א. תפריט תשעה באב
פרס חוסר המוּדעוּת ניתן לדוכן השווארמה בדיזנגוף סנטר (ליד הכניסה מרחוב קינג ג'ורג', שער 7), שם תוכלו למצוא תפריט מיוחד לתשעה באב. בס"ד, כמובן.
ובניגוד לבס"ד, המילה באב איננה ראשי תיבות...
![]() |
| צילום: איתמר לויתן |
ב. עוזר פרלמנטרי
מטבע הדברים, ברשת החומוסיות 'פרלמנט' יש עוזרים פרלמנטרים...
'אם לשפוט לפי איכות התוצרת', כתב לי אבישי ליוביץ', 'יש טעם להחליף לפחות חלק מפרלמנטרינו המכהנים בירושלים בעוזרים הפרלמנטריים אשר על החומוס והפלאפל'.
| צילום: אבישי ליוביץ' |
ג. פסק זמן לחרדים
איך מוכרים חטיפים מתוקים של 'עלית' למגזר החרדי? חשבו הפרסומאים, ישבו שבעה נקיים ולבסוף המציאו את השירה הזאת: 'פסק זמן' זה לבנים, ללומדי הגמרא. 'עד חצות' זה לבנות, שמבקרות את סבתא וזוללות את החטיף יחד איתה.
יאיר פז צילם עבורנו פרסומות מתוך היומון יתד נאמן, מיום י"ז בתמוז תשפ"ד (23 ביולי 2024):
ד. החביתה של אניטה
![]() |
| צילום: אורי פינוס |
מעיד אורי פינוס, שצילם:
שלט חמוד מדוכן בקרית
היובל בירושלים, שהוא מוסד בפני עצמו. 'המנה' במקום (בה' הידיעה) היא ביצה בלחמניה.
ה. הרי אלו של בלוי
| צילום: אחשתרן |
קצת רקע למקור ההשראה של אותו בעל עסק לשיווק עופות ודגים, שייטיב להסביר את התחכום והחינניות שלו. המשנה במסכת בבא מציעא (פרק ב, משנה א) מונה דברים שאין להם סימן מזהה, וההנחה היא שמי שאיבדם כבר התייאש מלקבלם שוב מיד המוצא. הרי הוא לא יוכל לתת סימנים המוכיחים שהוא זה שאיבד, ומשכך, המוצא אותם 'הרי אלו שלו'.
זו לשון המשנה: 'מצא פירות מפוזרין ... מחרוזות של דגים, וחתיכות של בשר... הרי אלו שלו' (הרשימה ארוכה יותר וכאן ציטטתי רק את מה ששימש את המפרסם).
אותו בעל עסק, ששם משפחתו הוא 'בלוי', ניצל את ההגיה האשכנזית המסורתית, בה 'שֶׁלּוֹ' [אִמְרוּ: שֶׁלוֹי] מתחרז עם 'בלוי', והרי הוא משבח את מקחו בלשון המשנה: 'מצא נתח בשר משובח, מצא עוף נקי כדבעי, מצא דג נאה לכבוד שבת – הרי אלו של בלוי'.
מלבד התחכום הלשוני יש גם עומק בכוונה. בעוד שלפי המשנה, 'הרי אלו שלו' מתייחס למוצֵא, לא למי שהבשר בא ממנו, הרי שבפרסומת זה ממש להפך – 'הרי אלו של בלוי', מתייחס למקור הבשר המעיד על איכותו.
ו. בית הקפה על שם הארי
![]() |
| צילום: דותן גורן |









