יום שישי, 24 בנובמבר 2023

כאן פתחא דקרתא: היכן קבור בנימין?

כאן פתח העיר: גרפיטי בנבי עוקאשה בירושלים (צילום: ברוך גיאן)

איפה קבורים אבותינו ואמותינו (כולל אדם וחוה, לא כולל רחל) כולם יודעים  במערת המכפלה אשר בחברון.

אבל איפה קבורים 12 בניו של יעקב? 

פרט ליוסף שנקבר בשכם, התנ"ך לא מספר מאומה על קבורתם של האחים האחרים. מה עלה בגורלם? סביר שמתו במצרים ונקברו שם. אבל כיוון שלא יפה להיקבר בגלות, גרס המדרש שכל אחד מהם הובא ארצה על ידי צאצאיו – 'מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו' (תלמוד ירושלמי, סוטה, ח ע"ב).

כמעט על כל אחד מבני יעקב יש מסורת על מקום קבורתו בארץ ישראל (או בלבנון). ולא מסורת אחת, אלא בדרך כלל כמה מסורות שונות – גן עדן לחובבי פולקלור. לעיתים נקבר הבן בנחלת השבט הקרוי על שמו ולעתים הרחק משם. המשותף לכולם שהם מצוצים מן האצבע. אנו נספר כאן על קברו המדומה של צעיר הבנים: בנימין, בנם של יעקב ורחל. 

המסורת הראשית של קברו מזהה אותו ליד המושב נוה ימין, ממזרח לכפר סבא, שם נמצא האתר הממלוכי נבי ימין שמתוארך למאה ה-14. כמובן שהשם 'הסגיר' אותו, כמה אפשר לטשטש את זהותו האמיתית של נבי ימין? ברור שזה בנימין בשיכול אותיות...

זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' קטז
קבר בנימין ליד כפר סבא (צילומים: אבישי טייכר, ויקיפדיה)

במבנה ליד 'הציון הקדוש' של נבי ימין פועלת כיום ישיבה של חסידי ברסלב והם אלה שמפעילים את המקום.

מסורת נוספת, שראשיתה במאה ה-13, מיקמה את קברו של בנימין בגליל התחתון, בחורבת רומא שבבקעת בית נטופה, סמוך לקברו של אחיו ראובן. במקום אין שום ציון קדוש, וזו אפוא הזדמנות יוצאת מהכלל ליזמי קדושה המחפשים אתר ריק עם פוטנציאל גדול.

אבל הקבר המעניין ביותר של בנימין הוא חדש יחסית. 

חובבי ירושלים ותולדותיה מכירים היטב את קבר השייח' הערבי נבי עוקאשה (או עכאשה, או עוּכְּשה), שבסמוך לו נבנה במאה ה-19 מסגד קטן ממנו נותר רק הצריח. המקום נמצא על ראש גבעה קטנה בלבה של ירושלים החרדית, בין רחוב ישעיהו לרחוב שטראוס, לא הרחק ממה שהיה פעם קולנוע מיטשל ובית ההסתדרות הישן (הכתובת המדויקת היא רחוב יצחק פראג 2).

נבי עוכשה בירושלים; הגן העירוני והקבר, 2016 (על המקום)

אין סוף אגדות פרחו סביב אתר זה: מ'פתחא דקרתא' (פתח העיר), שם יושב משיח בן יוסף וחובש את פצעיו, ועד מקום קבורתו של התנא חנניה בן עקשיא (ברור, הרי עקשיא זה כמו עוקאשה!), שקבור במקביל גם בגליל ליד כפר חנניה.

כך נכתב בשנת 2016 על נבי עוקאשה בדף הפייסבוק הירושלמי 'על המקום' (שם הכותב לא צוין):

אחד המקומות המפתיעים והטרגיים בירושלים הוא נבי-עוכשה מסגד וקבר מוסלמי בלב ירושלים החרדית. המקום מתחבא מאחורי בניין ההסתדרות ברח' שטראוס. במתחם מבנה קבר איוּבִּי (תורבת קמאריה) המתוארך למאה ה-12 ולפי המסורת המוסלמית קבורים בו שלושה מלוחמיו של צלאח א-דין. בסמוך מבנה ממלוכי ומסגד על שם נבי עוכשה (מבני חבורתו של הנביא מוחמד) שנבנה במאה ה-19. מסורת ירושלמית נוספת לגבי המסגד גורסת שקבורים בו שלושת הנביאים: משה, מוחמד וישו ומכאן מקור השם של הרחוב הסמוך רחוב הנביאים. בין לבין יש שם גם שני עצי זית עתיקים בני 800 שנה, שסביבם נכרכה דווקא מסורת יהודית מדובר ב'פתחא דקרתא' (פתח העיר) שער שייפתח באחרית הימים ובפתחו ישב משיח בן יוסף, 'בין עניים מוכי חולאים'.  
אך למרות הפוטנציאל האוניברסלי והבין-דתי של הגבעה, גורלה במאה העשרים היה רע ומר. החל מסוף המאה ה-19 שכונות יהודיות נבנו סביב מתחם המסגד זכרון משה, בתי ורשה וגאולה. התושבים הערבים המעטים שחיו באזור עזבו או מכרו את בתיהם. במתחם נותר לגור רק האימאם של המסגד ומשפחתו. בינו לשכנו משה מזרחי, לימים הבעלים של קולנוע אדיסון, ניטש מאבק משפטי סביב הכוונה להקים את בית הקולנוע. בזמן המאורעות של 1929, בתגובה להתקפות והרציחות בשכונות היהודים מצפון לעיר העתיקה, קיצונים יהודים תכננו לפוצץ את המסגד. מפקד ההגנה בעיר יוסף הכט מנע זאת מהם, אך לא הצליח לעצור את הפורעים שהגיעו למתחם, הרסו חלק מהמסגד וחיללו את כתבי הקודש והפרוכות. בנוסף בזזו את ביתו של האימאם. בשנת 1948 המקום ננטש סופית והעירייה בחוסר רגישות מכוון, או סתם חוסר מודעות משווע, הפכה את החלק התחתון של המסגד למחסן כלים. בנוסף, גן עירוני (די עלוב) נבנה במתחם, אבל הוא די נשכח לאורך השנים ... עצוב לחשוב שאתר מוסלמי שנבזז, חולל והפך למחסן כלים אמור לשמש אותנו כשער העיר באחרית הימים. לא הכי ראוי למושבו של משיח בן יוסף הייתי אומר... עד אז יש לנו עוד הרבה עבודה להפוך את ירושלים לתפקיד שישעיהו (שעל שמו קרוי הרחוב הסמוך) חזה לה בית תפילה לכל העמים.
לפוסט ישן זה צורפו כמה צילומים מעניינים של המקום לאחר פרעות תרפ"ט. כאמור, במקרה זה הפרעות היו מצד היהודים:

אימאם המסגד לאחר חילולו וביזתו ב-1929. עץ הזית הוא כבן 300 שנה (אוסף מטסון, המושבה האמריקאית)
הקבר האיובי לאחר חילולו ב-1929 (אוסף מטסון, המושבה האמריקאית)

מכאן ואילך הוזנח המקום, ועדיין החשש הקבוע היה מפני חילולו בידי יהודים. מודעות אזהרה מטעם 'ועד הקהילה העברית בירושלים' נתלו שם ועליהם נכתב: 'נדע לכבד מקומות קדושים!' (בדרך כלל אזהרה כזאת כותבים רק אם קודם לכן המקום חולל).

נבי עוקאשה, 1948 (על המקום)

'הפלאי במיתוסים הירושלמיים', כתב על המקום הזה חיים באר ('מסע בעיר לא מושגת' בספרו קשר לאחד: מסעות, בתים ואנשים בירושלים, עם עובד, 2017, עמ' 445-444): 

ואולי הפלאי שבמיתוסים הירושלמיים הוא האגדה על מקום מושבו של המשיח. בספרות הסוד היהודית הוא יושב ב'פתחא דקרתא'  בשער העיר  בין עניים מוכי חֳלאים, הם מתירים וקושרים בבת אחת את תחבושותיהם והוא מתיר וקושר אחת ואומר לעצמו, אולי אידרש ואל אתעכב. צאצאי יוסף ריבלין, מחלוצי היציאה מבין החומות, סיפרו כי עלה בידי אבי משפחתם לזהות את המקום. בפזמונו הקבלי 'בשעריך ירושלים' תיאר ריבלין את קדושת העיר כעשויה טבעות-טבעות, טבעת לפנים מטבעת, הסובבות כולן את אבן השתייה. העיר עצמה, 'שטח החומות' כלשונו, הוא באִפַּרְכִיָּה של משיח בן-דוד, בנה של לאה. ואילו המרחבים שמן השערים ולחוץ הם בתחום שלטונו של משיח בן-יוסף, בנה של רחל; ומקום מושבו של בן-יוסף הוא על קו הביניים שבין התחומים, בפתחא דקרתא, המכונה גם 'ראש הגבעה', מקום שאליו הועברה קדושת ראש הגבעה המקראית שעמד עליה משה בעת המלחמה עם עמלק. מקום זה, הם מוסרים בלחישה, הוא בגן הציבורי הקטן החבוי בגבו של רחוב ישעיהו, בין המינָרֶט של מסגד נבי עוּכָּאשַה הנטוש  הקרוי על שמו של אחד מראשוני הלוחמים למען האִסלאם, מי שענף עץ שנתן לו ידידו הנביא נהפך בידיו בשעת קרב לחרב – ובין הקימֵריה, אולם הקבורה המקומר שמצאו בו את מנוחתם הקדושים שנפלו בקרב עם הצלבנים. שם, בחלקת השדה הזנוחה, שריח מעורב של טחב, מים מַעֲלים ירוקת וצואת כלבים עולה ממנה – היו ראשוני הפרושים בירושלים, תלמידיו של הגאון מווילנה, נוטים אוהל גדול  אוהל משיח בן-יוסף  ומקיימים בו משמרות של מקובלים ללימוד הזוהר ותורת האר"י, ובערבי שבתות וחגים עורכים תיקוני 'צפנת פענח' ותפילות 'עוד יוסף חי' לקירוב ביאת המשיח. אין למצוא סמוכין לדברים אלה אלא בספרים שהוציאו לאור בני משפחה ותיקה זו, אך מסַפרי המעשה עומדים בעקשנות על דעתם ומוסיפים כי בימי המצור על ירושלים, בשנת 1948, כשגברה הסכנה, נערכו כאן בחשאי ובאישון לילה תפילות של מקובלים, שאחריהן הוקל, כמובן, המצב הקלה רבה.

צריח המסגד והמחסן העירוני (על המקום)

והנה, בכל הסיפורים והמסורות הללו לא נזכר בכלל שמו של בנימין שלנו. 

אבל מאז מגיפת קורונה, וביתר שאת בשל סגירת קבר רחל משיקולי ביטחון, עלה כפורח קבר קדוש חדש על גבעת נבי עוקאשה: קברו של בנימין. ויש גם יאָהרצייט חדש: י"א בחשון! (שהוא, לא במקרה, גם היאָהרצייט של רחל אמנו).

ומה שיפה כאן הוא ביסוסה של המסורת על שילוב ידיים מנצח של 'מתנגדים' וחסידים, שעשו שלום ביניהם לכבוד המצאת מסורת הקבר: 'האדמו"ר מפוריסוב שליט"א שקיבל מפי תלמידי הגר"א'...

צילומים: טובה הרצל

על מה מתבססים מקדמי הקבר החדש לבד ממסורות שעברו כביכול בעל-פה? על 'ספר הישר'! זהו ספר מדרשים מימי הביניים, שמחברו האנונימי היה כנראה יהודי מאיטליה. הספר נדפס לראשונה בוונציה בשנת 1625 (זמין כאן), והנה מה שנכתב שם על המקומות בהם נקברו בני יעקב:

ספר הישר, ונציה שפ"ה, סוף ספר יהושע [עמ' 310-309]
ואת עצמות בנימין קברו בירושלם נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימין
זהו. 

ירושלים אכן נפלה בחלקו של שבט בנימין, אך היכן נמצא 'נגד היבוסי'? סביר להניח שהכוונה ל'יבוס', העיר הכנענית שאותה כבש דוד, והיא בוודאי לא נמצאת בלבה של ירושלים החדשה. ובמילים אחרות: הבל הבלים, הכל הבל.

אבל מסורת! 

לו הייתה תחרות 'קבר נולד' היה קבר בנימין זוכה במקום הראשון.

מתחם הקבר המוסלמי בנבי עוקאשה כבר יוהד לגמרי עבור בנימין שלנו. יש כתובות גרפיטי לצד שלט מודפס, כביכול רשמי, ומישהו דאג לערום כסאות פלסטיק לבנים עבור עולי הרגל. המצבות עצמן עטופות בסדינים לבנים, נרות דולקים וספרי קודש וקופסת צדקה מונחים עליהן. נשים צדקניות קוראות מזמורי תהלים, נושקות את האבנים הדוממות ופונות בתחינה לאביהן שבשמים.

לבקשתי, הצלם ברוך גיאן ביקר אתמול בנבי עוקאשה  לא ב'יום השנה' למות בנימין אלא בסתם יום של חול  והנה רשמיו המצולמים, וכמה ציוני דרך לאלה שיבקרו במקום:

אי אפשר שלא להתרשם מהקירות העבים של המבנה, מה שהבטיח את שרידותו ארוכת השנים מפני רעידות אדמה. שימו לב גם לחלונות, שהם החרכים לכניסת אור השמש. להקות יונים מקננות בתוכם.

כיפת הקבר נשענת על שמונה צלעות (אוקטגון) והמראה שלה, למתבונן מלמטה, מרשים מאוד. כותרות העמודים שבפינות הבניין הן צלבניות במקורן, וכאן הן נמצאות בשימוש משני. המִחראב, גומחת התפילה המופנית לכיוון מכה, נמצאת בקיר הדרומי, ובתוכה נקבע השלט המכריז כי זהו קברו של בנימין בן יעקב.

חמישה קברים במקום. לדבריה של בת-שבע, שיושבת שם מדי יום, הגבוה והאמצעי שבהם הוא קבר בנימין. האבנים מכוסים בסדינים והרושם הראשוני הוא מראה של בית חולים ישן נושן...


ואחרי הכל, מדובר בפנינת נוף שקטה ונהדרת בלב העיר הרועשת. שני מבנים עתיקים שאינם קשורים זה בזה (מתחם הקבר וצריח המסגד), ושני עצי זית עתיקים.
ואם אתה נמצא כבר בסביבה
דע לך שכאן הזמן לא הכרחי...

יום חמישי, 23 בנובמבר 2023

מפה ומשם: הכי מוגן שיש, לא תתגייס, פקיסטן, ותיקים, צלבים עם פין

א. הכי מוגן שיש

ומה עושים אם אין מקלט או מרחב מוגן? באתר הלאומי קיסריה מסתפקים במה שיש...

צילום: טל סגל

ב. להתגייס או להיהרג במקום?

הבה נאמר שהפאשקוויל הזה  שהודבק על כותלי השכונות החרדיות בירושלים זמן לא רב לפני המלחמה, וגורס כי עדיף למות ביריית כדור לרקה מאשר להתגייס לצה"ל  לא התיישן טוב...

צילום: טובה הרצל

ג. מלח מפקיסטן

צילום: גדעון פליישמן

אז קשרים עם סעודיה לא יהיו כנראה בזמן הקרוב, אבל פקיסטן איתנו.

ד. שיכון ותיקים

ככה מתנהגים עם ותיקים? שואל עפר גביש (ותיק בעצמו). משליכים ישר לביוב?

צילום: עפר גביש

ה. פין בשליפה מהירה

לא יודע מה יותר מצחיק במודעה הזו: ה'צלבים לקרמיקה' או ה'פין לשליפה'. כנראה הצירוף של שניהם יחד...

צילום: איתמר לויתן


יום שישי, 17 בנובמבר 2023

'אחר הפוגרום בתלפיות': ש"י עגנון ומאורעות תרפ"ט

מישל קישקה, קיבוץ בארי: דרום אדום (זיכרון עוטף)

אמר העורך:

אנו כבר בשבוע החמישי למלחמת עזה, וככל שהזמן נמשך ברור כי מלחמה זו מתחלקת לפי שעה לשני חלקים מובחנים: יום שבת, ה-7 באוקטובר; מ-8 באוקטובר ואילך. ביום הראשון הופתעה מדינת ישראל, הושפלה עד עפר וספגה את המכה הקשה והכואבת ביותר בתולדותיה – זהו בלי ספק יום היסטורי העומד בפני עצמו ואף זכה כבר לכינוי 'השבת השחורה' (מקורו של כינוי זה, להבדיל, ב'שבת שחורה' אחרת, 29 ביוני 1946, שבה הטילו הבריטים עוצר על ערים וקיבוצים, חיפשו נשק ואסרו את מנהיגי היישוב). רק בחלוף מספר רב של שעות התעשתו מפקדי צה"ל ולקראת הצהריים החלו חיילינו בחילוץ הנצורים ובטיהור יישובי מערב הנגב מהפולשים הרוצחים. מ-8 באוקטובר ואילך, למרות שנותרו עדיין מחבלים רבים בשטחנו וירי הטילים נמשך בכל עוזו, אפשר לדבר על שלב חדש. בשלב זה מכונת המלחמה הצה"לית חזרה לכשירותה והחלה להשיב מלחמה שערה תוך כדי גיוס מילואים נרחב ומהיר. בד בבד ארגוני החברה האזרחית ומאות אלפי מתנדבים בכל רחבי הארץ נכנסו במהירות למקומות שבהם הממשלה הכושלת התגלתה בחדלונה.

בימים הראשונים, תחת ההלם ממספרי ההרוגים והחטופים והזעזוע מגילויי הברבריות הברוטלית של רוצחי החמאס, נשמעו בשיח הציבורי והתקשורתי השוואות מופרכות לשואה, ולחילופין למלחמת העצמאות או למלחמת יום כיפור. ההשוואות האלה מיותרות שכן הן מרדדות את אופיו המיוחד של כל אירוע. שלא כמו בשואה, מדינת ישראל מסוגלת להגן על תושביה, בלי קשר לעובדה שהיא הופתעה. על השוני בהיקף התופעה, מבחינה מספרית או טריטוריאלית, אין בכלל מה לדבר; שלא כמו מלחמת העצמאות – קיומה של המדינה ועוצמתה הצבאית אינם מוטלים בספק ובוודאי שאין מדובר ב'מעטים מול רבים'; ושלא כמחדל יום כיפור – כאן נמשכו ההפתעה וההלם שבעקבותיה יום אחד בלבד. במלחמת יום כיפור רוב ההרוגים היו חיילים, בעוד שבשבת השחורה רוב מוחלט של ההרוגים היו אזרחים שנרצחו במהלך השעות הראשונות של בוקר ה-7 באוקטובר. מכאן ואילך עבר כובד המשקל למערכה הצבאית שצה"ל מנהל, בינתיים בהצלחה רבה, ובהתאם רוב האבדות הן של חיילים.

אבל בהחלט יש מקום, לדעתי, להשוות את אירועי השבת השחורה למאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) – 'שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי', כהגדרתו של הלל כהן. 'המאורעות' נמשכו כשבוע במקומות רבים בארץ, עד שדוכאו בידי הצבא הבריטי. גם שם, מעבר לקונפליקט הלאומי (יהודים-ערבים תחת משטר המנדט) ולרצחנות (נהרגו אז ב-130 יהודים), היו היבטים ברבריים וברוטליים, של רצח חסר הבחנה (כולל ילדים), בגידת שכנים (לצד מקרים לא מועטים של הצלה), הרס בתים ורכוש, שריפה ביזה ומלקוח.

המאמר שלהלן מאיר פינה אחת קטנה, ואפילו שולית, באירועים האלימים שהיו אז בירושלים, ואלמלא מדובר היה בסופר ש"י עגנון, אולי לא היינו נותנים דעתנו למקרה זה, שכן צרות אחרונות משכחות את הראשונות... 

*

עגנון על רקע ספרייתו (בית עגנון)

מאת דותן גורן  

וכך העיד יצחק בן צבי, חבר הנהלת הוועד הלאומי והנהלת עיריית ירושלים ולימים הנשיא השני של מדינת ישראל, על ההתקפה הערבית על שכונת תלפיות בראשית מאורעות תרפ"ט (25-23 באוגוסט 1929): 

[ביום ראשון, 25 באוגוסט 1929,] בשעה שלוש וחצי [לפנות בוקר] שבנו מהלוויה. באתי לוועד העיר. כאן הגיעו הידיעות על דבר תלפיות. עוד מלפני הלוויה לא חדלו מלטלפן בדבר עזרה תכופה. אנחנו דרשנו עזרה מן המשטרה. העזרה באה אחרי חצות, אולם במקום להגן על השכונה, השתמשה המשטרה האנגלית באמצעי יותר קל ופקדה על תושבי הבתים הקיצוניים לעזוב את בתיהם. לשוא התחננה קבוצת צעירים לעזוב אותם במקומותיהם [כדי] להגן על השכונה, שומע לא היה להם ... האיואקואציה [הפינוי] של הבתים הקיצוניים שימשה סיגנל [אות] לתוקפים לשוד. השעות שעברו מרגע עזיבת התושבים את מקומם עד אור הבוקר הספיקו לשודדים לעשות את מעשי השוד ב-18 בתים. ב-5 או ב-6 בבוקר בא מר עגנון וסיפר לי על הספריה והארכיון עם כתבי היד, יקרי המציאות שלו, שנשדדו באותו הלילה, לאחר שעזב את ביתו בגזרת המשטרה ('ימי הדמים בירושלים [מרשימותיו של עד ראיה]', דבר, 10 בינואר 1930).

שבוע לאחר מכן, ב-1 בספטמבר, ביקרו 'בתלפיות השדודה' מספר קונסולים זרים. 'הם נכנסו כמעט לכל בית ובית והביעו את צערם על החורבן הקולטורי [התרבותי]' (דבר5 בספטמבר 1929). אחד מאותם הבתים בתלפיות היה ביתו של הסופר שמואל יוסף עגנון, שבו התגורר בשכירות בשנים 1929-1927 והיה בבעלות של דוד ירמנס (הבית עמד בשעתו ברחוב יחזקאל וכיום ברחוב קלוזנר 9).

על גורלה של ספרייתו של עגנון התפרסמה בימים הבאים הודעת הרגעה: 


דבר, 5 בספטמבר 1929

משהו על 'הארכיון הגדול לתולדות ארץ-ישראל', שאבד ורק מקצתו נותר, אפשר ללמוד מרשימה זו:

הארץ, 22 בנובמבר 1929

מרשימתו של אליעזר ריבלין 'חורבן הספר' (מאזנים, א / כו, תרפ"ט, עמ' 18)  עולה כי בהרס בית עגנון אבדו כ-3,000 מסמכים. הפורעים לא חסו על תכולת הבית, שדדו ושברו. 'כלי הבית וכו' מהם נשדדו, מהם שיברו השוללים, מהם לא נשתייר כלי שלם. כדרך שעשו השודדים ברוב בתי תלפיות כן עשו בביתו של עגנון. אצל האדריכל [פריץ] קורנברג [שתכנן את בית עגנון] נשרפו 1,200 ספרים גרמניים' (דבר5 בספטמבר 1929).

חדר עבודתו של עגנון לאחר פרעות תרפ"ט. על גב הצילום כתב עגנון 'חדרי אחר הפוגרום בתלפיות, תרפ"ט'
(ארכיון עגנון, הספרייה הלאומית)

בקיץ תרפ"ט (1929), מיד לאחר תשעה באב, נסעו רעייתו של עגנון אסתר וילדיהם אמונה וחמדת (שלום מרדכי) לקרוביהם בבת גלים בחיפה. ביום שישי שבו פרצו המאורעות (י"ז באב; 23 באוגוסט), כתב עגנון לבני משפחתו: 

הייתי רוצה לכתוב לכם הרבה אלא שבאמת אין מה לכתוב. הכל נוהג ברוך השם כשורה. אני עובד לפני הצהרים וישן בלילות. פעמים אני הולך אחר הצהרים לעיר וכשאני חוזר אני מצטער על שהלכתי מן הבית ... היום יש מעין תנועה בעיר בדבר הכותל המערבי. אבל אין שום פחד (אסתרליין יקירתי, 1983, עמ' 153-152).

היה זה רמז לבאות. בשבוע שקדם לכך צעדו בני הנוער הלאומי בתהלוכה לכותל בתשעה באב (15 באוגוסט 1929), וברקע הדהדו דבריו של ההיסטוריון פרופ' יוסף קלוזנר, שנאם בליל תשעה באב בחצר בית הכנסת 'ישורון' בירושלים:

בנו עצמנו תלוי גורלו של הכותל – אל לנו לשכוח אותו אף לרגע קל – תמיד נדאג לו ונזכרהו ואז אף אחד לא יעיז להוציא מידינו את השריד הקדוש ביותר לעם ישראל (דאר היום16 באוגוסט 1929)

במאורעות תרפ"ט נבזז גם ביתו של קלוזנר, שכנו של עגנון בתלפיות. על היחסים בין השנים, שידעו עליות ובעיקר מורדות, אפשר לקרוא במאמריהם של אבנר הולצמן ויוסף סאקס שהתפרסמו בבלוג עונג שבת.

ביתו של יוסף קלוזנר בתלפיות לאחר שנבזז במאורעות תרפ"ט
מעל הכניסה נקבע השלט 'יהדות ואנושיות', כשם אחד מספריו של בעל הבית

לימים תיארה אמונה ירון, בתו של עגנון, את קורות השכונה באותם ימים ואת מצבו של אביה בימי המאורעות הראשונים: 

עוד באותו ליל שבת [23 באוגוסט] אספו את כל תושבי הרחוב שלנו שגבל עם אדמות הכפר הערבי צור בחר לבית [שאול] גורדון והעמידו שומרים לשמור את מבואות הבית. למחרת בשבת בבוקר אספו לשם גם את יתר תושבי השכונה. באותה שבת נהרג אחד מן השומרים ונפצעו כמה אזרחים ובאותה שבת העלו הערבים את בית קורנברג באש ואת ביתנו שדדו. למחרת השבת [25 באוגוסט] פינו את כל תושבי תלפיות והעבירום העירה. אבי יצא מתלפיות בנעלי בית ולקח עמו רק ילקוט ובו כתבי היד שלו. 
מיד עם בואו העירה הריץ אל אמי שני מברקים בזה אחר זה. בראשון כתב, אסתר בשום אופן אל תבואי ובשני שהגיע כעבור שעה כתב, אנחנו בשלום כתבי יד נצלים תשארי שם הדרך מסוכנת (אסתרליין יקירתי, הקדמה, עמ' י).

במאמרו 'שנת האפס: עגנון בתרפ"ט', הרחיב דן לאור את הדיבור על קורות עגנון בימי המאורעות והציג את השלכות האירועים שחווה הסופר על חייו ואת השפעתם על כתיבתו העתידית. כפי שעולה מעדותו של עגנון בגוף ראשון בספרו מעצמי אל עצמי, בימי המאורעות עצמם הוא לא גילה גבורה במעש או ברוח. כך למשל הוא דחה את בקשת מזכיר השכונה לסייע בשמירת השכונה, ואף עיכב את האוטובוס שפינה את תושביה כי לפתע נזכר, שעליו לשוב לביתו כדי לחלץ ממנו שני ילקוטים עם כתביו. עגנון לא היה לבדו. גם סופרים עבריים חשובים אחרים לא היו בארץ באותה עת או שנמנעו להתבטא בענייני השעה, כפי שעולה גם ממאמרה של זיוה שמיר 'קומה הבליגה! מאורעות תרפ"ט'.

חודש לאחר תום המאורעות פנה עגנון לעו"ד ד"ר דב (ברנרד) יוסף, כדי שייצגו מול ממשלת המנדט בתביעת פיצויים על הנזקים האישיים שנגרמו לתכולת דירתו בתלפיות. לאחרונה איתרתי  בארכיונו של ד"ר יוסף, השמור בארכיון המדינהתיק מיוחד המוקדש לכך (מספרו: ISA-Privatecollections-DovJosef-000y31x). מלבד אזכורים ספורים לסוגיה זו במכתביו של עגנון, שנצררו בספר אסתרליין יקירתי, חומר ארכיוני זה נעלם מעיניהם של חוקרי עגנון ומעולם לא נוצל. יש בו מסמכים ייחודים מהתכתובת בין הממשל הבריטי לעגנון בתיווכו של דב יוסף, ואלה חושפים את הסופר באור שונה ומעשירים את הידוע על חייו האישיים.

הנה כמה דוגמאות מהתיק:

[4] עגנון לדב יוסף בעניין הנזקים שנגרמו לתכולת ביתו

לכבוד העורך דין ד"ר ברנרד יוסף

אדוני הנכבד, לצערי עלי להודיע לך שאחרי שסגרתי את דירתי (על ידי נגר מומחה) אחרי השוד השני שנעשה בדירתי בתלפיות מצאתי לדאבוני את הדלת מצד המרפסת שבורה ופתוחה. וכל יתר הפליטה שנשאר לי משתי הביזות הראשונות נעלמו. הנני מבקש מכ'[בודו] לשים לב לדבר הזה ולעשות כל מה שימצא כ' לנחוץ.

בכבוד גדול וברכת שנה טובה, וה' יגדור פרצות עמו

ש"י עגנון

כ"ו אלול תרפ"ט

 

[14] דב יוסף לעגנון על משלח ידו ומשכורתו השנתית


[26] תשובת עגנון לשאלתו של יוסף בעניין משלח ידו ומשכורתו 

חיפה בת גלים, ט' טבת תר"ץ

לכבוד האדון ד"ר יוסף, ירושלים

אדוני הנכבד,

מכתבו מיום 6 יאנואר ש.ז. [שנה זו] קבלתי רק היום יום 9 יאנואר באשמת הדואר כאן שמאחר למסור את המכתבים לבעליהם.

לתשובה על שתי שאלותיו:

א. מלאכתי מלאכת סופרים.

ב. אני מקבל מן המוציא לאור של כל כתבי סך 30£ לחודש; חוץ מזה אני מקבל כל חודש 15£ מירושת חותני ז"ל.

בכבוד גדול,

ש"י עגנון

 

[24] תכולת הבית של עגנון שניזוקה ונשדדה

4 כרים לספות; 1 מזרון משערות סוס; 1 כר לראש גדול משערות סוס; 4 מזרונים (kabok מכוסה צמר) כל א'[חד] 2 חלקים; 1 מטת ברזל; 5 כרים של ראש גדולים; 1 כר של [ראש] גדול; 1 שולחן מהגוני שבור לרסיסים; ארון [מהגוני] לבגדים [שבור לרסיסים]; ראי גדול של שולחן ופרופילים שבורים; הובלה ואריזה מגרמניה של כל החפצים; נזק בספרים; [נזק] בארכיון; [נזק] בשולחן הכתיבה (עמוד) שבור למעלה ולמטה; בגדים, לבנים, וכל צרכי גופו של מר עגנון; ... של גב' עגנון; ... של 2 הילדים; לבני מטות, שולחן ומגבות; כסף מזומן 4,000; כרטיסי נסיעה ירושלים-תלפיות 300

[סך הכול] 1,116.030 


[43] אסתר עגנון לדב יוסף בעניין קבלת הפיצויים

לכבוד הד"ר ברנרד יוסף, ירושלים

א.נ.

שלחתי לכ'[בודו] את יפוי הכח של ה'[אדון] עגנון עם מכתב ממנו שבו הוא מבקש לשלוח לי את כסף הפצויים.

למה לא קבלתי לא את הכסף ולא תשובה?

בכבוד רב,

אסתר עגנון


[46] דב יוסף לאסתר עגנון סיכום קבלת הפיצויים בניכוי שכרו

______________________________

ד"ר דותן גורן עוסק במחקר תולדות ארץ ישראל בעת החדשה.  do50@inter.net.il

תודה לרב יוסף (ג'פרי) סאקס, מנהל המחקר בבית עגנון, על סיועו

פרסומי אליהו הכהן בבלוג עונג שבת: ביבליוגרפיה מקוונת

אליהו הכהן מנחה את הקונצרט האחרון שערך במכללת לוינסקי לחינוך, 28 ביוני 2021 (צילום: דוד אסף)

במלאת 'שבעה' לפטירתו של אליהו הכהן ערכתי ביבליוגרפיה מקוונת של כל פרסומיו בבלוג עונג שבת. הקלקה על כותרת המאמר תביא אתכם היישר אל הפרסום עצמו. בחלק השני של הביבליוגרפיה נרשמו מאמרים של כותבים אחרים שבהם צוטט אליהו בקיצור או בהרחבה. הביבליוגרפיה תתעדכן בהמשך גם במאמרים של אליהו שיתפרסמו בבלוג מתוך עיזבונו.


*

 פרסומי אליהו הכהן בבלוג עונג שבת: ביבליוגרפיה מקוונת

ערך דוד אסף 

א.  מאמרים חתומים

1. משיר 'השבאב' אל 'מחול השומרים' ו'הבה נצא במחול' (נספח למאמרו של דוד אסף, גלגולו של ניגון: הבה נצא במחול), 26 בספטמבר 2013.

2. יומן קריאה: אל המקום – בדרכים בעקבות ספרים, 10 בפברואר 2015.  

3. כי ספריו ראשית בכורים הם בספרות העברית: על המוזיקאי צבי ניסן גולומב, 31 ביולי 2015.

4. אהבת ארץ מולדת: פרץ סמולנסקין ושיר המולדת הראשון, 10 ביוני 2016.    

5. 'גן עדנים' ו'נטעי נעמנים': עיתוני ילדים כתוּבי-יד משנת 1900, 29 ביולי 2016.  

6. 'אַשְׁכּוֹלוֹת' של אז"ר: כתב עת לבני הנעורים מימי העלייה השנייה, 9 בדצמבר 2016.   

7. שירוני ארץ ישראל הראשונים: 'נגינות ציון', 20 בינואר 2017.

8. צעדיה הראשונים של זמרת הארץ: 'חושו, אחים, חושו!' (א), 17 במארס 2017.  

9. צעדיה הראשונים של זמרת הארץ: 'חושו, אחים, חושו!' (ב), 24 במארס 2017. 

10. צעדיה הראשונים של זמרת הארץ: 'חושו, אחים,חושו!' (ג), 31 במארס 2017.  

11. מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה: התמונות הראשונות של ראשון לציון, 14 באפריל 2017.  

12. 'למנצח על שושנים': ספר השירים הראשון מימי העלייה הראשונה, 12 במאי 2017.

13. 'הֶאָח, רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן': השיר העברי המקורי הראשון (א), 16 ביוני 2017.

14. 'הֶאָח, רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן': השיר העברי המקורי הראשון (ב), 23 ביוני 2017.

15. 'ציון, ציון, עיר אלהינו': שיר קינה שהיה לשיר עלייה, 28 ביולי 2017.

16. שיר הזמר העברי הראשון: 'יונה הומיה', 25 באוגוסט 2017.

17. מימי הביל"ויים: יעקב שרתוק, הראשון שבראשונים, 20 בספטמבר 2017.

18. 'אֵלֶיךָ אָבִינוּ': תפילה לשלום הנדיב הידוע, 4 באוקטובר 2017.

19. 'חלוצים עברתם לפני אחיכם': שירי ראשון לציון של נפתלי הרץ אימבר, 10 בנובמבר 2017.

20. 'שירי עַם-ציון': השירון הראשון של העלייה הראשונה, 8 בדצמבר 2017. 

21. שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'שּׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם' (א), 5 בינואר 2018.

22. שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'שּׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינָיִם' (ב), 12 בינואר 2018.

23. שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'שיבת ציון', 16 בפברואר 2018.

24. האטלסים הראשונים בשפה העברית, 16 במארס 2018.

25. כִּנּוֹר ציון: השירון הגדול הראשון של שירי ציון, 19 באפריל 2018.

26. שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי' (א), 18 במאי 2018. 

27. שירי הזמר העבריים של אליקום צונזר: 'בְּמַחֲרַשְׁתִּי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי' (ב), 25 במאי 2018.

28. אברהם מינדלין: סיפורו של מלחין עממי שנשכח, 22 ביוני 2018.

29. 'מנגינות עבריות' של לורד ביירון, 20 ביולי 2018.

30. עברית נזמרה: שירי זמר לעידוד הדיבור בעברית, 22 באוגוסט 2018.

31. נתן אלתרמן 'המורה לטבע'?, 21 בספטמבר 2018.

32. 'לי עֵז קטנה': יצחק אפשטיין ותרומתו לשירי הילדים בעברית, 19 באוקטובר 2018.

33. תְּצַלְצֵל שְׂפָתֵנוּ כְּפַעֲמוֹן הַכֶּסֶף: 'בארץ הצבי' של לייב יפה, 16 בנובמבר 2018.

34. צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי: שירי הזמר של מנחם מנדל דוליצקי (א), 4 בינואר 2019.

35. צִיּוֹן תַּמָּתִי, צִיּוֹן חֶמְדָּתִי: שירי הזמר של מנחם מנדל דוליצקי (ב), 11 בינואר 2019.

36. 'אַַל טל ואַַל מטר': שרה שפירא, האישה הראשונה בתולדות הזמר העברי, 15 בפברואר 2019.   

37. ימי ראש פינה (א): שיר זמר נשכח של נ"ה אימבר וגלגולי המחזה 'זרובבל', 22 במארס 2019.    

38. זמר זמר לך: אבני דרך בהתפתחות השירה בציבור, 19 באפריל 2019   

39. ימי ראש פינה (ב): על מוזיקה וזמר, על משה דוד שוב ועל שני בן-יוסף, 7 ביוני 2019. 

40. לוין קיפניס, 'הארץ' ו'הספר', 5 ביולי 2019.

41. הרצל יוזם תחרות לחיבור המנון לאומי, 26 ביולי 2019.

42. האם היה המנון לארגון ה'הגנה'?, 6 בספטמבר 2019. 

43. הידעת את הארץ? גלגולו של ביטוי, 4 באוקטובר 2019. 

44. הלאה ירדן: שירי משמר הירדן של נ"ה אימבר (א), 8 בנובמבר 2019. 

45. הלאה ירדן: שירי משמר הירדן של נ"ה אימבר (ב), 15 בנובמבר 2019. 

46. נטע כרמל: שיריו של מרדכי קרניאל מזכרון יעקב, 13 בדצמבר 2019.  

47. כשהגלבוע התנשק עם התבור, 10 בינואר 2020. 

48. משהו על השירים הרוסיים ששרו בפלמ"ח: מחווה לפוצ'ו, 14 בפברואר 2020. 

49. עוֹד אַרְצֵנוּ לֹא אָבָדָה: שירי הזמר של של"ג, 27 במארס 2020. 

50. שובו, שובו ממרחקים: גלגוליו של השיר 'שאו ציונה נס ודגל' (א), 24 באפריל 2020. 

51. שובו, שובו ממרחקים: גלגוליו של השיר 'שאו ציונה נס ודגל' (ב), 1 במאי 2020.

52. שקיעי פיוט בזמר העברי, 28 במאי 2020.

53. 'השיר שלא הצליח לי': מרדכי זעירא ו'צברים' של משה שרת, 3 ביולי 2020. 

54. 'תֶּחֱזַקְנָה': גלגוליו של המנון פועלים, 14 באוגוסט 2020.

55. שנה הלכה, שנה באה: גלגוליו של שיר ילדים לראש השנה, 18 בספטמבר 2020. 

56. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: התעורר, בן יקיר, 30 באוקטובר 2020. 

57. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: בכורי, ילדוני העברי, 4 בדצמבר 2020.

58. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: שִׁיר הָעֶרֶשׂ עִבְרִיָּה שֹׁרָרֶת, 8 בינואר 2021. 

59. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: צימוקים ושקדים (א), 5 בפברואר 2021. 

60. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: צימוקים ושקדים (ב), 12 בפברואר 2021.  

61. יש לי כִּנֶּרֶת: שיריו של צבי בן-יוסף, 9 באפריל 2021.

62. 'וְיָדַעְתָּ, הַבָּחוּר, הַמִּשְׁלָט הַזֶּה אָרוּר': בעקבות השיר האחרון של צבי בן-יוסף, 23 באפריל 2021.      

63שירי הערש בימי העלייה הראשונה: נומה פרח, בני מחמדי, 28 במאי 2021. 

64. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: נִטְשׁוּ צְלָלִים, 24 ביוני 2021.  

65. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: 'שלאָף מײַן קינד' של שלום עליכם, 23 ביולי 2021. 

66. שירי הערש בימי העלייה הראשונה: נוּמִי בִּתִּי, 20 באוגוסט 2021.  

67. שם במקום ארזים: השיר שכמעט והיה להמנון הלאומי (א), 24 בספטמבר 2021.  

68. שם במקום ארזים: השיר שכמעט והיה להמנון הלאומי (ב), 1 באוקטובר 2021.    

69. מלכוּת הפרעושים: בית המלון היהודי הראשון בטבריה, 12 בנובמבר 2021.  

70. עוֹדְךּ חַי! השירים שנכתבו על מותו של הרצל (א), 17 בדצמבר 2021.  

71. פרידה מיורם טהרלב (נספח למאמרו של דוד אסף, מילים אחדות על יורם טהרלב), 7 בינואר 2022.

72. עוֹדְךּ חַי! השירים שנכתבו על מותו של הרצל (ב), 14 בינואר 2022.

73. מחוה'לה לחנה'לה: גלגולי השיר 'מעפולה באנו הנה יחד', 18 במארס 2022.

74. עוֹדְךּ חַי! השירים שנכתבו על מותו של הרצל (ג), 15 באפריל 2022.  

75. 'הפרחים' של לוגנסק: אבן דרך נשכחת בתולדות עיתונות הילדים העברית, 13 במאי 2022. 

76. השירון הירושלמי 'כנור ציון' ועורכו אברהם משה לונץ, 24 ביוני 2022. 

77. 'המשורר העברי': השירונים של יצחק שמואל סגל מראשון לציון, 5 באוגוסט 2022.

78. 'עַם עוֹלָם': גלגוליו של שיר שנחבא, 9 בספטמבר 2022.

79. יפים הלילות בכנען: מי הייתה רחל היפה?, 1 באוקטובר 2022.

80. הציור שהוליד שיר: 'פה בארץ חמדת אבות', 13 בינואר 2023.

81. אסף הלוי איש ירושלים: משורר רב תעלומות, 3 במארס 2023.

82. השיר הכי אהוב: ערב בגליל, 24 במארס 2023.

83. מעשה נס? מקורותיו של הספר 'ארץ חמדה' מאת נחום סוקולוב, 25 במאי 2023.

84. לא נלך מפה: שירי זמר נגד הירידה מהארץ, 7 ביולי 2023.

85. מסע בעקבות 'בשדמות בית לחם', 15 בספטמבר 2023.

86. וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב: משיר זמר עברי למזמור כנסייתי, 13 באוקטובר 2023 (עם רון זרחי).


ב.  אזכורים וציטוטים 

1. דוד אסף, גלגולו של ניגון: איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיבוץ גבת (ומה קרה לו בדרך), 25 ביולי 2011.

2. דוד אסף, 'אין המצב בארץ רע': השר דוד רמז כותב לנער אליהו הכהן, 9 באוקטובר 2011.  

3. דוד אסף, 'בין הרים ובין סלעים': גלגוליו של שיר אהבה ביידיש, 28 בדצמבר 2011.

4. דוד אסף, רחל המשוררת ויהודה שרת: 85 שנה לכתיבת 'ואולי', 13 ביוני 2012.

5. דוד אסף, גלגוליו של מכתב (ו): אביך מת אמך חולה...', 21 ביוני 2012.

6. דוד אסף, גלגולו של ניגון: הסבא-רבא האוקראיני של 'משאת נפשי'?, 6 בספטמבר 2012.

7. דוד אסף, גלגולו של ניגון: בדרך לאילת עוצרים בדזַ'נְקוֹיֶה (א), 19 בפברואר 2013.

8. דוד אסף, סלינו על כתפינו, 14 במאי 2013.

9. דוד אסף, מסע מן הכורסא: בעקבות 'לילה, לילה', 31 במאי 2013.

10. דוד אסף, גלגולו של ניגון: למה גוי שותה יי"ש ומה היהודי עושה בינתיים?, 21 בנובמבר 2013.

11. דוד אסף, צאו ורונו: שלושה המנונים לכבוד האוניברסיטה העברית, 28 במארס 2014.

12. דוד אסף, גלגולו של ניגון: הטנגו האחרון בפולין, 27 במארס 2015.

13. דוד אסף, גלגולו של ניגון: מי היא הצעירה שהייתה בכנרת?, 16 בספטמבר 2016.

14. צבי (גרימי) גלעד, גלגולו של ניגון: 'בין פרחי הגן המלבלבים', 5 באפריל 2018.

15. דוד אסף, היום יום הולדת: בלוג עונ"ש בן שמונה, 19 בפברואר 2019.

16. דוד אסף, מתי נולד לוין קיפניס, מתי מת נחום היימן ומתי נוסד קיבוץ מגידו?, 27 במרץ 2019.

17. נאוה בודק-אחירון, בעקבות 'כִּתָּה בָּאָרֶץ' של ע. הלל, 4 באוגוסט 2023. 

18. דוד אסף, שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: אליהו הכהן איננו, 10 בנובמבר 2023.

 

דוד בן-גוריון מבקר בחוות באר אורה מלווה במפקד הבסיס אליהו הכהן, 1957