יום רביעי, 10 במרץ 2021

חגיגה בבית הכנסת בפקיעין

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

פקיעין הוא יישוב עתיק ויפהפה, השוכן על המורדות המערביים של הר מירון. חיים בו כ-6,000 איש, רובם דרוזים ולצדם גם מוסלמים, נוצרים ומעט יהודים. עד שנסלל הכביש אליו, במאה העשרים, היה זה כפר מבודד שהגישה אליו הייתה קשה. ובנוסף, התייחד הכפר בכך שנותרו בו היהודים המוּסתערבּים האחרונים בארץ ישראל. מוסתערבים היו בני הקהילות היהודיות דוברות הערבית, שעל פי המסורת המוחזקת בידיהם המשיכו לגור בארץ גם לאחר חורבן בית המקדש השני ומעולם לא יצאו לגלות. 

בפקיעין יש בית כנסת עתיק, שמועד הקמתו אינו ידוע אך הוא כנראה מימי הבית השני. בית הכנסת שופץ בשנת 1873, ובשנים האחרונות שופץ שוב ולידו הוקם מרכז מבקרים שבו תצוגה יפה על תולדות המקום. 


משפחת זינאתי הייתה האחרונה ממשפחות יהודי פקיעין שחיה בכפר. מרגלית זינאתי, כמעט בת תשעים, ערנית ופעילה, היא האחרונה בשושלת שעדיין גרה במקום ושומרת על הגחלת של מורשת יהודי פקיעין. 


ביום שלישי, י"א באדר (23 בפברואר 2021), הגשימה מרגלית את חלומה לתרום ספר תורה לבית הכנסת. לטקס הכנסת ספר התורה הוזמנו רק חמישים איש, בגלל מגבלות קורונה, ואני זכיתי להימנות עליהם. 

סופר סת"ם הביא את הספר, שכנהוג כמה מהאותיות האחרונות שבו עדיין לא נכתבו, ודוכן מיוחד. 

מאוחר יותר יוזמנו נכבדי המוזמנים, גברים בלבד, לכתוב כל אחד אות בספר. לנשים ניתנה הזכות לתפור, בגיד של בהמה טהורה, את היריעה האחרונה של הספר אל מוט הגלילה, 'עץ החיים'. 


חלק בלתי נפרד של טקס הכנסת ספר תורה הוא התהלוכה החגיגית, שבה מוליכים את הספר בשירה ובריקודים אל מקום משכנו הקבוע בבית הכנסת. הפעם, בשל מיעוט המשתתפים, התהלוכה הייתה קצרה. 

מרגלית הייתה כמובן ה'מחותנת' הראשית וסבבה מאושרת בין החוגגים.


כמנהג יהודי המזרח, נשים צדקניות תלו מטפחות צבעוניות על תיק העץ שבו הונח ספר התורה. 


לאחר התהלוכה החזירו את הספר לדוכן והמכובדים הוזמנו לכתוב בו את האותיות האחרונות של פרשת 'וזאת הברכה'. 

יש שתי דרכים 'לכתוב אות'. בדרך הראשונה, סופר הסת"ם משרטט את הגבולות החיצוניים של האות, והמוזמן ממלא אותה בדיו; בדרך השנייה, שנקטו בה כאן, הסופר כותב את האות והמוזמן מניח את ידו על יד הכותב וכך הוא משתתף בכתיבה. 'שלוחו של אדם  כמותו'.


לאחר סיום הכתיבה הוכנס הספר ל'משכן הקבע' בארון הקודש, ואילו האורחים, בשר ודם עם צרכים משלהם, הוזמנו לסעודת מצווה שהוגשה ברוחב יד.

תודה לאבירמה האריס, מורת הדרך של הגליל

12 תגובות:

  1. מרגש מאוד. תודה דנצ'ו!

    השבמחק
  2. תודה לכותב מרגש

    השבמחק
  3. תודה לדנצו. הגברת זינתי מקיימת את ההבטחה ליהושע-
    (2) ספר יהושע פרק א
    (ג) כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל משֶׁה:

    השבמחק
  4. ההבדל בין שני "הדרכים לכתוב אות" הוא שכשאין הסופר מעוניין שמחללי שבת יכתבו בספר -מה שיכול לפסולו אזי כותב הוא יחד עימם וכך נקרא אף הוא ככותב (שגם בלא עזרת הכותב הנוסף היה נכתב האות -מה שאי אפשר לומר (או לכתוב) על השני בלא עזרת הסופר...(כך שאילולי היה הסופר שומר נגיעה אולי גם לנשים היתה הזכות "לכתוב")
    הערה נוספת: אין בדרך השניה "משום שלוחו של אדם כמותו" שהרי לכל אורך כתיבת הספר אזי הסופר שליח הוא מהבעלים שבכך מקיימים הם מצוות כתיבת ספר תורה אלא היות ו"מצווה בו יותר משלוחו" נוהגים לכתוב ג"כ לבדם.
    אבל ככל אופן הידיעה מרגשת מאד ותודתנו נתונה לך!

    השבמחק
  5. שמחה עבור מרגלית שזכתה סוף סוף. כל כך הרבה במהלך השנים ניסו להשתלט על ביה"כ והיא שרדה את כולם. יישר כח מרגלית ועכשיו איש לא יגיד שלא של משפחתך הוא.

    השבמחק
  6. "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". (דברים ל"א, 19)
    תודה על התיאור המרגש והסוחף.

    השבמחק
  7. בזכותו של דנצ'ו יקירנו יכול כל קורא מקוראי עונ"ש לראות את עצמו כאילו היה בפקיעין ביום י"א באדר תשפ"א, מרחק נגיעה מידו הכותבת של סופר הסת"ם. תודה.

    השבמחק
  8. משק כנפי ההיסטוריה. ברכות מקרב ליבי.

    השבמחק
  9. מרגש. איזה יופי שזכתה להגשים את חלומה.
    תודה על השיתוף

    השבמחק
  10. לוח ה"שיויתי" - כמראהו מָשל היה פלקט כלשהו -
    זר ביותר לאופי בית הכנסת בפקיעין וראוי להחליפו בלוח המתאים לרוח המקום.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.