פרנסות של יהודים: חסידים ושבתאים, חמישה קווים, מפה לשם ומדור לדור, בהשתדלות

א. חסידים ושבתאים

אומנם רחוב העצמאות בהרצליה הוא ארוך, אך אין בו 770 בתים. אם ספרות אלה מופיעות בשם העסק, אות הוא כי בעליו הוא מחסידי חב"ד, שעבורם המספר 770 הוא מספר קסם. וכל כך למה? שכן שם, הרחק מכאן, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין (ניו יורק), איווה הרבי הקודם (זצוק"ל / שליט"א) מושב לו.

הריפוט של השלט – במקור.

צילום: אבישי ליוביץ'

לא הרחק משם, ברחוב הס, נמצאים משרדיה של חברת בנייה שמתהדרת בשם 'השבתאים'.  

צילום: אבישי ליוביץ'

אפשר להניח שאלה לא מסתפרים אצל אלה, ואנשי '770' אינם משתמשים בשירותי הבנייה של 'השבתאים'...

ב. חמישה קווים!!!!! 

סחר בינלאומי, ציוד למחשבים, ועל מה גאוותם? חמישה קווי טלפון ביתי...

צילום: פיני גורליק

ג. מִפֹּה לְשָׁם

צילום: איתמר לויתן

שירותי הובלות קטנות עם שם נעים ונחמד: 'מפה לשם'.

ד. דור לדור

השם המוצלח של פרנסת החודש מוענק לחנות הדלתות Door לְדור, ברחוב רבי גרשם בירושלים.

צילום: נחמיה שטיינברגר

כל הדלתות נפתחות לפניך!

זו התחכמות נחמדה על המילה האנגלית door, שפירושה דלת, והלחמתה לביטוי התנ"כי 'דור לדור', כלומר החובה לספר ולהעביר יֶדַע או אמונה מדור אחד למשנהו, כגון 'דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ' (תהלים, קמה 4), 'עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר' (יואל, א 3), או עדות לדבר העומד לעד, כגון 'וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר' (יואל, ד 1). וכמובן, 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (הגדה של פסח).

ה. הזדמנות עסקית

על קיר ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים גילינו את ההזדמנות הפנטסטית הזאת וחשבנו לשתף בה את קהל הקוראים. היא מתרחשת בזמן שאתם ישנים ובהשתדלות נכונה (שאלתם על ביטחונות? 'היתר עסקה' היא התשובה. ועל זה נאמר מה שמתחיל במרמה ייגמר במרמה).

כנראה יש מספיק טיפשים – בכל גיל ובכל סכום – שגם ייענו לפיתוי.

צילום: טובה הרצל

פרנסות של יהודים: גיסנו, פרח מוהלים, אדריכל שיער ובוטיק הקרח

א. פיצוציית גיסנו

צילום: איתמר לויתן

ל'פיצוצייה' הזאת בשדרות העצמאות בבת ים יש שם מאוד ישראלי, 'גיסנו'. אומנם זה לא מנוקד, אבל אני כמעט בטוח שצריך לקרוא 'גִּיסֵנוּ', כלומר הַגִּיס שלנו, אחי האישה ('אישה שלי, אח שלה').

אבל מה הפירוש האמיתי והפנימי של 'גִּיסֵנוּ' בהקשר של הפיצוצייה (כשלעצמו שם הדורש התייחסות)?

בדקתי במילון הסלנג המקיף של רוביק רוזנטל (כתר, 2005) – 'גיסנו' לא רשום שם (אבל 'פיצוצייה' כן). שאלתי את יועץ הבינה המלאכותית שלי, וזו תשובתו הָרָמָתָה:

בסלנג הישראלי גיסנו אינו בהכרח קרוב משפחה ממשי, אלא כינוי חצי־היתולי לאדם שנתפס כ –

• מקורב, מחובר למוקדי כוח

• מישהו ש'מסודר' או שיכול לסדר עניינים

• אדם שנהנה מיחס מועדף בזכות קשרים.

למשל:

• 'אל תדאג, גיסנו כבר ידבר עם המנהל'

• 'ברור שהוא התקבל – הוא גיסנו'

לעיתים הכינוי נאמר באירוניה או בביקורת, כרמז לפרוטקציה או נפוטיזם; ולעיתים הוא פשוט כינוי חיבה קליל למישהו מהחבר׳ה, בייחוד אם הוא באמת גיס או 'כמו משפחה'.

'ממתי זה בשימוש?' – שאלתי.

המילה גיסנו בסלנג במשמעות של מקורב / מסודר / בעל קשרים החלה להופיע בעברית המדוברת ככל הנראה בשנות השבעים המאוחרות והשמונים.

אין תיעוד מילוני רשמי מוקדם מאוד, משום שמדובר בביטוי עממי שעבר בעל־פה, אבל:

• בשנות השבעים כבר נפוץ מאוד השימוש האירוני ב'גיס' במשמעות של איש בעל קשרים או פרוטקציונר.

• בשנות השמונים מתקבע גם הנוסח המחויך 'גיסנו' – עם סיומת ה'נו' שיוצרת תחושה של שותפות קומית ('שלנו'), לעיתים בציניות.

הביטוי צמח על רקע תרבות ה'פרוטקציה' הישראלית: הרעיון שהדרך לסדר עניינים היא דרך מישהו שהוא 'משפחה' – או כמו משפחה. מכאן גם המשמעות המורחבת: לא גיס אמיתי, אלא 'אחד משלנו'.

בעלי התוספות

ד"ר רוביק רוזנטל, שמילונו הוזכר לעיל, כתב לי:

הערך 'גיסנו' אכן נעדר מספרי מילון הסלנג המקיף שנדפס בהוצאת כתר ב-2005. הסיבה להיעדרותו של הגיס קשורה בהטמעתו בסלנג הישראלי בסדרת הטלוויזיה הקומית רמזור, שנוצרה ב-2008. קודם לכן לא נתקלתי בביטוי זה. 'גיסנו' דבק בדמותו של הרווק העליז חפר (בגילומו של נירו לוי), המדבר על עצמו בגוף שלישי, דוגמת 'סחבק' ועוד. 

בשנת 2020, לאחר הדפסות רבות ו-20,000 עותקים, החליטו אנשי ההוצאה לאור, בהסכמתי, שלא להדפיס מהדורה נוספת, אלא לעדכן את המילון ולהציעוֹ במהדורה דיגיטלית. הוספתי למילון כאלף ערכים, והוא יצא בהוצאת 'עברית'. ניתן כמובן לרכוש אותו, וגם למצוא בו כל מה שדרוש באמצעות מנוע חיפוש. בין הערכים שנוספו: 'גיסנו'. שמוגדר כך: 

גיסֵנוּ. כינוי קִרבה לחבר קרוב, לעיתים של אדם לעצמו: 'אתמול קיבלתי מגולש אחר מחמאה ... תודה, גיסנו!' (קייטסייט, 2011); נטבע בסדרת הטלוויזיה 'רמזור'.

ב. מי רוצה להיות הראשון?

מזל טוב! הבן או הנכד שלכם נולד ואתם רוצים למול אותו כדת משה וישראל? הנה ההזדמנות שלכם גם לקיים מצווה וגם להרוויח אלף ש"ח!

המוהל חיים בן עזרא עבר קורס מוהלים, רכש ציוד, וגם צפה בעשרות בריתות, ונוסף על כך הוא גם חסיד ברסלב.

המודעה צולמה בתחנת אוטובוס ברחוב יוחנן בן זכאי בירושלים.

צילום: אמנון רמון

ג. אדריכל וכימאי

צילום: שייקה מגן

ידוע שהיום כבר לא מספיק להיות סַפָּר, והנה מתברר שגם התואר מעצב שיער מיצה את עצמו. היום אנו מדברים על 'אדריכלות שיער', לא פחות. כזה הוא רפאל מרחוב אהוד מנור 2 בעכו (השלט של רחוב עוזי חיטמן 5 קצת מבלבל).

מעיון בשלט עולה שלא מדובר בסתם אדריכל, אלא גם בכימאי, והשיזוף בכלל הוא עניין של 'בוטיק'.

לא מאמינים ש'הכול בוטיקים'? קראו את הסעיף הבא...

ד. מים טהורים בבוטיק הקרח

חנות סתם אין כאן! הכול בוטיקים. עוד לא פתחו כאן איזה בוטיק פלאפל? כל סנדלר – מכון הנעל. חנות לתחתונים? בוטיק התחת! אפשר להשתגע... 

צילום: גונן זיק

מאז 'שוק הספרים' האלמותי, שכתב דן בן אמוץ עבור שלישיית הגשש החיוור (1972), ועד היום – הכול בוטיק. אפילו המים הטהורים (לשון אחר למי ברז טהורים) ברחוב ביאליק 13 ברמת גן הם סוג של בוטיק...

פרנסות של יהודים: ת'ציצי פנימה, אספרגוס וטרקטורים, מספרה כהלכה, מדעי הלוח

א. ת'ציצי פנימה

צילום: יהושע רזק

ת'ציצי פנימה היא עסק משפחתי ותיק שמתמקד בהלבשה תחתונה לנשים, בחזיות, בפיג'מות ובגרביים, ומשכּנו בקניון חורב שבשכונת אחוזה בחיפה.

יש שיראו את השם כוולגרי, יש שיראוהו – ואני ביניהם – חמוד ושנון.

הדו-משמעות ברורה: הביטי פנימה וראי איזה מבחר מדליק של בגדים יש לנו עבורך, ואת הציצים – הכניסי פנימה, לחזייה האופנתית שנמכור לך.

ב. גם וגם

צילום: מליסה טסט

כל מי שביקר בארצות מזרח אירופה שאחרי קריסת ברית המועצות זוכר בוודאי את חנויות הכלבו שהיו בכל כפר או עיירה. מכרו שם אוכל יבש, שימורים ודגים מלוחים בחבית, ציוד חקלאי ומחברות לבית ספר, נעליים ושמן מכונות – הכל בכל מכל כל, מה שיש באותו שבוע או באותו יום.

במשק אלפרוביץ שבמושב ניר בנים מגדלים (ומוכרים) אספרגוס בכל עונות השנה, ומוכרים גם טרקטורים...

זה הסיפור שלהם:

אתר הבית

ג. סיפורי סַפָּרִים

ברחוב פרל בבני ברק צדה מצלמתו של יוחנן פלוטקין את הרכב הזה. לא ברור אם זו רק מודעת פרסום נוסעת או שהמספרה עצמה נמצאת בתוך הטנדר או בחלק הנגרר ואולי בדירה ליד.

מזיהוי הפוסטרים האחרים שמודבקים בקדמת הרכב אפשר לשער שהספר נמנה עם עדת חסידי ברסלב.

צילום: יוחנן פלוטקין

ב'מספרה כהלכה' כשלעצמה אין חידוש, וגם אנחנו פרסמנו כאן בעבר את המספרה ההלכתית 'עטרת פז' שפועלת בשכונת שערי חסד בירושלים (שימו לב להנחה המיוחדת בימי שלישי!):

צילום: גונן זיק

ואם אנחנו בענייני מספרות, הנה מספרה ברחוב סירקין בחיפה שבעליה לא עושים חשבון. הם מיישירים מבט לראש הלקוח ואומרים לו את האמת:

צילום: יעקב קירשנבוים

ד. מדעי הלוח

צילום: טובה הרצל

מספרי הנרשמים לפקולטות במדעי הרוח בירידה, אבל תמיד תהיה לנו את החנות הירושלמית ברחוב ההסתדרות עם השם השנון 'מדעי הלוח'...

ארץ הקודש: מספרה כהלכה, גוי של שבת, רק בשמחות, מעשה בחלב, לשכת הגיהנום

א. מספרה כהלכה

בשכונת שערי חסד בירושלים תוכלו להסתפר כהלכה תרתי משמע, כולל תעודת כשרות לסַפָּר. 

ולמה דווקא ביום שלישי יש הנחה? אולי בגלל שזה היום שנאמר בו פעמיים 'כי טוב'?

צילום: גונן זיק

ב. גוי של שבת: תעריפון

משתלם להיות גוי של שבת בבני ברק.

במקרה זה מדובר בלא-יהודי שתפקידו לסדר ולארגן בשבת את מתחם בית הכנסת 'בית השם', ועל הדרך אפשר גם להשתמש בו למטרות גוי של שבת. אבל אין ארוחות חינם: 'הגוי גובה תשלום של 50 ש"ח על כל קריאה'.

צילום: יוחנן פלוטקין

ג. נאָר אויף שמחעס

ועוד מק"ק בני ברק: אברך מהימן ישהה בביתכם בזמן שלא תהיו בבית בשל נסיבות משמחות, למשל חתונה או בר-מצווה. כבר היו דברים מעולם שפורצים וגנבים בדקו את ההזמנות לאירועים שתלויות על לוחות המודעות בבתי הכנסת ותכננו לפרוץ באותה שעה בדיוק. השירות מאפשר לכם לשמוח בלב שקט, ובנוסף 'תופתעו מהמחיר הנוח'.

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. מעשה בחלב ובג'נטלמן 

המודעה הזו, כתובה בכתב יד, נתלתה בשטיבל 'אבי עזרי' בפתח תקווה על ידי הגבאי המסור. אפשר בהחלט לשייכה לסוגת הסיפור העממי. 

צילום: גונן זיק

ה. פינת הפשקוויל 

ושוב, כמובן, 'גזירות הגיוס' ו'השמד' מעסיקות את קנאי ירושלים וסביבתה ומטריפות את דעתם.

מתברר שההפגנות 'בשערי לשכת הגיהנום' הן לא כל כך ספונטניות, ומערך הסעות מכל רחבי הארץ עמד לרשות הציבור הקדוש.

ועל בת ישראל האומללה הנמקה בכלא הצבאי בעינויים אכזריים כבר שמעתם? וכיצד זה לבבכם לא נשבר? גם להפגנות בכלא 10 על יד בית ליד יצאו הסעות מכל רחבי הארץ.

צילום: טובה הרצל

ראש קטן: לתולדות מספרות הילדים בארץ

חלאקה (צילום: דנצ'ו ארנון)

חלאקה היא כידוע טקס תספורת של ילדים בני שלוש הנהוג בקרב חרדים (וגם לא-חרדים רבים), בעיקר בחגיגות ל"ג בעומר שבהר מירון.

נדמה לי שקל להסכים שהסַפָּרים של החלאקה הם יותר גוזזים-חובבים מסַפָּרים מקצועיים, אז מה קורה אחר כך? מי מספר את ילדינו החביבים? 

מספרת 'ראש קטן' ברמת השרון (רחוב ביאליק 45) מתהדרת בכך שהיא 'מספרת הילדים הראשונה בארץ מאז 1987'. האומנם?

משום מה, היומרה ההיסטורית נראתה לי מפוקפקת מאוד (גם הניקוד; לדעתי צריך להיות מִסְפֶּרֶת ילדים), אבל האמת היא שהתקשיתי להפריך טענה זו.

הייתכן שבאמת מדובר באבן דרך היסטורית בתולדות המספרות בארץ?

צילום: גדעון פליישמן

בעיתון מעריב מצאתי התייחסות למספרה ברמת השרון. תחת הכותרת 'מספרה סבבה' מספרות המייסדות נורית ויעל: 

מעריב, 21 במארס 1988

ניסיתי לבדוק באמצעות האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' ממתי יש אצלנו מספרות מיוחדות לילדים. האמת ניתנת להיאמר – לא מצאתי...

ניסיתי להיזכר היכן הסתפרתי אני כשהייתי ילד, ובכלל היכן הסתפרו ילדי ישראל לפני 1987, שנת המהפך ההיסטורי? 

התשובה פשוטה: הסתפרנו במספרות הרגילות של הגברים או הנשים. הסַפָּרים או הספָּריוֹת שמו הגבהה על הכורסה הרגילה, אמא או אבא החזיקו בכוח את הפעוטות, ובעיקר את גולגולותיהם, כדי שלא יזוזו ממקומם וייפצעו מהמספריים הרצות, ובתוך כמה דקות נגמר הסיפור (תרתי משמע).

הנה כך סיפרה 'שושנה', בסגנון הומוריסטי שכבר אינו מצחיק, איך מספרים ילדים. השנה היא 1959:

מעריב, 16 באוקטובר 1959

ובינתיים שלח לי שמוליק שדה צילום של מספרה בכיכר מסריק בתל אביב ששמה המגניב הוא 'גזוז'. 

לכאורה צריך להיות גזוּז – דבר נאה ומתקבל; אבל לפי התעתיק הלועזי (Gazooz) נראה שהם מתכוונים יותר לגזוֹז (המשקה המוגז או הלהקה).

צילום: שמוליק שדה

גדעון נח צילם בכפר סבא מספרה שמרשה לעצמה פואטיקה קצת יותר פרועה (ובלשונם 'בלי בולשיט').

תבוא קוץ תצא פרח!

צילום: גדעון נח

עוד סיפורי ספָּרים נחמדים, כולל שמות מגניבים, הבאתי בזמנו בפוסט 'הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר ועוד סיפורי סַפָּרים', 12 באוקטובר 2020.

הספרות והחיים: נעליים בזול, עלי שלכת, וביום השלישי, הפסיכולוג

א. ההיסטוריה הייתה שונה... 

מי בכלל (חוץ ממני) לומד היסטוריה או מההיסטוריה?

כך נראה חלון הראווה של חנות לנעליים ולמדרסים ברחוב סוקולוב ברמת השרון. הסטייליסטים שם מצאו שימוש מועיל לספרים. ללמדך מה באמת חשוב בחיים ומי נמצא מעל מי.

צילום: גדעון פליישמן

איכשהו זה הזכיר לי את שירו הישן נושן של דן אלמגור 'ההיסטוריה הייתה שונה' (1962), שהותאם ללחן צרפתי של שארל אַזְנַבוּר.

ב. ועתה נותרתי בשלכת...

צילום: רותי פריד

בפארק סן-סימון בירושלים (קטמון הישנה) יש מיכל לאיסוף עלי שלכת – לא ראיתי כמותו במקומות אחרים בעיר.

המיכל ריק. אולי זה בגלל שהעצים כבר מזמן אינם בשלכת והכול מלבלב, ואולי בגלל שגם בתקופת השלכת אין אף אחד שבאמת אוסף את העלים למיכל גדול כזה.

נכון שעכשיו כבר או-טו-טו קיץ, אבל כשראיתי את התמונה ששלחה לי רותי פריד נזכרתי בשיר היפהפה 'סתיו בחלונות' שכתב והלחין אמיתי נאמן (1962).

 

 ג. וביום השלישי... 

צילום: אבישי ליוביץ'

כתב לי אבישי ליוביץ': 

מכביש 553, המחבר בין צומת דרור למחלף נתניה דרום, מסתעפת כניסה דרומה לתל יצחק. סמוך למסעף נמצאת משתלה בעלת שם יצירתי: היום השלישי: משתלה מבראשית.

בשיחה עם הבעלים הוא אישר נכונות השערתי, שהשם נקבע על פי מה שנוצר ביום השלישי לבריאה: 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי (בראשית, א 13-11).

גם כאן לא יכולתי שלא להיזכר בשיר המקפיץ של להקת חיל הים 'וביום השלישי', שכתב דני ליטאי והלחין יאיר רוזנבלום (1968):

ד. מספרה סימון 

צילום: אבישי ליוביץ'

ושוב כתב לי אבישי:

ברחוב עולי הגרדום בשכונת רמת החיל בתל אביב ממוקמת מספרת 'הפסיכולוג'. יושבי קרנות בסמוך הסבירו לי שהפסיכולוג הוא בעצם פסיכולוגית, אבל מאחר שה'קליניקה' הייתה סגורה לא עלה בידי לברר אם היא משתייכת לאסכולת יונג או לזו של אדלר.  

האסוציאציה המיידית שלי הייתה ל'שיר הטלפון' של הגשש החיוור, אשר ירון לונדון כתב ללחנו המקסים של ניקולה פאונה הגדול (1966). בשיר האהבה לז'קלין מהמספרה מופיעות המילים:  

דוקטור אייזן? מה אתה עושה במספרה?

 

עכשיו אנחנו יודעים...

ארץ הקודש: איה מקום כבודו, שמירה קדושה, ראש יהודי, ראיית עכו"ם, לא בשבת

א. איפה גר אלוהים?

כמה קולמוסים נשתברו בשאלה זו – 'כבודו מלא עולם', 'לית אתר פנוי מיניה', אלוהים נמצא היכן שנותנים לו להיכנס – והנה התשובה המפתיעה: בכיכר דיזנגוף בתל אביב!

צילום: טל סגל

ב. שמירה קדושה

ואגב נוכחותו של הקב"ה. בבית האירוח של ניצן, ששוכן במדרגות גדרה שבחיפה, יש נוכחות אלוהית רצינית. נכון לעכשיו הוא נשמר ומושגח בהשגחה פרטית וכללית של ריבונו של עולם.

וכנאמר במפורש: Protected by the RIBONO SHEL OLAM

צילום: אמי פרי

ג. ראש יהודי

חשבתם ש'ראש יהודי' מתחיל ונגמר בתפילות בהפרדה במרחב הציבורי של תל אביב? 

גם ברעננה יש רשת של 'ראש יהודי', או יותר נכון Jewish Head, בברכת ובהמלצת גדולי הדור.

הרכינו ראשכם!

צילום: בני ברמה

ד. למחמירים הידד: ללא ראיית עכו"ם

גונן זיק שלח לי את הצילום הזה והפנה את תשומת לבי לחומרה חדשה בהלכות יין נוכרי.

כידוע, ההלכה אוסרת על יין של נוכרים ('סתם יינם'), ובהתאם גם על מגע גוי ביין של יהודי. לאחרונה חדרה לעולם יקבי הבוטיק בכשרות 'מהדרין' חומרה חדשה, שעל פיה גם לא מאפשרים לגוי אפילו להסתכל על היין. זה נחשב להידור מצווה נכבד.

צילום: גונן זיק

בהלכות יין נסך שחיבר הרמב"ם אין כמובן שום איסור לראייה של לא יהודי, רק מגע נאסר.

אני דווקא התפעלתי משם היין: זכרונות של רמב"ם (Memorias del Rambam). לא פחות...

היין הזה, הכשר למהדרין ולמחמירין, מיוצר בוולנסיה שבספרד. מי שלוגם ממנו, מתענג על הכשרות המוטרפת וגם חושב שזה היין שהרמב"ם שתה במאה ה-12, שיבושם לו.

Packaging of the World

ה. ישמחו במלכותך שומרי שבת 

צילום: הלל אסף

מוניות 'התחנה' בירושלים הוסיפו לעצמם שם חדש ומושך.

במוצאי שבת יכולות כל המוניות שהושבתו בשבת לנסוע בשיירה לחיפה ולתדלק באוקטן שומר שבת בתחנת 'אורות'...

צילום: איתמר לויתן

כשושנה בין החוחים: ערב שבועות בבני ברק

כתב וצילם דנצ'וּ ארנון

ערב חג בבני ברק נראה לי תמיד אותו הדבר: כל העיר פקק אחד גדול ועל המדרכות נעים בחיפזון לבושי שחורים. עשרות פעמים כבר צילמתי חרדים טורחים בהכנות לשבת ולחג.

'מה כל כך מיוחד בערב חג השבועות?', שאלתי את ידידי הטוב הרב והחסיד ישראל איצקוביץ, שהוא גשר אנושי בין שני העולמות, החרדי והחילוני.

'תבוא ותראה' הוא אמר. אז באתי וראיתי.

'ראית פעם אברך הולך ברחוב ונושא זר פרחים?', שאל אותי ר' ישראל. כמובן שלא ראיתי. אז הנה, בערב שבועות בני ברק מלאה בדוכני פרחים. זהו מחזה נדיר מאוד בעיר זו, שהיא הצפופה בערי ישראל. 

העיר לא התברכה בירק רב, בשיחים ובגינות רחבות ידיים. על המעט המצוי בשולי הרחובות עטים עתה ילדים וילדות, ביד אחת מספריים ובשנייה שקית פלסטיק. הם קוטפים ענפים ירוקים לכבוד חג שבועות.

 

ר' ישראל מסביר לי: בשיר השירים נאמר 'כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות'. עם ישראל נמשל לשושנה זו, ולכבוד החג, שבו מציינים את קבלת התורה, אנו מקשטים את הבית בשושנים.

את הפרחים נוהגים לשים באגרטל על שולחן החג ואת הפתחים מקשטים בענפים ירוקים.

ילדי 'חדר' קטנים חובשים בגאווה כתר 'הייליגע תורה' (תורה קדושה) ועליו הכתובת התנ"כית, שבה ענו בני ישראל למשה בעת מתן תורה: 'נעשה ונשמע'.

גם כאן מהדהד מדרש עתיק:

בשעה שהקדימו ישראל 'נעשה ל'נשמע', באו שישים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל [ו]קשרו לו שני כתרים. אחד כנגד 'נעשה' ואחד כנגד 'נשמע' (תלמוד בבלי, שבת, פח ע"א).

ילדים בוגרים יותר קבלו ממתקים בצורת הר סיני, שעליו ניתנה התורה. 

בבני ברק יש מאות בתי כנסת, ואת כולם מקשטים לכבוד שבועות בירק ובפרחים. התפלאתי לראות בין השאר פרחים מלאכותיים וכיסוי של שטיחי פלסטיק ירוקים. 

ר' ישראל מספר לי כי בספרות המנהגים ניתנו כמה טעמים לכך. ראשית, מקובל כי בהר סיני גדלו עשבים ופרחים בשעת קבלת התורה (אמנם זה במדבר ובקיץ, אבל האם יד ה' תקצר?), וכך כתב גם הרב משה איסרליש (הרמ"א) בהגהותיו לשלחן ערוך:  'ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת והבתים, זכר לשמחת מתן תורה' (אורח חיים, תצד, ג). והטעם השני, בחג השבועות ('עצרת') נידונים על פירות האילן (משנה ראש השנה, פרק א, ב), ולכן יש להזכיר זאת ולהתפלל על כך.

כך, למשל, נראה בית הכנסת המקושט בירק ובפרחים של חסידות סדיגורה:

בבית הכנסת של חסידי ויז'ניץ ניצב ארון הקודש הגדול בעולם, כך לפחות מקובל על אנשי הקהילה. האולם ענק ומרשים ובגלל גודלו הירק והפרחים כמעט שלא נראים.

בבתי הכנסת הקטנים יש נוכחות רבה יותר לצמחים.

הנה למשל בית הכנסת של חסידות זוטשקא (בית נדבורנה), כאן הקיפו את הבימה בענפי דקלים:

ובדומה, גם בבית הכנסת של חסידות ביאלה:

וזה בית הכנסת של חסידי אוטיניה (ענף של חסידות ויז'ניץ):

רשת המרכולים של רמי לוי משקיעה רבות בציבור החרדי, שכן מדובר בכוח קנייה גדול. שליחים מטעם הרשת מגיעים לבתי הכנסת עם שקיות ממתקים ושלטים לחלוקה, בהם מחניפים לתושבי העיר ומטמיעים בהם את הנאמנות ל'סל הקניות הזול במדינה'.

אבל אם נוציא דברים מהקשרם, בעלון הפרסום כתוב במפורש: 'רשת "רמי לוי" מיקרת'...

 

ולסיום, בערב שבועות מסתיימת גם ספירת העומר ומותר סוף סוף להסתפר. 

לקראת החג המספרות מפוצצות, ובבתי הכנסת של החסידים יש אפילו גמ"ח תספורות למעוטי יכולת.

תמיד יהיה מתנדב בעל ניסיון שיספר בחינם את חבריו. הדרישות ממילא אינן גדולות...

בבית הכנסת של חסידי נדבורנה נפלה בחלקי ההזדמנות לראות כיצד נראה אברך ללא כיפה, כובע או שטריימל. ראשו מגולח לגמרי, פרט לפאות. העיקר להיכנס לחג נקי, מגולח ומצוחצח.

התור לתספורת ארוך. אם אינך רוצה להחמיץ את השעה, אנא בוא חמש דקות קודם...

ביום שישי, ערב כניסת השבת והחג, אפשר לרכוש בזול את נר יקנה"ז.

אני תוהה כמה מבין קוראי המדור, שאינם שומרי מצוות, שמעו אי פעם את הצירוף הזה?

ובכן, אחת לכמה שנים, כמו שקרה השנה בשבועות, יום טוב נחוג בצמוד לשבת, ואז יש לחבר את ה'הבדלה', שבדרך כלל מסיימת את השבת ומבשרת על היציאה לימות החול, עם הקידוש על החג הנכנס.

יקנה"ז הוא ראשי תיבות של יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, והצירוף הזה רומז לסדר הברכות שיש לומר בקידוש של חג שחל במוצאי שבת: יין (בורא פרי הגפן); קידוש  (של חג); נר (של הבדלה); הבדלה (בין שבת ליום טוב); זמן (ברכת שהחיינו).

ידידי ר' ישראל הסביר זאת כך: 

במוצאי שבת התגלתה האש לאדם הראשון ולכן בכל שבוע, בהבדלה, אנחנו מברכים ברכת 'מאורי האש' על נר 'אבוקה', שיש לו לפחות שתי פתילות. בדרך כלל, בסיום ההבדלה מכבים את הנר ושומרים אותו לפעם הבאה, אך במוצאי שבת שהוא גם ערב חג יש בעיה. 

אך אין בעיה שאין לה פתרון. אמנם בחג אסור לכבות אש אך מותר להדליק אש לבישול ולמאור. מתקינים אפוא מראש אבוקות מיוחדות קטנות, שדולקות רק רבע שעה. ואותן מדליקים קודם הקידוש שהוא גם ההבדלה בין השבת לחג.