סיפורי רחובות: רבי עקיבא, איש אשכולות, בנימיני, אפרים קישון

א. רבי עקיבא איש צנוע

צילום: איתמר לויתן

בנתניה יש רחוב על שם רבי עקיבא. ההסבר בשלט הרחוב משונה ביותר.

רבי עקיבא היה בוודאי אחת הדמויות החשובות בתולדות ישראל, וכנאמר בשלט גם היה בלי ספק 'מגדולי הַתַּנָּאִים'. זה בערך הדבר הנכון היחיד בשלט.

אכן, הוא היה מגדולי החכמים של מה שנקרא בספרות המחקר 'הדור השלישי' של התנאים (חכמי המשנה), אך לא היה 'ראש' הדור השלישי, מסיבה פשוטה – לא היה תואר כזה וממילא גם איש לא בחר בו להיות כזה.

ככל הידוע לנו, רבי עקיבא נולד במאה הראשונה לספירה ומת – יותר נכון נהרג – בשנת 132 (אולי שנה או שנתיים אחר כך), כחלק מדיכוי מרד בר כוכבא בידי הרומאים. לרבי עקיבא חלק חשוב, אם לא מרכזי, בעיצוב דמותה של ההלכה לאחר חורבן בית המקדש השני, ושיטתו הפרשנית נמצאת בלבה של המשנה שבידינו, אך הוא לא ייסד שיטה בעריכת המשנה, שכן זו נערכה ונחתמה כשמונים או תשעים שנה אחר מותו, בערך בשנת 220, בדורם של רבי יהודה הנשיא ותלמידיו.

ב. אנשי אשכולות

צילום: איתמר לויתן

בחיפה, בכרמל המערבי, יש רחוב ושמו אשכולות. השלט אינו מנוקד ולפיכך העיון בו הוא הזדמנות טובה לתיקון שגיאה נפוצה. לא איש אֶשְׁכּוֹלוֹת (ובטח לא אשכוליות 😊) כי אם איש אַשְׁכּוֹלוֹת, וליתר דיוק איש הָאַשְׁכּוֹלוֹת.

ביטוי זה יוחד ללמדנים מופלגים, ידענים ובקיאים, למשל הַתַּנָּאִים יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, שעליהם נאמר 'משמתו יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות' (משנה סוטה, ט, ט). 'מאי אשכולות?' שאלו חכמי התלמוד (מסכת סוטה מז ע"ב), וענו במדרש עממי: 'איש שהכל בו'. הדימוי המוחשי הוא כמובן אשכול ענבים, אך כבר העירו גדולים כי בעצם זהו תרגום עברי לביטוי היווני אַסְכּוֹלָה (בית ספר או בית מדרש). 

וכיוון שאנו עוסקים כאן גם בזוטי דברים, נציין שהעתקת הפסוק המצוטט בשלט קצת שגויה. במקור שבספר בראשית נכתב 'הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים' (ולא 'אשכולותיה' כבשלט, וממילא גם התעתיק צריך להיות Ashkelot). 

ג. בנימיני או בינימיני?

צילומים: דוד שי

צבי בנימיני היה ראש המועצה הראשון של רמת השרון (בשנים 1955-1949), ואך טבעי הוא שייקרא בעירו רחוב על שמו. מה חבל ששם המשפחה נכתב בשגיאה קשה ומביכה.

אין כזה דבר בינימין או בינימיני, יש רק בנימין או בנימיני (הסבר על טיבו ומקורותיו של שם זה, ראו כאן).

ד. 'נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם': מנחל קישון לאפרים קישון

אפרים קישון, פרטאצ'יה אהובתי, ספרית מעריב, 1976 (איור: דוש)

זה נשמע כמו הומורסקה שכתב אפרים קישון (2005-1924), אבל לא – אלה החיים בפרטאצ'יה לנד.

היֹה היה בשכונת פלורנטין, בדרום תל אביב, רחוב ותיק ושמו הקישון, רחוב שנמתח במקביל לרחוב הרצל. השם ניתן, כמובן, לכבודו של נחל קישון, הנזכר כבר בתנ"ך כמקום טביעתן של מרכבות סיסרא ('נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן', שופטים, ה 21) ושחיטתם של נביאי הבעל ('וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם', מלכים א, יח 40). ואכן, בסביבה יש רחובות הנושאים שמות של אזורים גאוגרפיים סמוכים, כמו עמק יזרעאל (ששמו הוחלף בשנת 1994 ועתה נושא את שמו של הרב יצחק ידידיה פרנקל), כפר גלעדי או זבולון (השבט ששכן לאורך מישור החוף הצפוני).

מה היה רע בשם הישן? מאומה לא. אבל עיריית תל אביב חיפשה דרך נאותה להנציח את זכרו של הסטיריקן הדגול אפרים קישון, שהלך לעולמו בינואר 2005.

תחילה הקצו לכבודו רחוב קטן בצפון תל אביב, אך ככל הנראה בני משפחתו סירבו לכך ודרשו ששמו יונצח במקום מרכזי יותר. בהברקה שמתאימה לארבינקא – גיבורו התחמן של קישון, שבקי ברזי הבירוקרטיה העירונית – הוחלט בשנת 2020 להפוך את רחוב הקישון לרחוב אפרים קישון, ובני המשפחה הסכימו לכך.

גם וגם (צילום: עמי זהבי)

הבעיה היא, כרגיל, שלא כולם שמעו על זה. וכך, ברחוב עצמו עדיין אפשר לראות את שני סוגי השלטים, שלא לדבר על מפות גוגל וּוייז.

מפות גוגל

הספרות והחיים: אפרים מאנגר או איציק קישון, היידי בת הקיבוץ, זיכרונות על כוס תה

א. אפרים מאנגר או איציק קישון?

אתר המרשתת 'סימניה' הוא מן הידועים באתרי הספרים המשומשים. כמה חבל שבעמוד העוסק בספריו של המשורר איציק מאנגר, שובצה תמונתו של אפרים קישון...

בדקתי בעמוד של אפרים קישון ב'סימניה', ושם, למרבית השמחה, מופיעה התמונה הנכונה של קישון:

אז למען הסדר הטוב, זו התמונה הנכונה של מאנגר:

תודה לנעם נדב

ב. היידי בת הקיבוץ

היידי המקורית גדלה בהרי האלפים בשווייץ, אבל אין שום סיבה בעולם שהיא לא תצוץ מחדש במחלבה על גדות הירדן ששייכת לקיבוץ גדות.

צילום: איתמר לויתן

אגב, היידי – הילדה הנצחית – היא כבר זקנה מופלגת בת 140 שנה. היא נולדה בשנת 1880...

בתרגום הראשון לעברית (1946) היא בכלל נקראה היידי בת האלפים (תרגום של ישראל פישמן, הוצאת מרדכי ניומן).

ג. כוס תה מקרבת לבבות

זאב קינן מצא באחד מעותקי הספר כל כתבי אחד העם את המודעה הבאה. היו ימים...

מועצה אזורית הערבה התיכונה

בצפון תיפתח הרעה: מהלסינגפורס להלסינקי

כיכר תחנת הרכבת בהלסינגפורס, 1906 (ויקימדיה)

עד לפני כמה שנים היה בתל אביב רחוב שנשא את השם 'הלסינגפורס'. שם זה, שניתן לכבוד ועידת הלסינגפורס – ועידה ציונית חשובה שהתכנסה בעיר זו בשנת 1906 – הצליח לבלבל לא מעט אנשים, שהתקשו להגות אותו.

בני דורי, שגדלו על ההומורסקות העירוניות של אפרים קישון (2005-1924), לא ישכחו את 'בצפון תיפתח הרעה', שהתפרסם לראשונה לפני כשישים שנה בטורו 'חד גדיא' (מעריב, 25 בספטמבר 1959), ואחר כך נכלל גם בספרו הכל תלוי (טברסקי, תשכ"א). פיליטון זה הוקדש לרחוב הלסינגפורס שקשה לזכור את שמו.

המחבר קיבל הצעת עבודה קוסמת מזולצבוים הגדול, שהזמין אותו לביתו ברחוב הלסינגפורס 5 שבצפון תל אביב. בדרכו אליו נשכח שם הרחוב וכל מאמציו של קישון לשחזר אותו נכשלים...

מעריב, 25 בספטמבר 1959, עמ' 7

בגרסה שכונסה בספר הכל תלוי חלו שינויי עריכה. בין השאר החליט קישון לשנות גם את מספר הבית שבו גר 'זולצבוים', מ-5 ל-7. למה? לא ברור (אולי שכח גם את המספר המקורי...).

אפרים קישון, הכל תלוי, טברסקי, תשכ"א, עמ' 15

המערכון האהוב זכה גם להקראה משעשעת מפיו של שמוליק סגל בתקליט משנת 1966:

איפה נמצאת הלסינגפורס האמיתית (לא הרחוב שמחבר את ז'בוטינסקי וארלוזורוב)?

ובכן הלסינגפורס היא כמובן הלסינקי, בירת פינלנד. הלסינגפורס היא הצורה שבה נקראה העיר בימי שלוט הרוסים (עד 1917) והיא הצורה שבה מבטאים השכנים השוודים את השם גם בימינו.

שלט דרכים שנושא את שני השמות (Heraldry of the World)

בשלב מסוים – מתי בעצם? – ועדת השמות של תל אביב אזרה אומץ, שינתה את השם מהלסינגפורס הנשכחת להלסינקי המוכרת וכולם נשמו לרווחה. סוף סוף שֵׁם שאפשר לבטא ולזכור!

על הדרך שינתה העירייה גם את ההסבר לשמו של הרחוב. בעוד השם 'הלסינגפורס' הנציח את 'תכנית הלסניגפורס', שהגישו יצחק גרינבוים וזאב ז'בוטינסקי למשתתפי הוועידה הציונית שנערכה בעיר (פינלנד הייתה אז אזור אוטונומי ברוסיה הצארית). לשם 'הלסינקי' כבר ניתן הסבר חדש לגמרי: 'בירת פינלנד. סמל לידידות בין שתי הארצות'.

כאן, בהלסינגפורס 5, גר זולצבוים המיתולוגי (צילום: איתמר לויתן)

האם נותר משהו מרחוב הלסינגפורס המקורי?

ביקשתי מאיתמר לויתן, הצלם המשוטט של עונ"ש, שיבדוק מה קורה שם...

ובכן, שריד אחד ויחיד נותר ל'הלסינגפורס', וגם הוא מובא בסוגריים ונרשם בטעות כשתי מילים נפרדות (גם בעברית וגם בלועזית). הרישום הזה מונצח על השלט העירוני המואר, שכנראה נעשה כאשר הוחלף שם הרחוב ואנשי העירייה רצו לתת לעוברים ולשבים זמן להתרגל לשם החדש.

צילום: איתמר לויתן

משחקים של יהודים: פוקר ומונופול

דוש, עטיפת 'לא נורא', 1957 (מקור: דוש)

א. הפוקר היהודי

במרפסת של קסוקר

משחקים עד אור הפוקר
השעות חולפות ביוקר
במזרח יורד הבוקר

(ע. הלל, 'מרפסות')

שבוע לאחר פורים ישבתי בבית הקפה ונזכרתי בפיליטון הקלאסי של אפרים קישון 'הפּוֹקֶר', שהתפרסם בעיתון מעריב ב-21 בינואר 1955 (ושנתיים לאחר מכן גם בספרו לא נורא: הומורסקות, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ז, עמ' 83).

קישון וידידו הבדוי מן הלב ארבינקא, הבטלן התל-אביבי שמסתדר תמיד, יושבים בבית קפה 'ליד קפה שחור מטוש' (מה זה?), חושבים על הזמן החולף ומשחקים ב'פוקר יהודי', כלומר פוקר בלי קלפים. 'במוח הצלול בלבד, כיאות לעם הספר'...

זה מצחיק היום, כפי שזה הצחיק את הקוראים בשנות החמישים (והשישים, והשבעים, והשמונים, והתשעים וכו').

והנה טוביה צפיר משחק את 'פוקר יהודי' בתכנית 'חיים שכאלה' עם אפרים קישון, ששודרה בערוץ הראשון בשנת 1989:



ב. המונופול היהודי

ולמה נזכרתי בפוקר היהודי? בתי היקרה נטע הסבה את תשומת לבי למשחק 'עסקה טובה', שמתואר על ידי מפיציו בתור 'הגרסה היהודית למשחק הקלאסי המוכר והאהוב', הלא הוא מונופול. למי שכבר מתכונן לפסח – זוהי מתנה נפלאה לחג עבור ילדים בעלי חזון עסקי, כאלה שלא שוכחים לרגע שהם גם יהודים שומרי מצוות, ורצוי גם חרדים.

במשחק הזה – 'המשלב מצוות וערכים יהודים' ('אמרת תפילת הדרך קבל 100 שקלים') – מרכזי העסקים של ישראל לא נמצאים בתל אביב, בהרצליה או ברמת החייל, אלא בבני ברק, בבית שמש ובצפת.



בדף הפייסבוק של חברת 'ישראטוֹיס' נרשמו דברי ההסבר האלה:

נכנסתי לדף הפייסבוק של חברת ישראטוֹיס, ואכן מצאתי שם שלל משחקים יהודיים.

הנה למשל משחקי מרן (בקרוב יוכן משחק לכבוד אריה דרעי, שייקרא 'שאגת אריה II'):

וכמובן, סדרת המשחקים, האקטואלית תמיד,  'איחוד הצלה', שנישאת על כנפי גאוות היחידה של החרדים רוכבי האופנועים, שמגיעים ראשונים לזירות הפיגועים.

פרנסות של יהודים: האקדמיה הישראלית למדעים

ברשימה קודמת עסקנו בדוקטורים, באופן פרטי וכשהם לעצמם, ועתה הגיעה השעה להידרש לאקדמיה באופן כללי. מסתבר שבארצנו יש הרבה יותר מוסדות אקדמיים ממה שיכולנו לשער, והנה כמה מן המובחרים שבהם.

א. האקדמיה לרחיצת מכוניות

האקדמיה הזאת, בניהולו של פרופ' רענן חסון, נוסדה בשנת 1999 ונמצאת על מרומי הר הכרמל, בין הכפרים הדרוזים עוספיה ודלית אל-כרמל.

צילומים: אלון ריבק

ב. האקדמיה לאילוף כלבים

בקניון אילון נמצאת 'האקדמיה הישראלית לכלבנות' (או 'מכון "אדלר" לבעלי כלבים', כפי שהמקום נקרא בפרסומות שלהם). נשיא האקדמיה, הרקטור, הדיקן והמרצה הוא יוסי סמואל.



תאמינו או לא, אבל האקדמיה המתחרה ממוקמת במכון וייצמן, ברחובות.

ג. האקדמיה ליופי ולאמנות האיפור

מתברר שמי שרוצה להתמחות במדעי היופי והאיפור יוכל למצוא בקלות את האכסנייה האקדמית המתאימה בכל רחבי הארץ. במרכז וגם בפריפריה.

צילומים: יחסי ציבור

ד. האקדמיה לסַפָּרוּת ולשזירת שיער

האקדמיה לסַפָּרוּת פתוחה ברחוב מרדכי בן הלל במרכז ירושלים, בניהולם של ליאור וגידי.

צילום: דוד אסף

בתל אביב היומרות של הסַפָּרים כנראה קטנות יותר. כאן זו לא 'אקדמיה' אלא רק 'בית ספר'. המחירון של הסטודנטים זול משמעותית מזה של המרצים.

צילום: איתמר וכסלר

ועוד בענייני שיער: האקדמיה לשזירת שיער, ברחוב סוקולוב בחולון, פתחה את שעריה.

צילום: איתמר וכסלר

ה. המכללות לציפורניים ולרפואה משלימה

החוג למדעי הציפורניים הוא כנראה מן התוססים ביותר. מכללות שלמות נבנות סביבו והן פזורות בכל רחבי ארצנו, בתל-אביב, בעפולה ובחולון.

צילומים: איתמר וכסלר

ו. 'קומה שלישית, פרופסור'

ולקינוח, פיליטון ישן נושן של אפרים קישון (ותודה לאיתמר וכסלר שזכר), שנדפס במעריב לפני כחמישים שנה, ב-8 במאי 1966. פרופסור ד"ר קישון לגלג על תרבות תוארי הפרופסור באוסטריה. זה עדיין עובד שם כך?

בעלי התוספות

ז. האקדמיה לביליארד

נעמי גרינטל לבקוביץ צילמה באזור מחלף הקריות (צ'ק פוסט).

הידד למלבה"ד: יצחק הסוף איננו, מליצות נפוחות, ניטשה באנגלית

הרבה שותפים יש בספר, והכותב רק אחד מהם. אחריו יבואו עורכים ומתקינים, מביאים לדפוס, מדפיסים (פעם קראו לסַדָּר של אותיות הדפוס – שהיו עשויות עופרת, כזכור לזקני הדור – 'בחור-הזעצער', והיה מקובל להאשים אותו בכל הטעויות), מגיהים, מעצבים וכורכים, וכל אחד מהם יכול לתרום להצלחת הספר או לכשלונו.

כל כך הרבה דברים יכולים להתרחש במהלך הבאתו של ספר לדפוס, והרי זה פלא שרוב הספרים בכל זאת יוצאים כמעט ללא פגם, מתוקנים ומשוכללים.

את הרשימה הפעם נקדיש לחוליה החשובה והחלשה שבשרשרת, המביא לבית הדפוס (המלבה"ד) – זה שאמור לקשור בין כל המעורבים ולוודא שהכל יסתדר – ולכמה כשלונות מפוארים שלו.

א. יצחק הסוף איננו


ב-4 ביוני 1957 פרסם  אפרים קישון, במדורו 'חד גדיא' בעיתון 'מעריב', את הפלייטון הגאוני (באותם ימים קראו לרשימות של קישון 'הומורסקות') 'זכר צדיק לברכה', שזכור יותר בשם 'יצחק הסוף איננו'. הרשימה הפכה מיד למערכון ששולב בתוכנית השנייה של להקת 'בצל ירוק' (1958) ונדפסה בספרו הכל תלוי (טברסקי, תשכ"א).

מעשה בעורך הלילה של העיתון 'גדר' ('דבר' כמובן), ששם לב כי סופו של המאמר החגיגי על ההסתדרות חסר. כיוון שמיהר, השאיר העורך הוראות ליצחק, המעמד הוותיק של העיתון, אך שכח לפסקן. הוא כתב לו 'אבל יצחק הסוף איננו' וכן 'ההסתדרות לשים במסגרת'. המעמד הבין שפקיד בכיר ושמו יצחק הסוף הלך לעולמו ומת, ויש להכין מודעת אבל ('מסגרת') בחתימת ההסתדרות.

מכאן התחיל מחול שדים מטורף, שרק קישון ידע לתארו בכישרון כזה. מודעות אבל נדפסו, עצרות נערכו, אנדרטאות הוקמו ואפילו רחוב נקרא על שמו של יצחק הסוף. בתוך זמן קצר גם נמצאה תמונתו ועזבונו הספרותי פורסם בהוצאת 'גביר' (היא הוצאת 'דביר', שהתמחתה באותם ימים בפרסום סדרת 'כל כתבי')...

 

האנדרטה של יצחק הסוף; איור: דוש (אפרים קישון, הכל תלוי, 1961, עמ' 136)

ב. מבול של מליצות נפוחות

'מדרש תהלים', הידוע גם בכינוי 'מדרש שוחר טוב' (על שם הפסוק שבו נפתח הספר), ראה אור בוורשה בשנת 1865 עם פירושו של הרב אהרן משה פאדווא מקארלין.

אתר סריקות הספרים המעולה Hebrew Books, שמתמחה בספרות תורנית ובמאגריו סרוקים כבר אלפי ספרים, העלה גם את הספר הזה לאינטרנט. והנה, בעותק שממנו נסרק הספר ב'היברו בוקס' מאן דהוא נתן דרור לעטו והעיר על הנדפס בסוף הספר: 'מבול של מליצות נפוחות!'.

ויהי ערב ויהי בוקר, ומכון תורני ירושלמי ושמו 'מכון זכרון אהרן', שמוציא ספרי מדרש והלכה, ראשונים ואחרונים, בשיטת הסרט הנע, הוציא בשנת תשע"ב את 'מדרש תהלים' במהדורה מפוארת ועמוסה כל טוב.

אבל אללי, הטקסט שבחרו להקליד ממנו היה, מסתבר, המהדורה שנסרקה בהיברו בוקס, וזה העגל שיצא...

עמ' תרסב

תודה לידידי י'.

ג. ניטשה באנגלית

פרידריך ניטשה (1900-1844)

אבל לא רק אצלנו מחפפים, הנה דוגמה מספרות העמים.

פרופסור בני בראון מהאוניברסיטה העברית הפנה את תשומת לבי לספר תרגומי שירת פרידריך ניטשה מגרמנית לאנגלית. הספר נקרא: The Peacock and the Buffalo: The Poetry of Nietzsche (הטווס והתְאוֹ: השירה של ניטשה), והוא ראה אור בשנת 2010, בהוצאה הלונדונית הנחשבת Bloomsbury Publishing.

'הקנקן נאה', כתב לי בני, 'וגם מה שיש בו משובח. חלק מן השירים ממש יפים, והתרגום (שהוא מילולי, לא אומנותי) נראה מוצלח. והנה, דווקא באחד השירים היפים והמרגשים ביותר, Vereinsamt (בדידות), בתוך הטקסט הגרמני (עמ' 100), השתרבבה הערת העורך או המגיה: [?caps ok], דהיינו, האם הסימון של האותיות הרֵישִׁיוֹת בגרמנית נעשה כהלכה? ברגע הראשון זה קצת מקלקל את הרצף הדרמטי של השיר, אחר כך זה משעשע, ובסוף מתגברים וגם נהנים מהטקסט. אגב, נדמה לי שהאותיות הרישיות אכן לא סומנו כהלכה והמילה flugs צריכה להיות באות קטנה...'.