א. צניעות באשדוד
רבני העיר אשדוד ואדמו"ריה הוציאו אזהרת צניעות מחמירה לבנות העיר.
ובכן, מי היה מאמין? 'הנשים נוסעות בקורקינט (ובפרט חשמלי), וכן בקארטינג'. ואל לה לנערה מעל גיל תשע (למה דווקא תשע?) להשתמש בכלים אלה, ובפרט לא באופניים!
ובנוסף, יש תלונות שהנשים מדברות ומשיחות ביניהן באוטובוס (בחלק האחורי כמובן) בקולי קולות! שומו שמיים! עליהן לזכור כי הן נמצאות במקום אחד עם 'האנשים', ועליהן לדבר בשקט.
מה שמצא חן בעיניי –
ובעיני רמי נוידרפר ששלח לי את הצילום של הכרוז –
הוא הסיפור של הקארטינג.
זה החזיר אותנו לימי נעורינו בשנות השישים בתל אביב, כשבגני התערוכה היה מגרש קארטינג – כך קראו למכוניות הזעירות הללו, שישבו בהן ביחיד או בשניים וכל מה שהיה להן היה הגה. המכוניות נסעו על משטח מיוחד והכיף הגדול היה שהן התנגשו זו בזו כל הזמן – ואני הייתי בטוח שכבר אין דברים כאלה בעולם.
אז באשדוד יש (או, מה שיותר סביר, שהאדמו"רים הנכבדים לא יודעים בכלל מה זה קארטינג)!
בגני התערוכה גם היה מסלול מיוחד לקארטינג של גדולים, ולתדהמתי מצאתי במרשתת סרטון קצר של אולפני הרצליה שתיעד את מרוצי הקארטינג בשנת 1964 – לחצו
כאן.
ב. תיבת הגאולה
בפאתי המושב הדתי
בית גמליאל (ליד העיר יבנה), קשורה לעמוד, נמצאת 'תיבת הגאולה'. ומה בתיבה?
ובכן, מדובר על תיבת
עירוב, שמזכירה לעוברים ושבים מחוץ לתחום השבת של המושב שלא לטלטל שלא מדעת חפצים קטנים שברשותם. ומה הקשר לגאולה? אם תשמרו על מצוות עירוב, הרי שממילא אתם שומרים על השבת וכך תביאו גאולה לעולם.
|
צילום: יוחנן פלוטקין |
ג. לא תלבש מזרון שעטנז
איסור שעטנז הוא מהתורה, חלק ממשפחת איסורי הכלאיים, ועל פיו אין ללבוש בגד שבו ארוגים יחדיו צמר ופשתן.
יאיר פז הופתע לגלות כי בימינו לא רק מסעדות זקוקות לתעודות הכשר מהרבנות אלא גם מזרונים.
בחנות המזרונים הירושלמית של 'פולירון' (תוצרת קיבוץ זיקים שבעוטף; ואגב, מעדות אישית – מזרונים נהדרים!) מוצגת תעודה כזו ועל פיה המזרונים וספות הבד שנמכרים בחנות הם טהורים לחלוטין ואין בהם שעטנז. כל הרוצה ללבוש מזרון או ספה יכול לעשות זאת ללא חשש.
|
צילום: יאיר פז |
ואם אנחנו כבר בענייני שעטנז, דעו לכם שאפשר גם להתפרנס מזה. שימו לב למכרז החדש של עיריית בני ברק: שירותי מעבדה לבדיקות שעטנז...
|
תודה לגונן זיק |
מויקיפדיה העברית למדתי שמעבדת השעטנז הראשונה נפתחה בארה"ב ב-1941, ומאז כנראה העסקים פורחים ומשגשגים...
|
מעבדת השעטנז הראשונה בווילאמסבורג (צילום: DRosenbach, ויקימדיה) |
גם בירושלים פועל מזה שנים מעבדה כזו. במעבדה זו
כבר עסקנו בעבר...
ד. היכונו למאבק
שוק מחנה יהודה על הכוונת.
|
צילום: דוד אסף |
והנה ההמשך...
הכי אהבתי את הפנייה לביד"ץ של 'תושבי השכונות מחנה יהודה והשטעטלאך וסביבותיה' (מן הסתם הכוונה לשכונות החצר החרדיות בתי ראנד ובתי ברוידא הסמוכות לשוק).
|
צילום: טובה הרצל |
ה. מניין לתחיית המתים מדאורייתא?
במשרד בית ההספד של קהילת ירושלים (קרי, חברה קדישא גומלי חסד של אמת) לא לוקחים סיכונים, למרות שזה עשוי לפגוע להם בפרנסה...
|
צילום: ישראל יובל |
תיקון טעות לגבי "תיבת הגאולה": היא מסייעת *לא* לטלטל חפצים מחוץ למושב.
השבמחקמעבדת השעטנז פועלת בבני ברק מזה עשרות שנים.
השבמחקוכן, גם במזרנים וריפוד כסאות צריך שלא תהיה תערובת של צמר ופשתן.
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק... אוי לאנשים שמתפתים משיחה של נשים או מילדה בת 11 שנוסעת על קורקינט. אני חושב שהם צריכים לחפש את הבעיה אצלם ולא אצל הנשים והילדות.
השבמחקלגבי השעטנז במזרון, זה קצת כמו אקונומיקה כשרה לפסח והמנהג החדש יחסית לא להאכיל פרות בחמץ כי שהחלב שלהן לא יהיה חמץ.
נראה הדבר שאינך מכיר את ההיסטוריה של האיכרים היהודים בארצות אירופה ובמיוחד בפולין אוקראינה ועוד. שם אכן הקפידו על אי האכלת פרות חולבות בחמץ בתקופה שלפני הפסח.
מחקהסיבה כאן היא לא מחשש לחלב חמץ. הסיבה היא שצואת בעלי החיים עלולה להכיל שאריות בלתי מעוכלות של האוכל.
מחקההבדל בין גילוי תרבותי משעשע לבין בורות - אני חרדי על מלא ונוסע למסעות צילום בעולם כשאני חוצה את אפריקה או אסיה ומתעד תרבויות זה מסקרן אותי כי אני מפרש את מספר הטבעות שעל הצוואר או פרטי הלבוש על פי תרבותי שלי ובדרך כלל המבט הוא שוגה אבל משעשע... אך לעולם לא אביע "הבנה או דעה" בדבר שאני לא מבין. איסור שעטנז שהוא חמור מאוד יש גם במושבים ובמזרונים אפילו שלא לובשים אותם, מספיק שהציצית שעל גופי תיכרך עם חוט פרום מהמזרון. צחוק פה צחוק שם זה בסדר, גם אני נהנה מהמראה שמוצבת לפני אבל אל תביעו בורות.
השבמחקאת זה ממש לא הבנתי "מספיק שהציצית שעל גופי תיכרך עם חוט פרום מהמזרון" - אז גם מזרון פשתן אסור לכאורה...
מחקמושב בית גמליאל ליד יבנה... שאלה חשובה היא לאן נעלמו "יבנה וחכמיה"?
השבמחקתפקיד התיבה הוא לאחסן את אותם חפצים שבכיס למי שרוצה לעבור את תחום העירוב. בחזרתו יוכל לאסוף את החפצים מהתיבה. רעיון יפה בעיני.
השבמחקכרגיל הכותב מזלזל האדמורים, וטוען שאינם יודעים מה זה קארטינג. אם היתה לך קצת הבנה בחסידות (יש כמה ספרים על 'מחקרי החסידות', כדאי לך לקרוא!), היית יודע שאדמורים, מרגע שמתאדמרים (זה הפועל?), נחה עליהם רוח הקודש, והם יודעים הכל, כולל מה קורה באוטובוס בו מעולם לא נסעו.
השבמחקגם עלי נחה רוח הקודש לפעמים ומצטט את תוכחת משה לשבטי ישראל.
מחקהמקור של שטעטלאך הוא מהאגדות על ר' יוסף יושעה ריבלין. הכוונה גם לזכרון טוביה ועוד. סיפור ארוך שנכתב במקום אחר.
השבמחקמספרים שבעבר את המועמדים למשרה בחברא קדישא היו בוחנים באמצעות שמירה על נפטרים ללילה אחד.
השבמחקאחד הנפטרים היה חי למדי, שכיסה את עצמו בטלית כדי לבחון את עצביו של המבקש להתקבל לעבודה.
בחצי הלילה, היה המת החי מתחיל להתלונן על מצבו. להשמיע קולות של חוסר שביעות רצון ולהתנועע באי נוחות.
אחד מהשניים היה יוצא חי בסופו של דבר. אם נשמתו של המועמד פרחה מרוב פחד - אות הוא שמלכתחילה לא היה האיש ראוי להמנות על שורות החורה הקדושה.
מאידך, אם היה המועמד נוטל נבוט וחובט אחת-שתיים בראשו של הבר-מינן הלא מרוצה, כדי לא להפסיד חלילה את דמי הקבורה בבוקר (על קבורת מת-חי כנראה שהיו מקבלים פחות) - אות הוא כי הוא ראוי והגון להצטרף לחבורה ולשתות לשוכרה בז' באדר כמו שצריך.
Exurge Bagatze, et iudica causam tuam!
יש בשכונת מחנה יהודה מערות?
השבמחקאיך הם מתכוונים להפוך את המקום ל"מערת פריצים"?
המכתב מרבני אשדוד הוא פראודיה.
השבמחקכמו הפרודיה כיצד בודקין האם הנערה בתולה או חו"ח לא. (סיפור חבית היין).
מחקזכרונו של דוד אסף מטעה אותו. הוא זוכר את המכוניות המתנגשות, בעוד קארטינג היה משהו אחר. מסלול מרוצים של מכוניות מונעות בנזין.
השבמחקלגבי האוטובוס הפיתרון הפשוט הוא לבקש מהגברות לשבת על גג האוטומוביל ובכך לפתור גם את בעיית הצפיפות. ובנימה רצינית. באזור הנ"ל ישנם חסידויות עם הקפדה יתרה על מכשירים "כשרים" כלומר טלפון כשר ללא SMS וללא וואצאפ. מה שמותיר להן אך ורק לנהל שיחות טלפון. ולכן התלונה על הרעש...
השבמחקעד תחילת המאה העשרים היו בברלין אוטובוסים שבהם היו מקומות ישיבה על הגג הפתוח. המדרגות היו מחוברות לאוטומוביל מאחור והיו לולייניות באופן שהיו פתוחות מלמטה. לנשים היה אסור ליסוע בקומה השנייה. מספרים שהסיבה היא משום שאז נשים היו לבושות רק בשמלות, וכדי שלא יוכלו להציץ להן,היה אסור להן לטפס במדרגות הברזל לקומה השנייה...
מחקלא להחמיץ את ראשי התיבות המומצאים של כותבי הפשקווילים: "...אם חלילה וחס יוציא רש"ע העיר את תוכניותיו .." יש רק בעיה קטנה בהכפלת "ראש עיר - העיר"... באחד הפשקווילים שנכתבו בסמוך לתשעה באב, זעקו "המעוררים" תוך ציטוט הפסוק באיכה: "עולליה הלכו שבי לפני צר"- ולתומי חשבתי שכוונתם ,למשל, לתינוק כפיר ביבס, בן השנה וחצי, שנחטף ע"י הנבלות מחמאס, וכבר אמרתי לעצמי, אפילו את קנאי ירושלים, זיעזע הטבח בשבעה באוקטובר, והזיז אותם מעמדתם המתבדלת, אך מהר מאד נוכחתי בטעותי. מי הם העוללים שהלכו שבי לפני צר, לדידם של המזדעזעים? ובכן, הם ילדי ישראל הזכים והטהורים, שבניית רבי קומות בקרבת מגוריהם בנחלאות, תדיח אותם, חלילה, מדרך הישר וממסורת אבותינו.
השבמחקנקודה ראויה לציון במודעה, בגירסה שפורסמה באתר. מי שחתום על המודעה הוא חנוך זייברט, שמכונה 'ראש העירייה', ולא 'ראש העיר' כמקובל.
השבמחקיש בציבור החרדי המקפידים על מטבע הלשון הזו, כיוון שראשי העיר האמיתיים הם גדולי התורה הגרים בה, ולהם שמור התואר. מי שעומד בראש הרשות המקומית הוא בסה''כ ראש הגוף הביוקרטי , העירייה.
לפעמים אותה מודעה תתפרסם בעיתונים שונים בהבדל בתואר, אם העיתון המסוים מקפיד על העניין הוא יתקן ויגיה מ'ראש העיר' ל'ראש העירייה'. לאמיתו של דבר יש קשר הדוק בין 'ראש העיר' (הרב המקומי) ל'ראש העירייה', כי הדרך להיבחר בבחירות המקומיות הוא באמצעות טוויית קשרים ודילים עם בני הבית הגבאים והמשרתים של הרב, וכך גם נוהג זייברט שהוא מושחת וגס רוח.