ארץ הקודש: ירושלים פשקווילים סביב לה

כצפוי, גם הפשקווילים שמודבקים על קירות ירושלים החרדית מגיבים על אירועי הזמן. מי שקיווה לגילויי סולידריות בסוגה ייחודית זו עשוי להתאכזב. 

הנה מבחר, לא ממש מעודן, שמיועד לחובבי הז'אנר. הקלקה על הצילומים תגדיל אותם לקריאה נוחה יותר. כל הצילומים (חוץ מאלה שלא) הם של טובה הרצל.

א. יחידה 8200: גייס חמישי בשירות משמידי עם ישראל

הכרוז הזה – סוג של תיאורית קונספירציה חרדית – התפרסם 'בין כסא לעשור תשפ"ד', ימים אחדים לפני הטבח בשמחת תורה. 

צילום: אבי בלדי

ביחידה 8200 – אם לא ידעתם – עסוקים בהפלת בנות ישראל הכשרות והצנועות אל תהומות החטא, ו'השמש ממשיכה לזרוח?' לשם הוכחה גם מצורף מכתב מפוברק של נערה בוגרת 'סמינר וולף' מבני ברק, שמספרת על גודל הפריצוּת במקומות אלה.

הבה נגיד שלא זו הבעייה הגדולה שלנו עם 8200, ושהביטוי 'הכחדת עם ישראל' בהקשר לדיני צניעות לא התיישן טוב.

ב. דרך ההפרדה 

בהזדמנות חגיגית זו של 'הצרות והגזירות הרעות', הבה נחזור אל גבורת המכבים 'בימים ההם בזמן הזה' ונקדם עוד קצת את דיני ההפרדה המגדרית שלנו. מי לה' אליי! 

ובמילים אחרות: באוטובוסים ישבו הגברים קדימה, נשים פנימה ('פנימה' זה ה'אחורה' החדש)...

ג. רגל תחת רגל

בין כותבי המודעות והפשקווילים יש כרגיל את אלה המתמחים בפענוח סודות ההשגחה ויודעים בדיוק מה ה' יתברך רוצה מאיתנו.

ולפיכך, אישה יקרה ואהובה, כסי רגלייך כראוי למען לא תיקטענה רגליהם של חיילים.

איזה גועל!

ד. נטורי קרתא לא בעסק

בקרב הקנאים מנטורי קרתא, 'הנאנחים והנאנקים בשבי הציוני' (כאילו שמישהו מחזיק אותם כאן בכוח), יש אפילו סוג של שמחה לאיד... 

'היהדות החרדית' החתומה כביכול על הכרוז היא שם קוד לנטו"ק.

ה. אחראי להלכות שבת

בעלי שמחה שימו לב: עם השמחה באה גם אחריות!

יש כל כך הרבה הלכות שבת וכל כך מעט מלצרים שבקיאים בהן... 

צילום: אבי בלדי

ו. משתחררים מהסטיגמות

לא בדיוק פשקוויל מסורתי, אבל מודבק על לוח מודעות עירוני (בחסות העירייה).

מודעה מיסיונרית אנטי-אקדמית שפונה לחילוניים בעלי 'ראש פתוח' כביכול. 

סטודנטים 'מרקע לא דתי', כבר הפרכתם מיתוס היום? לא עדיף 'להתחבר ליהדות ולמלגה שווה'...

ז. פרק אפל בסיפור היהודי

מבית היוצר של חרד"לי ירושלים: תתביישו לכם שם בעירייה ובספרייה הלאומית, שמעזים לומר שיש דבר כזה נצרות, ושהיא וטקסיה הם חלק ממורשתה של העיר. מלחמה לנו בנוצרים מדור לדור!

מעניין שהכותב הפחדן ('תרשו לי') מסתיר את שמו, אבל אם תשוו עם הטקסטים האלה (כאן, סעיף ב; כאן, סעיף ד), תיווכחו שמדובר באותו ראש יהודי.

צילום: יורם בילו

ח. איך ניוושע?

יש פיתרונות למצב הקשה, והם די פשוטים...

הכי קל זה לא לעשות כלום. ברוסיה (הצארית, כמובן), כפי ש'ראינו', בכל מקום שבו הייתה הגנה עצמית נפלו יותר יהודים. שב ואל תעשה – עדיף.

מעניין למי היה חשוב לפרסם כרוז של בּוּרוּת גלותית כזו.

אולי יקראו מחברי הכרוז משהו על הפוגרום ביהודי העיר פרוסקורוב ב-1919, למשל.

אפשרות אחרת היא פשוט לתרום ל'ועד הרבנים', שארגן את 'מעמד הכהנים מול קודש הקודשים' ב'זאת חנוכה' שהוא כידוע לכול 'יום החיתום', 'המסוגל לכל הישועות מעל הטבע'!

'זאת חנוכה' הוא הכינוי ליום האחרון של חנוכה. מאז עברו כבר שבועיים והישועה עדיין לא הגיעה. המסקנה היא או שהכהנים לא התפללו מספיק חזק או שלא תרמתם בעין יפה. יכולה להיות עוד מסקנה, אבל היא כבר תלויה באמונה הפרטית של כל אחד ואחת.