פרנסות של יהודים: חור בהשכלה, חללית השן, יונה ונשר, הפרופסור

א. חור בהשכלה

צילום: איתמר לויתן

איזה שם שנון ומקסים למסעדה ביתית בשדרות ההשכלה 1 בתל אביב. אהבנו!

(תודה למנחם רוזנברג).

ב. חללית השן

ועוד שם מוצלח, והפעם הכפיים הם לכבוד רופאת השיניים התל-אביבית ד"ר רויטל שסקין ושינניתה ציפי אמבר.

צילום: איתמר לויתן

אני בטוח שרויטל שסקין יודעת שלחלל הפה קוראים חלל ולא חללית, אבל המרפאה שלה פונה גם לילדים, שבדרך כלל המפגש שלהם עם רופאי שיניים – נחמדים ככל שיהיו – מאיים ומפחיד.

השם 'חללית השן' מרכך אולי מעט את המפגש הטראומטי הראשון. חללית שן הולך טוב עם גיבורי על. הילד או הילדה טסים בחללית ובינתיים יכולה הרופאה לחטט בחלל השן והכל מסתדר...

ועוד נציין לשבח את ההתגדרות של הרופאה והשיננית לא רק בחדשנות ובמצוינות אלא גם ב'אהבת אדם'. לא מובן מאליו. 

לרופא השיניים הראשון שלי, שאותו פגשתי בראשית שנות השישים בבית הספר היסודי שבו למדתי בתל אביב (בימים ההם טיפולי השיניים היו חלק מתוכנית הלימודים), קראנו 'הסנדלר'. הוא היה אדם מפחיד ועשינו ככל יכולתנו לחמוק מהמפגשים איתו. אני לא כל כך זוכר אותו, אבל את הרעש המחריד של מכונת הקידוח אני זוכר היטב עד היום  וזיעה קרה מכסה את גופי. די ברור לי ש'הסנדלר' לא ניחן בתכונה המינימלית הזו, 'אהבת אדם'. כל כך פחדתי ממנו, והוריי נאלצו לקחת אותי לרופא שיניים פרטי...

ג. יונה מול נשר

ירושלים (צילום: טובה הרצל)

'רַק אַל תִּשְׁכַּח יֵשׁ נֶשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, גּוּר לְךָ'. 

כוחות לא שקולים. לו הייתי יונה הייתי מוותר מיד.

ד. השלמת הכנסה

קוראים חביבים של הבלוג, שנודע להם כי לפני כחצי שנה יצאתי לגימלאות, מציעים לי מקורות שונים להשלמת הכנסה...

הנה אפשרות אחת, שאצטרך לשקול אותה בכובד ראש.

צילום: גדעון פליישמן

פרנסות בתל אביב: תפדל וולטרים, אור או עור, שעות עבודה, מגדל שן, סולם יעקב

א. תפדל

חנות אופניים חדשה ברחוב דיזנגוף 132, עם שם עברי-ערבי נהדר: תפדל, שמרמז גם לפֵּדָלִים, שהם דוושות האופניים, וגם לתְּפַדַל – בבקשה, בסדר, מכל הלב, בערבית.

ולרגל הפתיחה מבצע נהדר ל'וולטרים', שזה בתל-אביבית השליחים של חברת 'וולט'...

צילום: איתמר לויתן

ב. לשון נופל על לשון: אור למוצרי עור

עוד פרנסה ראויה לציון, לפחות מבחינה לשונית, ממוקמת בדרך מנחם בגין 7.

'אור אביזרי עור' – מה מתאים יותר?

צילום: מנחם רוזנברג

ג. שעות עבודה

המיוחד בסנדלרייה זו שברחוב מזא"ה 2 הוא השלט: לא 'שעות פתיחה', כמקובל, אלא 'שעות עבודה'.

מה שמזכיר את הבדיחה הישנה על הרעיון להנהיג שבוע עבודה של חמישה ימים, והתשובה הייתה: הבה נתחיל עם יום עבודה אחד...

צילום: יוחנן פלוטקין

ד. במגדל השן נותר מקום פנוי

ברחוב בן יהודה 210 נותר מקום אחד פנוי לעוד רופא או רופאת שיניים, שינני או שיננית. 

מהרו, הצטרפו להצלחה!

צילום: איתמר לויתן

ה. פרנסות מהתנ"ך: סיפורי יעקב 

בעבר הבאנו תמונות של קונדיטוריה ושמה 'חלום יעקב'.

צילום: דוד אסף

על מה חולמים אלה שאוכלים את המאפים של 'חלום יעקב'? אולי על כדור פורח והנה לחמניות וקרואסונים עולים ויורדים בו.

ועתה, להשלמת התמונה התנ"כית, הנה 'סולם יעקב', שאגב מגיע לגובה של 23 קומות. עוד מאמץ קטן וראשו יגיע השמימה...

צילום: אבישי ליוביץ'

אבישי ליוביץ', שצילם ושלח, העיר כי באנגלית יש מושג בתחום הימאות הנקרא Jacob's ladder.

על קצה הלשון: שיני חכמה, בינה ודעת

'וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה' (ישעיהו, יא 2)

חשבתם פעם למה בעצם קוראים לשן הטוחנת השלישית (והאחרונה בסדר הבקיעה בפה) בשם 'שן בינה' (ובאנגלית Wisdom tooth)?

ההסבר המקובל לשם העממי הוא, ששיניים אלה צומחות אצל רוב בני האדם בגילאים 25-17, גיל שבו יש ציפיות (אולי מוגזמות) שבני אדם כבר ירכשו מעט שכל.

מוויקיפדיה האנגלית למדתי שכבר אריסטו קרא לשיניים האלה בשם זה. אך מה באשר לשם העברי? קצת מוזר שקראו להן דווקא 'בינה' ולא 'חכמה'. במקורותינו המילה 'בינה' מתייחסת לגיל ארבעים: 'בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה' (משנה אבות, פרק ה, כא).

ניסיתי לבדוק מי אחראי לשם העברי וממתי התחילו להשתמש בו. אין ספק שהשם הוא מוקדם, בימינו הרי היו קוראים לשן זו לא 'שן בִּינָה' אלא 'שן חֲכָמָה' (Smart tooth)...

אז מי המציא את שיני הבינה?

פניתי כרגיל לפרופסור חיים כהן מאוניברסיטת תל אביב, היועץ הלשוני של הבלוג, והוא דלה עבורי את המידע ממאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית:

בדיקה במאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית מראה שהצירוף 'שיני בינה' מופיע לראשונה בחיבור תולדות הטבע של שלום יעקב אברמוביץ (המוכר בשם העט מנדלי מוכר ספרים). חיבור זה, שנדפס בלייפציג בשנת תרכ"ב (1862), הוא אנציקלופדיה זואולוגית בשלושה כרכים שתרגם אברמוביץ מן האנציקלופדיה הגרמנית  Gemeinnützige Naturgeschichte של הרלד אוטמר לנץ (Harald Othmar Lenz), ובהמשך העמידו כחיבור עצמאי כמעט לחלוטין. בספרו חידש אברמוביץ מילים רבות והעמיד את המסד למינוח הזואולוגי בעברית החדשה.  

בתארו את מבנה השיניים בפי האדם כתב על שיני הבינה כך: 

...וכמו [בערך] בשנת העשרים, ולפעמים גם מאחרי כן, תצמחנה המלתעות החמשיות או האחרונות, הנקראות שִֹׁנֵּי-הַבִּינָה (ווייזהייטסצאֶהנע) ואז מספרן [של כלל השיניים] שלשים ושתים.   

תולדות הטבע, א, עמ' 7

ש"י אברמוביץ – ממציא שיני הבינה

הצירוף 'שִֹׁנֵּי הַבִּינָה' הוא אפוא תרגום מילולי של המונח הגרמני Weisheitszähne, ובו ניתרגמה המילה Weisheit במילה העברית 'בינה'.  

מובן שאת המילה הגרמנית הזאת אפשר לתרגם גם במילים עבריות אחרות, כגון חכמה, דעת ועוד. ואכן, בחיבור האנציקלופדי ראשית למודים, מאת המשכיל הברלינאי ברוך לינדא (1849-1759), תורגמה מילה זו ל'שִׁנֵּי הדעת'. ספר זה ראה אור בברלין בשנת תקמ"ט (1788), כשבעים שנה לפני חיבורו של אברמוביץ: 'והנה יצמחו עוד ארבעה שִׁנֵי מלתעות לארבע קצות הלחיים, אשר יקראו שִׁנֵי הדעת' (עמ' קו).

ראשית לימודים, 1788, עמ' קו

ובכן, יש לנו 'בינה' ו'דעת', ומה עם 'חכמה', כדי שנוכל להשלים למניין חב"ד?

במִלוֹן אנגלי-עברי, שבעריכת יהודה אבן-שמואל (קופמן), שיצא לאור לראשונה בתל-אביב בשנת תרפ"ט (1929; ובהדפסות רבות בשנים שלאחר מכן), הצירוף wisdom tooth נתרגם 'שֵׁן הַחָכְמָה', ואף בתוספת הערה מבארת: 'שם המוני [עממי] לטוחנת השלישית'.

מִלון אנגלי-עברי בעריכת יהודה אבן-שמואל (קופמן), דביר, תשי"ט, עמ' 739

מבין שלוש האפשרויות של 'שיני חב"ד', נתקבע בעברית החדשה המונח 'שן בינה' (כך! בלי ה' הידיעה), שיצא, כאמור, מתחת ידיו של אברמוביץ-מנדלי. וכך, 'שן בינה' הוא אף המונח התקני שקבעה האקדמיה ללשון העברית במילון למונחי רפואת שיניים שיצא לאור לפני כחצי יובל, והוא זמין כאן.

ולסיום, במרפאת השיניים הירושלמית הזו, שברחוב יפו, הפכו את היוצרות – הבינה היא לא של השן אלא של הרופא...

צילום: טובה הרצל