שבועה שלא לשחק בקלפים

מאת שלמה צוקר 

מיודעי עודד פְלוּס, מן הספרייה היהודית בציריך, שלח אליי תצלום של שתי שורות כְּתוּבות-יד, וכתב:  

שלמה היקר, אני מקווה שאינני מפריע את מנוחתך בזוטות, אך יש לי כאן כתב יד ששורבט בתוך ספר, שאינני מצליח לפענח וקיוויתי לעזרתך. אני מניח שזה ביידיש ומכאן הקושי שלי. מדובר בספר חומש, כרך ראשון של התנ"ך ('עשרים וארבע'), עם פירוש רש"י ואבן עזרא, שהודפס ב-1618 בבזל על ידי המדפיס לודוויג קיניג. במאה ה-19 הספר היה בבעלותו של יעקב ב' דרייפוס מאובר אנדינגן (Ober-Endingen)  שבצפון שווייץ (חותמתו מופיעה בתחתית עמוד השער). הספר התגלגל איכשהו לידי הנאצים, ומשם לאמסטרדם ואז חזר למוזיאון היהודי בבזל. 

הקלקה על התמונה תגדיל אותה

 

באמת, הקושי אינו רק בהיות הדבר כתוב יידיש. למראה הכתוב בו גם אני 'השתוממתי כשעה' (דניאל, ד 16), עד שעלה בידי לפתור את סודות הכתוב. רק מוח הרגיל בחשיבה תלמודית יכול היה להמציא נדר כזה, שמזכיר שבועות ונדרים מצחיקים אשר עלו על דעתם של חכמינו במסכת נדרים, כמו למשל, 'קוֹנָם יין שאני טועם השנה. נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה' (בבלי נדרים, ס ע"ב), או 'האומר [לאשתו] קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ' [הריני נודר שלא אשכב איתך] (משנה נדרים, פ"ב א).

כך 'נשבע' אפוא אותו אדם ששמו יהודה בן שמואל: 

אני יהודא בר שמואל האב שבילין בר שווארין אויף ב' שנים אויז  גיבען  גינומין חנוכה אונ' פורים

פֿון ך"ג תשרי ביז ווידר ך"ב תשרי איבר ב' שנים

ובכתיב יידיש תקני:

אני יהודה בר שמואל האָב שפּילן פֿאַרשוואָרן אויף ב' שנים, אויסגענומען חנוכּה און פּורים,

פֿון ך"ג תשרי ביז ווידער ך"ב תשרי, איבער ב' שנים.

וכך הוא התרגום לעברית:

אני יהודה בן ר' שמואל נשבעתי שלא אשחק במשך שנתיים – להוציא חנוכה ופורים,  

מיום כ"ג בתשרי ועד כ"ב בתשרי כעבור שנתיים.

מה אפשר לומר על טקסט מוזר זה?

ראשית הערה לשונית: 'שבילין', היינו 'שפּילן', פירושו לשחק, ואין משחק אלא משחק בקלפים. יהודי אשכנז החליפו בהגייתם בין האותיות ב' ו-פ'. באות ב' היו יהודי גרמניה מסמנים גם את האות v, שבגרמנית נהגית כמו f, ואם כן: 'בר שווארין' הוא verschworen או פֿערשוואָרען, כי יידיש זו אינה אלא גרמנית עילית (Hochdeutsch) של ימי הביניים! 

ועוד, הכותב בחר לו את יום כ"ג בתשרי כיום שממנו תחול השבועה שלא לשחק קלפים (חוץ מחנוכה ופורים) למשך שנתיים. מה מיוחד בתאריך זה? כנראה משום שזהו היום השני של שמיני עצרת, שבגלויות כונה בשם 'שמחת תורה', ובמהלכו הרבה אותו יהודה במשחקי קלפים, ושמא גם הפסיד בהם הפסדים ניכרים. מדובר אולי במהמר וקלפן מתמכר, המנסה לרסן את תאוותו. אבל יש גבול גם לאיפוק: השבועה תותר בחנוכה ובפורים, ימים שבהם יש היתר, ועל כל פנים נהוג ומקובל, לשחק בקלפים.

בימי החנוכה, בתקופה המסתיימת ב-24 בדצמבר, הימים הולכים ומתקצרים מיום ליום, ונהגו בני הארצות הגרמניות להרבות בהם בתאורה ובשעשועים, למען גָּרֵשׁ חושך ופחד קמאי – כך נהגו הגויים בתקופת היותם פגנים וכך גם אחרי התנצרותם, וכך נהגו גם היהודים. את המנהגים המשותפים להם ולגויים הגרמניים נשאו והביאו עמהם היהודים כשהתיישבו בהמוניהם בפולין, במאה ה-14, בימי קאז'ימייז' הגדול, ומאז ואילך הייתה זו מסורת של יהודי מזרח אירופה לארצותיהם לשחק בקלפים בימי חנוכה. ספרות הזיכרונות מלאה וגדושה בתיאורים על משחקי הקלפים בחיק המשפחה.

שמעתי פעם 'חכמה' מפולין, שמצאו בתיבה האחרונה של פרשת 'וַיֵּשֵׁב' – שאותה נוהגים לקרוא בשבת שלפני חנוכה – רמז נגד משחקים בקלפים: 

'וַיִּשְׁכָּחֵהוּ' (בראשית, מ 23), 'סימן' של ראשי תיבות: 'וועלכער ייִד שפּילט כּאָרטן חנוכּה הייסט וויטעק' – כל יהודי המשחק בקלפים בחנוכה ראוי הוא שייקרא 'ווֹיְטֶק' (Wojtek – צורת הקטנה של שם פולני-גויי נפוץ, Wojciech).

אף על פי שאמרו מושלי משל ביידיש, 'קדחת איז ניט קיין קרענק, און פּורים איז ניט קיין יום-טוב', כלומר קדחת היא לא מחלה ופורים הוא לא חג, הרי גם פורים נחשב 'יום טוב' של שמחה ועליצות, שבו נהגו לשתות לְשָׁכְרָה עד-דלא-ידע, ואף אסרו ללמוד בו תורה, בשביל שלא לעורר זכות על המן הרשע.

נחזור לכתב היד ולשבועה. האם מדובר במקרה ייחודי או חריג? לא ולא.

הרב יחיאל גולדהבר פרסם לפני כשנה בבלוג שלו (משולחנו של יחיאל גולדהבר) מאמר ושמו 'משחק הקלפים בחנוכה: תגובת חכמי ישראל לתרבות הפנאי והמשחק', ובו הביא עשרים נוסחי שבועה מסוג זה (רובם מספרד ואיטליה)!

מתברר שאבות אבותינו לא היו כולם צדיקים גדולים. היו בהם – כולל רבנים ותלמידי חכמים – מכורים לתאוות המשחק וההימורים. מקצתם הכירו בתשוקתם זו וניסו לסייגה ולרסנה באמצעות נדרים ושבועות. האם גם הצליחו?

לקריאה נוספת

יחיאל גולדהבר, 'משחק הקלפים בחנוכה: תגובת חכמי ישראל לתרבות הפנאי והמשחק', חלק א, חלק ב, חלק ג

__________________________________ 

שלמה צוקר עבד במשך עשרות שנים במחלקה לכתבי יד וארכיונים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (הספרייה הלאומית) shlomozu@gmail.com