ארץ הקודש: עולם הנשמות; אשפתון בברכת השם, מונית הנסים

א. סיור מודרך בעולם הנשמות

אני מדריך טיולים ותיק, בעיקר בחו"ל, אבל בכזה סיור קוסמי ואתגרי עוד לא נתקלתי.

את הסיור הספציפי הזה כבר החמצתי. אבל אני בטוח שיהיו סיורים נוספים.

אל תתבלבלו. מדובר בהרצאות מז'אנר ההחזרה בתשובה. ולשומע התמים יונעם ויטומטם.

צילום: רמי נוידרפר

ב. הכי טוב למשפחה

ואם כבר אנחנו בעולם הנשמות, הנה הזדמנות שמציעה חברת 'פאלאס', תחת הסיסמה 'הכי טוב למשפחה'...

מומלץ למשפחות מרובות נשמות.

צילום: מיכה מגן

ג. 'וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ'

אלוהים עשוי לברך כל דבר, אפילו את פחי האשפה.

רשת המרכולים הבני-ברקית 'שפע ברכת השם' הציעה לאחרונה לצרכניה הנאמנים שלל מבצעים והנחות.

במודעה הופיע גם 'אשפתון', כלומר שקיות ניילון לאשפה.

לוּ הייתי חבר בוועדה הרוחנית של העיתון שבו התפרסמה המודעה (יתד נאמן) הייתי מציע למפרסם לשנות מעט את הטקסט...

ד. מונית הנס

במונית הזו הכל יכול לקרות...

צילום: ברוך גיאן

חדש על המדף: מירוק חטאים; כחול-לבן תוצרת איטליה; החתול במגפיים

א. סבונים לבני כל הדתות

בחנות קוסמטיקה על חוף ים המלח אפשר לרכוש סבונים וישועות מכל הסוגים ולכל הדתות.

לצד סבון הרמב"ם – שעליו כבר כתבתי מזמן פוסט מיוחד – יש גם ערימת סבונים המיועדים למאמיני הדת הנוצרית: 'ישועת ישוע' (איך בדיוק מתרגמים Balm? מזור, מרפא).

40 ש"ח עולה סבון הרמב"ם, וישועת ישו – יותר מכפול! נקמתו של סבונורלה...

צילומים: דן גרינשטיין

ב. כחול-לבן תוצרת איטליה

לא מכבר הצגנו כאן שמן זית מרמת הגולן שבעצם יובא מספרד, והפעם בפינת הבלוף הקטן: אטבים כחול-לבן תוצרת איטליה.

'מה לא בסדר?', יגיד מן הסתם המשווק ששון ציון, 'הרי האטבים הם באמת בצבעי כחול ולבן'...

נכון, כמובן. ובכל זאת יש איזו תחושה חמצמצה של עבודה בעיניים.

צילום: דן גרינשטיין

ג. בגדי הכלב החדשים

מחפשים מגפיים לחתול? סוודר לפודל? בחנות אניפט שבקניון 'חוצות המפרץ' בחיפה מחדשים את המלאי ואתם מרוויחים.

צילום: יוסי צור

פה ושם בארץ ישראל: מעשה נורא בחזייה; קוצו של יוּד; המחסלים

א. אותה גברת בשינוי השלט

ברחבי פתח תקווה – כתב לי גרי רשף – וכנראה גם בערים אחרות בארצנו, מתנוססים זה זמן רב שלטי חוצות ובהם נראים שני צעירים, הוא והיא, הממלאים שחוק פיהם ולשונם רינה. הצעירה הזו היא אחת, שמה בר רפאלי.

ומעשה שטן, שמחמת השחוק והרננים הגיעו השניים לידי קלות ראש, ובשיפולי מִפְתח חולצתה של העלמה ניתן להבחין בשולי חזייתה, דבר הנותן לשם עירנו משמעות אירונית-עירונית.

וכיוון שפתח תקווה קרובה מעט לבני ברק, כמהלך תחום שבת, היה כנראה מי שהציץ ונפגע. התכנסה מועצת גדולי הפרסום, והוחלט להסיט מעט את שולי החולצה ולכסות את מה שהפרהסיה אינה נאה לו. העיקר שלא יגידו על בר רפאלי את מה שאמרו על גילה מ'שיר השכונה': 'מלפנים היא מתפתחת / היא לובשת כבר את זה'.

דא עקא, שגם בכך לא סגי, ולפי שחמתה מרובה מצילה, כוסה שלט החו(ל)צות היטב היטב. החרפה הוסרה, וזהו סוף ה(מ)חזה.

ולמי שטחו עיניו לראות, ואינו מבחין בין עיקר וטפל – מציין גרי – הפרסומת היא למשקפי שמש.

צנזורה זו כבר נדונה בעיתונות ובמרשתת, והובאה כאן רק כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

ב. קוצו של יוּד

הורים יקרים, ילדים חביבים, מי יעזור להנהלת 'סופרלנד' – פארק השעשועים בראשון לציון, שקופתו התרוקנה לאחר חופשת הפסח – לרכוש את הגופן של האות י' (ולא להשתמש בגרש מביך)?

צילומים: ענבל הורן

ג. הישמרו לנפשותיכם...

עם חילופי העונות הגיעו גם מבצעי החיסול.

ירושלים (צילום: ברוך גיאן)

רחוב אלנבי, תל אביב (צילום: עסל חייקוב)

ראש פינה (צילום: יוסף חרמוני)

והמקום הכי קשוח בארץ הוא כנראה ברמת השרון. ראו כמה חשוב הניקוד...

צילום: הלל סומר

קיצור תולדות הפְלִיט

כרזה בעיצוב האחים שמיר, שנות הארבעים (מקור: האחים שמיר - מעצבים שהיו לסמל)

מאת רמי נוידרפר

א. הפְלִיט ואני

המבוגרים שביננו זוכרים מן הסתם את אותם ימי קיץ, שבהם החלו לטייל על השיש במטבח נחילי נמלים, באוויר זמזמו הזבובים, בלילות הופיעו היתושים, ושיא הגועל – אותו ג'וק אימתני, חורש רע ובעל קרניים, שחרש עשה את דרכו על רצפת המטבח או השירותים. באותה עת חירום, כאשר כלו כל הקצין, היינו 'עושים פְלִיט'. זה היה בדרך כלל תפקידו של האבא, שהוציא את המכשיר החלוד מהבוידעם או מתחת לכיור, ובתנועות שאיבה ופמפום נמרצות היה מפעיל את בוכנת המכשיר ומפזר את התרסיס על פני החדר. פינוי גוויותיהם הרטובות של הנמלים, הזבובים או היתושים כבר היה נחלת המטאטא והיעה של אמא...

הפליט שהתפזר בתוך הדירה יצר ענן ערפל מסתורי והתיקנים והמזיקים, הולכי הקרקע ובעלי הכנף, היו מחשבים את קצם לאחור. צונחים לרצפה או מתהפכים על גבם בעווית של ייסורים עד מכת הנעל הגואלת. את מיכל הפליט היו ממלאים בדרך כלל בחומר ששמו היה 'פזטוקס', שהיה לו ריח מתקתק מיוחד (אני אהבתי אותו!), ואפשר לשער ששאיפתו לריאות לא הייתה בריאה במיוחד. 

חלפו ימים ושנים וארוסולים חדישים לקטילת יתושים וזבובים החליפו את מיכלי הפליט הישנים, שמצאו את מנוחתם הסופית באתרי נוסטלגיה ובמוזיאונים של חפצים שהיו ואינם.

אז מה היה הפליט? מאין ומתי הופיע וכיצד נעלם? 

הפליט היה במקורו שם מותג, שהפך למושג המזוהה עם סוג המוצר, כמו פריג'ידר, ארטיק, קרמבו, נס-קפה, זירוקס או פלאפון – מותגים או שמות של חברות פרטיות שזוהו עם המוצר והעניקו את שמם גם למוצרים מתחרים.

הפליט – כך למדתי מהערך המתאים בוויקיפדיה באנגלית – הומצא על ידי הכימאי האמריקני ד"ר פרנקלין ס' נלסון, והושק כמוצר מסחרי בשנת 1923, על ידי חברת סטנדרד אויל האמריקנית. הפליט היה תרסיס של שמן שהופק מנפט, ובשנות הארבעים והחמישים הכיל גם DDT, חומר הדברה שהוכח אחר כך כמסוכן לבריאות ולסביבה.

אחד הדברים שהגביר מן הסתם את הפופולריות של הפליט הייתה תחושת ההעצמה של המשתמש בו. כשאחזת פליט, היה בידך מעין כלי נשק, מקלע המרסס יתושים וזבובים באינסוף קליעי רעל זעירים ומשמיד אותם. 

ב. הפְליט בפלשתינה-א"י

פלאי הפליט הגיעו כמובן גם לארץ ישראל המנדטורית מוכת היתושים. הבה נעקוב אחר המודעות הראשונות שפורסמו בעתונות הארץ אודות הפליט.

 היבואנים והסוכנים הראשיים היו האחים חלאבי (משפחה פלסטינית ככל הנראה), שהמחסן שלהם היה ליד שער שכם בירושלים. הם הבטיחו כי הפליט הוא בעל ריח זך ובריא ובנוסף הוא גם 'קמוצי' (כלומר, חסכוני). הודות ל'פליט' לא יעלו העש והסס על הבד וירקיבוהו. והמחיר? המחיר אינו מצוין ודי בכך שהוא נמכר בהנחה ומשתמשים בו בכל העולם.

דאר היום, 9 בספטמבר 1928

כמו הפרסומות לסיגריות בימינו, גם אז עוצבו הפרסומות  לפליט כדי להפחיד את הציבור: 'המות בחלונכם', 'רוצחי אדם', וכדומה. הנה למשל פרסומת מ-1928, שמבקשת לשכנע כי היתושים מסוכנים מהנמרים... 

מה לעשות? 'הזדיין בפליט'!

דאר היום, 27 באפריל 1928

בפרסומת אחרת, שהתפרסמה בעיתון דבר בשנת 1930, הוגדר זבוב הבית: 'השונא הממית של התינוקות':

דבר, 14 במאי 1930

הנה עוד כמה מודעות הפחדה מטעם האחים חלאבי:

את הפליט 'האמיתי' (ללמדך שכבר אז היו מתחרים וחקיינים) ניתן היה לזהות לפי 'הקופסה הצהובה עם החייל והזר השחור'. הנה, כך נראתה קופסת פליט מקורית במדינה דוברת ספרדית.

ג. האחים חלאבי מפרסמים גם באנגלית

לא רק בעיתונות העברית פורסם הפליט. גם הבריטים ששלטו בפלשתינה-א"י סבלו מיתושים וזבובים, והאחים חלאבי משער שכם פרסמו עבורם בעיתון The Palestine Bulletin. הנה דוגמה מ-1930:

פלסטיין בולטין, 23 במאי 1930

הניסוחים במודעות באנגלית היו – כך נדמה לי – בוטים פחות. אולי מתוך התחשבות בunderstatement- הבריטי? אבל עדיין הייתה שם מלחמה של ממש. גדוד חיילים מסתערים, יורים במקלעי פליט ונוחלים נצחון: פגרי המקקים והזבובים מוטלים חסרי ישע. לכל חיילינו שלום.

ד. הפְליט ביידיש ובפולנית

ומה קרה בתפוצות הגולה? בעיתונות היהודית בפולין התפרסם ה'פליט' דווקא במאבק הנחוש נגד המזיק המכונה עָשׁ, אותו רפרף לילה שמתנחל בבדים ובאריגים ועושה שמות בבגדינו. הנה מודעה שהתפרסמה ביומון הוורשאי היינט בשנת 1930:

'הפתעה לא נעימה בגדיו הושמדו על ידי עש' (ביידיש: מילבן)

את הפליט הפולני תמצאו בשדרות ירוזלימסקי 57 (רחוב מרכזי ומפורסם בוורשה, אז והיום), ואתם יכולים להיות בטוחים כי הוא יגן על החליפות שלכם מפגעי העש. 

מודעה אחרת מבטיחה להגן על מוצרי המזון מפני המזיקים. הפליט יחסל 'פליעגען, קאָמאַרעס, וואַנצען, שוואַרצע און אַלערליי אַנדערע ווערעם און שרצים' (זבובים, יתושים, פשפשים, תולעים ושרצים שחורים וכל הסוגים האחרים). צריך להודות שביידיש שמות החרקים נשמעים הרבה יותר עסיסיים...

היינט, 28 באפריל 1928

וכאן רשומים שמות השרצים בפולנית:

היינט, 28 ביולי 1931

ה. הפְליט באמריקה

בעוד הפְליט נאבק על מקומו בארץ ישראל החמה ומוכת הקדחת, בארה"ב טיפחו הפרסומאים לפליט תדמית אלגנטית, קרירה ואצילית. הנה למשל מודעה שהתפרסמה ב-1927 במגזין הוותיק והיוקרתי The Ladies' Home Journal:

הנה, בהגדלה, אשה אמריקנית אמידה, בסלון ביתה הנאה והמרופד בשטיח מפואר, מכלה את זעמה ביתושים. אף שריר לא נע בפניה האדישות... 

והנה עוד מודעה, משנת 1930. שימו לב לידי האשה הענוגות האוחזות בידית בצורה רפה. איפה החיילים הנועזים מהמודעות של פלשתינה? כאן החייל מסתפק בהצדעה אלגנטית.

ו. חידה: מיהו ד"ר ס.?

ב-17 לספטמבר 1929, הופיעה בפלסטיין בולטין הירושלמי הקריקטורה הבאה:

התדעו מיהו .Dr. S?

'חרק קטנטן שכמוך', מאיימת האשה הגדולה על בעלה הצמוק, 'אתה יודע מה הייתי רוצה לעשות לך?'

'כן, אני יודע', עונה הבעל, 'אבל את לא יכולה, כי החבאתי לך את הפליט'.

על הקריקטורה חתום Dr. S 

מיהו ד"ר S? כאן ציפה לי גילוי מפתיע.

ההצלחה המסחררת של 'פליט' הביאה את החברה האמריקנית למחוזות חדשים. הפרסומאים של החברה החליטו שכדאי לפרסם את המוצר גם באמצעות קריקטורות. בשנת 1927 גילתה אשתו של אחד ממנהלי הפרסום קריקטורה של אמן צעיר בשם תיאודור זוס גַייזל. בקריקטורה צויר אביר ימי ביניימי כדרקון נורא שנכנס לחדרו. 'לעזאזל', אומר האביר, 'וזה אחרי שריססתי את טירת הדרקונים במיכל שלם של פליט...'. גייזל קיבל מיד הצעת עבודה ואכן הועסק במשרדי הפרסום של 'פליט' במשך 17 שנה. 

תיאודור זוס גייזל (Theodor Seuss Geisel) אינו אלא דוקטור סוס (ובארה"ב: דוקטור זוּס), סופר הילדים האהוב והמאייר הנודע, שיצירותיו הגאוניות ומלאות ההומור מקסימות ילדים עד היום.

דוקטור סוס (1991-1904) (מקור: ויקיפדיה)

יצירתו של סוס The Cat in the Hat (החתול בכובע), הקרויה בעברית חתול תעלול, תורגמה לעשרות שפות ובהן גם יידיש.

הפרסומות שיצר סוס ל'פליט' היו קריקטורות פרועות ושלוחות רסן, ובהן קרא סוס דרור לדמיונו והציג סיטואציות אבסורדיות שמכולן נחלץ הגיבור באמצעות ה'פליט'.

סוס גם יצר את הסיסמה 'Quick, Henry! the FLIT' (מהר, הנרי! את הפליט), שמופיעה בהרבה פרסומות. זוהי גברת מגוחכת ומנופחת הקוראת להנרי שלה, המגוחך לא פחות, לשלוף כבר את הפליט ולהלחם בפולשים:

בנוסף, אייר סוס מאות קריקטורות, שהופיעו בכל המגזינים המובילים בארה"ב והיו למעשה פרסומות ל'פליט' (בשוליים למטה אכן נכתב .Advt). כמובן שלא היו אלה פרסומות רגילות אלא קריקטורות פרועות ומצחיקות. הנה כמה דוגמאות:

הקריקטורה שהתפרסמה בג'רוסלם בולטין היא אפוא של דוקטור סוס, וככל הידוע היא היחידה פרי עטו שפורסמה אי פעם בעיתונות הארץ-ישראלית.

מבחר מקורות לאיורים של דוקטור סוס:

http://www.businessinsider.com/before-dr-seuss-was-famous-he-drew-these-sad-racist-ads-2012-3?op=1
http://vintagecatalog.net/2010/10/25/the-vintage-ads-of-dr-seuss/
http://www.conradaskland.com/blog/2006/10/who-is-dr-seuss/
http://www.collectorsweekly.com/articles/when-the-wild-imagination-of-dr-seuss-fueled-big-oil/

ז. מ'פְליט' ועד 'זבנג'

חזרה אלינו. ההתייחסות האחרונה ל'פליט' המקורי, שמצאתי בעיתונות העברית, היא מ-14 במאי 1937:

מכאן ואילך מופיע הפליט כשם גנרי של המוצר עצמו – משאבה ובה תרסיס להשמדת זבובים ויתושים. בחנות 'סבון רות' שברחוב שינקין (הבית החמישי מרחוב אלנבי) יכולתם לרכוש משאבת פליט במחיר 'סנסציוני' של 18.5 גרושים (ואם זה לא עוזר, תמיד תוכלו לקנות גם 'מניפות נגד זבובים').

את הפליט המקורי החליפו כל מיני מותגים נשכחים – כמו 'משמיד המגפות פלייפיק' או 'התריס הנאמן טנגלפוט'– ששיווקו אבקות ונוזלים בקופסאות פח דומות, שאת תכולתן ניתן היה לשפוך היישר לתוך מרסס הפח.

אך ה'יורש' האמיתי של הפליט היה  'שֶׁל-טוקס'.

חברת 'של' האנגלית-הולנדית הייתה מחברות הנפט המובילות בעולם, והיא מוכרת עד היום בסמל הצדפה הצהובה. בשנות המנדט שלטה 'של' ללא עוררין בשוק הנפט ומוצריו בפלשתינה-א"י (קוראי עונ"ש מוזמנים להיזכר ברשימה על גלגולי השיר 'יש נפט של עיראק'). השל-טוקס תפס אפוא את מקומו של הפליט כמותג המוביל בתחום השמדת המזיקים.

דבר, 15 במאי 1935

הוראות ההפעלה של שלטוקס (המקף ירד) נלקחו מעולם המושגים המיליטריסטי: 'מבצע', 'הוראה מס' 2', 'הנשק הטוב', 'השמדה', וכמובן הסיסמה שאיחדה את כולם: 'מוות לכל החרקים!'.

לאחר קום המדינה, נכנעה חברת  'של' לחרם הערבי ואת עסקיה בארץ רכשה חברת 'פז', שאף שימרה את צבע המותג הצהוב. השם 'שלטוקס' הוחלף אפוא ב'פזטוקס', ומוצר זה קיים עד עצם היום הזה.

מעריב, 12 במאי 1960

הגרפיקאים המפורסמים, האחים מקסים וגבריאל שמיר, עיצבו למותג החדש את הסמליל הידוע של האשה הצועדת בפסיעה צבאית רחבה כשעל כתפה נשען רובה הפליט.

המהפך הגדול בתחום השמדת המזיקים התרחש בשלהי שנות השישים, כאשר הופיע בשוק שחקן חדש, צעיר ואלגנטי שירש עד מהרה את מקומו של מקלע הפליט המסורבל – מיכל האירוסול.

לא עוד ריסוס בלתי מבוקר או הפצצות שטיח לא אפקטיביות. עם מיכל האירוסול החדש אפשר היה לקלוע ליתוש – בול בפוני. ה'פזטוקס' המיושן הפך ל'סוּפֶּר פזטוקס' במיכל אירוסול.

גם חברת 'שמן' עלתה על הפטנט והוציאה לשוק את 'זבנג' הזכור לטוב.

ה'זבנג' הופיע בשלוש צורות, לבחירתכם: אדום – להשמדת ג'וקים; כחול – לחיסול יתושים וזבובים; ומיכל זבנג בפחית ירוקה – 'לריסוס במכונת פליט רגילה'.

ח. הפְליט בתרבות העברית

לסיום כמה קוריוזים על הפליט.

בשנת 1935 הציע הרופא ד"ר זיסמן מונטנר (לימים תרגם את כתביו הרפואיים של הרמב"ם) לפתוח בלא פחות מאשר 'מלחמת אזרחים' נגד גורמי הקדחת, וזאת באמצעות הפצצת מוקדי היתושים במטוסים נושאי פליט. מונטנר גם הציע להציף את כל האגמים בארץ בשכבת נפט כדי להביא להשמדה המונית של האויב! למרבית המזל, איש לא לקח ברצינות את ההצעות ההזויות הללו.

דאר היום, 2 באוטובר 1935

העיתון דבר פרסם במוסף הילדים שלו, ב-16 באוגוסט 1935, 'מוסף לילדי הזבובים' ובו נדפס השיר 'אצבעוני בארץ הזבובים'. מר זומזום, נשיא הזבובים, ממליץ על חיסון 'נגד שבר וקדחת וזמזמת אוילית, נגד עוקץ, נגד פחד, וכמובן גם נגד פליט'. מי כתב שיר זה? שם הכותב הושמט, אך הסגנון והקצב מזכירים מאוד את 'עלילות מיקי מהו' של אברהם שלונסקי, ואולי הוא המחבר האנונימי.

את מסענו אל קיצור תולדות הפליט נסיים בפיליטון של אפרים קישון מ-1 באוקטובר 1957, שמשקף את מכת היתושים שפקדה את תל אביב.

מה נשאר מה'פליט' היום? בעצם כלום.

שאלתי כמה אנשים צעירים אם שמעו את המילה הזו אי-פעם וכצפוי איש לא ידע...