הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר ועוד סיפורי סַפָּרים

הסֶגֶר, אבוי, מותיר אותותיו גם על ראשינו, מחלפותינו, צמותינו, זקנינו וקרחותינו. 

המִסְפָּרוֹת סגורות והסַפָּרים שובתים מאונס, ואין לנו אלא להתנחם בלקט משעשע של סיפורי סַפָּרים, לא מסביליה אלא מכאן, חדשים גם ישנים שמקצתם פורסמו בעבר בבלוג.

א. מי באמת מספר את הסַפָּרים?

השאלה הזו, שמזכירה קצת את 'לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא?', נדונה בסיפור קצר של אהוד בן-עזר, שנדפס בספרו הנושא שם זה (הוצאת יבנה, 1982).

ברחוב שפ"ר 19 בתל אביב (ליד נחלת בנימין) נמצאת המספרה של שחר. אבל את מי בדיוק מספר שחר? אולי מטעמי חיסכון הוא מספר את עצמו, אולי את אחיו התאום? 

צילום: איתמר לויתן

(פורסם ב-15 ביוני 2020)

ב. מלתעות ומשחטה

מי רוצה להסתפר אצל תנין? המספרה של עוזי התנין נמצאת ברחוב נורדאו 4 ברמת גן. נציין לשבח את הניקוד המדויק.

צילום: גדעון פליישמן

ומי ימסור את ראשו למספרה 'בראש טוב' ששמה בישראל 'המשחטה'?

היא נמצאת ברחוב שער הגיא 14 בנתניה...

צילום: ארנון יהל

ג. שמות שנונים, משונים ומשוננים

ברחוב מנדלי מוכר ספרים 8 בתל אביב נמצאת מספרה עם שם נפלא: 'סיפור אחר'...

צילום: איתמר לויתן

וגם השם 'חד וחלק', באבן גבירול 21 בתל אביב, שנון ויפה.

צילום: דוד ירון

ברחוב הפרסה בירושלים (אזור התעשייה תלפיות) נמצאת מספרה בעלת שם תמוה במיוחד. 

צילום: דוד אסף

ד. הסַפָּר של מלך מרוקו

מורה הדרך מיקי מלכה צילם את השלט המופלא הזה בצפת ושלח לי. 

עם ייחוס כזה ועם קורות חיים כאלה – 'לשעבר סַפָּר של מלך מרוקו' – אפשר להניח שהמונים, בני כל הגילים, הדתות והעֵדות, אך במיוחד 'אברכים ובני תורה' (בהווה ומן הסתם גם 'לשעבר'), שזכאים גם להנחה, צובאים על המספרה של ברוך. מה גם שהוא מדבר אנגלית וצרפתית.

ובקרוב, החייט לשעבר של מלך פולין, המבשלת הקודמת של הצארינה יקטרינה, השיפוצניק לשעבר של מלכת אנגליה. השמיים הם הגבול.

צילום: מיקי מלכה

צילום: שמוליק שדה

(פורסם ב-9 במארס 2014)

ובצירוף מקרים משעשע, הערב (12 באוקטובר 2020) בערוץ 13 מתועדים שני אחים מרמת גן שסיפרו את מלך עיראק...

תודה למנחם רוזנברג

ה. מספרה בגטו

אני מודה שכאשר ראיתי לראשונה את הצילום הזה לבי החסיר פעימה. חשבתי שמדובר בבדיחה לא מוצלחת, אבל טעיתי. אכן ברחוב ביאליק (!), בעיר העתיקה של רמלה, יש מספרה ושמה 'מספרת הגטו'. יש להם אפילו דף בפייסבוק. 

אני מבין שמדובר בערבים-ישראלים, ואולי הכוונה שלהם תמימה לגמרי וה'גטו' מנקודת מבטם הוא השכונה, אבל לדעתי יש כאן צרימה נוראה.

צילום: מיקי כהן

ואגב מספרות של ערבים...

דנצ'ו ארנון יצא למשימת צילום מעבר לקו הירוק.

בעיר בית סאחוּר שבשטח A, לא הרחק מבית לחם, הוא הופתע לגלות את דוגמן הבית של 'סלון הארז'.

צילום: דנצ'ו ארנון

'נראה לי', כתב דנצ'ו, 'כי בעל מספרת הגברים הזו ביקש מצייר השלטים דוגמה של גבר יפה תואר ומזוקן. הצייר חיפש באינטרנט ומצא את ... הרצל.

(פורסם ב-9 בדצמבר 2019)

ו. הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה, 

שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה,

'אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר'

שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר.

בתחרות הסַפָּר המגניב – תחרות שאמנם אינה נושאת פרסים אך מזכה את בעליה בפרסום נדיב – אני מציע למקום הראשון את הסַפָּר אילן רובין מרחוב ארלוזורוב 41 בתל אביב (פינת סוקולוב). אגב, הוא מספר רק בלילה, בין 24:00-17:00. סַפָּר של לילה.

בפרץ של השראה בחר סַפָּרֵנוּ להשקיע גם בסִפְרוּת העברית. במקום לתלות, כנהוג, תמונות שֵׂעָר גולש ושופע של ידוענים וידועניות הוא פרסם על חלון הראווה של מספרתו את 'בַּלָּדָה עַל הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ והַשֵּׂעָר הַקָּצֵר', שירו הנהדר של יהודה עמיחי (2000-1924).

מה מתאים מזה? מה מקורי מזה? מה נאה מזה? נקווה שכישרונו כסַפָּר אינו פּחוּת מאהבתו לשירה. וגם אם מדובר ב'גימיק', שמטרתו למשוך לקוחות, הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

צילום: איתמר לויתן

צילום: שמוליק שדה

והשתא דאתינא להכא נימא ביה מילתא, דהיינו ועכשיו כיוון שהגענו לכאן נאמר משהו גם בעניינו של השיר.

שיר זה של יהודה עמיחי נכתב לאחר מלחמת העצמאות (השורה הראשונה מסמנת לנו שמדובר בשער ראשו של חייל, שקוצץ עם בואו למחנה הצבאי), ונדפס לראשונה בשנת 1958 בספרו במרחק שתי תקוות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ח). השיר זכה לשני לחנים נפלאים, ושניהם הולחנו לקראת אותו אירוע עצמו: 'ערב שירי משוררים', שהפיקו בגלי צה"ל בשנת 1972. הידוע יותר הולחן על ידי מוני אמריליו (שהשנה חוגג את יום הולדתו השמונים ושמונה – כה לחי!) והתפרסם בביצועם של 'הדודאים'; הפחות מוכר הולחן על ידי סשה ארגוב ושרה אותו אז חוה אלברשטיין.

זו הזדמנות להיזכר וליהנות משניהם. שני לחנים שונים מאוד זה מזה, ועל כן מפיקי אותו ערב שירי משוררים לא ויתרו עליהם וכללו את שניהם במופע.

הנה קודם כל לחנו הקסום של אמריליו בביצועם של 'הדודאים', בני אמדורסקי וישראל גוריון:

 

וזהו לחנו הנשכח והיפהפה של אלכסנדר ארגוב בביצועה של חוה אלברשטיין:

 

ולסיום, פנינה דוקומנטרית נדירה שנמצאה בארכיון הטלוויזיה הלימודית: יהודה עמיחי קורא את הבלדה שחיבר ודן בתוכנה בשיחה עם חנה קאופמן (ההקלטה לא מתוארכת; אחרי 1972).

 

המראיינת חנה קאופמן תהיה לימים פרופסור חנה קרונפלד, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בֶּרְקְלי, שספרה על שירת עמיחי הופיע בשנת 2015.

(פורסם ב-16 באפריל 2017)

ז. הסַפָּר של ביאליק

שמואל אבנרי, מנהל הארכיון של בית ביאליק, שלח לי את הקטע הנחמד הבא, מתוך ספרו של חיים גלקיסברג, ביאליק יום-יום (דביר, תשי"ג). ביאליק מתאר את חוויותיו כשהסתפר בניו-יורק ואת הסַפָּר-הפילוסוף...