איזה חוש הומור! גם תימני שלא מסיע תימנים (כי הוא לא מהחות'ים, הבנתם), וגם טוען שהוא חירש אז לא לקלל או לצפור.
על זה אומרים הלא-תימנים: גיחי גיחי.
ב. יש לך ביצים?
צילום: טובה הרצל
אכן שאלה קצת בוטה, אבל יש להודות שהיא אפקטיבית ותואמת את המוצר.
ג. חשיבותו של ניקוד
צילום: טל סגל
טל סגל, שצילם, בדק ומצא שאין שום קשר לקיבוץ רֵעים שבצפון-מערב הנגב.
ד. עבודות רס"ר
צילום: טובה הרצל
שם נאה בחרה לה חברת הובלה זו.
יש מאיתנו כאלה, שהשם רס"ר (או הצירוף עבודות רס"ר) יקפיץ אותם מייד לדום מתוח, כולל גילוח וצחצוח, ואחר כך יעורר בהם חרדות נושנות וטראומות חשוכות מרפא...
ה. החלקת הליקופטר
צילום: איתמר לויתן
ואם אנחנו בעניינים צבאיים, על החלקת הליקופטר שמעתם?
ברור שהמשאית הזו, שצולמה בחיפה, עוסקת בענייני בטון, כולל ליטוש ביהלומים ו'ציפוי טופינג' (זה לא אותו דבר?), אבל איך הם מחליקים הליקופטר?
הבינה המלאכותית אמרה לי כך:
החלקת הליקופטר היא שיטה להחלקת משטחי בטון באמצעות מכונה ייעודית המכונה בענף 'הליקופטר', משום שהלהבים המסתובבים שלה מזכירים רוטור של מסוק. לאחר יציקת הבטון, וכשהוא מתחיל להתקשות אך עדיין אינו קשה לגמרי, מעבירים על פניו את המכונה. הלהבים המסתובבים: מחליקים את פני השטח, דוחסים את השכבה העליונה של הבטון, יוצרים משטח אחיד, ישר ועמיד יותר. בקיצור, החלקת הליקופטר אינה סוג של בטון, אלא שלב הגימור של רצפת הבטון, המתבצע באמצעות מכונת החלקה מיוחדת.
חברת הכעכים סניידר'ז מהנובר היא יצרנית הבייגלה הגדולה ביותר בארה"ב.
לא להתבלבל, הנובר של הבייגלה היא עיר בפנסילבניה, ולא בגרמניה. והמאפייה של סניידר'ז פועלת בה משנת 1923 ועד היום (החברה עצמה נוסדה כבר ב-1909).
עניין של טעם (תרתי משמע), אבל הווריאציה על 'ארץ זבת חלב ודבש' באה לי בטעם של חרדל חמוץ ומריר.
מה גם שאפשר אחרת ובלי התחכמויות ילדותיות. הנה החזית האחורית של מרכול צנוע ברחוב כצנלסון 12 בבת ים:
צילום: איתמר לויתן
ב. החיים הם חד-פעמיים
צילום: רעות ברוש
'פעמית סטור' היא רשת חנויות ארצית שמתמחה בשיווק מוצרים חד-פעמיים. למשאית המשלוחים שלהם הם התאימו סיסמה יפה וצודקת שמשלימה היטב את המוצר.
סעו בזהירות!
ג. בשם ה' נעשה ונצליח
צילום: טובה הרצל
הצילום הזה, של משאית ההובלה של 'מובילי משה' המתהדרת בכתובת האמונית 'בשם ה' נעשה ונצליח', הוא הזדמנות טובה להזכיר שאין בכלל פסוק כזה בתנ"ך או במקורותינו הקדומים. זו ככל הנראה המצאה של הדורות האחרונים – עשו והצליחו.
תיקון והוספה
כפי שלימדוני רבותיי שבתגובות – טעיתי, ואכן מדובר בנוסחה קדומה, ואפילו קדומה מאוד. כעת אני נזכר שראיתי בימי חלדי, ובעשרות מקומות, את ראשי התיבות בינ"ו עמ"י (או עמ"י בינ"ו), שמשמעותם: בשם ה' נעשה ונצליח, עזרי מעם ה'. ויש גם כמובן עמ"י עש"ו, שפירושם: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ...
בהצלחה לכולנו.
ד. בלי חארטות
צילום: איתמר וכסלר
גם הביטוי 'חארטה' (וברבים 'חַארְטוֹת') הוא כנראה המצאה של הדורות האחרונים. אינני יודע מאיזו שפה הגיעה אלינו מילה זו – אולי מערבית – אבל 'חארטה' בסלנג הישראלי פירושו: לא רציני, קשקוש, שטויות, בלבול מוח. מה זה 'חפיף' לא צריך להסביר.
נראה שבמקצוע האינסטלציה נפוצות שתי התופעות, והאינסטלטור שלנו, שהוא מסתבר רוסי במוצאו ובת-ימי במקום מגוריו (על כל פנים בבת ים צולמה התמונה), מתחייב שאצלו לא תמצאו דברים כאלה (אלא אם כן גם הפרסומת הניידת הזאת היא חארטה).
ה. אין כניסה לסוסים
את מדורנו נסיים הפעם לא במכונית אלא בתמרור שמוצב באזור מחלף גהה, בכניסה למנהרה של הרכבת התחתית:
צילום: טל סגל
מה התמרור אומר: שימו לב, כל בעלי הסוסים באזור בני ברק ופתח תקווה, בכביש הזה אסור לכם להיכנס! אומר שנית: בלי אופניים ובלי סוסים! בכביש הזה נוסעים רק אוטובוסים או כלי רכב אחרים.
מה יעשו כל הבּוֹקְרִים ובעלי החוות באזור? מן הסתם ידהרו על סוסיהם בדרכים עוקפות...
אומנם רחוב העצמאות בהרצליה הוא ארוך, אך אין בו 770 בתים. אם ספרות אלה מופיעות בשם העסק, אות הוא כי בעליו הוא מחסידי חב"ד, שעבורם המספר 770 הוא מספר קסם. וכל כך למה? שכן שם, הרחק מכאן, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין (ניו יורק), איווה הרבי הקודם (זצוק"ל / שליט"א) מושב לו.
הריפוט של השלט – במקור.
צילום: אבישי ליוביץ'
לא הרחק משם, ברחוב הס, נמצאים משרדיה של חברת בנייה שמתהדרת בשם 'השבתאים'.
צילום: אבישי ליוביץ'
אפשר להניח שאלה לא מסתפרים אצל אלה, ואנשי '770' אינם משתמשים בשירותי הבנייה של 'השבתאים'...
ב. חמישה קווים!!!!!
סחר בינלאומי, ציוד למחשבים, ועל מה גאוותם? חמישה קווי טלפון ביתי...
צילום: פיני גורליק
ג. מִפֹּה לְשָׁם
צילום: איתמר לויתן
שירותי הובלות קטנות עם שם נעים ונחמד: 'מפה לשם'.
ד. דור לדור
השם המוצלח של פרנסת החודש מוענק לחנות הדלתות Door לְדור, ברחוב רבי גרשם בירושלים.
צילום: נחמיה שטיינברגר
כל הדלתות נפתחות לפניך!
זו התחכמות נחמדה על המילה האנגלית door, שפירושה דלת, והלחמתה לביטוי התנ"כי 'דור לדור', כלומר החובה לספר ולהעביר יֶדַע או אמונה מדור אחד למשנהו, כגון 'דּוֹרלְדוֹריְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ' (תהלים, קמה 4), 'עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶםלְדוֹר אַחֵר' (יואל, א 3), או עדות לדבר העומד לעד, כגון 'וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹרוָדוֹר' (יואל, ד 1). וכמובן, 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (הגדה של פסח).
ה. הזדמנות עסקית
על קיר ברובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים גילינו את ההזדמנות הפנטסטית הזאת וחשבנו לשתף בה את קהל הקוראים. היא מתרחשת בזמן שאתם ישנים ובהשתדלות נכונה (שאלתם על ביטחונות? 'היתר עסקה' היא התשובה. ועל זה נאמר מה שמתחיל במרמה ייגמר במרמה).
כנראה יש מספיק טיפשים – בכל גיל ובכל סכום – שגם ייענו לפיתוי.
איזה שם שנון ומקסים למסעדה ביתית בשדרות ההשכלה 1 בתל אביב. אהבנו!
(תודה למנחם רוזנברג).
ב. חללית השן
ועוד שם מוצלח, והפעם הכפיים הם לכבוד רופאת השיניים התל-אביבית ד"ר רויטל שסקין ושינניתה ציפי אמבר.
צילום: איתמר לויתן
אני בטוח שרויטל שסקין יודעת שלחלל הפה קוראים חלל ולא חללית, אבל המרפאה שלה פונה גם לילדים, שבדרך כלל המפגש שלהם עם רופאי שיניים – נחמדים ככל שיהיו – מאיים ומפחיד.
השם 'חללית השן' מרכך אולי מעט את המפגש הטראומטי הראשון. חללית שן הולך טוב עם גיבורי על. הילד או הילדה טסים בחללית ובינתיים יכולה הרופאה לחטט בחלל השן והכל מסתדר...
ועוד נציין לשבח את ההתגדרות של הרופאה והשיננית לא רק בחדשנות ובמצוינות אלא גם ב'אהבת אדם'. לא מובן מאליו.
לרופא השיניים הראשון שלי, שאותו פגשתי בראשית שנות השישים בבית הספר היסודי שבו למדתי בתל אביב (בימים ההם טיפולי השיניים היו חלק מתוכנית הלימודים), קראנו 'הסנדלר'. הוא היה אדם מפחיד ועשינו ככל יכולתנו לחמוק מהמפגשים איתו. אני לא כל כך זוכר אותו, אבל את הרעש המחריד של מכונת הקידוח אני זוכר היטב עד היום וזיעה קרה מכסה את גופי. די ברור לי ש'הסנדלר' לא ניחן בתכונה המינימלית הזו, 'אהבת אדם'. כל כך פחדתי ממנו, והוריי נאלצו לקחת אותי לרופא שיניים פרטי...
צדיק חדש בא לעולם וקברו הקדוש התגלה לאחרונה על גוש בטון צבוע ליד קו העירוב של היישוב החרדי רכסים.
זהו ציון קברו הבדוי של חכם בשם רבי כותח הבבלי (זכרו וזכותו יגנו עלינו כמובן). תנא כזה לא היה ולא נברא, וגם מראה המקום שנרשם על השלט (פסחים מא עמוד א) אינו מוביל לשום מקום.
כותח הבבלי אכן נזכר במשנה פסחים (פרק ג, משנה א), אבל כסוג של אוכל...
ברור שמישהו מהשכונה חמד לצון, אבל אפשר לשער שלא ירחק היום ומבקשי ישועות יתפללו ליד הציון הקדוש, ואחר כך תוקם סככה עם כיסאות פלסטיק, ספרי תהילים, 'התיקון הכללי' וקופות צדקה, ולאורך ימים ושנים גם תיסלל דרך ויוקם כולל אברכים שיקבל תמיכה מכמה משרדי ממשלה ולתפארת מדינת ישראל.
ב. הקנדיל של אלעזר בן ערך
לעומת 'כותח הבבלי' רבי אלעזר בן ערך היה תנא חשוב באמת. הוא היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי שהחשיבו כבכיר תלמידיו.
אין מילה כזו במילון, לא בעברית ולא ביידיש, ולכן הדעת נותנת שהכוונה לאינגלוז של המילה נר (candle). נשמח אם מישהו מהקוראים יוכל להאיר את עינינו בגלגולי מילה זו.
ג. אין עוד מלבדו, תודה אבא
צילומים: דוד אסף
ברחוב הסמוך לביתי חנתה בשבוע שעבר משאית ענק של חברת הובלות.
לא כל כך ברור מה שם החברה, האם זה 'אדיר' שמספר הטלפון שלו מודבק בתחתית (אגב לתשומת לבו של אותו אדיר: אם אתה רוצה שייפנו אליך, כדאי לתקן את הספרות הקרועות במספר הטלפון), או אולי 'אין עוד מלבדו'?
בין כך ובין כך הסתקרנתי לגבי השם, שהוא גם קדוש (הרי על הקב"ה בכבודו ובעצמו מדובר כאן!) וגם מחלל את הקדוש (אין עוד מלבדנו בהובלות). אני לא חושב שהם בקטע של אירוניה ושנינות אלא יותר בקטע של חוסר מוּדעוּת. אגב, ברשימת היתרונות של החברה רשום גם 'עבודה עברית', שם קוד מכובס לכך שחברה זו אינה מעסיקה ערבים.
מאיפה הגיע אלינו ה'אין עוד מלבדו'?
מקורו של הביטוי כמובן בתורה (דברים, ד 35), בתוך נאומו של משה לבני ישראל טרם כניסתם למצרים: 'אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ'. זהו גם הפסוק שבו מקובל להקדים את ההקפות בשמחת תורה.
אבל דומני שאת תפוצתו העממית הגדולה של הפסוק יש לייחס דווקא ללהיט הפופ האמוני שכתב יוסי גיספן והלחין תומר הדדי, 'אין עוד מלבדו', שפזמונו החוזר הוא:
אין עוד מלבדו, מלוא כל הארץ כבודו, הקדוש ברוך הוא הוא מלך ואני עבדו
הנה שלומי שבת שמזוהה עם ביצוע השיר:
ד. אבא תודה על הכל
ועתה נתבונן בצדה האחורי של המשאית, שמצביע על זהותה הברסלבית. ולא סתם חסידי ברסלב אלא חסידי 'הפתק' ('נ-נח-נחמ-נחמן מאומן'). ומיהו ה'אבא' שלו מודים על הכל?
זהו כמובן הקב"ה, המכונה בעגה של חסידי אודסר בשם 'אבא' (וביידיש 'טאַטע'), ומהם נפוץ הביטוי בכל תפוצות ישראל. גם כאן יש שירים לרוב, אבל נחסוך אותם מהקוראים.
ה'טאַטע' הברסלבי חרג מזמן מגבולות הברסלביות, ומצא את עצמו מקושר בפופ האמוני המעודכן ללהיט היסטרי שפרץ לאחרונה (יוני 2024) שכתב והלחין אמן ראפ והיפ-הופ ברסלבי בשם יאיר אליצור המכנה עצמו בשם 'אֶלַייצוּר'. הוא התפרסם בלהיט ההיסטרי שכתב רבו שלום ארוש 'תמיד אוהב אותי' ('ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב'), ולאחרונה ממש בעוד להיט שחורך את כל המדיות החברתיות ושמו 'טאַטע תטהר'. אלא שבזה האחרון כבר נדחף לתוך השיר, אולי שלא לטובתו, גם האדמו"ר החב"די השלישי ר' מנחם מנדל שניאורסון, המכונה ה'צמח צדק'.
בשיר 'טאַטע תטהר' שולב סיפור שסיפר ה'צמח צדק' על סבו, בעל התניא, מייסד חב"ד שניאור זלמן מליאדי.
הצמח צדק סיפר פעם לחסידים על סבא שלו בעל התניא
שלא שבר אף פעם דברים, אפילו קופסא של טבק
אז אבאלה בחיים רק אל תשבור אותי
ותפנק אותי
ותמיד תמלא אותי
לדעת שתה אוהב אותי
ושיהיה לי רק טוב
יהיה לי רק טוב
בין שסיפור זה נכון או לא, וככל ששיר זה מצליח, מושמע ומתפשט בכל אתר, אני יכול לשער שחסידי חב"ד בעלי הדעה לא רוו נחת משילוב זה. אין לך שתי חסידויות שונות כל כך מבחינת התוכן האמונתי כמו חב"ד וברסלב, שהחוקר המנוח יוסף וייס הגדירן 'חסידות של מיסטיקה' (חב"ד) ו'חסידות של אמונה' (ברסלב).
הנה השיר וסיפור הצדיקים ששולב בו, בביצועם של הזמרים אלייצור ובן צור. בימים אלה כל עזרה לעמנו שבצרה ובמצוקה תבורך, ואם טאַטע יטהר ויעזור – דיינו ואשרינו.
יש מי שמשפיעים שפע רב לכל העולמות, ויש מי שמטילים אותו... (צולם בירושלים)
ג. דרייווערס
תודה לצבי פיש
יידיש היא שפה גמישה, שקולטת מילים חדשות מכל שפות העולם. הנה למשל ה'דרייוערס', מילה מאונגלזת שמן הסתם הגיעה אל דוברי יידיש מגולת אמריקע.
אבל יש דרייווערס ויש דרייווערס VIP, ולאחרונים מוצעים מחירים שווים במיוחד בנסיעות לריכוזי החרדים הגדולים בארצנו: ירושלים, בני ברק, בית"ר עילית, קרית ספר ונתב"ג.
האם הדרייווערס הללו גם דוברי יידיש? אני בספק.
בעלי התוספות
מתברר כי אני לא היחיד שחושד שה'דרייווערס' אינם דוברי יידיש בהכרח, ובדיוק כנגד ספקנים כמוני יצאה המודעה הבאה מטעם ארגון מתחרה (היימישע נסיעות), ובה נאמר בפירוש: 'מיר רעדן אידיש', וכמובן שהנהגים הם חסידים ויר"ש [ויראי שמים].
לכתוב בלשון הקודש הם יודעים עוד פחות (ראו 'בסעייתא דשמיא)...
תודה ליוחנן פלוטקין
ד. שאינו יודע לספור
'איך הנהיגה שלי?', שואלים אנשי חברת האוטובוסים 'גלים' ומציעים לנהגים שנוסעים מאחורי האוטובוס טלפון להתלונן.
צילום: יחיאל חרז
מעניין מתי אנשי החברה ישימו לב ללוחית הרישוי של האוטובוס שמותקנת הפוך.
בעיתון גושפנקה (16 בפברואר 2024), שהוא עלון פרסומי המופץ ביישובי גוש עציון, נדפסה מודעה משמחת. ובכן, אסתר חנה, המומחית הידועה לחכמת תווי הפנים, הגיעה בשעה טובה לירושלים (מאיפה?), ותשמח לעיין בתווי הפנים שלכם ולחשוף את סודות הזוגיות ופוטנציאל העסקים שחבוי בהם.
היא גם עייצעס-גיבערת, שנותנת עצות תזונתיות למניעת מחלות, כולל בדיקות גנטיות!
איני יודע מה הכשרתה המקצועית של 'אסתר חנה' ואם בכלל מותר לעשות בדיקות גנטיות ללא אישור משרד הבריאות, אבל במקרה זה אין מה לדאוג. לאסתר חנה יש אישור של 'רבנים' (מי הם הרבנים הללו לא נדע).
צילום: רפי אוסטרוף
ב. האר"י: שירותי איטום
צילום: איתמר לויתן
מהאר"י היינו יכולים לצפות לשירותים מסוג אחר לגמרי. אבל זה מה שיש.... צריך להתפרנס.
ג. מחדשי הלשון העברית
האחיים עוסקים בהובלותיים (אולי לגבעתיים).
צילום: איתמר וכסלר
ד. בית הבד
חנות 'בדים מבית טוב' ברחוב רבנו תם בבני ברק הצטיידה בשם מקסים ושנון: בית הבד (גם אם בית הבד המקורי הוא משהו אחר לגמרי, שנועד להפקת שמן זית).
צילום: יוחנן פלוטקין
ה. חיי שעה
מה עדיף, חיי שעה או חיי עולם?
לצרכנייה ברחוב שבזי בתל אביב יש תשובה חד-משמעית, שהיא גם איכותית וגם מסורתית:
צילום: אבי במברגר
אגב, מקור הביטוי 'חיי שעה' בתלמוד הבבלי, מסכת שבת דף י עמוד א: 'רבא חזייה לרבהמנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?'. ובלשוננו: האמורא רבא ראה את רב המנונא שמאריך בתפילתו. אמר: מניחין חיי עולם (לימוד תורה) ועוסקים בחיי שעה (תפילה)?
נדמה לי שמחוץ לעולם התורה יש למושגים הללו משמעות שונה: 'חיי שעה' (החיים הגשמיים, הרגע הזה) ו'חיי עולם' (החיים הרוחניים, הנצח).
בשעתו פרסמתי בבלוג כמה רשימות שריכזו שלטים משעשעים שמִתְנאים בהיותם 'אקדמיים' – מדוקטור שקשוקה, דוקטור לֶק ודוקטור גב המוּכּרים, עבור במכונים ליופי ולניקיון, וכלה באקדמיה לרחיצת מכוניות, לאילוף כלבים ולבניית ציפורניים (ראו למשל, 'פרנסות של יהודים: דוקטור! דוקטור!', 12 באוגוסט 2015; 'האקדמיה הישראלית למדעים', 17 בספטמבר 2015).
בשכונת נוה שאנן בחיפה מתחו את המותג עוד טיפה...
איזו אמא יהודייה לא תרצה שהילד שלה ילך לקולג' ויהיה פרופסור?
צילום: אלון ריבק
מתברר שמתפתחת כאן תחרות אקדמית של ממש. כנראה שבפקולטה של 'גן אורן' כלל לא יודעים שיש באמת דבר כזה, 'האקדמיה הצעירה הישראלית', שמסונפת לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
פרופסור נילי כהן, עד לא מכבר נשיאת האקדמיה הלאומית למדעים, שאליה העברתי את התמונה, לא התרגשה יותר מדי ובתגובתה הפנתה אותי ל'אקדמיה לפירות' ולאתר המחודש והמשודרג של 'האקדמיה לבשר'...
ובינתיים גילינו התפתחויות נוספות בחזית האקדמית, שלדעתי לא קיבלו עדיין את אישור המל"ג. למשל, 'קבוצת האקדמיה לבשר', שהיא לפי הבנתי איחוד של ה'אקדמיה לבשר' עם 'האקדמיה לדגים'.
צילום: טובה הרצל
ברחוב רמב"ם בבאר שבע אותרה לאחרונה גם מכללה חדשה. 'לאסתטיקה'...
צילום: טובה הרצל
ב. הכל זהב
שם כזה (רחוב סוקולוב, רמת השרון), בניקוד המתאים, הולם יותר מרפאת שיניים...
צילום: גדעון פליישמן
ג. נחישות ורגישות
אם במוביל רגיש רצית, לאליעזר פנית.
צילום: שקד חמדת נחלון
ד. המלך בורג
כל אחד והקינג בורג שלו...
יש קינג בורג של תל אביב, ברחוב הגדוד העברי (כמה חבל שלא ברחוב המלך גורג):
צילום: איתמר לויתן
יש סוג של 'קינג בורג' באזור התעשייה בתלפיות בירושלים:
צילום: דוד אסף
ויש את הקינג בורג של ההיסטוריה היהודית והעולמית:
ה. שׁוֹק על ירך
על שמשון הגיבור נאמר 'וַיַּךְ אוֹתָם שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה גְדוֹלָה' (שופטים, טו 8), כלומר תבוסה מוחצת.
בתחום השמות השנונים של ענף הקצביות ומעדני בשר, האיטליז הזה, ברחוב לוינסקי 65 בתל אביב, מכה את כל האחרים שוק על ירך...
