 |
| מכונת כתיבה ביידיש |
זה לא מכבר כתב לי ידידי המלומד שלמה צוקר וציטט את דברי מורו ורבו דב סדן: 'עם בזבזן. הייתה להם שפה נחמדה ונטשו אותה...'
הסונטה 'יידיש' ראתה אור לראשונה בספר שיריו של איציק מאנגר, װאָלקענס איבערן דאַך (עננים מעל הגג), לונדון 1942, עמ' 57. מלאכת הספר נעשתה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ולאחר ימי 'הבליץ' על לונדון, שעה שכל יקיריו ואהוביו של מאנגר נותרו בפולין ואין לו מושג מה עלה בגורלם. הספר ראה אור בהוצאת 'אַליינעניו' (לבדי), לכאורה ביזמתו ובמימונו הבלבדי של המשורר, למעשה היה זה בן-ציון מרגליות (מרגוליס), נדבן ומו"ל ספרים בעברית וביידיש (אביה של אשת החינוך פרופ' אליס שלוי, שהלכה לעולמה לפני כחצי שנה), שמימן את הפרסום.
 |
| דף השער של הספר בו נדפס השיר לראשונה, עם הקדשה של מאנגר משנת 1946 הספר נדפס בלונדון ב-1942 ואזכורן של ורשה וצ'רנוביץ הוא מחווה סמלית (בלוג עונג שבת) |
השיר 'ייִדיש' לא נכלל במבחר שיריו של מאנגר שהתפרסמו לציון יובלו: איציק מאַנגער, ליד און באַלאַדע בהוצאת איציק מאַנגער יובֿל-קאָמיטעט, ניו יורק 1952, ולמיטב ידיעתנו לא נדפס שוב. אולי חשב מאנגר שלא על שיר זה תהיה תפארתו. ואכן, כוונותיו של המשורר בשיר זה אינן נהירות, והדימויים שבחר לשלב הם חידתיים. אבל לימדונו רבותינו, שגם שירים לא מוצלחים של משוררים מוצלחים הם בבחינת 'תורה היא, וללמוד אנו צריכים'. נשמח אם קהל הקוראים, בחכמת הכלל שניחן בה, יסייע בהבהרתו ובפרשנותו הנכונה.
 |
| איציק מאנגר (1969-1901) |
ככל הידוע לנו השיר גם לא תורגם מעולם לעברית, אולי בשל הקשיים הפנימיים שבו. שילבנו בתוך התרגום כמה הפניות לביאורים נחוצים.
יידיש
עברית: שלמה צוקר
ייִדִישׁ, נְסִיכָה יָפָה, לֹא פָּחוֹת מִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ
אַךְ צְעִירָה מִמֶּנָּה. סִימָן
לָכֶם, שֶׁבְּכָל חֹדֶשׁ וָחֹדֶשׁ
מְקַבֶּלֶת הִיא אֶת 'זֶה',1 שֶׁהַזְּקֵנָה חֲפֵצָה הָיְתָה מְאֹד
וּנְכוֹנָה לְשַׁלֵּם בְּזָהָב מְלֹא 'קֶרֶן הַיְּסוֹד'.2
פִּרְחָח אֲנִי מִדַעַת, נוֹצָה לִי בַּמִגְבַּעַת,
וּמִי אֵינוֹ כָּזֶה, מִכְּבוֹדְכֶם
בִּמְחִלָּה,
אִם חָבִיב עָלָיו שיר דּוֹדְיֶה
פָּשׁוּט מִ'לְדָוִד-תְּהִלָּה'3
וְשָׂנוּא עָלָיו אַרֶלֶה-בַּאַרֶלֶה4 וְעֵגֶל הַזָּהָב?
ייִדִישׁ, שְׁקִיעַת שִׁמְשֵׁנוּ
אַתְּ, שִׁירַת הַבַּרְבּוּר,
רַבָּה הִיא תּוּגָתֵךְ וּצְלִיל
מִצְּלִיל בָּרוּר,
זָהָב שֶׁהַ'יּוּד-זִיס'5 לֹא יָדַע
לְהוֹקִיר.
ייִדִישׁ, יוֹרַשְׁתּוֹ הַיָּפָה שֶׁל
בֵּיתֵנוּ מִשֶּׁכְּבָר,
בּוֹדֵד הוּא יָפְיֵךּ, בּוֹדֵד
וְאַדִּיר,
פֶּלֶא שֶׁלִּבֵּך עֲדַיִן לֹא
נִשְׁבַּר.
 |
| חדר של חסידות ערלוי בבני ברק (צילום: יוחנן פלוטקין) |
ביאורים
[1] 'זה', כלומר מחזור הווסת החודשי.
[2] 'קרן היסוד', שנוסדה בשנת 1920, הייתה הגוף מגייס
הכספים של ההסתדרות הציונית העולמית וערכה מגביות נמרצות לשם כך בכל רחבי העולם
היהודי.
[3] הניגוד הוא בין שני סוגי 'דָּוִד': דּוֹדְיֶה, הצורה ה'גויית' של השם דוד, שהוא יהודי פשוט, החביב על המשורר יותר ממזמור תהלים רוחני ונעלה שחיבר דוד המלך ('דאָס ליד פֿונעם מלך דוד'). בנוסף, דודיה הוא הקטנת חיבה (דימינוטיב) של השם דוד ברותנית.
[4] 'אהר'עלע בארעלע' הוא חרוז מוקשה. והסביר שלמה צוקר: אהרעלע הוא שם חיבה פרטי (אהרן), ואילו 'באַרען' היא מילה גסה, שלא תמצאוה במילונים, ואין צריך לומר שלא שמעתיה בבית הוריי או זקניי, ומשמעה משגל. אחרי השואה ואחרי ה'רֶה-פטריאציה' הפרטית שלי מרוסיה לפולין בשנת 1946, שהיתי כמה חודשים בקבוצת ילדים ששנות השואה עברו עליהם בתופת הנאצית ובבית יתומים בברית המועצות. שמעתי מהם מיני דברים, ובהם האמירה: 'גיי באַרע זיך אױף נאָטן, וועסטו האָבן קינדער מוזיקאַנטן', שמשמעה: לֵךְ תזדיין עם תווים, ויהיו לך ילדים מוזיקאים. אז למדתי את פירושה הוולגרי של מילה זו. אפשר אפוא לקרוא את השורה כך: ושנואים עליו אהר'לה המזדיין ועגל הזהב, שמאנגר קשר מן הסתם לשחיתות כספית.
גם בלי ניב ייחודי זה, השורה כולה אינה מובנת די צרכה ונשמח על הערות הקוראים.
[5] היהודי זיס (Jud Süß)
היה שם
הגנאי של יוסף זיסקינד אופנהיימר, 'יהודי חצר' ויועץ כלכלי בחצרו של הדוכס
מווירטמברג, שהוצא להורג באכזריות בשנת 1738. שמו הפך סמל לעלייה לגדוּלה והתעשרות
מהירה שבסופה התרסקות. סיפורו שימש את התעמולה הנאצית להפקת אחד הסרטים
האנטישמיים הידועים ביותר, על היהודים תאבי הבצע המבקשים להרעיל את נשמתו של העם
הגרמני (1940).
 |
| כרזת הסרט הנאצי 'היהודי זיס' (1940) |
__________________________________
שלמה צוקר עבד במשך עשרות שנים במחלקה לכתבי יד וארכיונים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (הספרייה הלאומית) shlomozu@gmail.com
