר ויקרא, פרק יא (בלי פיסוק אבל עם ניקוד):
פסוק י: וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. 
פסוק יא: וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. 
פסוק יב: כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם. 
 מה כל כך מסובך כאן?

ב. דרך הרמב"ם

ומה הקשר בין החנות הזו, שבשוק מחנה יהודה, לבין 'הנשר הגדול', הרמב"ם?

צילום: בני עורי

בשעתו דנתי כאן בעוד כמה שימושים מסחריים נוספים שנושאים לשווא את שמו של הרמב"ם, כגון סבון הרמב"ם (וגם כאן), גריל בשרים הרמב"ם, ואפילו מרק העוף של הרמב"ם.

ג. חזרת בקבוקים

חַזֶּרֶת היא סוג של מחלה, הלא כן? במרכול 'אושר עד' בתלפיות הדביקו אותה לבקבוקים...

צילום: מתת שירה נחלון

ד. אסור, סכנה וזהירות

בחנות הזו, ברחוב הפלמ"ח, אספו את כל האיסורים האפשריים למגדל אחד...

צילום: טובה הרצל

ה. מכבי על החולצה

גם אוהדי הפועל יתקשו להגות את שם הקבוצה הזו... Tel Ayiy

ככה זה שמנסים למכור את מכבי תל אביב בעיר העתיקה של ירושלים.

צילום: צבי פיש

יום שני, 7 במאי 2018

סיבוב בתל אביב: אדירי התכלת, ניחוח אשה – יד שנייה, קפה דיגיטלי, הגעת ליעד

א. אדירי התכלת נגד הרמב"ם

על הקיר ברחוב רמב"ם 11 בתל אביב (נחלת בנימין) יש ציור גרפיטי מרשים ביותר של גיבורי-על (על פי המגן דוד מדובר כנראה בגיבורים יהודיים). הצייר, שאת חתימתו התקשיתי לפענח, כינה אותם 'אדירי התכלת'.

אני לא יודע מי יותר חזק, הרמב"ם או ה'אדירים', אבל לדעתי חתול הרחוב, השחור והאדיש, שנקלט בצילום, הוא הוא הגיבור האמתי...

צילומים: איתמר לויתן

ב. ניחוח אשה, יד שנייה

מי קונה? מודל 1980...

רחוב אבן גבירול פינת ארלוזורוב.


ג. קופי אנד פייסט

למרות השלט המבטיח, בחנות הזו שברחוב פרישמן לא תקבלו קפה וגם לא מאפה...


ד. Waze על הדלת

על דלת בכרם התימנים. חמוד.


יום רביעי, 10 במאי 2017

חדש על המדף: מירוק חטאים; כחול-לבן תוצרת איטליה; החתול במגפיים

א. סבונים לבני כל הדתות

בחנות קוסמטיקה על חוף ים המלח אפשר לרכוש סבונים וישועות מכל הסוגים ולכל הדתות.

לצד סבון הרמב"ם – שעליו כבר כתבתי מזמן פוסט מיוחד – יש גם ערימת סבונים המיועדים למאמיני הדת הנוצרית: 'ישועת ישוע' (איך בדיוק מתרגמים Balm? מזור, מרפא).

40 ש"ח עולה סבון הרמב"ם, וישועת ישו – יותר מכפול! נקמתו של סבונורלה...

צילומים: דן גרינשטיין

ב. כחול-לבן תוצרת איטליה

לא מכבר הצגנו כאן שמן זית מרמת הגולן שבעצם יובא מספרד, והפעם בפינת הבלוף הקטן: אטבים כחול-לבן תוצרת איטליה.

'מה לא בסדר?', יגיד מן הסתם המשווק ששון ציון, 'הרי האטבים הם באמת בצבעי כחול ולבן'...

נכון, כמובן. ובכל זאת יש איזו תחושה חמצמצה של עבודה בעיניים.

צילום: דן גרינשטיין

ג. בגדי הכלב החדשים

מחפשים מגפיים לחתול? סוודר לפודל? בחנות אניפט שבקניון 'חוצות המפרץ' בחיפה מחדשים את המלאי ואתם מרוויחים.

צילום: יוסי צור

יום ראשון, 5 בינואר 2014

פרנסות של יהודים: רמב"ם על האש

זוכרים את הסבון של הרמב"ם? מתברר כי זכרו של חכם דגול זה מספיק כדי לדגמן ולפרסם לא רק מים אלא גם אש.

את התמונה הזו צילם עמי זהבי לפני כמה שבועות בכיכר אורדע (הנקראת גם 'כיכר הרמב"ם') ברמת גן, הרמב"ם 5.


'לא זכור לי' – כתב עמי – 'שהרמב"ם הועלה על מוקד האש של האינקוויזיציה'...

אבל כתביו של הרמב"ם דווקא כן נשרפו, ככל הנראה.

זה היה בעקבות פולמוס עז, שנפתח בשנת 1232, ובו קיבלו כמה מקהילות ישראל באירופה את גישתו הרציונליסטית של הרמב"ם, וספר 'מורה נבוכים' בראשה, בסבר פנים לא יפות. המחלוקת החלה בעיר מוֹנְפֶּלְיֶה שבפרובאנס, במכתב זועף למדי ששלחו הרב שלמה מן ההר ותלמידו הרב יונה גירונדי לרבנים אחרים באשכנז. הפולמוס הסתיים שנה אחר כך בשריפת ספרי הרמב"ם בידי האינקוויזיציה, ובהרהורי חרטה קשים של המשתתפים בו.

אז מי יודע, אולי מדובר בסטיקייה עם תודעה היסטורית, שמשמרת בניחוח השווארמה והפרגיות גם משהו מאותם אירועים עצובים?






יום שני, 5 באוגוסט 2013

פרנסות של יהודים: הסבון של הרמב"ם

קוראיו של מדור זה כבר ראו הכל: תיווך אליהו הנביא, פיצה רשב"י ופלאפל אונקלוס, הנקניק של ביאליק ואפילו אנה פרנק משלוחים... אבל סבון של הרמב"ם?

ואכן, אם כבר צריכים להסתבן, עדיף שזה יהיה הסבון של הרמב"ם. טווח הטיפולים של סבון הרמב"ם רחב מאוד ונע בין טחורים ופיסורה ועד היגיינה נשית. אה, הוא 'מתאים גם לתינוקות'...

להשיג בבית המרקחת של בקשי, בשוק מחנה יהודה בירושלים (ובחנויות טבע ובתי מרקחת מובחרים בכל רחבי הארץ).

צילום: נטע אסף, יולי 2013

כשחיטטתי קצת באינטרנט מצאתי שאין זה הסבון היחיד הנהנה מהילת קדמונים. הנה למשל 'סבון קבלה' (Kabbalah Herbs Soap), שגם הוא נעשה (עבודת יד!) 'לפי תורת הרמב"ם'. לכאורה יש כאן סתירה לוגית, כי אם יש מישהו שהוא ממש לא מקובל הרי זה הרמב"ם, אבל מה זה חשוב? העיקר ההשראה והתוצאה.


באתר הפייסבוק של 'נפלאות הרמב"ם', מצאתי אפילו את ה'תפרחתון'. זו משחה לישבן, שגם עליה, כנראה, בירך הרמב"ם:



בעלי התוספות

א. הסבון של מלכי יהודה

דניאל איילי שלח לי את התמונה של סבון הבריאות 'ירדן', שמבוסס על לא פחות מאשר 'ידע משפחתי מדורות על ידי משפחת מלכי יהודה'...



כתב דניאל:
סבון ממשפחת מלכי יהודה? מי יודע אולי בת שבע התרחצה בו ולכן דוד התאהב בה. 
באחת הפעמים, כשקניתי אותו אצל סוחר בשוק מחנה יהודה, הוא סיפר לי שאפילו ניתן לאכול אותו. לא ניסיתי, אף על פי שהוא כשר. חבל רק שאי אפשר להעביר את הריח ברשת.

ב. הרמב"ם היה מצביע אמסלם?

ד"ר אלי גורפינקל מאוניברסיטת בר-אילן שלח לי את התמונות הבאות, שמראות כיצד משמש הרמב"ם קרדום לחפור בו לבעלי אינטרסים פוליטיים (חיים אמסלם) מכאן, ולמוכרי 'רוחניות' ו'קבלה' מכאן.