חלאקה (צילום: דנצ'ו ארנון) |
חלאקה היא כידוע טקס תספורת של ילדים בני שלוש הנהוג בקרב חרדים (וגם לא-חרדים רבים), בעיקר בחגיגות ל"ג בעומר שבהר מירון.
נדמה לי שקל להסכים שהסַפָּרים של החלאקה הם יותר גוזזים-חובבים מסַפָּרים מקצועיים, אז מה קורה אחר כך? מי מספר את ילדינו החביבים?
מספרת 'ראש קטן' ברמת השרון (רחוב ביאליק 45) מתהדרת בכך שהיא 'מספרת הילדים הראשונה בארץ מאז 1987'. האומנם?
משום מה, היומרה ההיסטורית נראתה לי מפוקפקת מאוד (גם הניקוד; לדעתי צריך להיות מִסְפֶּרֶת ילדים), אבל האמת היא שהתקשיתי להפריך טענה זו.
הייתכן שבאמת מדובר באבן דרך היסטורית בתולדות המספרות בארץ?
צילום: גדעון פליישמן |
בעיתון מעריב מצאתי התייחסות למספרה ברמת השרון. תחת הכותרת 'מספרה סבבה' מספרות המייסדות נורית ויעל:
מעריב, 21 במארס 1988 |
ניסיתי לבדוק באמצעות האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' ממתי יש אצלנו מספרות מיוחדות לילדים. האמת ניתנת להיאמר – לא מצאתי...
ניסיתי להיזכר היכן הסתפרתי אני כשהייתי ילד, ובכלל היכן הסתפרו ילדי ישראל לפני 1987, שנת המהפך ההיסטורי?
התשובה פשוטה: הסתפרנו במספרות הרגילות של הגברים או הנשים. הסַפָּרים או הספָּריוֹת שמו הגבהה על הכורסה הרגילה, אמא או אבא החזיקו בכוח את הפעוטות, ובעיקר את גולגולותיהם, כדי שלא יזוזו ממקומם וייפצעו מהמספריים הרצות, ובתוך כמה דקות נגמר הסיפור (תרתי משמע).
הנה כך סיפרה 'שושנה', בסגנון הומוריסטי שכבר אינו מצחיק, איך מספרים ילדים. השנה היא 1959:
מעריב, 16 באוקטובר 1959 |
ובינתיים שלח לי שמוליק שדה צילום של מספרה בכיכר מסריק בתל אביב ששמה המגניב הוא 'גזוז'.
לכאורה צריך להיות גזוּז – דבר נאה ומתקבל; אבל לפי התעתיק הלועזי (Gazooz) נראה שהם מתכוונים יותר לגזוֹז (המשקה המוגז או הלהקה).
צילום: שמוליק שדה |
גדעון נח צילם בכפר סבא מספרה שמרשה לעצמה פואטיקה קצת יותר פרועה (ובלשונם 'בלי בולשיט').
תבוא קוץ תצא פרח!
צילום: גדעון נח |
עוד סיפורי ספָּרים נחמדים, כולל שמות מגניבים, הבאתי בזמנו בפוסט 'הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר ועוד סיפורי סַפָּרים', 12 באוקטובר 2020.
תיקון טעות: צ"ל "תָּבוֹא קוֹץ תֵּצֵא פְרֶח..."😒
השבמחקדווקא האיות הלועזי GAZOOZ מעיד שהבעלים היטיבו לכוון למשמעות של "גָּזוּז", ולא למשקה המבעבע המיתולוגי.
השבמחקאכן זו הכוונה של בעלי המספרה ,
מחקבמובן של "לגזוז" ולא המשקה או הלהקה , שכבודם המוגז במקומו . שמוליק שדה
זו היתה אכן המספרה הראשונה לילדים בלבד. לא סיפרו שם מבוגרים. זה היה יחודה.
השבמחקבילדותי, עד 1950, גרתי בשכונת "הדר הכרמל" בחיפה. היו שם מספרות אחדות, אבל אמי הייתה לוקחת אותי רק לאחת, בה, היא הייתה אומרת: "יש לי אחוזים". המספרה הייתה ברחוב "הרצל", בקטע שבין הרחובות "סוקולוב" ל"יחיאל" והיא נקראה "מספרה קואופרטיבית". היו בה שלושה כסאות (למבוגרים) ואני לא זוכר שאי פעם ראיתי שם יותר משני ספרים. אחד, זה שבדרך כלל לא סיפר אותי, אני לא זוכר את שמו, אבל את השם השני אני זוכר היטב. הוא היה זה שכמעט תמיד סיפר אותי, כי הוא ידע הייטב איך להחזיק אותי שלא אזוז. גדליה, איפה שאתה, כעס לא נשאר בי, רק זכרון ילדות שטוב שישנו.
השבמחקhttps://onegshabbat.blogspot.com/2018/06/blog-post_25.html?m=1
מחקכשאני הייתי ילד הסתפרתי אצל אמא בבית... אבל אני זוכר בתור חייל בסוף שנות השמונים מספרה לילדים בלבד ברמת גן.
השבמחקבשנות הארבעים-חמישים בירושלים, ברחוב מאה שערים, הייתה מספרה של הספר שמואל חנוך. המיוחד במספרה שלו שהיה בה "סוס מקרוסלת קרקס", עליה היו מושיבים את הילדים והספר היה מספר את ראש הילד ותוך כדי היה מספר לו סיפורים.
השבמחקילדי השכונה אהבו מאוד את מספרתו של שמואל חנוך והלכו אליו בשמחה רבה וגם משכונות רחוקות יותר הגיעו אליו.
שמואל חנוך סיפר לי שקנה את הסוס מקרקס שפעם הגיע לירושלים.. איני בטוחה האם באמת הגיע קרקס לירושלים או שזה אחד מספוריו הטבולים בדמיון רב, אך היה זה באמת סוס אמתי של קרוסלת קרקסים..
כפי שכתבתי הילדים אהבו, התרגלו למגע ידיו ואהבו את סיפוריו גם כשגדלו ועברו לכיסא הרגיל של המבוגרים.
גם אחי, שסופר על ידי חנוך בילדותו, המשיך ללכת ולהסתפר אצלו גם כשעברנו לגור באזור מרוחק ואף כשהגיע לירושלים ב"רגילות" מהצבא - פקד מספרה זו.
מספרה אחרת בירושלים, ברחוב גאולה דאז, הייתה מספרה שבחלון הראווה שלה הייתה "בובת צרלי צפלין" חבושת צילינדר וחליפה שחורה עם מקל ניצוח בידה. הבובה ניצחה על מקהלה לא נראית ולא נשמעת אך משכה את תשומת לב ילדי השכונה שעמדו ובהו בנס מולם.
האם גם נכנסו בזכות הבובה להסתפר - אין לי מושג, אך ליד חלון הוויטרינה עמדו שעות.
(גילוי נאות - שמואל חנוך היה אבא של חברתי מילדות ושמעתי ממנו סיפורים רבים וגם על הקרקס שהיה.. כשנפטר נעלם הסוס, המשפחה חיפשה וניסתה לגלות היכן הוא - אך כנראה דהר לחזור לקרקסו.
אני זוכר מספרה ברחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב הילל. היה שם כסא קטן וגבוה עם צוואר וראש של סוס, לתספורת ילדים. סופרתי שם בשנות השישים.
מחקואני סופרתי שם בשנות החמישים בידיו האמונות של רוברט ולא היה צורך להחזיק אותי
מחקכדאי להעיר להם לשנות את הניקוד ואת ההגייה: מִסְפֶּרֶת ילדים
השבמחקאם יכתבו מיספרת זה יישמע כמו אימון כדורגל עם בעיטות מיספרת לאחור..הייתי טובע את המילה במשקל מקטלה (ולא מיקטלה) ומאפשר לכתוב masperat yeladim, למרות שהאקדמיה היתה מתנגדת כמובן
השבמחק"תבוא קוץ - תצא פרח" ניתן כמובן גם לפסק אחרת "תבוא, קוץ (=קצץ שערותיך) ותצא פרח", העיקר ש"תבוא"..
השבמחקאפשר גם: תבוא פוץ, תצא פוץ.
השבמחקאני בתור פוץ (קצת וותיק אמנם) מודיע לכם שלבוא ולצאת זה די נחמד.
😘
מחקBrain Washing Factory - כותרת משנה שנונה, תספורת עם חפיפת ראש (ו...שטיפת מוח)
השבמחקhttps://onegshabbat.blogspot.com/2017/09/blog-post_4.html
מחקולי טראומה בלתי נשכחת ממספרה ברחוב הרצל בחיפה. אך מדובר בספר יחיד אם כי המיקום המתואר דומה מאד לכתוב מעלה. יחד עם השיער חתך במספריו חלק קטן מאוזני בנקודה עצבית שעד היום מעירה אותי משנתי. קפצתי ורצתי מדממת הביתה. בטוחה שהורי לא הבינו מעבר לחבישה מה ההשלכות. אפילו התנצלות לא קיבלתי. עברתי למספרות נשים.
השבמחק