פרנסות של יהודים: שעטנז; מכבסת הסיקריקים; גמ"ח אופנועים

א. מין בשאינו מינו?

שַׁעַטְנֵז הוא כידוע ליודעים איסור דאורייתא. באופן כללי, אסור לערבב צמר ופשתן בבגד אחד, שכן בכך יחטא החוטא באיסור כלאיים.

כל כך נכבד הוא איסור זה, עד שיש מעבדות מיוחדות לזיהוי שעטנז והידועה שבהן נמצאת ברחוב מאה שערים 6 בירושלים (עסקנו בה מעט בפוסט 'מעבדות, לא מה שחשבתם', 11 בינואר 2016).

שעל כן מה הופתע ד"ר יוסי במברגר, כאשר שוטט בחוצות ירושלים וגילה בבנין הרפאים של 'מרכז כלל' ברחוב יפו חנות לבגדים מיד שנייה שמתהדרת בשם 'שעטנז'.

צילומים: יוסי במברגר

האם היית ממליץ לאדם הפותח מסעדה לקרוא לה 'טריפה'? – שאלני יוסי, ותהה 'אולי יש לה הסכמי עודפים עם המעבדה לבדיקת שעטנז במאה שערים'...

ב. עיר ללא אלימות?

צילום: זאב קינן

כתב לי זאב קינן:

לא רחוק מביתי בירושלים מוצב תמרור המודיע שהאזור מרושת במצלמות אבטחה במסגרת תוכנית הקרוייה 'עיר ללא אלימות'. אבל בעיר, המתהדרת בשמות רחובות לוחמניים במיוחד, כאלה שעלולים לגרום לכל ילד לרעוד על משכבו בלילות ('אנוסי משהד', 'קדושי סלוניקי', לדוגמה), אתה שואל את עצמך האם השמות הללו היו באמת נחוצים להיקבע ברחובותינו?

בתור מורה דרך, אני מתקשה תמיד לתרגם לדוברי אנגלית את שם הרחוב 'עולי הגרדום' בשכונת ארמון הנציב. וכי לא די היה בשמות הגיבורים שמסרו את נפשם, גם בלי להנציח את שמם הכולל? גם בקטמונים יש רחוב עם שם מיליטריסטי: 'קנאי הגליל'. 

שם רחוב מילא, אבל הופתעתי לגלות בו את המכבסה שמתהדרת באותו שם. מה מכבסים שם? גלימות סיקריקים? את כתמי הדם של הדוקרים והנדקרים? 

האמת היא שבעל העסק אדם נחמד מאד. לא קנאי ולא סיקריקי, כך אני מתרשם. אפשר להניח שבעלי המכבסה לא היו ערים למטען ההיסטורי של השם, ובסך הכל קראו לו בשם הכי זמין שעמד לרשותם, ולכן לפחות נעשה להם פרסומת בבלוג. 

רחוב עולי הגרדום בירושלים

אמר העורך: 

הכל נכון, אבל אין סיבה להציק דווקא לירושלים על שמות רחובותיה. היא ממש אינה יוצאת דופן בשמות רחובות 'קשים לעיכול' (והדברים נכתבים ביום שבו החליטה מועצת עיריית ג'ת להיענות לדרישת שר הפנים ולהסיר את שלט הרחוב הנושא את שמו של יאסר עראפאת). 

בראשון לציון יש את 'רחוב קידוש השם', וגם בתל אביב, העיר הפלורליסטית ושוחרת השלום, יש 'רחוב אנוסי משהד', לא הרחק מ'רחוב לוחמי הגטאות'... 

על 'רחוב עולי הגרדום' בכלל אין מה לדבר; יש כמותו בתל אביב (מצטלב עם 'רחוב הרוגי מלכות'), בנתניה (כולל 'גן עולי הגרדום'), בבאר שבע, בדימונה, בשדרות (לא הרחק מ'כיכר חללי פעולות האיבה') בראשון לציון, באשקלון, ברמת גן ועוד.

והנה המערכון החביב של החמישיה הקאמרית שנדרשו גם הם לסוגיה (תודה לגילה):

ג. גמ"ח מעורב

גמ"ח, כידוע, הוא ראשי תיבות של גמילות חסדים – מגוון סוגים של עזרה וסעד רפואי או חברתי, בדרך כלל חינם אין כסף או בעלויות מינימליות. הגמ"חים נפוצים בעיקר בחברה החרדית ומתרכזים בדרך כלל בסיוע למשפחות עניות במזון, בביגוד, בריהוט, ברפואה, אך כמובן לא רק באלה – מהשאלת שמלות כלה ועד תנורי חימום ('שטיסל'!) ומוצצים. לפעמים הגמ"חים הללו פועלים בתחומים דמיוניים, שלא לומר הזויים.

הנה למשל הגמ"ח שמפרסם את עצמו על גבי נגרר החונה בעיר מודיעין (מודיעין, לא מודיעין עילית). ככל הנראה, גם העגלה הנגררת עצמה היא חלק מהגמ"ח.

צילום: רון חרמוני-להט