מעורב ירושלמי: כאן גרו לאה גולדברג ואוסישקין, בן מימון ואריה שואג

א. כאן גרה לאה גולדברג

במדור זה אנו מבקרים לא פעם את מחדליה של עיריית ירושלים (ראו בסעיף ג'), אבל כשצריך לפרגן – נעשה זאת בשמחה. לפרגון צריך להוסיף גופים נוספים, ובראשם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וכמה משרדים ממשלתיים.

לאחרונה הוצבו – אפשר לומר בפה מלא 'סוף סוף' – שלטי זיכרון מכבדים על כמה בתים היסטוריים בשכונת רחביה. ראשון שבהם, דירת הקרקע של לאה גולדברג ברחוב אלפסי 16. שנים רבות ניסו מעריציה של גולדברג להציב לה יד ושם בבית הירושלמי שאליו עברה עם אמהּ לאחר שהחלה ללמד באוניברסיטה העברית, ולא עלתה בידם. עתה הוצב שלט בשלוש שפות ובו מידע מהימן על האישה הדגולה שחיה ויצרה כאן.

בחזית הבית הותקנה רחבה ובה כמה ספסלי ישיבה ועצי נוי. קבוצות מטיילים שיפקדו את הרחוב יוכלו להתכנס כאן ולקרוא או לזמר שיר אחד או שניים פרי עטה של המשוררת האהובה.

רחוב אלפסי 16 (צילומים: הלל אסף)

בספרי שיר הוא לא רק מילים (עמ' 372) הבאתי תמונה קצת מטושטשת ובה רואים את לאה גולדברג במרפסת ביתה הירושלמי כשהיא משוחחת עם שכנתה. 'מרפסת מול מרפסת':

התמונה פורסמה לראשונה במאמרה המרתק של רות בונדי, 'לאה גולדברג: אין לי מלים קשות' (דבר, דבר השבוע, 30 באוקטובר 1964, עמ' 7; לא צוין שם הצלם), ובה תיארה בונדי, בין השאר, גם את דירתה וחדר עבודתה של הפרופסורית לספרות, שמצדה סיפרה לה שאינה מתגעגעת כלל לתל אביב. אדרבה, חמש השנים האחרונות שגרה שם 'היו מיותרות בשבילי'.

לפני כשנתיים הלכתי בעקבות הרשימה והתמונה וניסיתי לאתר את המקום המדויק שבו צולמה תמונת המרפסות. סובבתי את הבניין מכל צדדיו, אך לא עלה בידי. הנה כמה מן התמונות שצילמתי אז.

צילומים: דוד אסף

ב. וכאן גר מנחם אוסישקין

לא הרחק משם, ברחוב אוסישקין 7 פינת רמב"ן 32, נמצא 'בית מחניים', בית מגוריו של מנחם אוסישקין (1941-1863), ממנהיגי התנועה הציונית ברוסיה, יושב הראש של הקרן הקיימת לישראל, ודמות ססגונית, סמכותנית ונמרצת, שהיו לה מעריצים רבים ומתנגדים רבים לא פחות.

גם כאן, בפתח הבית שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן, הוצב לאחרונה שלט זיכרון מכובד.

צילומים: הלל אסף

ג. רמב"ם או בן מימון?

ואחרי הפרגון, ביקורת תהיה!

ירושלמים בעבר ובהווה, האם שמעתם בחייכם על רחוב רמב"ם בעירנו? 'אין כזה רחוב', יפסקו הוותיקים.

ובכן, ברחוב בן מימון הישן והאהוב, שחוצה את שכונת רחביה ממזרח למערב, צצו לפתע שלטים שמשנים את שם הרחוב.

בן מימון הוא כמובן הרמב"ם (משה בן מימון), אבל לדעתי זו חוצפה וגסות רוח לשנות כך פתאום שם שנקבע לפני עשרות שנים על ידי מייסדי רחביה, ומוכר בשמו זה לכל ירושלמי. עברתי לאורך הרחוב כולו וכל הכניסות שבו מסומנות כ'רחוב בן מימון'.

השלט המואר, שהוצב ליד חנות הספרים 'אדרבא', הוא בכלל מעשה כלאיים מוזר: גם בן מימון וגם הרמב"ם, שנכתב 'הרמבם' ללא גרשיים... 

רחוב 'הרמבם' (צילומים: דוד  אסף)

פרסומת בפנקס כתובות של תושבי רחביה, 1936

ד. האריה השואג של בית בורוכוף

ברחוב יפו 64, ממש מול סמטת ברוכוף, נמצא  'בית בורוכוף'. לפני חמש שנים דיווח ברוך גיאן על גניבת אחד האריות, שבמשך עשרות שנים שמרו על הכניסה לבית המפואר ('גנבו את האריה של בית בורוכוף!', בלוג עונג שבת, 15 במארס 2016).

לפני הגניבה

אחרי הגניבה (צילום: ברוך גיאן)

השנים עברו והאריה הימני הגנוב לא נמצא עד היום.

העניין נגע בנימי נפשו של דוד (דוכי) כהן, אמן ומבקר אמנות ירושלמי, שהחליט לעשות מעשה ובי"א באדר השתא (23 בפברואר) הניח על כן האבן המיותם פסל אריה משלו. לא סתם אריה אלא מהדורה מוקטנת של פסל האריה המפורסם של אברהם מלניקוב מתל חי. 

כך כתב דוכי כהן בדף הפייסבוק שלו:

אריה שואג בירושלים

י"א באדר היום, 101 שנים לקרב המפורסם בתל חי. קרב שהפך לסמל שהשפיע עמוקות על היישוב בארץ ולאחר מכן על המדינה שהוקמה פה מאוחר יותר. טרומפלדור וחבריו נקברו בקבר אחים בכפר גלעדי הסמוכה לתל חי וקברם הפך לאתר עלייה לרגל (וגם לאתר של מלחמות יהודים על 'שייכותו' של טרומפלדור לזרם זה או אחר). בשנת תרצ"ד, 1934, נחנכה מצבת הקבר הקבועה על קבר האחים – אריה שואג ופניו מזרחה – מעשה ידיו של הפסל אברהם מלניקוב.

בית משיח ברוכוב (או ברוכוף) בירושלים הוקם עוד קודם. הבית נבנה בשנת 1908 על ידי סוחר גרמני ונרכש (כנראה לא הרבה אחר כך) על ידי משיח ברוכוב, עסקן ונדבן יהודי בוכרי. בחזית הבית עמדו למשך יותר ממאה שנה זוג אריות אבן על שני עמודי שער הכניסה לחצר, עד שלפני חמש שנים נגנב האריה הימני מבין השניים ומאז בן זוגו, וגם העמוד שנשא אותו, עמדו מיותמים.

לפני זמן מה החלטתי לחבר בין שתי הפסקאות שקראתם הרגע. החלטתי למלא את מקומו של האריה החסר באריה אחר, גלילי. האריה של תל חי לא צריך להישאר רק באתר בקצה המדינה שרואים פעם במיליון שנה כשבאים לביקור, הוא יכול להתנוסס גם בכיכר העיר בירושלים. אין טבעי יותר מאריה ברחוב ירושלמי ואין סיסמה מתאימה לרחוב יפו במאה ה-21 מאשר 'טוב למות בעד ארצנו'.

אז זהו, האריה של תל חי עלה לירושלים. אני לא יודע כמה זמן הוא ישרוד שם ואם הוא יהיה אורח לרגע או יהפוך לבן בית, בואו נראה ביחד. מוזמנים לצלם ולעדכן כשאתם עוברים ברחוב.

אריה שואג בירושלים

טכניקה מעורבת

46*27*60 ס"מ