הספרות והחיים: שכונת חאַפּ, כל התקוות, יפה כלבנה

כל הצילומים: איתמר לויתן

א. שכונת חאַפּ

ארון סעף מצויר בשכונת קריית יוסף, גבעתיים

את השם 'שְׁכוּנת חאַפּ' שמעתי בפעם הראשונה כשקראתי סיפור קצר בשם זה שכתב גדעון תלפז (2017-1936) ונכלל בספרו שכונת חאפּ (הקיבוץ המאוחד, 1966). הספר עוסק בזיכרונות ילדותו של תלפז בפתח תקווה, אבל שכונת חאַפּ הייתה בגבעתיים ואליה נסעו באוטובוס.

זהו סיפור על תאוות בצע קטנונית בימי המנדט הבריטי בארץ. סיפור על תאוות נדל"ן שלא באה על סיפוקה.

שכונת חאפּ, עמ' 6

שכונת חאפּ, עמ' 8

בסופו של דבר, לאחר הבולמוס הרעבתני של ביזת קרקעות וסימונן, מגיעים פרשים בריטים, מסלקים את ההמון שהגיע גם מרמת גן ומתל אביב, ומנפצים את חלומות הנדל"ן שטיפחו.

שכונת חאַפּ, עמ' 14

השם חאַפּ, שפירושו חטיפה, בא מיידיש (צריך לכתוב: כאַפּ), ולפיכך 'כאַפּער' – מילה שנכנסה לסלנג העברי – הוא חטפן. שכונת חאַפּ ההיסטורית, בגבול שכונת בורוכוב בגבעתיים, הייתה על אדמות שרכשו עוד ב-1921 יהודים ממצרים. על אדמתה נוסדה ב-1934 שכונת קריית יוסף, וסמוך לכך פשטה שמועה שמדובר באדמות הפקר וכל הרוצה יבוא וייקח. כך נולד הביטוי שכונת חאַפּ. 

עד כמה שהבנתי, אדמות המקום הוסדרו לבסוף על פי חוק נכסי נפקדים שנחקק ב-1950. זיכרונות מימיה הראשונים של השכונה הובאו באתר נוסטלגיה אונליין, וזו הזדמנות להיפרד בהצדעה של כבוד ממייסד האתר דוד (דיוויד) סלע, שהלך לעולמו בטרם עת לפני כשמונה חודשים. 

גדעון תלפז (ויקיפדיה; סריקה: יובל פרחי)

ב. כל התקוות 

ברחוב בוגרשוב 63 בתל אביב עומד מבנה גדול. זהו  'בית הכנסת הכללי נורדיה', שראשיתו ב-1926, בדיוק לפני מאה שנה. אבן הפינה למבנה הקבע, שכאמור עומד על מכונו עד היום, הונחה בפברואר 1928 (תל אביב.פדיה).

שנים רבות היה הבניין עזוב ונטוש, ולאחרונה שופץ והועבר לרשות ארגון 'שלום לעם' להפצת יהדות, בראשות הרב החרדי רב הפעלים יעקב משה הלל (ממוצא עיראקי, אך קרוב בהשקפותיו לחרדים הליטאים) ובניהול בני משפחתו. 

לא התעמקתי בפעילותו של הארגון ובנעשה בין כותלי הבית, אבל מקריאת הערך בוויקיפדיה אני לָמֵד שמדובר בארגון ארצי שוחר טוב, שאינו עוסק רק בהרצאות וב'הפצת ערכי היהדות' (שם קוד להחזרה בתשובה), אלא גם בתמיכה ממשית בנוער בסיכון ובנוער (חרדי) נושר. יש לו מרכזי גמילה מאלכוהול ומסמים, ועוד כיוצא באלה. יבורכו.

את פני הבאים לבית הכנסת מקבל שלט גדול ומיוחד במינו, המספר את קורות הבית, המכונה עתה 'בית יעקב הלל'.

יעקב הלל, מבני משפחת הרבנים הלל, קיבל בנעוריו חינוך חרדי אך בחר להתגייס לצה"ל. הוא שירת בסיירת גולני ונפל בדרום לבנון בי"ד בתשרי תשפ"ה (16 באוקטובר 2024).

סמ"ר יעקב הלל (יזכור)

מה שעוד מיוחד בשלט הזיכרון, הוא הציטוט של שני שירים חילוניים לגמרי, אך כמובן יש בהם 'יהדות' לא פחות מכל 'דבר תורה'.

בראש השלט מובאות כמה שורות משירו של נתן יונתן, 'שיר אֶרֶץ', שנכתב בשנות השבעים והולחן בידי סשה ארגוב (ראו את סיפור השיר ברשימה של נתי גבאי בבלוג הספרנים):

אֶרֶץ שֶׁמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ
וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ
שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אוֹהֲבֶיהָ
כָּל אֲשֶׁר יָכְלוּ לָתֵת.

זהו הבית השני של השיר, והסיבה שדווקא הוא מצוטט כאן מובנת מאליה ('שנתנו לה אוהביה / כל אשר יכלו לתת'), אבל קריאת השיר כולו מגלה יחס הרבה יותר מורכב ודו-משמעי כלפי ה'אֶרֶץ', כפי שמעיד בבירור הבית הראשון:

אֶרֶץ שְׁיּוֹשְׁבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת
וְזָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וּתְכֵלֶת
לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָהּ גּוֹזֶלֶת
אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ.

בין כך ובין כך, זהו שיר מרגש ומרעיד ביופיו, וביצועים רבים לו. הנה חוה אלברשטיין:

בתחתית השלט מובא ציטוט של שיר נוסף, מוכר לא פחות, 'פה בארץ חמדת אבות', שכתב ישראל דוּשְׁמָן בשנת 1912 (על פי הזמנת מנהל גימנסיה הרצליה אז, חיים בוגרשוב) והלחן, שכתב הרמן צבי ארליך, מוכר לנו בעיבודו של חנינא קרצ'בסקי. שיר זה הוא אחד מנכסי צאן ברזל של הזמר הציוני, ואת סיפורו המרתק הביא אליהו הכהן במאמר שהתפרסם כאן לפני כמה שנים ('הציור שהוליד שיר: פה בארץ חמדת אבות', בלוג עונג שבת, 13 בינואר 2023).

אפשר להבין מדוע נבחר שיר זה עבור מוסד דתי, שהרי נאמר בו: 'פה תהא השכינה שורה / פה תפרח גם שפת התורה'. שפת התורה היא כמובן השפה העברית, שאכן פרחה והפכה ללא עוררין לשפת התחייה הלאומית, אך כפי שבזמנו אמר או כתב עמוס עוז: 'תתגשמנה כל התקוות'. כל התקוות, לא אחת בלבד. יש מקום לכולן... 

הנה מקהלת צדיקוב, שתרומם את רוחנו, בהקלטה משנת 1963:

ג. יפה כלבנה

על חומת בית בשיפולי שכונת כבאביר, על צלע הכרמל, שרטטו בעלי הבית את השורות הללו:

פעם שלך

פעם אחרת

על יופיך לזרים

מוותר...

אלה מילים מתוך שירו היפה של אביתר בנאי, 'יפה כלבנה', שאותו כתב, הלחין ושר בשנת 2013:

סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת פעם שלך פעם אחרת על יופייך לזרים מוותר לא אבקש דבר את לא צריכה להוכיח לי כלום הורידי אודם שפתייך אבק דרכים רחצי מרגלייך היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת מי זאת עולה יפה כלבנה

הספרות והחיים: הנביא, נפש בריאה בגוף בריא, אובלומוב

א. כה אמר הנביא על המהפכה המשטרית

צילום: איתמר לויתן

על קיר ברחוב שיבת ציון 40 בחיפה צייר המִתְכנה RAM כתובת זו, כנראה בשנת 2025:

מה כתוב כאן? 

فقال المصطفى (פקאל אל-מצטפא; ואז אמר הנביא מוסטפה):

רַבָּה הֲנָאַתְכֶם בַּעֲשִׂיַּת חֻקִּים, אַךְ רַבָּה מִכָּךְ הֲנָאַתְכֶם בִּשְׁבִירָתָם.

המשך הנבואה – שכבר לא נמצא לה מקום על הקיר אך היא מהדהדת ורלוונטית לא פחות – הוא זה:  

מיהו הנביא מוסטפה?

ובכן, זהו ציטוט מתוך ספר השירים או המשלים הנביא מאת הסופר והמשורר הלבנוני-אמריקאי ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, שהיה פעם נפוץ מאוד מאוד במחוזותינו (כמו גם במחוזות רבים אחרים; הוא תורגם ליותר ממאה שפות). ג'ובראן, מרוני יליד לבנון, אהד את היהודים ותמך גם במפעל הציוני. 

בעברית הופיע הספר בפעם הראשונה ב-1975 בהוצאת תמוז, בתרגומה של נועה זאלוד ובאיוריה של עפרה גולנד, והפך מיד לרב-מכר, שדיבר בעיקר לליבם של צעירים וצעירות בני אותו דור (אני הייתי שם). 

נדהמתי לגלות שכבר ב-1929 תורגם הספר, בהסכמת המחבר, ליידיש וראה אור בוורשה (הספר סרוק כאן).

ב. נפש בריאה בגוף בריא

צילומים: איתמר לויתן

'קריית צאנז' היא שכונה חסידית גדולה בצפון-מערב נתניה ובה מתנהלת ממלכה חסידית גדולה שנוסדה במחצית שנות החמישים ביוזמתו של רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג. הסיפור מאחורי מקום זה, הקמתו והמוסדות הקשורים בו (בית החולים לניאדו, למשל) מעניין מאוד, אך לא נעסוק בו כעת. 

לתושביה החרדים של קריית צאנז יש גם פיסת חוף ים משל עצמם, ומטבע הדברים החסידים מקפידים על רחצה נפרדת לגברים ולנשים. שלט גדול, שמוצב סמוך לירידה אל חוף הים, מכריז על זמנים אלה, שחולקו בצורה שוויונית לגמרי בין שני המינים.

מה שתפס את תשומת ליבי בשלט היו הציטוטים היפים מהמקורות. מצד אחד, 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם' (דברים, ד 15) – ציווי מפורש מן התורה שיש לנקוט את כל אמצעי הזהירות כשמדובר בסיכון חיים – ולצידו ציטוט מדויק של הפסוק מישעיהו 'וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ' (שבשל הניקוד החריג אנו נוטים לקרוא בו 'וקוֵֹי', כדרך שנכתב בתהלים, לז 9: 'וְקֹוֵי יְהֹוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ'). מצד שני, 'נפש בריאה בגוף בריא'.

כדאי להתעכב מעט... 

ביטוי זה, המוכר כל כך, אין יסודו בהררי קודש, אלא דווקא בתרבות הגויים. מי שהביאוֹ לעולם הוא המשורר הרומי יוּבֶנָאלִיס, שחי במאה השנייה לספירה וחיבר ספר בשם 'סאטירות'. 'נפש בריאה בגוף בריא' הוא התרגום העברי של הביטוי הלטיני Mens sana in corpore sano. דרך אגב, גם הביטוי 'חפש את האישה' (Cherchez la femme), מקורו באותו משורר.

ג. ספרים לעצלנים

ברחוב נחמה 3 בתל אביב (שכונת נגה, יפו) נפתחה לא מכבר  חנות ספרים. שמה הנחמד, 'אובלומוב', מצלצל כמובן היטב באוזניהם של אוהבי הספרות הרוסית הקלאסית. מאתר הבית של החנות למדתי כי יש להם שלוחה גם באורוות האומנים בפרדס חנה.

צילום: איתמר לויתן

וכך הם מסבירים את השם שבחרו:

הספר עצמו, אובלומוב, שכתב איוון גונצ'רוב ב-1859, מתאר בן אצולה רוסי, בעל אחוזה, שהוא גם עצלן כרוני, ההופך את עצלותו ואדישותו לדרך חיים ולנס להתנוסס בו. אין דבר האהוב עליו יותר מאשר רביצה על הספה, עטוף בחלוק משי, וכל שינוי מזעזע אותו. 

חיפשתי בקטלוג הספרים של החנות את הספר הנהדר שתורגם לעברית פעמיים (התרגום האחרון של דינה מרקון, נדפס ב-2012 בהוצאת מחברות לספרות), ולהפתעתי לא מצאתיו שם. אולי סתם עצלנות...

הספרות והחיים: המעורר, הספסל של יורם טהרלב, המלך בשדה

א. כי לעוררך אני בא

שער החוברת הראשונה של המעורר, לונדון 1906 (ויקימדיה)

עבור כל איש תרבות וספר השם המעורר מזכיר את הירחון הספרותי העברי, שייסד וערך יוסף חיים ברנר בשבתו בלונדון (1906), ואת המשפט הידוע של מאמרו 'על הדרך' (דצמבר 1905): 

כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?

לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.

משפט זה, בשינוי נוסח קטן, הפך למוטו שהופיע בראש חוברות 'המעורר':

פרויקט המעורר

לפני כשנה וחצי (מאי 2024) עלה על האקרנים סרטו של היוצר והבמאי רֶנֶן שׁוֹר המנוח, שנקרא המעורר: רומן מכתבים בין סב לנכדו. הסרט עוסק ביחסים המיוחדים שבין הבמאי החילוני לבין סבו, הרב אברהם זיידה הלר מצפת. השם 'המעורר' של שור אינו אלא תרגום לעברית של דער וועקער. זה הכינוי שניתן לְשַׁמַּש בית הכנסת, שנהג בבוקרי חודש אלול להעיר בקולו, או בדפיקות קלות של פטיש עץ על חלונות הבתים, את הישֵׁנים כדי שיזדרזו להשכים לעבודת הבורא.

בדוכן רחוב בביתר עילית צולם 'המעורר' החדש, 'לחומרא'.

המעורר הזה מיועד לבחורי ישיבה ('ישיבע בוחער' ביידיש משובשת) שכנראה מתקשים להתעורר בשבת בבוקר:

צילום: פיני גורליק

ב. הספסל של יורם טהרלב

הספסל מול הכניסה לביתו של יורם טהרלב ברחוב ה' באייר והשלט שלצדו (צילום: איתמר לויתן)

הפזמונאי האהוב יורם טהרלב, שהלך לעולמו לפני כשלוש שנים, אומנם נולד ביגור והנוף של רבים משיריו הוא הר הכרמל, 'ההר הירוק כל ימות השנה', אבל את רוב שנותיו הוא עשה דווקא במרכז הארץ. בשנותיו האחרונות הוא גר בתל אביב, ברחוב ה' באייר מספר 42, מול כיכר המדינה – כיכר שכבר אינה קיימת למעשה אלא רק בשמה, שכן היא זרועה בבניינים רבי-קומות חדשים.

בימים שקדמו להרס הכיכר נהג יורם, כחלק משגרת יומו, לשבת על הספסל שמוצב מול הכניסה לביתו, להאזין לרעשי הכרך ולפטפט עם עוברים ושבים.

אחרי מותו, בינואר 2022, התכסה הספסל בפרחים ובכתובות פרידה. כתבנו על הספסל ברשימה מיוחדת כאן.

צילום: דרור ורמן

ביולי 2025 קבעה עיריית תל אביב לוח זיכרון ליד הספסל – מעשה ראוי ומכבד שנוהגת העיר ביוצרים שגרו בה. אלא שכצפוי מה שיכול להתקלקל – מתקלקל.

צילום: איתמר לויתן

שנת 1938, שנת הולדתו של יורם טהרלב, היא תרצ"ח ולא תרצ"ה (1935). פניתי כבר לפני יותר מחודש למחלקה הרלוונטית בעיריית תל אביב, שם הבטיחו לתקן אך עדיין לא קיימו. נעקוב...

ג. המלך בשדה

צילום: יוחנן פלוטקין

ברחוב ז'בוטינסקי שבבני ברק נמצאת חנות הירקות והפירות 'המלך בשדה', לכאורה שם מתבקש לחנות ממין זה. אבל השם מסתיר מאחוריו עולם ומלואו.

'המלך בשדה' הוא כינוי שהודבק לחודש אלול, ומקורו במשל של רבי שניאור זלמן מליאדי, מכוננה של חסידות חב"ד (המקור נמצא בספרו של רש"ז ליקוטי תורה, פרשת ראה. ראו כאן). 

הרעיון הכללי הוא שבחודש אלול, הקודם לימים הנוראים, 'המלך', כלומר הקב"ה, יוצא מארמונו ויורד לשדה, כלומר ל'עם הפשוט', ומקדם כל אחד ואחד מהם בברכה ושומע את בקשותיו. הרחבה והעמקה למעוניינים יש בערך 'המלך בשדה' בחב"דפדיה.

השנה (2025) ראה אור להיט חדש מסוגת שירי האמונה, שנקרא 'המלך בשדה'. שרים אותו בר צברי ושולי רנד.

      

הספרות והחיים: התרנגול קרא, עמק רפאים, הניאגרה הסמויה מהעין

א. סול או קוקוש בוואדי ניסנאס

ברחוב הוואדי 50 (מוכר יותר כוואדי ניסנאס) בחיפה – שכונה ערבית שיש בה גם לא מעט יהודים שחיים בדו-קיום מבורך – נמצאת חזית חנות, שתי דלתות ברזל סגורות ומסוגרות, אין יוצא ואין בא.

צילומים: איתמר לויתן

כשמתקרבים רואים שבחזית הכניסה צבועה על הטיח הלבן כתובת בעברית וכתובת נוספת בשפה מסתורית וביניהן מפריד מגן דוד:

מה פשר הדבר?

הכתובת המשונה הזאת מובנת מיד לשני סוגי אוכלוסיה: דוברי הונגרית וחוקרי החסידות...

השיר 'סוֹל אוֹ קוֹקוֹשׁ מַּר' (Szól a kakas már), שפירושו בהונגרית 'התרנגול קורא', הוא שיר עַם הונגרי שראשיתו לפחות במאה ה-18. האגדה החסידית מספרת כי רבי יצחק אייזיק טויב (או טאוב) מקאליב (1821-1751) – הצדיק הראשון שהסתובב במחוזות הונגריה – שמע את השיר מפי איכר, ומיד גייר אותו (את השיר, כמובן) כהלכה והפכו לשיר געגועים חסידי.

השיר ההונגרי המקורי מספר על תרנגול שתעה ביער ורוצה לשוב לביתו, הגרסה החסידות מדמה את התרנגול לעם ישראל הנמצא בגלות וישוב לארצו רק עם בוא המשיח ובניית בית המקדש. הרבי מקאליב 'גייר' גם שירים נוספים, ורבים מכירים את גרסתו של דן אלמגור לשיר 'גלות, גלות, ווי גרויס ביסטו' (גלות, גלות, כמה גדולה את), ששולבה במחזמר 'איש חסיד היה' בכותרת 'יער יער' והושרה בפי חנה רוט.

 

שיר 'התרנגול' כמעט אינו מוכר בציבור החילוני, אך גם עליו נכתב לא מעט, ואנו נפנה לנקודה לא כל כך ידועה שלו – הקשר בין שיריו של הרבי מקאליב לבין המשורר והמלחין מתתיהו שֶׁלֶם, איש קיבוץ רמת יוחנן. כתב על כך יהורם לשם, 'על שירו של אדמו"ר שהתגלגל לארכיון השומר הצעיר', בלוג הספרנים, לח, תשע"ו.

את מילות השיר בהונגרית ובעברית אפשר למצוא כאן. אנו נסתפק בשני ביצועים: אחד בהונגרית המקורית; השני בתרגום לעברית של המשורר יוצא הונגריה איתמר יעוז-קֶסט, 'כבר עלה האור', בביצועה של שולי נתן.

הנה הזמרת הסלוֹבֶנית זוזנה מיקולצקובה (Zuzana Mikulcová):

 

וכאן שולי נתן: 

נילי בן ארי הפנתה אותי לביצוע של הרבי מקאליב (בן זמננו) בכבודו ובעצמו:

ועדיין החידה במקומה עומדת.

מה עושה הכתובת 'החסידית' הזו בליבו של ואדי ניסנאס? מה מסתתר מאחורי הדלתות הנעולות?

איתמר לויתן, שליח הבלוג למשימות מיוחדות, נכנס למספרה הסמוכה, הפקיר את ראשו בידיו האמונות של ואליד, הספר הערבי שמספר ראשים מכל המינים והדתות כבר שישים שנה, והשניים החלו בשיחה נעימה. ואליד, שהוא בעל הנכס, סיפר לאיתמר כי מאן דהוא שכר אותו ממנו ועומד לפתוח בו בקרוב... מעדנייה למאכלים הונגריים.

איתמר לא התעצל ובתיווכו של ואליד שוחח בטלפון עם השוכר, שהוא אומנם יהודי אבל בקושי מדבר עברית. הוא לא שמע מימיו על הרבי מקאליב, וגם לא יכול היה לומר מתי בדיוק תיפתח המעדנייה, אבל ידע לספר שאחד המותגים שיימכרו במעדנייה שלו נקרא 'סאל א קאקאש'... 

אולי הוא ימכור שם עופות או תרנגולי הודו, ואולי סתם סוכריות מציצה אדומות בצורת תרנגול. נחכה ונראה...

תרנגול אדום על מקל (נוסטלגיה אונליין)

ד"ר מיכאל סילבר העיר לי, כי מי שכתב את הטקסט ב'הונגרית' הוא כנראה יהודי ממוצא פולני שגר בברוקלין. בהונגרית צריך לכתוב szol a kakas...

ב. בחזרה מעמק רפאים

רחוב עמק רפאים – רחוב המסחר והבילויים ההיסטורי שחוצה את המושבה הגרמנית בירושלים – נכנס לתקופת השיפוצים שלו. בעתיד – מי יודע מתי החזון יתממש? – תהיה כאן כנראה רכבת קלה והכל יהיה פורח ושמח. עד אז הבלגן חוגג. הרחוב השוקק הפך לחד-סטרי, כיווני התנועה השתנו וקירות ומחיצות מחפות על החפירות לכל ארכו.

פקידי העירייה שחושבים גם על נִראוּת, הקפידו לשלט את הרחוב בשלל עיטורים. מכולם אהבתי את השלט הזה, המאזכר את המקור התנ"כי של 'עמק רפאים' בנבואת ישעיהו, פרק יז (חבל רק שלא נקדו):

וְהָיָה כֶּאֱסֹף קָצִיר קָמָה, וּזְרֹעוֹ שִׁבֳּלִים יִקְצוֹר, וְהָיָה כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים

צילום: דוד אסף

ג. הדברים החשובים באמת

על הנסיך הקטן ושלוחותיו בישראל כבר כתבנו לא פעם (כאן, למשל), אבל כזה עוד לא היה לנו...

הכרזה של אורן האינסטלטור, על הניאגרות הסמויות מן העין, הודבקה על לוח מודעות ברחוב בזל בתל אביב.

צילום: איתמר לויתן

הספרות והחיים: כח צביקה, פלפון, שובם של מקגייור והרשלה

א. כח צביקה

צילום: אבי בלדי

בעכו נמצאת מזללת בשר, כשרה וחלקה, ושמה 'כח צביקה'. אומנם על השלט כתוב כי המקום נוסד כבר ב-1948, אבל מותר לחשוד שלפחות השם 'כוח צביקה' הוא משנות השבעים, אחרי מלחמת יום כיפור.

במלחמה זו התפרסם סיפורו של סרן צביקה גרינגולד מקיבוץ לוחמי הגטאות, מפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן, שבגילוי אומץ ומנהיגות הוביל את כוח הטנקים הקטן והמאולתר ששרד ואיתם נלחם בכוחות השריון הסורי והשמיד עשרות מהם. הטנקים שעליהם פיקד נקראו ברשת הקשר 'כוח צביקה'. על כל אלה קיבל גרינגולד את עיטור הגבורה.

לימים היו שטענו שהסיפור הוגזם ונופח, וכרגיל אצלנו גם זה הפך נושא למחלוקת. 

צביקה עצמו העלה על הכתב את סיפורו ופרסמו בהוצאת מודן בשנת 2008.

בין כך ובין כך אפשר להניח שלמסעדה בעכו יש קשר כלשהו לסיפורו של צביקה. מהו הקשר לא אדע ואם מי מן הקוראים יודע נשמח ללמוד על כך.

ב. עוזי הרזה היה כאן? מקור הכסאות והפלפונים

צילום: פיני גורליק

מה הקשר בין כסא לפלאפון? שאל אותי פיני שצילם את החנות ברחוב קיבוץ גלויות 81 בתל אביב.

באמת מוזר. 

ואכן, כשחיפשתי מידע על החנות גיליתי את המודעה הזו:

דפי זהב

אז מה באמת הקשר בין עצים ויתדות לפלאפונים? התשובה היא, כמובן, שאין שום קשר ולא מדובר בפלאפון אלא בפלפון.

וכך נזרקתי אחורה לימים שבהם הייתי שטוף בקריאת עלילות חסמבה, שכתב יגאל מוסנזון, ולאחת התעלומות הלשוניות שלדור ההורים שלנו לא הייתה בעיה אתו, אבל אנחנו כבר לא ממש הבנו על מה מדובר. 

כזכור למעריצי הסדרה שניים מחברי חבורת הסוד המוחלט בהחלט היו החברים הטובים אהוד השמן ועוזי הרזה. על עוזי נאמר שהיה 'רזה כמו פלפון ואוכל כמו פיל'. 

הספר השלישי בסדרת חסמבה, הוצאת טברסקי, תשי"א

באותם ימי תום, מי שלא הבין משהו לא נעצר. הוא המשיך לקרוא והכל היה בסדר. אבל מה זה 'פלפון'? רובנו חשבנו שמדובר במלפפון, שגם הוא רזה...

התשובה פשוטה ומוכרת לכל מי שעסק בנגרות או בנה סוכה 'אמיתית' (מדפנות עץ ומקרשים, לא 'סוכה לנצח'): פְּלָפוֹנִים הם מוטות עץ דקים וישרים.  

אלה לא פלפונים, סתם סנאדות (ראו בתגובות למטה)

ג. מקגייוור חזר

להבדיל מחסמבה, שהייתה כולה שלנו, מקגייוור (MacGyver) היה משהו אחר לגמרי, לא מכאן.

זה היה שמו של גיבור סדרת טלוויזיה אמריקאית רבת פרקים ששודרה בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים. מקגייוור הוא סוכן מיוחד כלשהו (לא ברור איזו סוכנות היא זו, אבל הוא היה בצד של הטובים), שנקלע להרפתקאות ולסכנות שונות אך נחלץ מהן בדרכי שלום ובלי אלימות. תושייתו באה לידי ביטוי בזכות יכולת אלתור ושימוש יצירתי בחפצים יומיומיים כמו גפרורים, עזרי משרד, קופסאות שימורים, פותחן בקבוקים או מהדקי נייר. דמותו הייתה גם מקור לפרודיות רבות. 

נחמד לראות שיש לו ממשיך באזור רעננה, שיפוצניק בסייעתא דשמייא.

צילום: גדעון נח

ד. גם הרשלה חזר

בבית הקברות סנהדריה בירושלים נמצא כרטיס הביקור הזה.

צילום: אמי פרי

מי שזה לא מצחיק אותו כנראה לא קרא את הרשימה שלי משנת 2011 'על קברו של הרשלה מאוסטרופוליה'...

הספרות והחיים: הכאב והכלימה, קבענו להיפגש, דברים בגו

א. וגדולים מאוד הכאב והכלימה

צילום: איתמר לויתן

בפתח בית ברחוב המעפילים בכפר שמריהו מביעים הדיירים את הכאב, הבושה והזעם שמצטברים ברבים מאיתנו כבר מעל 500 ימים בציטוט מתוך 'בעיר ההרגה' של ח"נ ביאליק. השיר נכתב ב-1903, לאחר הפוגרום ביהודי קישינב, אך מילותיו אקטואליות גם היום. 

הנה ההקשר המלא של הציטוט:

וְצַר לִי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:

חַלְלֵיכֶם – חַלְלֵי חִנָּם, וְגַם-אֲנִי וְגַם-אַתֶּם

לֹא-יָדַעְנוּ לָמָּה מַתֶּם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶּם,

וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לְחַיֵּיכֶם.

וּשְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת? – הִיא תִּכְבֹּש בֶּעָנָן אֶת רֹאשָׁהּ

וּמֵעֹצֶר כְּאֵב וּכְלִמָּה פּוֹרֶשֶׁת וּבוֹשָׁה…

וְגַם-אֲנִי בַּלַּיְלָה בַלַּיְלָה אֵרֵד עַל הַקְּבָרִים,

אֶעֱמֹד אַבִּיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹשׁ בַּמִּסְתָּרִים –

וְאוּלָם, חַי אָנִי, נְאוּם יְיָ, אִם-אוֹרִיד דִּמְעָה.

וְגָדוֹל הַכְּאֵב מְאֹד וּגְדוֹלָה מְאֹד הַכְּלִמָּה –

וּמַה-מִּשְּׁנֵיהֶם גָּדוֹל? – אֱמֹר אַתָּה, בֶּן אָדָם!

אוֹ טוֹב מִזֶּה – שְׁתֹק! וְדוּמָם הֱיֵה עֵדִי,

כִּי-מְצָאתַנִי בִקְלוֹנִי וַתִּרְאֵנִי בְּיוֹם אֵידִי;

ב. קבענו להיפגש בחמש ושלושים

על קיר ליד קולנוע אורדע ברמת גן צייר אבי בליטשטיין ליווי יפהפה לשירו של שלמה ארצי 'ואלס בחמש ושלושים' מאלבומו 'ירח' (1992).

צילום: איתמר לויתן

ג. יש דברים בגו

בשדרות רוטשילד 142 בתל אביב יש מסעדת שף ידועה ושמה Milgo Milbar. אף פעם לא אכלתי שם, אבל העיון בתפריט ובצילומים שבאתר המסעדה בהחלט מעוררים תיאבון. 

מה פשר השם הזה, שאינו מוסבר בשום מקום ומופיע באתר ובמסעדה רק בצורתו הלטינית?

מי שלא בקי בנבכי השפה העברית והארמית עשוי לחשוב שמדובר בשמו של השף או השותפים שמנהלים את המסעדה, וכמובן לא היא. אז מה זה בעצם מלגו ומה זה מלבר, האם מסתתר כאן רמז לבר המשקאות של המסעדה, ואולי בכלל מדובר במילה באנגלית?

צילום: עמי פלד-ליוביץ'

הנה מה שכתוב באתר של האקדמיה ללשון העברית על הביטוי 'דְּבָרִים בְּגוֹ': 

פירוש הביטוי: 'יש סיבה לדבר'; 'יש ממש בדבר'; 'משהו מסתתר מאחורי הדבר'. דוגמה: טענות הנחקר הגיעו לידיעת חברי הוועדה, והם החליטו לבדוק אם יש דברים בגו. לתדהמתם גילו כי אכן כך הוא.  

מקור הביטוי בספרות חז"ל. המילה הארמית גַּו (או גֵּו) פירושה 'פְּנִים', 'תוך'. בחלק הארמי של ספר עזרא נזכרת מגילה שנמצאה באחת מערי מָדַי ונאמר עליה "וְכֵן כְּתִיב בְּגַוַּהּ" (עזרא ו, ב), כלומר 'וכך כתוב בתוכהּ'. הצורה גּוֹ היא צורת הנסמך של גַּו, ובארמית של ספר דניאל היא כתובה באל"ף בסופה: על הצו של נבוכדנאצר מלך בבל להשתחוות לפסל הזהב נאמר כי מי שיפר אותו ולא ישתחווה יושלך לתוך כבשן האש היוקדת, ובלשון הכתוב "יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא" (דניאל ג, ו). מן המילה הזאת משמש בארמית גם תואר הפועל מִלְּגַו (וגם מִלְּגוֹ, מִלְּגֵו) – 'מבפנים', היפוכו של מִלְּבַר – 'מבחוץ'. אפשר שהמילה גו במשמעות 'פְּנים' מצויה גם פעם אחת בספר איוב: "מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ" (ל, ה).  

דְּבָרִים בְּגוֹ הם אפוא 'דברים בתוך', והכוונה שיש ממש בדבר, משהו מסתתר מאחוריו. וכך פירש רש"י את מטבע הלשון הזה בתלמוד: "יש כאן דברים מסותרים [=נסתרים] בדבר זה, וצריך לתת להם לב". בימי הביניים התארך הביטוי ל'יש דברים בגו', וכך הוא רווח בימינו.

ובכן, מִלְּגוֹ – מתוך או מבפנים, מִלְּבַר – מבחוץ. 

למה בעלי המסעדה מסתירים את השם המוצלח ולא כותבים אותו גם בעברית – חידה היא.

חיטוט קל במרשתת הראה לי שלא אלמן ישראל ויש עוד עסק הקורא לעצמו בשם הנחמד 'דברים בגו' – חנות צעצועים ברחוב הירשפלד בראשון לציון.

מתוך דף הפייסבוק של 'דברים בגו'

וכמובן, לקוראי בלוג זה אין צורך להזכיר את ספרו המפורסם ועב הכרס (600 עמ') של גרשם שלום, דברים בגו: פרקי מורשה ותחיה (ספריית אופקים, עם עובד, 1975):

ושיקום מי שיש לו בבית את הספר בהדפסתו המקורית ושהכריכה הרכה עדיין לא התפרקה לו, מלגו ומלבר...

הספרות והחיים: ההולכים למות, בני אדם, בוקר טוב צוהל הרחוב

א. ההולכים למות מברכים אותך הקיסר

ז'אן-לאון ז'רום, ברכת הגלדיאטורים, 1859 (ויקימדיה)

ידוע ומפורסם הוא הפתגם הלטיני האכזרי שנטען כי נאמר לקיסר הרומי על ידי הגלדיאטורים לפני תחילת מאבקי הדמים שניהלו ביניהם או בינם לבין חיות טרף, שמהם רק מעטים שרדו חיים:

Ave Imperator, morituri te salutant 

שפירושו: הידד לקיסר, ההולכים למות מצדיעים לך.

היסטוריונים מפקפקים באמיתות האמרה הזו, ויש האומרים כי רק פעם אחת ויחידה היא נאמרה, ואף על פי כן הדימוי והאמרה קנו שביתה בזיכרון ההיסטורי ובתרבות הפופולרית. 

מכמיר לב ומחריד היה לראות את שלט המחאה שבחר נכה מלחמה ירושלמי לתלות על על כסא הגלגלים שלו בהפגנת ההזדהות עם החטופים במוצאי שבת, 21 בדצמבר 2024, בכיכר פריז. 

ההולכים למות מברכים אותך הקיסר 

!Ave caesar, morituri te salutant 

נכי מלחמה מבקשים על נפשות החטופים

צילום: טובה הרצל

כולנו מצפים בלב חרד ומורתח לתחילת שובם סוף סוף של פדויי השבי. בלעדיהם אין לנו לא מנוחת הנפש ולא מנוחת הגוף.

ב. צריך להיות בן אדם, זה הכל

צילום: איתמר לויתן

על שני ארונות סעף צמודים ברחוב קריניצי ברמת גן צוייר מחדש צילומו המפורסם של ב"ז הרצל על מרפסת המלון בבזל כשהוא משקיף על הנהר שמתחתיו. על השמיים התכולים שורטט ציטוט מרומם רוח שבשנים האחרונות התעלמנו ממנו כמוטו הראוי לחיינו בארץ:

אנו לא שואלים אדם לאיזה גזע או דת הוא שייך, הוא צריך להיות בן אדם. זה הכל.

המקור נמצא ברומן שחיבר הרצל בגרמנית Altneuland (אלטנוילנד), שראה אור בשנת 1902 ותורגם לעברית באותה שנה על ידי נחום סוקולוב בשם תל אביב.

וכך הוא הציטוט שם (מפי דוד ליטבק, שמזוהה עם דוד וולפסון, ידידו של הרצל וממלא מקומו בהנהגת ההסתדרות הציונית העולמית לאחר מותו):

ודוד ליטוואק השיב במנוחה:

– על פי אחת משאלותיך הקודמות כבר נודע לי שאין אתה יהודי. יוודע נא לך כי אני וחברי לא נשים פְּדוּת בין בני האדם. אין אנו שואלים לדת איש ולמולדתו. אך יהי נא איש בין אנשים, וזה מספיק.

– רבבות כדורי מות! וכל יושבי המדינה הזאת כן יחשבו?

– לא – הודה דוד בלי העלם – זאת לא הגדתי. יש גם רוחות אחרות.

(תל אביב, ספר שני, פרק II, על פי פרויקט בן יהודה)

ג. בוקר טוב, צוהל הרחוב

גרפיטי ברחוב נחמני בתל אביב:

צילומים: איתמר לויתן

במקור זהו ציטוט מ'בוקר טוב', שיר ילדים ידוע של ע. הלל, אלא שבמקור ה'לאן, לאן?' מוביל לגן...

השיר פורסם לראשונה ב-1961 ונכלל שוב במהדורה מחודשת של שירי הילדים של ע' הלל הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011, עם איורים של מיכל אפרת:

הקיבוץ המאוחד, 1961

הקיבוץ המאוחד, 2011

ויש גם מהדורה של ספריית פיג'מה לקטנטנים (הקיבוץ המאוחד, תשפ"ב) עם איורים של איה גורדון נוי:

מי יתן שביום ראשון הקרוב תהיה לנו סיבה לבוקר טוב.