א. כבוד למייסדים
בכניסה לרעננה (רחוב התדהר, קרוב לרחוב החרושת) העמידה העירייה בשנת 2010 מסגרת ובתוכה ציור (או שמא צילום), שכותרתו 'חורשת יקירי העיר'.
הציור או מה שלא היה בתוך המסגרת – נעלם ואיננו. אולי נפל, אולי נגזל, ונותרה רק המסגרת. אבל צריך להודות שהתוצאה לא כל כך גרועה. אמנם חורשה זה לא, אבל גם עץ ירוק אחד או שניים, שנכנסו למסגרת, עושים את העבודה כמיטב יכולתם.
צילום: גדעון נח |
ב. מורשת קרב
רמת חן היא שכונה נאה בשולי רמת גן, ורבים מרחובותיה קרויים על שם יחידות צבאיות. אפילו שמה 'חן' הוא ראשי תיבות של 'חֵילוֹת ונביאים' (תודו שחשבתם שמדובר בסתם נקודת חן). אחד הרחובות נקרא בשם 'רחוב המאה ואחד', על שם יחידת הקומנדו הצבאית 101, קצרת המועד אך עטורת התהילה, שפעלה בשנות החמישים ובה שירתו לוחמים אמיצים שהיו 'גדולים מהחיים'.
ראש וראשון להם היה מאיר הר-ציון (2014-1934).
אבל אפילו ההיסטוריון (אל"מ במיל') משה גבעתי, שכתב את הביוגרפיה על הר-ציון (תשע"ט), הופתע לשמוע ממני כי ברחוב המאה ואחד 39 גרה משפחת הר-ציון. הוא פנה למשה הר-ציון, בנו הבכור של מאיר, וגם הוא לא ידע על כך.
האמנם צירוף מקרים?
אגב, מעניין לבדוק אם יש בית מס' 101 ברחוב המאה ואחד...
צילום: יואב בילר |
בעלי התוספות
כפי שלמדתי מהתגובות, רחוב המאה ואחד לא נקרא על שם היחידה המהוללת אלא על שם 101 חללי רמת גן במלחמת העצמאות. ובכל זאת, הקוריוז נשאר קוריוז...
ג. חרקירי בשטעטל
בכפר חסידים שליד קרית טבעון יש מוזיאון קצת הזוי שנקרא 'יענק'לס שטעטל: אתר העיירה היהודית'.
מילא הערבוביה חסרת ההיגיון של שמות מקומות מצויירים על שלטים בעברית, אבל מי יכול להראות לי על המפה מקום ושמו 'חאראקרוב'? מן הסתם הכוונה היא לעיר חרקוב אשר באוקראינה, עיר גדולה שמעולם לא הייתה שטעטל.
צילום: אמיר גרדוס (תודה לאבישי ליוביץ') |
ד. ויסעו ויחנו ויקנו (כמה שיותר)
ומה יותר מתאים לימים אלו של פסח מלסיים בשילוב של זכר נדודי בני ישראל במדבר סיני עם תאוות הקניות של צאצאיהם.
במפגש ציפורה שבכביש הבקעה (כביש 90), על יד מושב ארגמן, הודבק השלט הזה:
צילום: צבי יפה |
וזה המקום להיזכר בשיר היפה 'ויסעו ויחנו', שכתבה תלמה אליגון רוז והלחין קובי אושרת עבור להקת פיקוד הדרום. השיר מציע שילוב אחר: הקשר ההיסטורי שבין בני ישראל הנודדים במדבר לבין יורשיהם, חיילי צה"ל המשרתים בסיני. השיר נכתב ב-1973 עבור התכנית 'חול בקפה' שהועלתה ב-1974 לאחר מלחמת יום כיפור.
בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם אָרְזוּ אֶת הַכֹּל
וְיָצְאוּ בְּעַם כָּבֵד לְמַסָּע לֵילִי גָּדוֹל
הַבָּצֵק עוֹד לֹא נֶחְמַץ
וְהַצֹּאן בְּשׁוֹט הוּאַץ
אֶל לֹעוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר
וְאֶל הַחוֹל.
אָז שָׁלַח פַּרְעֹה אֶת כָּל רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו
יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל צָעַק: מָה יִקְרֶה לָנוּ עַכְשָׁו?
הָעַמּוּד הָיָה מַחְסוֹם
וְהַיָּם יָבַשׁ פִּתְאוֹם
וְהָלְכוּ כְּמוֹ מְלָכִים בַּיַּבָּשָׁה.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
וְעַמּוּד עָשָׁן בַּיּוֹם
וְעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ בַּלֵּיל
אֶת הַדֶּרֶךְ סִמְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל.
אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ, וְהַיּוֹם כֹּה קָצָר
וְנָחִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ תָּמָר
הֵם הֵלִינוּ בְּסִינַי
לֹא יָכְלוּ יוֹתֵר וְדַי
לֹא פָּשׁוּט לִחְיוֹת בַּחֹם בְּלִי סִיר בָּשָׂר.
אָז הוֹרִיד הָאֵל מִשָּׁמַיִם מָן צָחוֹר
וּבָעֶרֶב בָּא הַשְּׂלָו, שֶׁבְּשָׂרוֹ טָהוֹר טָהוֹר
הֵם הִגִּיעוּ לִרְפִידִים
אַךְ אֵין מַיִם לַיְּהוּדִים
וּמשֶׁה שֶׁלָּנוּ אָז הִכָּה בַּצּוּר.
וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ...
לִרְפִידִים הִגִּיעַ עֲמָלֵק הַמְּאַיֵּם
בְּחֻצְפָּה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ הוּא רָצָה לְהִלָּחֵם
אָז הֵרִים משֶׁה יָדָיו
עֲמָלֵק פָּשׁוּט נִגַּף
אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל תַּכְסִיס הָיָה לָהֶם.
אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ
אַרְבָּעִים שָׁנָה מִדְבָּר, זֶה בִּכְלָל לֹא תַּעֲנוּג
כְּשֶׁלִּכְנַעַן הֵם עָלוּ
כֹּה שָׂמְחוּ וְצָהֲלוּ
וְהוֹרִישׁוּ לָנוּ אֶת הַצִּיּוֹנוּת.
(המילים מתוך אתר הבית של תלמה אליגון-רוז)
לִרְפִידִים הִגִּיעַ עֲמָלֵק הַמְּאַיֵּם
השבמחקבְּחֻצְפָּה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ הוּא רָצָה לְהִלָּחֵם
אָז הֵרִים משֶׁה יָדָיו
עֲמָלֵק פָּשׁוּט נִגַּף
אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל תַּכְסִיס הָיָה לָהֶם.
מלחמת יום כיפור: אכן, איזה יופי של תכסיס היה לנו...
בעת ההיא נהגנו לשיר "וייצמן היה חנוק", במקום "ויסעו ויחנו"
רמת חן הוקמה בשנות החמישים כשיכון לקציני צבא והשם ניתן לה ע"י אחד מהם ששמו צבי רחלי, וזה ר"ת חיילות ונביאים (לא חיילים), שכן במחצית השכונה המערבית הרחובות נקראים ע"ש חיילות והמחצית המזרחית ע"ש נביאים. השכונה מוקפת ע"י רחוב חצי פרסה בשם אלוף דוד ע"ש האלוף דוד מרכוס, והוא הרחוב היחיד בשכונה שיש בו בית עם מספר תלת מספרי. בשנות השבעים העיריה רצתה לשנות את מחצית מרחוב אלוף דוד לשם אחר - וקמה קול מחאה מתושבי השכונה והתכנית בוטלה.
השבמחקתענוג נדיר למצוא בבלוג שלך התייחסות גם לשכונת רמת חן בה גדלתי וגם לרעננה בה אני חי היום. אגב, לנו סיפרו שראשי התיבות ח"ן הם חטיבות ונביאים, למרות שהבית שלנו היה ברחוב הסרן דב, על שמו של יעקב גרנק שכינויו היה "דב הבלונדיני", חבר הלח"י שנהרג במלחמת העצמאות (בשורות חטיבה 8 - שעל שמה אין רחוב ברמת חן).
מחקחג אביבי ושמח
צבי רחלי היה השכן שלנו ברחוב אלוף דוד 156, הוא זה שנתן את השם ושמענו זאת מפיו.
מחקמחיר הספר על הר ציון הוא 101 ש"ח
השבמחקבשנות התשעים נערכה בחיפה תערוכת חוצות שזכתה לכותרת "מסגרות" ובה מוסגרו במסגרות ענק ממקדות תשומת לב נקודות ענין שנבחרו. התוצאה היתה מרנינת לב.
השבמחקחראקרוב: אולי שלט המכוון לשרותים הקרובים??
השבמחקצריך לבדוק האם יש בית מס׳ 101 בשד׳ הר ציון...
השבמחקלא חסרה תמונה במסגרת-
השבמחקזו מסגרת לצורך צילום
רחוב המאה ואחד ברמת חן אינו עש יחידה 101
השבמחקאלא עש 101 בני רמת גן שנפלו במלחמת השחרור
שבת שלום ופסח שמח וכשר
אהוד
אהוד צודק, ראו באתר בית קריניצי
מחקhttp://beit-krinitzi.org.il/?catid=%7B4B2376B9-6DAC-4B41-8338-6F1F7D7B0220%7D
זה שומט את הקרקע מתחת לפוסט
צודק!אכן שם הרחוב 101 הוא ע"ש הרוגי ר"ג במלחמת העצמאות
מחק(כרמת חני לשעבר).
אגב, ראשי התיבות נפלו מהשם כבר לפני שנים רבות, כמו למשל ברמת אפע"ל הסמוכה) ומרבית התושבים היום לא יודעים את משמעות השם. ערכתי "סקר" בעניין.
מכל מלמדי השכלתי. תיקנתי למעלה, ובכל זאת הקוריוז נשאר קוריוז...
מחקוזו גם דוגמה מצוינת למה צריך הסברים מדויקים על שלטי רחוב.
כמובן שאם הרחוב היה על שם היחידה המהוללה שמו היה "המאה ואחת". הצורה הזכרית של השם מעידה על מינם הדקדוקי של המונצחים בו
מחקאנסה להראות לך את המקום שאתה מבקש. קשה להניח שמקימי השטייטעל המשוחזרת חשבו על הכרך הגדול חארקוב שבמזרח אוקראינה. יותר סביר להניח שמה שעלה מלפניהם במחשבה היא העיירה האראחוב ( HOROCHOW בפולנית "הורוחיב" באוקראינית "גורוחוב" ברוסית) שבחבל ווהלין בצפון מערב אוקראינה דהיום. עיירה זו היתה מרכז חסידי ידוע ובין היתר כיהן בה כמגיד מישרים ר' יצחק מדרוהוביץ' אביו של ר' מיכלי המגיד מזלוטשוב ושם אף מנוחתו כבוד. התעתיק היידישאי (ואף העברי) של שמות לועזיים ובפרט של שמות סלאביים אינו אחיד כידוע ובכל מקרה תמיד מומלץ לחפש ביתר קפדנות על המפה.
השבמחקאני מעריך את נסיונך להיות סניגורן של ישראל, אבל באמת צריך לוליינות דרשנית, או עמרצות קיצונית, כדי להגיע מהורוחוב לחאראקרוב. ואם בדרשות מילים עסקינן: זה אפילו לא קרוב...
מחקשלא אובן שלא כהלכה: העם-ארצות לא שלך, אלא של כותבי השלט...
מחקאתה אמרת.
מחקובכל מקרה תודה על ההבהרה.
תנוח דעתך. חלילה לי מלחשוד בכשרים.
לפני שמלעיגים כדאי לפנות לאנשי כפר חסידים ולשאול מי היא והיכן היא אותה חאראקרוב שהתכבדה בשלט משלה לצד לובלין וקרקוב, סאנוק, ז'שוב, סטאשוב וזידטשוב. רוב היישובים הללו שוכנים בדרום-מזרח פולין של ימינו (בגבולות גליציה שלנו), בעוד חרקוב דאוקראינה נמצאת הרחק מאוד מזרחה.
השבמחק"שבשתא כיון דעל-על".
השבמחקענין שיבושי שמות מקומות בפולין,אוקראינה ובלארוס אינו פשוט כל כך. עובדה היא שהיהודים יכלו לא רק לשבש שמות אלא ממש להרחיק את השמות הללו מהגייתם המקורית בלשונות עמי האזור. מש"י עגנון למדנו שעיר מולדתו בוצ'אץ' כונתה בפי היהודים "שבוש" וכך גם אנו מוצאים את בריסק דליטא ששמה הפולני הוא "בז'שץ' נאד בוגיים" וברוסית -"ברסט ליטובסק". כך גם העיר ז'שוב בגליציה המערבית (דרום מזרח פולין של היום) כונתה בפי היהודים "רישא", העיר סאנדומייז' שבאותו מחוז כונתה "צוזמיר" ויש עוד שפע של דוגמאות דומות לכינויים לא בדיוק זהים מבחינה פונטית בפי היהודים לשמות מקומות בתחום המושב. כמובן שיש סיבות הסטוריות-בלשניות לתופעה זו ואפשר שמה שדוד אסף תולה בעמהארצות גרידא מקורו בעוד נדבך שיבושי ביידיש החרדית של ימינו שספגה השפעות הן מן האנגלית האמריקאית והן מן העברית הישראלית (!) והרי סביר להניח שאת השלט שעליו יצא הקצף כתב איזה "היגער" (כינוי ביידיש חרדית ל"צבר" יליד ארץ-ישראל) ובהזדמנות זו אולי ישכיל אותי מי מן הקוראים שרובם ככולם - סיני ועוקרי הרים- מנין צץ כינוי זה (שגם הוא לא ממש קרוב מבחינה פונטית ל"ארץ ישראל")?
היג, היגער זה לא 'כינוי' ביידיש. זה ערך מילוני בשפת היידיש, ותרגומו 'מקומי' ובמילון יידי אנגלי Local.
מחקובשביל להיות בטוח, בדקתי בכמה מילונים ממש עכשיו.
מוצאו של אבי מהעיר וארטה בפולין.בפי היהודים היא ניקראה ד'ווארט. אפילו לא דומה...
מחקאמי מהעיר לאסק, ובלשון יהודי פולין לואיסק.
ענין השמות הוא באמת מסובך. לא מעט כי אזורי הספר של מה שהיהודים קראו "פולין" בעצם היו במקורם (ועכשיו חזרו להיות) חלק מארצותיהם של עמים אחרים. כך למשל בלארוס שנכבשה ע"י דוכסות ליטא עוד בימי הביניים אך הפכה לחלק ממלכת פולין לאחר שמלכת פולין נישאה לדוכס הגדול של ליטא. במקורות היהודיים מתיחסים לבלארוס כ"רייסן" אך יותר מאוחר מתיחסים גם אליה כ"ליטא". סבתי נולדה בעיירה הבלארוסית (אז תחת שלטון פולני) זדיינצ'ול Zdzięcioł אך היוהדים קראו לה "ז'עטל" ביידיש (מתחרז עם "שטייטל"). זוהי אגב עיירת הולדתו של ה"חפץ חיים". ה"משכילים" בעיירה שהיו ברובם חניכי התרבות הרוסית עוד מזמן שלטון רוסיה הצארית, כינו אותה בשם הרוסי דיאטלובו (Дятлово) - כך שהשמחה היתה רבה. כיום "חזרה עטרה ליושנה" והכיירה מכונה בשם הבלארוסי השורשי "דז'יאטלבה" (Дзятлава) - ושלום על בלארוס.
מחק1. זה שליהודים הייתה טופונימיקה משלהם זה לא חדש - לא רק במזרח אירופה אלא בכל העולם. אף מצרי לא קורא לארצו 'מצרים', אף יווני לא קורא לארצו 'יוון', ואף ירדני לא קורא לבירתו 'רבת עמון'.
השבמחק2. אף יהודי לא קרא לבוצ'אץ' 'שיבוש' - היחידי שקרא לה כך היה ש"י עגנון. סופרים המציאו, מסיבות שונות, שמות למקומות וזו הייתה אופנה רווחת בספרות ההשכלה והתחייה (מיוסף פרל ועד מנדלי מו"ס).
3. יש גבול למה שאפשר לשבש, ועל כך קצפי - לא מצאנו מקום בשם 'חאראקרוב', וגם אם יש כפר נידח, ששמו אולי קרוב לזה - למה זכה להיות מונצח ליד שמות של ערים מעטירות וידועות כמו קראקוב ולובלין.
4. האמת היא שזה לא כל כך חשוב. טעות וזהו..
שמות העיירות הן של מקומות בגליציה המזרחית שהיתה חלק מהקיסרות ההבסבורגית. זה לא תחום המושב. מושג זה מתייחס לאזורים שסופחו לרוסיה לאחר חלוקות פולין.
השבמחקהכוונה אכן היתה לעיירות ב"תחום המושב" היהודי בקיסרות הרוסית. אסתפק בדוגמא ידועה אחת : העיירה ברובארי בפלך קייב שכונתה ביידיש "בוייבעריק" והונצחה ב"טוביה החולב" של שלום עליכם. אגב: שלום עליכם כינה את קייב עצמה בשם "יהופיץ". לאור הערתו של פרופ' אסף בנוגע ל"שבוש" של עגנון, מענין אם יוכל מי מהקוראים להאיר את עיני באשר ל"יהופיץ". האמנם שם זה הוא פרי דמיונו של שלום עליכם בלבד, או שמא מקורו בניב יידישאי או אוקראיני כלשהו?
השבמחקלמיטב ידיעתי ח"ן מציין את חיל הנשים בצה"ל.
השבמחקמיטב ידיעתך מוטעה, עיין לעיל
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקח"ן = חכמת הנסתר
מחקרוב השמות של ה"שטעטלאך" מבוססים על הורסיה הגרמנית של השם, פשוט בגלל שהיידיש גם היא מבוססת על ורסיה של גרמנית. כלומר: היהודים דיברו באיזשהו דיאלקט יהודי של גרמנית, שעמו הגיעו מזרחה וקראו לעריהם בשמותיהם הגרמניים. גם כשהגרמנית התקדמה הרבה הרבה קדימה והותירה את הידייש הרחק ממנה, השמות נותרו כשהיו. בכל הדוגמאות שהובאו כאן ובעוד מאות אן אלפי דוגמאות נוספוצ - זה המצב
השבמחקזה נכון גם לגבי עיירות קטנות וגם לגבי ערים גדולות. למשל קלייפדה הליטאית קרויה בפי היהודים ממל, ואץ שבהונגריה ביהודית היא וייטצען (וייצן, שבאופן משעשע תרגומו לעברית הוא "חיטים" או "בדיחות"...), דאוגפילס הלטבית הפכה לדוינסק, אלבה יוליה וקלוז' מטרנסילבניה הפכו לקרלסבורג וקלויזנבורג, בהתאמה, ועוד ועוד.
מחק