‏הצגת רשומות עם תוויות שעטנז. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שעטנז. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 10 בספטמבר 2026

ארץ הקודש: דודאי ראובן, שלום בית, שעטנז, מו"לות ומשיח

 א. דּוּדָאֵי ראובן

דּוּדָא רפואי (ויקימדיה)


מעשה הדודאים הוא סיפור קצר המובא בספר בראשית (פרק ל, 16-14) ומתאר אפיזודה משונה שהתרחשה בקרב משפחתו של יעקב, השוהה לפי שעה בבית לבן הארמי בחרן שבארם נהריים. על פי המסופר, ראובן, הבן הבכור, מצא 'דודאים בשדה' והביאם לאימו לאה. רחל, העקרה, התקנאה בה וביקשה ממנה את הדודאים. לאה, שידעה כי היא ה'סֶקֶנְד בֶּסְט' ויעקב נוהג לישון בלילה אצל רחל, כעסה על צרתה: 'הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?'. בתמורה הסכימה רחל כי באותו ערב ישכב יעקב עם לאה ולא איתה, וכך היה (ובסופו של דבר אכן הרתה לאה וילדה את יששכר). 

מאז ואילך הפכו הדודאים לצמח שמביא עימו מזור לנשים עקרות. אשר לזיהוי הצמח, יש הסכמה בין החוקרים כי מדובר בצמח הנקרא דודא רפואי. הדודאים, כאמור בשיר השירים (ז 14), נותנים ריח משכר, אך כל חלקיו, כולל העלים, הזרעים והפירות, רעילים ודורשים הבשלה מלאה (במקרה של הפירות) וטיפול מיוחד לפני אכילתם.

מי שמעוניין (בעצם, מי שמעוניינת) בדודאי ראובן, יש אפשרות למשלוח עד הבית.

צולם ברחוב הטורים, ירושלים (צילום: מנחם וייס)


ב. כדורי שלום בית

ועוד בענייני סגולות לחיזוק הזוגיות. הפעם, לא לאישה אלא לגבר, ואין מדובר בדודאים, בהפרחת יונים בכותל או בטבק להרחה, אלא בדבר עצמו: כדורי שלום בית. ובלשון פחות נקייה: כדורי ויאגרה (במקרה הטוב), או איזה קוקטייל סודי עם סודה לשתייה שמישהו זייף בסין.

מה שכן, סדר צריך להיות. הכדורים אינם מיועדים בשום אופן לרווקים, לזוגות ש'חיים בחטא' או לכאלה שלא התחתנו ברבנות, אלא ל'נשואים בלבד!!' (מה הקטע עם שני סימני קריאה?). אני תוהה אם יש מי שבודק, ואיך בדיוק הוא בודק.


צילום: משה הררי


ג. צמר ופשתן

כך נראה חלון ראווה של חנות בגדי הגברים בר ג'ו דה לוקס, ברחוב אגריפס 8 בירושלים. 

צילום: טובה הרצל


חס ושלום שנחשוד בבעלי החנות שהם מוכרים חליפות בד ופשתן יחד, שהרי זה איסור שעטנז גמור. אבל לכו תדעו מה קורה שם בלילה, בין הפשתן והצמר... החנות נסגרת, יש חושך ואף אחד לא ממש משגיח!


ד. אושר-פרינט

צילומים: פיני גורליק


פרק חדש נכתב בתולדות המו"לות העברית. 

רשת המרכולים החרדית אושר עד אינה מפסיקה להפתיע את מעריציה (ואני בתוכם). לאחרונה הם נכנסו גם לעסקי מו"לות והוצאת ספרים. עדיין אין מערכת פרסומים, לקטורים או ספרים מקוריים חדשים, אבל לא נופתע אם גם אלה יגיעו. בינתיים הם מסתפקים ב'ללכת על בטוח', ומדפיסים ספרי קודש שאין עליהם זכויות יוצרים ולא צריך לשלם תמלוגים לאף אחד.


ה. איפה המשיח?

המשיח נמצא בכל מקום, בו בזמן. בירושלים ובמנהטן, וזה תמיד אותו אחד.

בחניון ליד שוק מחנה יהודה בירושלים זה אפילו מתחרז: 'זה המשיח' ב'מתחם כי"ח'...

צילום: טובה הרצל


בניו יורק, לעומת זאת, הוא נמצא במנהטן, ברחוב 45.

צילום: דן גלמן

יום חמישי, 29 באוגוסט 2024

ארץ הקודש: קארטינג באשדוד, תיבת הגאולה, מזרון שעטנז, ירושלים לאן, תחיית המתים

א. צניעות באשדוד 

רבני העיר אשדוד ואדמו"ריה הוציאו אזהרת צניעות מחמירה לבנות העיר.

ובכן, מי היה מאמין? 'הנשים נוסעות בקורקינט (ובפרט חשמלי), וכן בקארטינג'. ואל לה לנערה מעל גיל תשע (למה דווקא תשע?) להשתמש בכלים אלה, ובפרט לא באופניים!

ובנוסף, יש תלונות שהנשים מדברות ומשיחות ביניהן באוטובוס (בחלק האחורי כמובן) בקולי קולות! שומו שמיים! עליהן לזכור כי הן נמצאות במקום אחד עם 'האנשים', ועליהן לדבר בשקט.


מה שמצא חן בעיניי 
– ובעיני רמי נוידרפר ששלח לי את הצילום של הכרוז – הוא הסיפור של הקארטינג.

זה החזיר אותנו לימי נעורינו בשנות השישים בתל אביב, כשבגני התערוכה היה מגרש קארטינג – כך קראו למכוניות הזעירות הללו, שישבו בהן ביחיד או בשניים וכל מה שהיה להן היה הגה. המכוניות נסעו על משטח מיוחד והכיף הגדול היה שהן התנגשו זו בזו כל הזמן – ואני הייתי בטוח שכבר אין דברים כאלה בעולם. 

אז באשדוד יש (או, מה שיותר סביר, שהאדמו"רים הנכבדים לא יודעים בכלל מה זה קארטינג)!

בגני התערוכה גם היה מסלול מיוחד לקארטינג של גדולים, ולתדהמתי מצאתי במרשתת סרטון קצר של אולפני הרצליה שתיעד את מרוצי הקארטינג בשנת 1964 – לחצו כאן.

קארטינג בגני התערוכה, 1964 (צילום מסך)

ב. תיבת הגאולה


בפאתי המושב הדתי בית גמליאל (ליד העיר יבנה), קשורה לעמוד, נמצאת 'תיבת הגאולה'. ומה בתיבה?

ובכן, מדובר על תיבת עירוב, שמזכירה לעוברים ושבים מחוץ לתחום השבת של המושב שלא לטלטל שלא מדעת חפצים קטנים שברשותם. ומה הקשר לגאולה? אם תשמרו על מצוות עירוב, הרי שממילא אתם שומרים על השבת וכך תביאו גאולה לעולם.

צילום: יוחנן פלוטקין

ג. לא תלבש מזרון שעטנז

איסור שעטנז הוא מהתורה, חלק ממשפחת איסורי הכלאיים, ועל פיו אין ללבוש בגד שבו ארוגים יחדיו צמר ופשתן.

יאיר פז הופתע לגלות כי בימינו לא רק מסעדות זקוקות לתעודות הכשר מהרבנות אלא גם מזרונים.

בחנות המזרונים הירושלמית של 'פולירון' (תוצרת קיבוץ זיקים שבעוטף; ואגב, מעדות אישית – מזרונים נהדרים!) מוצגת תעודה כזו ועל פיה המזרונים וספות הבד שנמכרים בחנות הם טהורים לחלוטין ואין בהם שעטנז. כל הרוצה ללבוש מזרון או ספה יכול לעשות זאת ללא חשש.

צילום: יאיר פז

ואם אנחנו כבר בענייני שעטנז, דעו לכם שאפשר גם להתפרנס מזה. שימו לב למכרז החדש של עיריית בני ברק: שירותי מעבדה לבדיקות שעטנז...

תודה לגונן זיק


מויקיפדיה העברית למדתי שמעבדת השעטנז הראשונה נפתחה בארה"ב ב-1941, ומאז כנראה העסקים פורחים ומשגשגים...

מעבדת השעטנז הראשונה בווילאמסבורג (צילום: DRosenbach, ויקימדיה)

גם בירושלים פועל מזה שנים מעבדה כזו. במעבדה זו כבר עסקנו בעבר...


ד. היכונו למאבק

שוק מחנה יהודה על הכוונת.

צילום: דוד אסף

והנה ההמשך... 

הכי אהבתי את הפנייה לביד"ץ של 'תושבי השכונות מחנה יהודה והשטעטלאך וסביבותיה' (מן הסתם הכוונה לשכונות החצר החרדיות בתי ראנד ובתי ברוידא הסמוכות לשוק).

צילום: טובה הרצל

ה. מניין לתחיית המתים מדאורייתא?

במשרד בית ההספד של קהילת ירושלים (קרי, חברה קדישא גומלי חסד של אמת) לא לוקחים סיכונים, למרות שזה עשוי לפגוע להם בפרנסה...

צילום: ישראל יובל

יום שני, 6 במרץ 2017

פרנסות של יהודים: שעטנז; מכבסת הסיקריקים; גמ"ח אופנועים

א. מין בשאינו מינו?

שַׁעַטְנֵז הוא כידוע ליודעים איסור דאורייתא. באופן כללי, אסור לערבב צמר ופשתן בבגד אחד, שכן בכך יחטא החוטא באיסור כלאיים.

כל כך נכבד הוא איסור זה, עד שיש מעבדות מיוחדות לזיהוי שעטנז והידועה שבהן נמצאת ברחוב מאה שערים 6 בירושלים (עסקנו בה מעט בפוסט 'מעבדות, לא מה שחשבתם', 11 בינואר 2016).


שעל כן מה הופתע ד"ר יוסי במברגר, כאשר שוטט בחוצות ירושלים וגילה בבנין הרפאים של 'מרכז כלל' ברחוב יפו חנות לבגדים מיד שנייה שמתהדרת בשם 'שעטנז'.

צילומים: יוסי במברגר

האם היית ממליץ לאדם הפותח מסעדה לקרוא לה 'טריפה'? – שאלני יוסי, ותהה 'אולי יש לה הסכמי עודפים עם המעבדה לבדיקת שעטנז במאה שערים'...

ב. עיר ללא אלימות?

צילום: זאב קינן

כתב לי זאב קינן:
לא רחוק מביתי בירושלים מוצב תמרור המודיע שהאזור מרושת במצלמות אבטחה במסגרת תוכנית הקרוייה 'עיר ללא אלימות'. אבל בעיר, המתהדרת בשמות רחובות לוחמניים במיוחד, כאלה שעלולים לגרום לכל ילד לרעוד על משכבו בלילות ('אנוסי משהד', 'קדושי סלוניקי', לדוגמה), אתה שואל את עצמך האם השמות הללו היו באמת נחוצים להיקבע ברחובותינו?
בתור מורה דרך, אני מתקשה תמיד לתרגם לדוברי אנגלית את שם הרחוב 'עולי הגרדום' בשכונת ארמון הנציב. וכי לא די היה בשמות הגיבורים שמסרו את נפשם, גם בלי להנציח את שמם הכולל? גם בקטמונים יש רחוב עם שם מיליטריסטי: 'קנאי הגליל'. 
שם רחוב מילא, אבל הופתעתי לגלות בו את המכבסה שמתהדרת באותו שם. מה מכבסים שם? גלימות סיקריקים? את כתמי הדם של הדוקרים והנדקרים? 
האמת היא שבעל העסק אדם נחמד מאד. לא קנאי ולא סיקריקי, כך אני מתרשם. אפשר להניח שבעלי המכבסה לא היו ערים למטען ההיסטורי של השם, ובסך הכל קראו לו בשם הכי זמין שעמד לרשותם, ולכן לפחות נעשה להם פרסומת בבלוג. 

רחוב עולי הגרדום בירושלים

אמר העורך: 

הכל נכון, אבל אין סיבה להציק דווקא לירושלים על שמות רחובותיה. היא ממש אינה יוצאת דופן בשמות רחובות 'קשים לעיכול' (והדברים נכתבים ביום שבו החליטה מועצת עיריית ג'ת להיענות לדרישת שר הפנים ולהסיר את שלט הרחוב הנושא את שמו של יאסר עראפאת). 

בראשון לציון יש את 'רחוב קידוש השם', וגם בתל אביב, העיר הפלורליסטית ושוחרת השלום, יש 'רחוב אנוסי משהד', לא הרחק מ'רחוב לוחמי הגטאות'... 

על 'רחוב עולי הגרדום' בכלל אין מה לדבר; יש כמותו בתל אביב (מצטלב עם 'רחוב הרוגי מלכות'), בנתניה (כולל 'גן עולי הגרדום'), בבאר שבע, בדימונה, בשדרות (לא הרחק מ'כיכר חללי פעולות האיבה') בראשון לציון, באשקלון, ברמת גן ועוד.

והנה המערכון החביב של החמישיה הקאמרית שנדרשו גם הם לסוגיה (תודה לגילה):


ג. גמ"ח מעורב

גמ"ח, כידוע, הוא ראשי תיבות של גמילות חסדים – מגוון סוגים של עזרה וסעד רפואי או חברתי, בדרך כלל חינם אין כסף או בעלויות מינימליות. הגמ"חים נפוצים בעיקר בחברה החרדית ומתרכזים בדרך כלל בסיוע למשפחות עניות במזון, בביגוד, בריהוט, ברפואה, אך כמובן לא רק באלה – מהשאלת שמלות כלה ועד תנורי חימום ('שטיסל'!) ומוצצים. לפעמים הגמ"חים הללו פועלים בתחומים דמיוניים, שלא לומר הזויים.

הנה למשל הגמ"ח שמפרסם את עצמו על גבי נגרר החונה בעיר מודיעין (מודיעין, לא מודיעין עילית). ככל הנראה, גם העגלה הנגררת עצמה היא חלק מהגמ"ח.

צילום: רון חרמוני-להט

יום שני, 11 בינואר 2016

פרנסות של יהודים: מעבדות, לא מה שחשבתם

יש משחק כזה. של אולפני דיסני...

אחרי שעסקנו בדוקטורים ('דוקטור! דוקטור!') ובאקדמיות ('האקדמיה הישראלית למדעים'), הגיעה שעתן של המעבדות. תשכחו מכימיה או ביולוגיה, מיקרוסקופים או צלחות פטרי. המעבדות היום הרבה יותר מגוונות ומעניינות.

א. המעבדה המיקרוביולוגית

כדי להבין את מינוּף עולם המעבדות נתחיל בעולם הקלאסי, באותם לבורנטים עמלנים שמעניקים לנו במסירות שירותי מעבדה חובקי עולם. אני בטוח שפרופסור סמרה מבית החולים בילינסון מנצחת על קונצרן פעילויות משוכלל ומרתק במיוחד, אבל היפוכונדרים חלושי דעת כמוני חשים ברע רק מקריאת הרשימה, ובטוחים – כמו ג'רום ק' ג'רום מחבר 'שלושה בסירה אחת' – שבגופם מקננות כל המחלות האלה...

צילום: איתמר וכסלר

ב. המעבדה לתיקוני חרמשים

במעבדה הזו (שצילומה נלקחה מארכיון השלטים של איתמר וכסלר, ואין לדעת אם היא עדיין פעילה) ישחיזו למענכם משורים וחרמשים, מכסחות ומפוחים, וגם שרשראות למגוון שימושים שעשויים לעלות בדעתכם.

צילום: איתמר וכסלר

ג. המעבדה לצילום מים

לצלם מים כולם אוהבים... אבל ביוב?

(מקור: שומר)

ד. המעבדה למשענות ראש וגב

אין משענת – חוץ מקנה רצוץ – שאין לה מעבדה.

צילום: איתמר וכסלר

ה. מעבדות לעיניים ולשיניים

יש מעבדות שמתמחות בחלקי גוף שונים. לפי הפרסום שהן עשו לעצמן לא בטוח שאלה המקומות הכי מומלצים.

גם כאן, הצילומים נלקחו מארכיון השלטים של איתמר וכסלר ובהחלט ייתכן שהמעבדות והשילוט כבר שודרגו מאז. האופטומטריסט YOSEF פעל בזמנו ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, והמעבדה של רופא השיניים הייתה בשוק הכרמל.



ו. מעבדות במגזר החרדי

1. כובעים

ישראל מידד שלח לי את המודעה הזאת, שמציגה עבודת כפיים אמיתית במעבדה, כולל סולמות, מטאטאים ומכסחות:


2. שעטנז

אין לך מצווה בתורה שזכתה למעבדות אמיתיות עם מיקרוסקופים ומומחים לטקסטיל כמו איסור שעטנז. איתמר וכסלר מצא בארכיונו תמונה ישנה של המעבדה ברחוב מאה שערים:


וכך נראה השלט היום, מרוענן ומעודכן מבחינה גרפית, כולל הבס"ד הבלתי נמנע שנשמט מהשלט המקורי:

(צילום: צביה, ויקימדיה)