יום רביעי, 17 במרץ 2021

מעורב ירושלמי: כאן גרו לאה גולדברג ואוסישקין, בן מימון ואריה שואג

א. כאן גרה לאה גולדברג

במדור זה אנו מבקרים לא פעם את מחדליה של עיריית ירושלים (ראו בסעיף ג'), אבל כשצריך לפרגן  נעשה זאת בשמחה. לפרגון צריך להוסיף גופים נוספים, ובראשם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וכמה משרדים ממשלתיים.

לאחרונה הוצבו  אפשר לומר בפה מלא 'סוף סוף'  שלטי זיכרון מכבדים על כמה בתים היסטוריים בשכונת רחביה. ראשון שבהם, דירת הקרקע של לאה גולדברג ברחוב אלפסי 16. שנים רבות ניסו מעריציה של גולדברג להציב לה יד ושם בבית הירושלמי שאליו עברה עם אמהּ לאחר שהחלה ללמד באוניברסיטה העברית, ולא עלתה בידם. עתה הוצב שלט בשלוש שפות ובו מידע מהימן על האישה הדגולה שחיה ויצרה כאן.

בחזית הבית הותקנה רחבה ובה כמה ספסלי ישיבה ועצי נוי. קבוצות מטיילים שיפקדו את הרחוב יוכלו להתכנס כאן ולקרוא או לזמר שיר אחד או שניים פרי עטה של המשוררת האהובה.

רחוב אלפסי 16 (צילומים: הלל אסף)

בספרי שיר הוא לא רק מילים (עמ' 372) הבאתי תמונה קצת מטושטשת ובה רואים את לאה גולדברג במרפסת ביתה הירושלמי כשהיא משוחחת עם שכנתה. 'מרפסת מול מרפסת':


התמונה פורסמה לראשונה במאמרה המרתק של רות בונדי, 'לאה גולדברג: אין לי מלים קשות' (דבר, דבר השבוע, 30 באוקטובר 1964, עמ' 7; לא צוין שם הצלם), ובה תיארה בונדי, בין השאר, גם את דירתה וחדר עבודתה של הפרופסורית לספרות, שמצדה סיפרה לה שאינה מתגעגעת כלל לתל אביב. אדרבה, חמש השנים האחרונות שגרה שם 'היו מיותרות בשבילי'.


לפני כשנתיים הלכתי בעקבות הרשימה והתמונה וניסיתי לאתר את המקום המדויק שבו צולמה תמונת המרפסות. סובבתי את הבניין מכל צדדיו, אך לא עלה בידי. הנה כמה מן התמונות שצילמתי אז.


צילומים: דוד אסף

ב. וכאן גר מנחם אוסישקין

לא הרחק משם, ברחוב אוסישקין 7 פינת רמב"ן 32, נמצא 'בית מחניים', בית מגוריו של מנחם אוסישקין (1941-1863), ממנהיגי התנועה הציונית ברוסיה, יושב הראש של הקרן הקיימת לישראל, ודמות ססגונית, סמכותנית ונמרצת, שהיו לה מעריצים רבים ומתנגדים רבים לא פחות.

גם כאן, בפתח הבית שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, הוצב לאחרונה שלט זיכרון מכובד.

צילומים: הלל אסף

ג. רמב"ם או בן מימון?

ואחרי הפרגון, ביקורת תהיה!

ירושלמים בעבר ובהווה, האם שמעתם בחייכם על רחוב רמב"ם בעירנו? 'אין כזה רחוב', יפסקו הוותיקים.

ובכן, ברחוב בן מימון הישן והאהוב, שחוצה את שכונת רחביה ממזרח למערב, צצו לפתע שלטים שמשנים את שם הרחוב.

בן מימון הוא כמובן הרמב"ם (משה בן מימון), אבל לדעתי זו חוצפה וגסות רוח לשנות כך פתאום שם שנקבע לפני עשרות שנים על ידי מייסדי רחביה, ומוכר בשמו זה לכל ירושלמי. עברתי לאורך הרחוב כולו וכל הכניסות שבו מסומנות כ'רחוב בן מימון'.

השלט המואר, שהוצב ליד חנות הספרים 'אדרבא', הוא בכלל מעשה כלאיים מוזר: גם בן מימון וגם הרמב"ם, שנכתב 'הרמבם' ללא גרשיים... 

רחוב 'הרמבם' (צילומים: דוד  אסף)
פרסומת בפנקס כתובות של תושבי רחביה, 1936

ד. האריה השואג של בית בורוכוף

ברחוב יפו 64, ממש מול סמטת ברוכוף, נמצא  'בית בורוכוף'. לפני חמש שנים דיווח ברוך גיאן על גניבת אחד האריות, שבמשך עשרות שנים שמרו על הכניסה לבית המפואר ('גנבו את האריה של בית בורוכוף!', בלוג עונג שבת, 15 במארס 2016).

לפני הגניבה
אחרי הגניבה (צילום: ברוך גיאן)

השנים עברו והאריה הימני הגנוב לא נמצא עד היום.

העניין נגע בנימי נפשו של דוד (דוכי) כהן, אמן ומבקר אמנות ירושלמי, שהחליט לעשות מעשה ובי"א באדר השתא (23 בפברואר) הניח על כן האבן המיותם פסל אריה משלו. לא סתם אריה אלא מהדורה מוקטנת של פסל האריה המפורסם של אברהם מלניקוב מתל חי. 

כך כתב דוכי כהן בדף הפייסבוק שלו:
אריה שואג בירושלים
י"א באדר היום, 101 שנים לקרב המפורסם בתל חי. קרב שהפך לסמל שהשפיע עמוקות על היישוב בארץ ולאחר מכן על המדינה שהוקמה פה מאוחר יותר. טרומפלדור וחבריו נקברו בקבר אחים בכפר גלעדי הסמוכה לתל חי וקברם הפך לאתר עלייה לרגל (וגם לאתר של מלחמות יהודים על 'שייכותו' של טרומפלדור לזרם זה או אחר). בשנת תרצ"ד, 1934, נחנכה מצבת הקבר הקבועה על קבר האחים – אריה שואג ופניו מזרחה – מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב.
בית משיח ברוכוב (או ברוכוף) בירושלים הוקם עוד קודם. הבית נבנה בשנת 1908 על ידי סוחר גרמני ונרכש (כנראה לא הרבה אחר כך) על ידי משיח ברוכוב, עסקן ונדבן יהודי בוכרי. בחזית הבית עמדו למשך יותר ממאה שנה זוג אריות אבן על שני עמודי שער הכניסה לחצר, עד שלפני חמש שנים נגנב האריה הימני מבין השניים ומאז בן זוגו, וגם העמוד שנשא אותו, עמדו מיותמים.
לפני זמן מה החלטתי לחבר בין שתי הפסקאות שקראתם הרגע. החלטתי למלא את מקומו של האריה החסר באריה אחר, גלילי. האריה של תל חי לא צריך להישאר רק באתר בקצה המדינה שרואים פעם במיליון שנה כשבאים לביקור, הוא יכול להתנוסס גם בכיכר העיר בירושלים. אין טבעי יותר מאריה ברחוב ירושלמי ואין סיסמה מתאימה לרחוב יפו במאה ה-21 מאשר 'טוב למות בעד ארצנו'.
אז זהו, האריה של תל חי עלה לירושלים. אני לא יודע כמה זמן הוא ישרוד שם ואם הוא יהיה אורח לרגע או יהפוך לבן בית, בואו נראה ביחד. מוזמנים לצלם ולעדכן כשאתם עוברים ברחוב.
אריה שואג בירושלים
טכניקה מעורבת
46*27*60 ס"מ


19 תגובות:

  1. תודה. מעניין ומעורר השראה

    השבמחק
  2. ולא נראה לך מאד מוזר שהמלה "משוררת" לא מופיעה בטקסט העברי בשלט של גולדברג? בעיני זה כל כך צורם...

    השבמחק
  3. האם ייתכן שתמונת המרפסת של לאה גולדברג היא פוטומונטאג'? היא קצת נראית ככה, במיוחד מפני ש"שכנתה" דומה מאוד לאמה, כפי שהיא נראית בתמונתן המשותפת.

    השבמחק
    תשובות
    1. לשפוט לגבי הדימיון בין גולדברג לאִמהּ איני יכול, אבל הייתי מצפה שהן תהיינה על אותה מרפסת...

      מחק
  4. משום מה הופעתי בתגובה הקודמת כאלמוני, למרות שהשתדלתי מאוד להזין את שמי, דורון ב'... יש איזו בעיה כאן (לי לפחות).

    השבמחק
  5. על שיום רחובות שכונת רחביה וניפוץ המיתוס ששמו של רחוב רבי יהודה הלוי הוחלף בשמו של מנחם אוסישקין קראו במאמרי: "אביר משוררי ציון מול איש הברזל: גלגולי רחוב אוסישקין ושדרות יהודה הלוי בירושלים", עת-מול, 247 (אוגוסט 2016), עמ' 26-23.

    השבמחק
  6. החלפת 'בן מימון' ברמב"ם יש לה, פרט לחוצפה, גם משמעות פרקטית: הרחוב הסמוך הריהו רמב"ן, וקל לחשוב על תקלות צפויות בגלל הדימיון.

    השבמחק
    תשובות
    1. השם "בן מימון" יוצר בלבולים רבים אף הוא. סבתי מתגוררת (לאורך ימים ושנים!) ברחוב "הרב מימון" בפאתי קרית משה (מה שנקרא בעבר "שכונת מימון") ולא פעם קיבלה ומקבלת מכתבים שיועדו לרחוב בן מימון...

      מחק
  7. רק משוררת לא היתה לאה גולדברג כנראה לפי פרנסי השלטים...

    השבמחק
  8. אם כבר "נגזר" להחליף את שם הרחוב, אזי השלט שהוצב ליד 'אדרבא' הוא דווקא הדבר הנכון בעיני לעשותו.

    השבמחק
  9. לרחביה נוספו לאחרונה כ-30 שלטים. בהחלט מבצע מרשים, ולא זול. בחלק מהם יש טעויות, והתרגום לאנגלית בעייתי, אבל עדיין השכונה זכתה למעמד של שכונה - מוזיאון. בקרוב אנחנו נכנסים לשנת ה-100 לייסוד רחביה, והשילוט הזה בהחלט יהיה מרכיב בחגיגות.

    השבמחק
  10. התרגשתי למצוא כאן את הכתבה של אמי, רות בונדי, על לאה גולדברג. תודה לך!

    השבמחק
  11. 'בית מחניים' המקורי הוא בניין מפואר בסגנון ניאו-קלאסי שבו משרד החינוך-לשכת השר ברחוב שבטי ישראל 34 בירושלים. בבניין זה התגורר מנחם אוסישקין (תולדות הבניין הן סיפור מרתק) ובו גם שכר עגנון חדר מאוסישקין (ראה בכרך 'אסתרלין יקירתי').כאשר פונה אוסישקין מהבניין על-ידי הנציב הבריטי שעבר לגור בו (1927) בנה אוסישקין את ביתו החדש ברחביה ו'סחב' איתו את שם הבית 'מחניים'(על יסוד בראשית ל"ב/ג) שבמקורו היה שייך לבנקאי יוהס פרוטיגר.יל אוסישקין היו מספרים כי כל הדרך מביתו למשרדו היתה בחזקתו.הוא עלה מרחוב רמב"ן ברחוב אוסישקין עד הפנייה לרחוב קרן קיימת ובו הלך עד
    למשרדו,כיושב ראש קק"ל שבקצה הרחוב.

    השבמחק
  12. השלט של לאה גולדברג אומר דברים שונים בכל שפה. בעברית, למשל, לא מצויינות שנות לידתה ומותה, ורק באנגלית יכול עובר האורח לקרוא שהיא היתה ואיננה מאז שהלכה לבית עולמה. .
    השלט של אוסישקין מדבר יותר על המבנה מאשר על האדם שהיה דר בו. כאן ציינו את השנים הרלוונטיות, אך לא דיברו על פועלו של אוסישקין.
    כרגיל, אין אחידות, אין מאמץ לסכם סיפורי חיים בתמציות אמנותית. אין נסיון דידקטי ללמד פרק הסטוריה דרך האבנים והקירות שהיו מסגרת להתרחשויות בה. יש גבב עובדות שלא מספרות סיפור ישראלי, אלא פרובינציאלי.
    ואשר לרחוב רמב״ם המשונה, כל ירושלמי יודע שיש רחוב רמב״ן לא רחוק מרחוב בן מימון. עכשיו נהגי המוניות ושליחי פיצה למיניהם יתבלבלו בין הרמב״ם והרמב״ן, ממש כמו ברקים המצחיקים ביותר של ״היהודים באים״. אכן, ארץ נהדרת...

    השבמחק
    תשובות
    1. עשו טוב שלא כתבו על אוסישקין. היה אדם שנוי במחלוקת והירושלמים יודעי היסטוריה של המקום יודעים על מה אני מדברת..

      מחק
  13. להצבת השלטים החדשים ועוד רבים שיוצבו אחראי איציק שוויקי מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרי מורשת. בתחילת שנות ה90 הוצבו שלטים על מבנים היסטוריים בירושלים ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים אלה השלטים עם הרוזטה כמו זו שנמצאת על בית מחנים ברחוב שבטי ישראל. השלטים הכחולים של המועצה לשימור אתרים בסופו של דבר הפכו למותג ברור של מבנה היסטורי, של אירוע או של אישיות שיש עניין לשמר את שמה ומורשתה. לעניין זה ראוי לציין כי איציק שווקי מפרסם לנאמני המועצה לשימור בידיעון השבועי שלו חינוך יום א' מאמרים מתוך "עונג שבת" שיש להם נגיעה לענייני שימור ומורשת, כמובן עם הקרדיט המתאים לבמה ולמי שכתב.

    השבמחק
  14. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  15. פסלי האריות בכניסה למשטרת מחנה יהודה, פוסלו על ידי אביה של סבתי, שמחה שלמה ינובר -דיסקין,יהודי דתי בכל רמ"ח אבריו שהיה אמן פיסול באבן וקיבל אישור מיוחד מהרבנים לפסל דמות אריה וזאת אל אף שעבר על הציווי בעשרת הדיברות. אינני יודע מי פיסל את האריות בבית בורוכוף. אולי יודע מי שהוא?

    השבמחק
  16. דוכי כהן (חברי מנוער) הוא אמן גדול עם חיבור עמוק לשורשים ושרך מקורית להנביע זאת החוצה. תחזקנה ידיך דוכי!

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.